תבוסה – או: לאן עכשיו?

בחירות 2015

זהו הפוסט האחרון שנוגע לבחירות 2015 בישראל.
סוג של פוסט חשבון נפש, הוצאת רגשי תסכול ועוד.
אז ביבי ניצח. שוב. למרות הכל. כל הנתונים, כל האמת, כל הרע שנתניהו הביא איתו ב-6 השנים האחרונות – לא רק שלא עזרו להביס אותו, אלא שהוא הביס בנוקאאוט את המחנה הציוני – 30 מנדטים לליכוד, 24 למחנה הציוני.

הבשורות הטובות (כי תמיד יש גם כמה כאלה):
א. מרצ כמעט נמחקה מהמפה הפוליטית, אבל עלתה כמו עוף החול ברגע האחרון ל-5 מנדטים (ותודה לחיילים הנפלאים שלנו, שנתנו לה את המנדט החמישי).
ב. אלי ישי וחבורת המטורפים של ברוך מרזל מצאו את עצמם מחוץ לכנסת.
ג. בנט וליברמן קרסו (8 ו-6 מנדטים בהתאמה).

ובכל זאת – אנחנו עומדים בפני קדנציה של ממשלה ימנית קיצונית, חשוכה ומושחתת, כפי שלא הייתה עוד בדברי הימים של מדינת ישראל: הליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתינו, ש"ס, יהדות התורה, ובתור עלה התאנה התורן – כולנו של משה כחלון.

זו תמונת התיקים (החלקית) המסתמנת כרגע:
– ליברמן ובנט יתמודדו על תיק הביטחון.
– מעבר לתיק האוצר ולוועדת הכספים/כלכלה, כחלון ידרוש עבור גלנט את תיק ביטחון פנים (לאיש שגנב אדמות מדינה, כן?).
– יהדות התורה תדרוש את ראשות ועדת הכספים (גפני) ותיק הבריאות (ליצמן) – אבל רק סגן – כדי שלא תהיה להם שום אחריות ממשית, בדיוק כמו מה שהיה פה בקדנציה הקודמת שבה הם היו בקואליציה (זה הזמן להזכיר, שמי שכיהן אז כשר הבריאות היה ביבי. ליצמן, בכהונתו, מנע את הקמת המיון הממוגן בבי"ח ברזילי, בגלל עצמות של פגאנים בנות מאות שנים.. – ראינו איך מערכת הבריאות התקדמה בתקופה הזו).
– ש"ס תדרוש את תיק הפנים – התיק שבו דרעי חגג על הקופה הציבורית וקיבל שוחד במשך 5 שנים.

כמו כן, כל המפלגות מסכימות על הגבלת כוחו של בג"ץ, ומעוניינות בשינויים בתחום התקשורת, מה שזה לא אומר (רמז לבאות: מירי גרב הודיעה עוד לפני הבחירות, שלאחר שהיא תתמנה לשרה, היא "תתפוס שיחה" עם יובל סמו מ'ארץ מהדרת', שמחקה אותה – והיא מאוד לא אוהבת את החיקוי).

ובינתיים, במקביל, בשקט-בשקט, קיסריהו כבר מכשיר לאיטו את היורש לבית נתניהו.

חברות וחברים – ברוכים הבאים לצפון קוריאה של המזרח התיכון. המקום שבו השליט רודה בעם, מכה בו ללא רחם – והעם צועק לכבודו של הקיסר מקיסריה ורעייתו.

==========================

התגובות בשמאל לא קלות. הן נעות בין ייאוש, כעס, והכאה על חטא. יש אפילו כבר טענות לזיופים.

דווקא פוסט אחד, של מישהו שאינני מכיר (בשם ניקי נישוני – את הפוסט קיבלתי במייל דרך ידידתי ק'), ופורסם בספרצוף, מגלם בתוכו חלק ניכר ממחשבותיי הנוגות. הנה הוא כלשונו:

40% לליכוד באשקלון, 43% לליכוד בשדרות, 31% לליכוד באשדוד. אני מבין שהם לא ספגו מספיק טילים. לא ראו מספיק מלחמות. לא קברו מספיק בנים ובנות.

47% בזרעית. עד שמצאתי אתכם אינעל דינאק. מזל שהמנהרות שאתם מתלוננים עליהם כל כך מצאו את הישוב שלכם בקלות. ומזל ענקי שבחרתם בראש הממשלה שהחליט להתעלם מזה. תודה לכם.

