קלישאה טובה והכח לקום..
לפעמים אני צריך להשתמש בקלישאה טובה, כדי לתאר את המצב בו אני נמצא. 
לפעמים אני מרחם קצת על המצב הזה, הבריאותי. זה שגורם לי לחשוש כל כך מהרבה דברים, כמו הטיול הזה שאני עכשיו חולק עם זוגתי. עם כל השמחה שבדבר – יש גם את החשש הזה, שאני לא אוכל ללכת הרבה, שלא "נספיק" לראות את כל מה שאנחנו רוצים. אז נכון, שלמדתי בשנים האחרונות, ובמיוחד בסקוטלנד, שאין דבר כזה "להספיק" בחופש. כי הרי זה סותר לחלוטין את המושג "חופש".
"חופש" הוא הדרך שלך לקחת לעצמך רגע של מנוחה, כמה רגעים של חילוץ עצמות, ועוד כמה כאלה לנשימות עמוקות ולאגירת אנרגיות חדשות, בדיוק רגע לפני שאתה חוזר לעולם האמיתי..
להמשך »
אפשר עוד לעצור את זה..
הפוסט הזה נכתב לפני יומיים, לפני שיצאתי לחו"ל, לבקשתו של עירא, אבל הייתי עושה את זה בשמחה גם לולא היה מבקש.
לצערי, לצערינו, בדרך החתחתים לאישורו של חוק המאגר הביומטרי – לא השתנו יותר מדי דברים.
ההצעה עדיין עומדת בעינה, והיא נראית מציאותית ומפחידה יותר מאי פעם, במיוחד כאשר מדינות כמו הולנד, הנחשבת ליברלית מאוד, יוצרות תקדימים מסוכנים כאלו (כפי שפורסם באסכולה).
אבל לומר ש"אין מה לעשות", זה להיכנע לפוליטיקה מסוכנת, ואף הרבה מעבר לכך – להיכנע אומר להכנס למשטר, שבו "פרטיות" תהיה עוד מילה על קיר המילים הנשכחות. זה יהיה עוד ביטוי אנאכרוניסטי, חסר שימוש וחסר משמעות בעוד כמה שנים, ואני לא מדבר פה על העתיד הרחוק.
במוצ"ש הקרוב, מתוכננת הפגנה נגד הצעת החוק הביומטרי. את הפרטים כולם (ואחרי חיפוש לא קצר – חבל שהם לא פורסמו בשום מקום עד יום שני האחרון), תוכלו למצוא אצל עירא או באתר של המרכז לעצירת חוק המאגר הביומטרי.
אם יש לכם אפשרות להגיע להפגנה הזו, אם אתם בארץ, מתכננים לשבת באיזה בית קפה תל-אביבי בסופו של הסו"ש, קחו קצת אוויר, עזבו לשעה את הקפה – ובואו להפגין נוכחות. אין דבר חשוב מזה למדינה שלנו, לעתיד שלנו, ולאיך שאלה ייראו בעוד כמה שנים בודדות.
עדכון מאת עירא: כרגע לא ברור אם ההפגנה נדחתה לשבוע הבא או מבוטלת, אבל עדיין יש דברים אחרים לעשות. גיא, תהנו מהטיול, והשאירו בבקשה את חורבות פומפיי לאיטלקים 🙂
חתיכות של אנשים
אלמה כותבת על ידיד שלה, שלא מצליח לראות אנשים בכללותם, ושופט אותם/ן לפי איברים שונים בגופם/צורת הליכתם ועוד. כרגיל, התחלתי לכתוב תגובה אצל אלמה, אבל זה התארך (מה יהיה עם כל פוסטים-תגובה אצלי בזמן האחרון.. אני לא יכול לסיים משהו בשני משפטים..?).
נכניס אתכם פה לעניינים: אלמה כתבה בפסקה האחרונה בפוסט שלה כך:
אני יותר בנאדם של התמונה הכללית, אני לא טובה בפרטים ואני לא אוהבת לפרק את הכל לחלקים מסודרים. אני יכולה לסלוח לאנשים על הרבה דברים אם אני פשוט מחבבת אותם, ואם אני חושבת שמישהו נראה נחמד לא אכפת לי מה בו יפה ומה לא ממש. אולי בגלל זה אני לא מסתדרת עם אתרי הכרויות – זה כמו רשימת מכולת של יתרונות וחסרונות, אבל זה לא נותן לי שום מושג על הבנאדם עצמו. זמן למצוא חברים חדשים ויותר ידידותיים לסביבה.
