שירה

אחרי התלבטויות רבות, החלטתי לפרסם כמה מהשירים שכתבתי עם השנים. אני אפרסם כאן רק את השירים שכתבתי בעברית, והם מעטים מאוד, אבל משום מה דווקא אותם אהבתי יותר. מעולם לא פירסמתי אותם בעבר, רק מפעם לפעם הקראתי אותם למישהו/י נבחר/ת. יש בהם פן אישי לאורך כמה שנים, חלקו אופטימי יותר, ברובו פחות. חשוב לציין, שאלו הם דברים שעברתי ויצאו מתוכי, אבל נכתבו לפני הרבה שנים. לצערי, אני כבר לא כל כך כותב ב-5 השנים האחרונות (אם בכל זאת יהיה משהו, אני כנראה אוסיף אותו לכאן, אחרי שאני אעכל אותו מספיק זמן).
—————————————————-

ישבנו שם

ישבנו שם.
רק היא, ואני והים.
והכוכבים.

הכל נדם.
כאילו נעצר הזמן.
כאילו לבד בעולם.

האושר חלחל לעצמותיי.
הגוף כולו הצטמרר.
ולא מקור.

אל מול הים,
הרגש גואה.
המחשבות זורמות,
בשטף בלתי ניתן לעצירה.

השקט המטריף שולט.
מקשה על הדיבור.
מאפשר רק נגיעה.

אבל הנגיעה –
עולם חדש. יפה. מדהים.
שכולו שלנו. רק שלנו.
————————————————-

הכל מושלם

למה כל זה קורה לי?
למה זה קורה לי שוב?
למה להתאהב?
הכל נשבר.
כשראיתי את המבט בעינייך
רציתי שהכל יהיה מושלם.

אבל הכל נשבר.
המבוכה התגברה על ההיגיון.
החיוך נדמה לצביטה,
צביטה כזו שמצמררת.
מזכירה נשכחות.
רציתי שהכל יהיה מושלם,
אבל הכל נשבר.

הסתחררתי.
הרגשתי שהעולם מסתובב,
וכל מה שראיתי בו –
היה אותך.
ישובה שם. מחייכת. צובטת.
ספק מרגישה אותי, ספק לא.

כל מה שרציתי הוא
שהכל יהיה מושלם.
אבל הכל נשבר. התנפץ.
נשארה רק התקווה.
התקווה שתזכרי, שרציתי שהכל
יהיה מושלם.
———————————————

לבד

לבד – לעולם לא אחיה.
תמיד ביחד. תמיד מוקף.
כמו טיפה במפל של מים.
כמו קנה סוף בים של קנים.
השמש – תמיד עליי תאיר,
ובצל – לעד לא אשהה.

רק המוות יביא את הבדידות
את הריקנות המוחלטת
השולטת בנפש.
רק המוות ישאיר אותי לבד
כמו ענן בשמים כחולים.

אם לבד אשאר – יבוא המוות,
מהיר, בלי כאב,
כעלה שמקומו ליפול בשלכת.

כי הפחד התמידי
של אדם ביחד
הוא הבדידות מהכל,
השקט המחריד.
————————————————-

מסיכה

שנים של מסיכה
שדבוקה לי לפנים
שנים של כאב
שיושב עמוק בפנים.

החור בנשמה
משחיר וגדל.
הלב סופר
את מה שחסר.

את השקר שמוצג
קשה לי לחשוף.
האמת רחוקה,
ולא רואה את הסוף.

האם הסוף באדמה?
ואם כן – אז מתי?
האם לחיות בחממה
ועד אז לספור את ימיי?

המסיכה כאן נשארת
ומבחוץ הצחוק בולט.
אך זוהי רק מסיכה
ובפנים השחור שולט.

השחור שמכתיב
ומחליט ומכאיב
הנשמה שבוחרת
את החלום המיטיב.

המסיכה זה אני
ואני לא המסיכה
אלא שחיי השתנו
והפכו לבריחה.

לבריחה אל החופש
אל האושר המדומה
אך לפעמים ורק לפעמים
נראה שזה לא משנה.