41% לליכוד בדימונה, 33% לליכוד בירוחם, 28% במצפה רמון.30% באופקים. אני מבין שהשכונות לאנשי הצבא בעיר הבה"דים שיוקמו מחוץ לערים שלכם כדי למנוע ממכם צמיחה עושות לכם רק טוב על הלב. אני כנראה מבין גם שלא נסגרו מספיק מפעלים. האבטלה עדיין לא בשיאה.

25% בירושלים. פשוט פיגוע כל כמה שעות זה כנראה לא מספיק להבין שמר ביטחון כבר לא כל כך זוכר איך כותבים ביטחון. צריך עוד.

40% לליכוד בשכונת התקווה, 33% ביד אליהו, 27% בשפירא. זהו, בדיוק לא זכרתי באיזה שכונות אמרו שהממשלה נטשה אותם ולא טיפלה בתשתיות או בבעיית המסתננים שכבר ישנם בתוך השכונות.

40% ברמלה, 33% בלוד – פשוט באמת שכחתי לרגע את 2 הערים המדהימות שנמצאות בתנופה כה חיובית בשנים האחרונות. בכלל לא ערים שבשש השנים האחרונות נחשבו לאבק וסתם מטרד בדרך לנתב"ג.

36% בשלומי. 39% בקרית שמונה. דיברנו על תנופה בערי הפריפריה נכון? 2 ערים עם דוגמא מצוינת. אפילו במסילת רכבת לכרמיאל הן לא משתתפות. לא מספיק עניים ולא מספיק מובטלים. עוד לא. עוד קצת.

ולכלל אזרחי ישראל. זה בסדר. כנראה עוד לא מספיק רע. האמת? לא רע לי כל כך. אני עובד, חוסך לפנסיה, אני משכיל, אני גר בתל אביב. לא אגיד שטוב לי בטירוף, אבל אני עוד רואה אוכל במקרר שלי, אין לי ילדים אז עדיין לא גיליתי כמה החינוך פה פח. יש לי אוטו אז אני עדיין לא מרגיש את התחבורה הציבורית בארץ.

אבל אתם? מה נסגר איתכם? איך אפשר לבכות בעין אחת ולהגיד כמה רע לכם ובעין השניה לראות את הפתק של מחל נכנס למעטפה? המסקנה מאד ברורה – עדיין לא מספיק רע לכם. רע לכם ואתם בוכים, ומתמרמרים עד כמה שכחו אתכם. אבל עוד לא. עוד קצת. עוד קדנציה אחת ותתעוררו למציאות נטולת עבודה, נטולת חינוך, נטולת פנסיה, נטולת אופק מדיני והכי גרוע – נטולת ביטחון. למקרה שחשבתם שיש לכם כזה – במילה אחת? פחחחח

אני מצבי טוב. מצבכם? בוקר טוב. בתיאבון, בישלתם את זה כל כך טוב. עם כל הלב והדמעות.

אני מבין אותו לגמרי.
אני רק לא בטוח שהקדנציה הזו תיגמר כל כך מהר (על אף שכאדם שפוי, אני מייחל לכך, אין לי שום רצון לחוות חרם בינ"ל רציני, כפי שחוותה דרום אפריקה בימי האפרטהייד). אני כבר אפילו לא בטוח שתהיינה בחירות נוספות בעתיד הנראה לעין, או בכלל. הדמוקרטיה שלנו כבר לא יציבה, ועלולה לספוג מכה קשה בתקופה הקרובה.

אז איפה נמצאת הבעיה? איך יכול להיות, שאחרי כל הרע שהיה פה תחת שלטון הימין – שלטון ללא חזון, של הישרדות, ללא הנהגה – השמאל עדיין לא הצליח לנצח?