תגובה שלי:
… באשר לעניין אתרי היכרויות – זה נכון. הם בנויים בעיקר מרשימות מכולת. אבל זה מאוד תלוי בך ובדרך ההסתכלות שלך על זה. כל עוד את מוכנה לתת צ’אנס לאדם מולך, זה יכול לעבוד. כל עוד את מאמינה שאת לא מבזבזת את זמנך בדייט, אלא נותנת סיכוי להכיר מישהו שנמצא מאחורי “כרטיס” – זו עשויה להיות האהבה שלך.
אני הייתי בדיוק באותה סיטואציה לפני שנתיים וגם לפני זה. ובכל זאת, ברגע שלקחתי את הדברים יותר בקלות, הכרתי מישהי מדהימה.
מה שאני אומר בעצם זה, שאתרי היכרויות הם אמצעי למציאת זוגיות ככל כלי אחר. השאלה היא אם את מסוגלת לראות מעבר למה שכתוב בכרטיס של הבנאדם, ולתת לזה צ’אנס. זה הכל תלוי בך ובנקודת המבט שלך.
אלמה טענה, ובצדק, ש:
באתרי הכרויות אתה מקבל אלפי פניות ופונה לעוד כמה מאות אנשים, מה שאומר שחייבים איזשהי שיטת סינון, כי הרי אתה לא באמת יכול לצאת עם כולם. והדרך היחידה לסנן היא לפי פרטים טיפשיים כמו מה הוא חושב על יהדות או מה הבנאדם לוקח לאי בודד. בגלל זה רשימות כאלה נראות לי דביליות. מה הן כבר אומרות לי על מי זה הבנאדם הזה? זה לא בשבילי.
אבל איכשהו, בשלב הזה, הרגשתי את הצורך "להגן" באופן מסויים על אתרי ההיכרויות, שהרי דרכם גם הכרתי את ארוסתי.
אז בואו אני אסביר לכם איך אני רואה את כל זה: בגדול, חשוב להבין, שלכל אחד ואחת ומה יש את הדרך שמתאימה לו, כן?
אבל יש שיטות סינון די פשוטות. אצלי למשל, היה חשוב שמישהי תכתוב כמה מילים, ולא "אין הנחתום.." וגו'. כן, היו כמה "מילות מפתח" שחיפשתי, כי ידעתי שאני לא אצא עם מישהי דתיה, למשל. אבל לומר לך שפסלתי בחורות בגלל גובה/משקל/מראה/השכלה/מצב כלכלי/אהבתה לשלמה ארצי? ממש לא (טוב, נו.. אולי כן בנוגע לשלמה ארצי). .
בתכל'ס, האתרים האלה יכולים לעזור אך ורק לסינון הכי-הכי ראשוני. מי שיושב שם עם רשימות מכולת (ובואו נודה בזה – רובם/ן שם ככה, לצערי), לא יבין לעולם את הקונספט האמיתי של אתרי ההיכרויות. זו גם הבעיה עם כל הקטע של האשליה של ה"מבחר" שם. אנשים שם חושבים, שהם תמיד יצליחו להשיג משהו טוב יותר. לא משנה מה יש להם ביד, תמיד יהיה משהו יותר טוב. וזו, כמובן – טעות מפגרת. 
אני לא ניסיתי להבין מה ה"כרטיס" מלמד על הבנאדם, כי זה פשוט בלתי אפשרי. אבל סינון מאוד ראשוני הוא התחלה טובה. בתור בחור ביישן, אף פעם לא היתה לי היכולת להתחיל עם מישהי בפאב או בית קפה או אפילו ברחוב. אתרי היכרויות פשוט הקלו עליי את שתי המילים הראשונות האלה, שהיה קשה לי להוציא בקול רם, כי חשבתי שזה נשמע מפגר.
