אנשים "מקולקלים"
גם אני קורא בזמן האחרון ידיעות לא מעטות, על כל מה שקורה במדינה הזו עם הילדים של העובדים הזרים. 
וכן – גם אני מזדעזע, כמו כולם, שמדינת ישראל, כפי שמייצג אותה אלי ישי במשרד הפנים, מראה סוף-סוף את עורה, זו שמצהירה בגלוי על גזענותה, ועל הפחד שלה מ"מחלות", שהזרים מביאים איתם. זה מחפיר, זהו פשע וזה מתועב בעיניי.
אבל לא על זה אני רוצה לכתוב כאן.
ההצהרה השנייה של אותן ידיעות, היא זו שבעייתית עבורי, והיא מנסה לכרוך את בעיית ילדי הזרים, עם בעיה אחרת – זו שבה המאכערים גוזרים קופון על כל עובד זר שמגיע ארצה (ולכן צריך לנסות לסגור את השערים), כדי להוציא את המסחרה הזו מהחוק – כדי להוציא מהמשוואה הזו את האינטרס, שלפיו כדאי להביא זרים חדשים לארץ.
הסיבה שמביאים רבים לכך היא, שאחרי תקופה מסוימת, העובדים הזרים "מתקלקלים", והם מתחילים להבין את זכויותיהם, ופונים לעמותות אלה או אחרות המתיימרות "להגן" עליהם. הביטוי "אנשים מקולקלים", נשמע כמו משהו שלקוח ממשטרים אפלים. זה נוגד את כל ה"אני מאמין" שלי. ויחד עם זאת, צריך להבין, קצת יותר לעומק, מה קורה לעובדים הזרים בארץ.
להמשך »
שיר שחלמתי על פראג
ואנדר-גראף כותבת על החזרת מוצרים ב"משביז לצרכן" בפתח-שמיקווה, ואני לא יכול שלא להיזכר את מה שעברתי במבשלת בירה בפראג (חלק מקוראי הבלוג אף עברו איתי את החוויה הזו באחת הפעמים שלי שם).
אני יודע – נשמע מוזר, אבל כך זה הלך:
בפראג יש את הבירה האהובה עליי בכל העולם, ושמה אופלקו. 
המבשלה יושבת בתוך מנזר נחבא בין סמטאותיה הקטנות של מרכז העיר, ורק יודעי דבר יודעים על קיומו והדרך להגיע אליו. מאחר וכבר אני למוד מסע בפראג, אני יודע בדיוק כיצד להגיע לשם, ועל כך גאוותי כי רבה. אבל זה כבר מחוץ לסיפור.
העניין הוא, שהמנזר מחולק לאולמות-אולמות, בהם יש שולחנות רבים, עשויי עץ כבד, וניחוח הבירה ותבשילי חזיר עולים מתוכם. בכל פעם שהתיישבתי שם, ראיתי דבר מוזר, שהוכיח לי שהקומוניזם כנראה עוד לא פס מן העולם: לכל אולם (ואני אכן מתכוון לאולם, לא "חדר", חלילה), ישנם לפחות 5 מלצרים אשר אחראים על הבאת הבירה (שהרי מבשלת בירה היא זו), מלצר וחצי שאחראי להביא את הליקר הלאומי (הבחרובקה, המיוצרת באופן מיוחד גם במשלה עצמה במעין מזקקה קטנה), אך רק מלצר אחד שאחראי על האוכל ומלצר יחיד שאחראי על החשבון.
להמשך »
יזמות ישראלית בעיניים זרות
בדקות האחרונות קיבלתי לינק מעניין מאוד מידידי ד'.
בסרטון הקצר (כמעט בן 7 דקות), הלקוח מתוך תוכנית ברשת CNBC האמריקאית, מתראיין בחור בשם דן סנור (Dan Senor), יועץ לענייני חוץ של הממשל, ומסביר למנחה האמריקאי על ספר הנקרא Start-up Nation, שכולו מבוסס על היכולת הישראלית ליצור וליזום חברות טכנולוגיות חדשות, וכך זה נשמע בערך:
"היזמים הישראלים המדהימים, שהולכים לצבא בגיל 18, מפתחים מנהיגות בשדה הקרב, ויוצאים משם עם יכולת יזמות אדירה, המיתרגמת לחברות סטראט-אפ רבות, שרובן שרדו את המשבר הכלכלי של 2008".
הנה הקטע במלואו:
למי שהיתה סבלנות וגם הקשיב ל"הרצאה" הנהדרת לזכותה של מדינת ישראל, דבר שהרבה זמן לא שמעתי כמותו באף רשת בינלאומית, יכול לחשוב לרגע שאנחנו חיים באיזה גן-עדן נפלא של יזמות, ולא במדינת קומבינה, שבה ילדות בנות 18 מבזבזות זמן יקר של לימודים, על הכנת תה וקפה למפקדים שלא רואים אותן ממטר.
להמשך »
ממשיכים לרוץ..
כן, כן – למרות שלא יצא לי לדווח הרבה זמן, המירוץ לחתונה ממשיך במלוא עוזו!
אז מה היה לנו בזמן האחרון? 
דבר ראשון – איך אפשר בלי הרבנות? המוסד הכל-כך ארכאי הזה, שולט בכל מה שקשור לזוגיות במדינת ישראל, וזה לא ייאמן. אם עולה בראשכם דמותם של רבנים מזוקנים, שמנסים להחזיר אותנו לשלטונם מימי הביניים, נכונה לכם אכזבה – ימי הביניים היו מודרניים יחסית למה שאנחנו עברנו שם. זה נראה יותר כמו עידן הברונזה.