אני מניח שיש לכך סיבות רבות, והראשונה שבהן, כפי שטועו בפניי חבר טוב, היא נושא הביטחון. השמאל, לטענתו, לא השכיל להבין שהתנאים השתנו, ואין כרגע שום אפשרות להקים כאן מדינה פלשתינית, לצד מדינת ישראל – ולהבטיח בד בבד את בטחונה של המדינה היהודית. יכול להיות שזה המצב – אינני פוסל זאת כלאחר יד, אבל אני לא חושב שזה מתחיל ונגמר בכך. והסיבה היא, שהשמאל אינו מתמצה רק ב"העברת שטחים לידי הפשלתינים". 2 המפלגות החברתיות ביותר זה שנים, הן (בעיקר) מרצ ו(גם) העבודה. אלה לא הכרזות אישיות שלי או משאלת לב, אלא עובדות, המבוססות על מחקר ומעקב רב-שנים של "המשמר החברתי". מרצ היא גם המפלגה היחידה שחרתה על דגלה מאז יום הקמתה את נושא זכויות האדם, שאינו מטופל כהלכה בישראל. אז שוב, אני תוהה: מדוע הדברים הללו אינם מחלחלים? איך יכול להיות, שתושבי הפריפריה, להם מרצ כה דואגת – מצביעים דווקא לימין, שדואג להכות אותם שוב ושוב, שנה אחר שנה?

אם תשאלו אותי, התשובה נעוצה בחינוך. השמאל איבד את הדורות הבאים, כי מערכת החינוך לא מחנכת לערכים כבר 20 שנים. כן – זה לא התחיל אתמול, וגם לא לפני 6 שנים, כשביבי עלה לשלטון בפעם השנייה. המערכת פשוט הפסיקה למלא את תפקידה כמחנכת: השיח על זכויות אדם ומשמעות הדמוקרטיה (ולא – "הרוב מחליט" זו לא המשמעות היחידה של דמוקרטיה) – פשוט לא קיים. וכמובן, שלהנהגה ב-2 העשורים האחרונים אין שום אינטרס לשנות את זה, אלא רק להפחיד, לפלג, להפריד ולשלוט. ככל שהעם יותר נבער, כך לא צריך יותר מכמה סיסמאות קליטות ונבובות, אין צורך בהצגת מצע או תכנית מסודרת בכדי לנצח (אלה כבר הבחירות השניות ברציפות, שבהן הליכוד לא מציג מצע. הפעם הבית היהודי וישראל ביתינו למדו את הטריק מהליכוד, וגם הן לא הציגו דבר, תוך שהן מפיצות שקרים על היותן מפלגות "חברתיות").

את נושא החינוך, אני מעלה מדם ליבי.
אני מלמד כיום שתי שכבות גילאים: צעירים אחרי צבא (שבאים לעשות תואר בהנדסה) ואנשים מבוגרים יותר, בני 35-40, עם ניסיון בניהול (שעושים תואר במנהל עסקים). עצוב לומר, אבל אלה גם אלה אינם שונים במאום. רובם המוחלט מחפשים קיצורי דרך, מסרבים לקרוא (על אנגלית בכלל אין מה לדבר), מחפשים שיאכילו אותם בכפית. עם הספר?! רובם לא מוכנים לפתוח אפילו כתבה מעניינת ולקרוא אותה עד הסוף, אם היא לא קשורה לאיזה סלב סוג ז'. ולמבוגרים יותר אף יש ילדים, והם יחנכו אותם בדיוק באותו אופן, אם המערכת לא תעשה משהו בנדון. כן – אלה המהנדסים והמנהלים של מחר. הם העתיד של מדינת ישראל, והוא נראה רע. רע מאוד. אני עושה את כל מה שאני יכול בתור מרצה. אני מנסה להתעקש עד כמה שאני יכול, עד כמה שהמערכת מאפשרת לי (וקשה לומר שיש לי יותר מדי גמישות). אם לא יהיו יותר מרצים ומורים שאכפת להם, אם המערכת לא תפעל בעצמה (ובעוצמה) כדי לשנות, אם המערכת לא תתעקש, בלי לחכות לממשלה ולתהליכים הכה איטיים שהיא מקדשת – לא יקרה פה כלום. המסקנה הברורה היא, שהשמאל חייב להכנס למערכת החינוך. זו המסקנה היחידה שאני יכול לחשוב עליה. כי אנחנו מאבדים כבר היום (מה כבר היום? כבר 20 שנים!) את הדורות הבאים.