אתרי היכרויות הפכו את חיינו, הביישנים, לקלים יותר מחד, וקשים יותר מאידך.
כי לא רק הביישנים מנסים את האתרים הללו, אלא גם אנשים שלא באמת מחפשים פרטנרים לזוגיות, אלא יותר פרטנרים ל"זוגיות חד-פעמית", של לילה אחד או שניים. זה גם אחד הדברים, שהוציא להם שם כל כך רע. בין כל האנשים שם, קשה באמת למצוא מישהו/י שיתאימו לכם. זה דורש סוג של "עבודה", אבל היא לא שונה מכל דרך היכרות אחרת, אם לוקחים את הדברים בפרופורציה.
פרוייקט איטליה 2009
בעוד קצת פחות מ-48 שעות, אני אהיה על המטוס לרומא, למה שמוגדר כרגע כירח דבש מוקדם.
כרגיל, אנחנו עושים הכל הפוך, ובעיקר בגלל הלימודים של שנינו, החלטנו להקדים את הטיול הרומנטי לעכשיו. 10 ימים של יופי וכיף, שיתחלקו, כפי שכבר כתבתי – בין רומא וסורנטו, בחצי האי אמאלפי. 
הטיול הזה מאורגן בצורה לא רעה, מבחינת מלונות וטיסות, ואפילו מבחינת רכבות.
הטיסה יוצאת ביום שלישי, ה-6.10.09 בשעה 5:00 בבוקר, ונוחתת ברומא ב-8:45, לפי התכנון. ב-10:27 בדיוק(!), אנחנו נעלה על רכבת משדה התעופה "ליאונרדו דה-וינצ'י", לכיוון נאפולי, ומשם – לפומפיי – הץחנה הקרובה ביותר לסורנטו. אנחנו אמורים לסיים את מסעינו "בערך" בשעה 13:19 ולעבור לאוטבוס/מונית/תחבורה ציבורית כלשהי כדי להגיע לסורנטו, מרחק של כרבע/חצי שעה מפומפיי.
אפילו מלון ברומא, מצאנו בסופו של דבר. לא רצינו לקחת מלון במחירים שהציעו לנו מהארץ (ממוצע של 650-700 יורו למלונות 3 כוכבים בעיר), אז התחלנו לחפש עצמאית, ומצאנו מלון 3 כוכבים, Hotel Miami שמו, מלון מרכזי שכמעט צמוד (לפי טענתם) למדרגות הספרדיות, והמחיר – בערך 100 יורו פחות(!) ממה שהוצע לנו פה (המחיר אחרי כל ההנחות הוא 558 יורו לכל החבילה של 4 לילות), ונראה, על פניו, שגם יותר טוב. בארץ כמעט תמיד מצאו לנו מלונות שמאפשרים עישון, דבר שאנחנו ממש לא רוצים, גם לא ברמז דק במסדרונות. המלו הזה הוא אפילו ידידותי לחיות מחמד, כהגדרתו, והוא גם מצהיר על היותו גיי פרנדלי, למתעניינים. מבחינת חיות מחמד – אנחניו מאוד אוהבים. לגבי גייז – אין לנו שום בעיה. 
כאמור – זה התכנון הראשוני. את הדרכון הוצאתי ממש בלי בעיה, צילמנו את כל מה שצריך, הוצאנו מספיק מזומנים, דאגנו לא להיסחב עם מזוודות כבדות (ולא לנעול אותן! הספיקה לי חוויה אחת של תיק קרוע אחרי שנעלתי אותו בדרך לסקוטלנד, לפני שנתיים), ובאופן כללי אנחנו מאוד מתרגשים מכל זה. זו החופשה הראשונה שלנו ביחד, ויש האומרים, שחופשה בחו"ל היא סוג של אבן בוחן לזוג הצעיר. אני בהחלט מאמין שנעמוד בזה, אבל עדיין – זה עושה פרפרים בבטן.
אני לוקח איתי גם הפעם איזה טלפון סלולרי עם אפשרות הקלטה, כדי שאני אוכל לתמלל את כל הטיול אחרי שאני אחזור משם, לכאן, לטובת עשרת קוראיי הנאמנים..