היינו צריכים להגיע לרבנות בראשל"צ כדי להוציא לאלה תעודת רווקות. אלא ששעות הקבלה שלהם הן בין 9 בבוקר ל-12:30 בצהריים, בימים א-ה, ו..זהו, בעצם. 3 וחצי שעות ביום, זה כנראה מעל ומעבר לעובדי המועצה הדתית בראשון. ואני חשבתי שלעבוד בהיי-טק זה קשה..
להמשך »
מקבילית המוחות..
והנה עוד משהו שהצליח מאוד להצחיק אותי בימים האחרונים, תודות לידידי ד'.
זה מהיר, קשה לעקוב אחרי הקצב המטורף של זה, אבל שווה לעצור מפעם לפעם ולנסות להבן מה היה שם לפני שנייה..
מסר לאומה: "הכל בסדר!"
הנה משהו שעירא שלח אליי במהלך הסו"ש, ואני חייב לציין שאהבתי את זה מאוד.
ציניות במיטבה, חברים – מתברר שעוד לא איבדנו אותה:
מזל טוב לוואנדר!
בדר"כ אני לא נוהג לכתוב פוסטים של ברכות לימי הולדת. זה נראה לי כל כך לא במקום. אבל הפעם יש פה משהו קצת שונה, כי את "מושא היומולדת" הפעם, הכרתי בעולם הבלוגוספירה לפני שנה בדיוק. 
לפני שנה בדיוק, הכרתי בחורה מאוד מיוחדת. וזה היה אפילו די במקרה. פשוט רציתי לגרום לה לחייך ביומולדת שלה. מה שלא ידעתי עוד אז, אבל אני שמח לגלות מדי יום, שזכיתי בחברה נפלאה (אני יכול בפה מלא לומר אף "זכינו", בגלל שהיא הפכה לחברה טובה גם של זוגתי). היום בדיוק, ה-24.10,09, אנחנו חוגגים יומולדת לוואנדר. ואני חוגג גם שנה ליום שבו הכרתי אותה, ושמח לגלות, שהיא בדיוק הבחורה המצחיקה, הרגישה, הצינית וטובת-הלב שהאמנתי שהיא.
לכל מי שיצא להכיר אותה אישית – אני בטוח שאתם יודעים על מה אני מדבר. ולמי שלא – קחו את מילתי בעניין.
אז ואנדרית – בנימה "אישית" יותר, עד כמה שאפשר לקרוא לפוסט ברחבי הרשת אישי, שתהיה לך שנה נפלאה ונהדרת! שתמצאי את כל האושר שלך, ושנוכל לחגוג עוד הרבה שנים ביחד!
ואתם שם בחוץ – רוצו להגיד לה מזל טוב!
תגלית ותקווה חדשה
חזרתי מאיטליה אתמול. וכן – היה פשוט נפלא. אבל לפני שאני אתחיל לספר לכם את כל מה שעבר עלינו בעשרת הימים האחרונים (ותאמינו או לא – יש הרבה מה לספר), אני רוצה לחלוק משה ודחוף יותר עם מי שקורא אצלי בנושא ה-FMS. בפוסט הקודם שלי, שהתפרסם "דרך פלא" בזמן שהותי בחו"ל, כתבתי על תקוותי להצליח לעמוד בכאבים האלה, ולהצליח לראות את כל מה שאני רוצה. אז הצלחתי, לרוב – אבל אני שילמתי ועדיין משלם על זה מחיר. אני יושב בבית עכשיו, עם כאבים חזקים מאוד בכל הגוף.
אבל זו לא הסיבה שאני כותב הפעם. היום פתחתי את המיילים (הצלחתי להתאפק 24 שעות מאז הגעתי לארץ!!), וראיתי כתבה שעושיה לגעת בכל חולי הפיברו באשר הם, כתבה שכתבה ע"י טמק"א ונשלחה אליי ע"י ידידתי ד' הירושלמית, שדואגת להשלים כל פער בידע שלי, במתחדש בתחום ה-CFS וה-FMS.
FMS - נקודות כאב
התגלית החדשה היא לא פחות ממרעישה עבור חולי הפיברו. מתברר שככל הנראה, יש חיידק שתוקף את הגוף, וכנראה שגילו אותו רק עתה, מה שיעזור, כמובן ליצור תרופה למיגורו.
החוקרים מצאו קשר חזק מאוד בין הידבקות ב נגיף בשם XMRV, לבין תופעות המחלה. בעבר ניסו לשייך את המחלות האלה למחלת הנשיקה, אבל ההוכחות היו קלושות מאוד. נראה שכרגע, פריצת הדרך הזו יכולה להעלות את סף האופטימיות שלנו, החולים.
אם לצטט מטמק"א:
המחקר החדש הראה כי הנגיף הקרוי XMRV, הקשור ללוקמיה בעכברים, נמצא ב-68 מתוך 101 חולים בארצות-הברית הסובלים מתסמונת התשישות הכרונית.
החוקרים המשיכו בבדיקותיהם בקרב חולים רבים נוספים עם התסמונת ומצאו כי בקרב 95% מאלה עם תסמונת התשישות הכרונית נמצאו נוגדנים בבדיקות הדם לווירוס ה-XMRV. פירושו של דבר שמרביתם נדבקו בו בשלב כזה או אחר של חייהם.
כרגע, מדובר במחקרים ראשוניים בלבד, אבל הם נותנים תקווה. החוקרים מבטיחים להמשיך ולחקור את הנושא. לפי הערכות "גסות", בעולם יש היום למעלה מ-17 מיליון חולי CFS. גם אם מספרם של חולי ה-FMS קטן יותר, התסמונות האלה נחשבות כ"אחיות", ויש לא מעט שמאמינים, ש-FMS היא פשוט CFS בתוספת כאבים. אם אכן זה המצב, כדאי לברך על הממצאים האלה שנתגלו.