==========================

ועתה תיאלצו לסלוח לי על כך שאני לא פוליטיקלי קורקט, אבל אני חייב להוריד את האבן הזו מעל ליבי ולומר באופן גלוי (וברור לי שאני עלול לקבל פה ריקושטים): העם הוכיח שהוא טיפש. פשוט טיפש. המספרים מוכיחים זאת מעל לכל ספק.
30 לליכוד, 8 לבית היהודי, 6 לישראל ביתינו – זה לא קשור לימין או שמאל, חברים – 43 מנדטים ללא מצע, כולם מבוססים על כלום ושום דבר, רק על הפחדות וסיסמאות. 7 מנדטים לש"ס, 6 ליהדות התורה – 13 מנדטים נוספים, שהלכו למפלגות שמנציחות עוני ובורות (וקצת פחות מ-4 מנדטים קיבלה "יחד" המטורפת, שרק במזל לא נכנסה לכנסת, אבל גם לה לא היה מצע, מלבד "למחוק לזועבי את החיוך" – מה שהייתי שמח לעשות בעצמי, אבל זה עדיין לא מצע). חצי מהעם הזה בחר במודע במפלגות שהציעו עוני ובורות, כלומר עוד מאותו הדבר, מאותו חושך.

כחלק מאותו טקס התנצלותי של הכאה על חטא, חלק מהפוליטיקאים בשמאל טענו ביומיים האחרונים, שזו אחריותם האישית, שזה לא העם. שהעם לא חייב להם כלום. שהם לא הציבו אלטרנטיבה ראויה מספיק. סליחה, אבל זה בולשיט. זה ועוד איך העם. זהו עם שלא מוכן אפילו לבדוק מה עומד מאחורי הסיסמאות הריקות שמכרו לו. מפלגות השמאל-מרכז הציבו לפחות מצעים, תכניות סדורות, רובן מעמיקות – גם אם ניתן להתווכח עליהן, גם אם חלקן לא מציאותיות במאה אחוז. ועדיין – זה הרבה יותר ממה שהימין עשה. מילא אם לפחות היה מתנהל פה דיון רציני כלשהו, על כל נושא שבעולם, אבל לא היה פה כלום. ברגע האחרון, נתניהו הפחיד את בוחריו עם המשפט הגזעני, שהופיע בפוסט אישי שלו ביום הבחירות: "שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי", כאילו לא מדובר במדינה דמוקרטית, שבה יש 20% תושבים ערבים בעלי זכות הצבעה (ואני תוהה מה היה קורה, לו מנהיגים במדינות אירופאיות, היו אומרים "השלטון בסכנה! היהודים נעים בכמויות אל הקלפי!"? – האם לדעתכם זה היה עובר בשקט?). ובקיצור – חרפה ובושה, גזענות וטירוף.

ולסיום, במקרה ראיתי שמישהו פרסם בהארץ תגובה אתמול, לאחד המאמרים, לפיו "לפיד מכר רק סיסמאות, ובוחרי הליכוד לא עד כדי כך טיפשים". סליחה?? לפיד מכר סיסמאות? טוב, בינינו – כן. הוא אכן מכר סיסמאות (ואפילו כתבתי על כך בעצמי במס' פוסטים כאן). אבל הבעיה שלי היא עם החלק השני של המשפט: גם אם לפיד מכר סיסמאות, הוא לפחות בנה מצע מעניין, מפורט, שבו הסביר כיצד הוא רואה את עתידה של המדינה, מהו החזון שלו. מה עשה נתניהו מלבד סיסמאות? כלום!! אז איך אתם יכולים לומר שאתם לא "מאמינים לסיסמאות"?

החשש שלי הוא, שאם תהיינה בחירות בעתיד (ושוב – למרות הכל, זה לא מובן מאליו מבחינתי), כל שאר המפלגות תלמדנה שאין צורך להשקיע במצע, בתכנית מסודרת, כי גם ככה אף אחד לא קורא, אף אחד לא מתעמק, מלבד כמה יחידי סגולה ועיתונאים כלכליים. ואני שואל: האם ככה אנחנו רוצים לראות את מדינת ישראל? האם זו הדרך?


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

2 תגובות לפוסט “תבוסה – או: לאן עכשיו?”

post_author." -->\n"; ?>
  1. רליכזר דודי הגיב:

    תודה רבה!!ובתקוה לאיזה שהוא שינוי בעתיד..

  2. אליעזר דודי הגיב:

    תודה רבה!! ובתקווה לאיזה שהוא שינוי בעתיד..