Queen בישראל – צמרמורת מופלאה
כמה שטויות עיתונאים כותבים. גם עמי פרידמן ב'טמקא' אתמול וגם אבי פיטשון ב'הארץ' הבוקר. אני אשכרה מרגיש שהם ואני לא היינו באותה הופעה.
אז ככה זה נראה מנקודת המבט שלי: הייתי אתמול בטריבונה בהופעה של Queen (מתנת יומולדת 40 לזוגתי שתחיה), והיה פשוט מדהים. הסאונד היה יוצא מן הכלל לכל אורך ההופעה (למעט זיוף גיטרה קל בסיום של Bohemian Rhapsody – אבל זה נסלח לאור העובדה שמיי – בן 70 להזכירכם – התרוצץ על הבמה בלי סוף וכמעט בלי מנוחה במשך שעתיים. חוץ מג'אגר אתה לא רואה דברים כאלה).
עכשיו בואו נוריד משהו מהשולחן, בסדר? – אדם למברט הוא לא פרדי מרקורי – ומספיק כבר עם ההשוואות המטומטמות האלה. הן חסרות טעם. והקטע הוא, שלמעט כמה מניירות טווסיות משעשעות, הוא גם לא מנסה להיות. למברט זמר מעולה ופרפורמר מהשורה הראשונה, עם יכולות ווקאליות וביצועיות יוצאות מן הכלל (זוגתי מורה לפיתוח קול, והיא כמעט בכתה מהאופן שבו הוא עבר בין סולמות לכל אורך ההופעה. ועל זה פרידמן כתב "קול מוגבל" ופיטשון "שיאי הערב היו חד משמעית אוסף הרגעים במהלכם למברט סתם את הפה").
הסולו הארוך של בריאן מיי (כן – כולל ה"הבה נגילה" הווירטואוזי-רוקיסטי), כמו גם הדראם-באטל בין רוג'ר טיילור לבנו – היו פשוט מרגשים. לפי התגובה של העיתונאים לסולו של מיי (הם לא אהבו, אלא מה) אפשר לחשוב שכולנו ממהרים לאנשהו (כשההופעה קצרה מדי הם מתלוננים, וכשיש סולו ארוך – הם גם מתלוננים…).
זו הופעה שעוררה בי צמרמורות בכל הגוף. שעתיים ורבע(!) של אולימפוס מוסיקלי, הופעה מושקעת כמו שלא נראתה פה אי פעם (וזה כולל את הסטונס), כולל וידיאו ארט מרשים מאוד, ופירוטכניקה שלא האפילה על היכולות של הלהקה. על כמה להקות אפשר לומר את זה היום? כמה להקות עומדות על הבמה, כשגם הזמר, גם הגיטריסט וגם המתופף שרים נהדר? לפחות 3 פעמים במהלך הערב ממש זלגו לי דמעות – בשירים Love of my life, Show must go on ושיר המחווה היפה שהם עשו לדיוויד בואי זצ"ל – Under Pressure. בשניים מהם למברט אפילו שר..
אבל היי! – העיקר שכמה עיתונאים מתוסכלים מגיעים עם ציפיות לשמוע את מרקורי ואחר כך מתאכזבים שהוא לא היה שם… מי שקצת בדק לפני ההופעה, ידע שהם הולכים לשלב את מרקורי בכמה קטעים, אבל שאדם למברט הוא זה שמוביל את השירה – לא מרקורי. מי שהגיע במטרה לשמוע את פרדי מרקורי חי בסרט.
בתכל'ס, ההופעה של קווין נכנסת עכשיו לרביעיית ההופעות הטובות שראיתי בארץ: אוזי אוסבורן, אליס קופר, הרולינג סטונז וקווין (לאו דווקא בסדר הזה). לא פלא שאלה גם הפרפורמרים הכי טובים בעולם היום. קצת מלחיץ שרובם כבר מתקרבים לעשור השמיני של חייהם (וחלקם כבר עמוק בתוכו..).
מי ייתן ורכבת הרוקיסטים הנפלאה הזו תמשיך להגיע לארץ.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
מסכים – היה אחלה ערב.
פרדי הוא אחד במאה בערך (הייתי אומר אחד בדורו אבל עברו כבר 2 דורות ועדיין לא קם סולן כמוהו).
אז היה ברור מראש שלאמברט לא יהיה פרדי. הוא לא יכול להיות. אין סיבה לקוות. אין סיבה לפץח ציפיות. וגם לאמברט היה מודע לכך, ולא התימר. הוא רק ניסה לעשות כבוד למלך. וכבוד הוא עשה.
הוא היה כיפי, סופר גיי (שזה בעצמו מחווה לפרדי), עם קול לא רע בכל… לא היה אפשר לקוות ליותר.
מיי לדעתי היה קצת self indulgent. אבל הוא מיי, אז מותר לו.
הפשע היחיד: בלי פלאש גורדון ?! ?! ?!
אחלה אחלה ערב.