חג שמח לכולכם!
נתראה בקרוב..
תקליטן וטבעות
עדכון נוסף מהוויי ההכנות לחתונה:
ראשית, טבעות הנישואין שלנו כבר מוכנות. כבר לקחנו אותן, וההורים שלנו שומרים עליהן לבינתיים, כמיטב המסורת (או משהו כזה). 
אני חייב לציין ששתיהן ממש יפהפיות. אלה בחרה בטבעת זהב לבן עם קצת חריטות, אך ללא אבנים (לפי חוקי ההלכה), ואני, כפי שסיפרתי – איחדתי שתי טבעות – של סבא של אלה, ושל סבא-רבא שלה. הן עולות בול על האצבע שלי, לאחר שהולחמו ואף לוטשו בשבוע וחצי האחרון.
אז אפשר להוריד את זה מהרשימה.
דבר נוסף שאפשר להוריד מהרשימה, נכון לעכשיו – מצאנו תקליטן. לא מדובר במישהו ידוע במיוחד בברנז'ה, והוא לא אחד ממומלצי הבית של "גן הפקאן".
לאחרונה חיפשנו מישהו/י, שייכנסו לראש שלנו מבחינה מוסיקלית. מה לעשות – אנחנו קצת גחמניים בעניין הזה. ודי סנובים.
אנחנו, למשל, מסרבים להכניס מוסיקה מזרחית, טראנסים ואמוצה-אומצה, ואני חושב שנוותר גם על מוסיקה שחורה בחתונה שלנו. יש מספיק דברים רקידים בלי כל אלה. גם ש' ארצי וחברו צ' פיק, לא יהיו ברשימת המושמעים (סליחה חבר'ה – ממני לא תוציאו תמלוגים.. ).
אז מה אנחנו כן רוצים?
להמשך »
השקט שבחוץ
יושבת לי ידידתי הנפלאה ד' בברלין, ופותחת לה בלוג חדש.
ואני כל כך שמח שיש לי עוד בלוג נפלא של אישה נהדרת, לקרוא בזמני הפנוי. ד' היא אישה מאוד יצירתית. עזבה אותנו לפני שבועיים ונסעה לה ללמוד עיצוב בגרמניה.
והיום היא כתבה פוסט נהדר, על השקט הגרמני. לא יכולתי שלא לתת לה איזה לינק פה..
העניין הוא, שבדיוק על זה דיברתי עם זוגתי בצהריים. השקט הזה.
כשנסעתי בפעם הראשונה לחו"ל, בטיול הבר מצווה שלי, לכמה חודשים בגרמניה (מינכן, בעיקר – אבל לא רק)-איטליה-שווייץ-אוסטריה, השקט הזה היה נהדר. מוזר, אבל נהדר. רק באוסטריה וגרמניה אפשר למצוא שקט קיצוני כל כך. זה נפלא, וגם מפחיד. כי בתור יהודי, אתה לא יכול לשכוח מה יצר השקט הזה, ומצד שני – אתה לא יכול שלא להתפעם. השקט הזה סובב סביבך בכל מקום. לפחות עד הרגע, שבו אתה נתקל בישראלים.
להמשך »
סליחות וכפרות
בדרך כלל נהוג לבקש סליחות ביום הכיפורים.
כשהייתי צעיר, אפילו עוד האמנתי שזה מה שיכפר על עוונתיי. הייתי בתקופה שבה מאוד התקרבתי לדת, ועוד לא הבנתי את המשמעות המלאה של כל זה. אבל היום אני מבין, ואני יודע גם שאין דבר שיכול לכפר על כל עוונותיך ביום אחד, גם אם תגיד את כל הסליחות שבעולם בבית הכנסת. את הסליחות צריך להגיד בזמן, ולאדם שבו פגעת.
נשמע פשוט, נכון? לצערי, לא כולם עושים את זה.
יש כאלה שבאמת מאמינים, שאם תצום קצת, תתפלל קצת, תשתטח קצת על קברי צדיקים, או סתם תגיד כמה סליחות ביום אחד בשנה, הכל ייסלח, והכל "יהיה בסדר".
