יום העיתונות הבינ"ל 2015 – ישראל מתדרדרת
ה-3 במאי נחשב ליום העיתונות הבינ"ל. ביום זה, מדי שנה, מתפרסם "מדד חופש העיתונות" של ארגון "עיתונאים ללא גבולות" (Reporters Without Borders), שבו מדרג הארגון את חופש העיתונות ברוב מדינות העולם (השנה נמדדו 180 מדינות). הדירוג הכללי מורכב מ-7 קריטריונים: פלורליזם, עצמאות העיתונות, סביבה וצנזורה-עצמית, מסגרת רגולטורית, שקיפות, תשתית וניצול לרעה (זה התרגום הכי טוב שיכולתי לחשוב עליו למילה Abuse).
גם השנה, הארגון פרסם את הדו"ח השנתי שלו, וישראל לא עשתה בו חיל – בלשון המעטה. מתוך 180 מדינות, ישראל מדורגת במקום ה-101. למעשה, ישראל אפילו ירדה ב-5 מקומות מהשנה שעברה, כך שהצלחנו לצאת מהמאייה הראשונה של המדינות, בהן קיים במידה זו או אחרת חופש עיתונות (למי שתוהה, 10 המדינות הפותחות את הרשימה – לפי הסדר – הן: פינלנד, נורווגיה, דנמרק, הולנד, שבדיה, ניו זילנד, אוסטריה, קנדה, ג'מייקה ואסטוניה).
עד כמה המקום ה-101 הוא לא מכובד? שימו לב לרשימת המדינות שעקפו אותנו בשנה האחרונה:
לבנון (מקום 98), עלתה ב-8 מקומות.
אוגנדה (מקום 97), עלתה ב-13 מקומות.
כווית (מקום 90), עלתה במקום אחד.
מדינות אפריקאיות כמו גאבון (95), ליבריה (89), מוזמביק (85), בנין (84), טנזניה (75), ניגריה (47), בורקינה פאסו (46), ובוצוואנה (42) – כולן לפנינו בדירוג.
חשוב לציין – המצב הזה לא היה כך עד 2009. עד אותה שנה, היינו ממוקמים באופן קבוע בין 50 המדינות הראשונות במדד זה. כך למשל, ב-2003 היינו במקום ה-44 מתוך 158 מדינות שנמדדו. ב-2004, היינו בשיאינו – במקום ה-36 (מתוך 158). אפילו בשנת 2008 עוד היינו במקום ה-46 (מתוך 168 מדינות).
ההתדרדרות הגדולה החלה ב-2009. ואוי לבושה – ירדנו במדד למקום ה-93 מתוך 170 מדינות שנבדקו באותה שנה. מאז, למעט עלייה קטנה ב-2010 (למקום ה86), אנחנו נמצאים תמיד סביב המקום ה-100. ב-2012 וב-2013, כבר נפלנו לשיא שלילי – המקום ה-112 (מתוך 178). ב-2014 היינו במקום ה-96, וכאמור – השנה אנחנו במקום ה-101.
נסו להיזכר: מה קרה פה ב-2009? מה השתנה? איך קרה שירדנו מהמקום ה-46 המכובד, למקום ה-93 – התדרדרות תהומית של 47(!) מקומות? התשובה הזו מורכבת מכמה סיבות עיקריות, ביניהן ההגנה הבלתי מסוייגת של "ידיעות אחרונות" על אהוד אולמרט המושחת, שאיבד את שלטונו לאור כל פרשיות השחיתות שלו.
אבל קרה פה עוד משהו: "ישראל היום" של שלדון אדלסון ובנימין נתניהו, העלו את קיסריהו לשלטון – שלטון שנמשך כבר 6 שנים, ואם לא יקרה פה נס בימים הקרובים (נס שבו המפלגות הימניות יורות לעצמן ברגל ולכולנו בראש), השלטון הזה יימשך עוד קדנציה איומה נוספת לכל הפחות.
עכשיו תוסיפו עוד משהו קטן למשוואה הזו: נתניהו כבר מחכך את ידיו בהנאה, ומתכוון לקחת לעצמו את תיק התקשורת. רביב דרוקר חשף בשבוע שעבר, שהסעיף היחיד(!) עליו התעקש נתניהו במו"מ עם המפלגות, לא היה קשור לטובת העם. הוא התעקש שכל חוק שיוצע ע"י שר התקשורת, יתקבל באופן גורף ואוטומטי ע"י כל חברי הקואליציה ללא התנגדויות או הסתייגויות (הנוסח המדויק הוא: "הממשלה תנהיג רפורמות מקיפות בתחום התקשורת. סיעות הקואליציה וחבריהן לא תתמוכנה בהצעות חוק בתחום אלא באישור שר התקשורת. סיעות הקואליציה תתנגדנה לכל יוזמה ששר התקשורת יתנגד לה").
כבר במהלך הבחירות האחרונות, לא הבנתי כיצד יו"ר ועדת הבחירות, השופט סלים ג'ובראן, מאפשר לתעמולת הבחירות ששמה "ישראל היום", לפעול באין מפריע, ובניגוד לחוק. הוא טען שקשה להוכיח את התעמולה, אם כי היה ברור לכל מי שעיניו בראשו, שה"עיתון" איבד כל רסן. מספיק היה לפתוח כל כתבה בעשור האחרון של ה"כתבים" מתי טוכפלד או שלמה צזנה, כדי לראות שיש כאן תעמולה אסורה. השופט ג'ובראן, העדיף לעצום עיניים. התוצאה היא המקום ה-101 במדד העיתונות החופשית הבינ"ל.
אתם יכולים לנחש לבד באיזה מקום אנחנו נהיה החל מהשנה הבאה במדד חופש העיתונות, אבל הרשו לי לרמוז לכם כבר עתה – זה לא יהיה במאייה הראשונה. ספק אם אפילו נשמור על מקומינו הנוכחי.
(ותודה לאסף שקרל על הטיפ).
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
ושלא נתפלא אם בעוד זמן נימצא במקום שהוא יותר נמוך..