פיברומיאלגיה
פיברומיאלגיה – סוף לגוזמאות ועוד תקווה חדשה
עבור חולי פיברומיאלגיה (Fibromyalgia), הסיפור הזה לא חדש: במשך שנים ארוכות סירב הממסד הרפואי להתייחס לפיברומיאלגיה כאל מחלה אמיתית, רק בגלל שהיא לא מופיעה בדגימות דם או בצילומים וסריקות למיניהן. הרופאים טוענים שמדובר בערימת תסמינים (עייפות כרונית, כאבי רקמות עמוקות, רגישות בגפיים ורגישות יתרה לשינויי מזג האוויר) שאינה מתאגדת לכדי דיאגנוזה ייחודית המהווה מחלה בפני […]
עוד מחקר, עוד תקווה
לפני שנתיים בדיוק, כתבתי כאן על מחקר שנערך באונ' גלזגו שבסקוטלנד, שבו הצליחו לבודד נגיף מסוים בשם XMRV, שנתן תקווה לחולי CFS (או מה שמכונה "מחלת היאפים", עייפות כרונית וכו'). למי שלא יודע, מחלת ה-CFS, בהיעדר הגדרות אחרות, דומה מאוד למחלת ה-FMS ממנה אני סובל – או בשמה המלא – פיברומיאלגיה (יש אפילו כאלו המגדירים […]
עצוב
בשבועיים האחרונים, הרגש הכמעט-יחיד שיש בי הוא עצב. כל כך הרבה עצב. אני מרגיש כמו איזה איוב בגירסה המודרנית והמוקטנת, שמישהו מכוון אליו חיצים-חיצים, יורה אותם, וכל פעם מצליח לפגוע במטרות – גם סביבי וגם בי (כן.. זה אחד מאותם פוסטים נוגים על הגיגים ודברים עצובים.. מפתיע, הא? מי שלא רוצה – לא חייב להמשיך. […]
תרופות פסיכיאטריות
הקדמה ודיסקליימר: השימוש בתרופות פסיכיאטריות הוא נושא עדין ורגיש. עד לפני כמה שנים, פסלתי את הרעיון של השימוש האישי שלי בזה על הסף, אך בשנים האחרונות, מאז פרוץ הפיברו, התחלתי לקבל טיפולים שונים בתרופות פסיכיאטריות שונות. חשוב לי לציין, שעל אף מה שאני אכתוב בפוסט הזה, אני לא פסיכיאטר ולא סיינטולוג, אינני בר-סמכא בתחום, וכל […]
מחשבות לשנה חדשה
אז הנה – עוד שנה עברה. 2010 נסגרת לה, לקראת עוד שנה שלצערי הולכת להיות עוד מאותו הדבר. איך אפשר לסכם את השנה האחרונה, מבלי להכנס לקלישאות מיותרות? זו היתה שנה לא פשוטה כמעט לכל העולם – מלחמות, אסונות, כלכלה דפוקה ומה לא. גם ברמה האישית, זו היתה שנה די קשה. אני מסיים את השנה […]
חכמים על חלשים
הידיעה הזו, שהתפרסמה לפני כשבועיים, עברה כמעט בשקט: משטרת ישראל סגרה את החנות של "תיקון עולם" בתל אביב בצורה נבזית. למי שפספס מה קרה, הנה התקציר: שוטרת התחזתה לאישה, אשר קיבלה מרשם לקנאביס רפואי, בכמות של 60 גרם, והתחננה בפני אנשי החנות לתת לה יותר, בגלל כאביה העזים. האנשים ב"תיקון עולם", שריחמו על מצבה, הסכימו […]
רגעי משבר
הרבה זמן לא כתבתי כאן. למעלה מ-3 שבועות. וזה לא שאני לא רוצה. אני פשוט מרגיש כאילו שכחתי איך לכתוב. אני מניח שזה קשור לרגעי המשבר הרבים שאני עובר לאחרונה: רגעי משבר בלימודים – הרגעים האלה, אחרי שנתיים רצופות של לימודים, כמעט ללא חופש, בלחץ מטורף, שהגיע לשיאו – כך נדמה – בסימסטר הנוכחי. אין […]
על הנכות
רוני גלבפיש כתבה פוסט לפני כמה ימים, שרק עתה הגעתי אליו, תחת הכותרת "אין חניה לנכים". והפוסט הזה נגע מאוד לליבי. אין יום שאני לא רואה אנשים, שאין להם ולנכות שום קשר, החונים במקומות חניה המיועדים לאנשים בעלי מוגבלויות, רק כדי לחסוך עוד 30 מטר של הליכה. הפוסט המדובר, מספר את סיפורו של אבא שלה, […]