להמשך »
ביקורת סרט: "מחליפים"
ערב שישי, זוגתי ואני, עם ידידה נוספת, הולכים לראות את "מחליפים" הסרט החדש של ברוס וויליס (ובשמו הלועזי: Surrogates).
כבר כתבתי בעבר, שאני מאוד אוהב סרטים, שגורמים לי לחשוב.
"מחליפים" הוא סרט כזה. נכון – יש בו לא מעט אקשן. אבל העלילה, שהיתה צפויה למדי בחלק מהזמן, עדיין לא האפילה על הרעיון המיוחד שעמוד מאחורי הסרט. 
באופן כללי, נסו לדמיין את המצב הבא:
האדם ממציא רובוטים, שיעשו עבורו כל מיני מטלות. בהתחלה מתקיימים "רק" עבור צרכים צבאיים. ככה מנהלים את המלחמות ה"חדשות".
בהמשך, הם כבר עושים את הכל עבור בני האדם, שמפחדים מכל מה שקורה בחוץ: האלימות, המחלות המידבקות – ומה לא. בקצב די מהיר, הרובוטים פשוט מחליפים את בני האדם בכל פעולות היום: מקניות, ניקיון, עבודה במשרד, ועד יחסי אישות, רומנטיקה וכן – גם סמים (מה זאת אומרת מאיזה סוג? – מהסוג שרובוטים אוהבים, אנא עארף?).
באופן צפוי למדי, גדל שוק שחור, בלתי חוקי לכל מיני "תכונות" שאפשר להוסיף לרובוטים. כלומר: כל אחד יכול להיות כל מה או מי שהוא רוצה, שונה לחלוטין מדמותו האמיתית. נשמע כמו אתר שידוכים באינטרנט? בערך..
אבל יחד עם כל ה"יתרונות", גדלות קבוצות מתנגדים לתהליך האוטומיזציה שמתבצע בכל העולם, נגד כל מה שהרובוטיקה מייצגת. הקבוצה הגדולה ביותר בארה"ב, היא "המתבדלים", שחיים במעין גטו אנושי בלבד, שאליו הכניסה לרובוטים אסורה בהחלט. כמובן, שבין הקבוצות השונות, חייב להגיע פיצוץ. והוא אכן מגיע. את הפיצוץ הזה, מנסה הסרט לתאר. הוא עושה את זה ע"י כך שהוא מתאר מקרה רצח של רובוט, שנעשה ע"י אדם אנושי.
אני לא אקלקל לכם את ההמשך. בכל זאת – לא מתאים לי להעלות פה ספוילרים מיותרים.
אבל תארו לכם את הסיטואציה, שבה הרובוטים באמת משתלטים על הכל ממש, כולל הפחדים שלנו, הרגשות שלנו, כל הדברים הפשוטים בחיינו.
עכשיו נסו לדמיין את כל זה מפסיק לחלוטין, ברגע אחד, אחרי שהתרגלנו לחיים נטולי מעש. זה מטורף בדיוק כמו שזה נשמע.
זה סרט, שאתם פשוט חייבים לעצמיכם לראות. נכון – יש כמה חורי עלילה קטנים וסימני שאלה שעולים מפעם לפעם, אבל אלה לא הורסים את האווירה הכללית ואת המסר שמועבר לצופים.
החיסרון היחיד אצלינו, היה שהגענו רק ב-23:00 ליס פלאנט, לא הזמנו כרטיסים מראש, כי לא היינו בטוחים כמה אנשים יגיעו לבסוף, הסרט התחיל ב-23:15, ולנו נשארו כרטיסים רק לשורה 2 באמצע, מתוך 11 שורות באולם 7. נשמע לכם בסדר? הממ.. אז זהו, שלא ממש. יש מעבר בין שורות 2 ל-3, כך ששורות 1 ו-2, נמצאות מתחת למסך כמעט. זה לא היה תענוג (לזוגתי זה עשה חור באוזניים – הסאונד מאוד חזק בשורות האלה), אבל הסרט חיפה על כל זה, ועשה את זה בגדול.
ציון סופי של קופי השבת: 9.5.
