על ה"בוננזה" של חברות הביטוח

ISURANCEאתמול פורסמה בדה-מרקר כתבה עם הכותרת הבאה: "הבוננזה של חברות הביטוח: 1 מכל 7 שקלים מההוצאה המשפחתית – שלהן".

למי שלא מבין את המשמעות וההיסטוריה של הפנסיות והביטוחים בישראל, אני מציע שתקראו פוסטים קודמים שלי בנושא (חפשו "ועדת בכר" בתיבת החיפוש בבלוג). אומר רק זאת: העברת הפנסיות שלנו לידי חברות הביטוח, כחלק מ"חוק בכר", שיושם ע"י בנימין נתניהו בימיו כשר האוצר בממשלת שרון השנייה, הייתה אחת הטעויות הקשות שנעשו במשק הכלכלי הישראלי, שעליהן אנחנו משלמים ועוד נמשיך לשלם שנים ארוכות – לפחות כל עוד לא יבוצעו תיקונים מרחיקי לכת, שטרם נעשו (וספק אם יש כיום פוליטיקאי/ת או מפקח/ת על הביטוח באוצר שמוכנים לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה).

הנתון בכותרת הכתבה הוא לא פחות ממטורף: 1 מכל 7 שקלים מההוצאה המשפחתית – הולך לחברות הביטוח! כמעט 15% מההוצאות המשפחתיות שלנו – הולכות לביטוחים! לא על אוכל, לא על תרופות, על חשבונות או מחיה בסיסית – אלא על ביטוחים (ואצל משפחות מהעשירונים הנמוכים, הבעיה הזו גדולה שבעתיים).

אבל זו רק חלק מהתמונה.
כי אנחנו מצפים, שהעובדה שאנחנו מבטחים את עצמינו לדעת, לפחות תשתלם לנו כשנזדקק לביטוחים הללו ביום סגריר. אבל מתברר שזה פשוט לא קורה, וכל מה שאתם שומעים על חברות הביטוח שמתנערות מהמבוטחים חדשות לבקרים, הוא רק קצה קצהו של הקרחון.

כדי להבין עד כמה שוק הביטוח בישראל פועל כמו מאפיה או קרטל מאורגן היטב, יש רק נתון אחד שאתם צריכים להכיר, כדי להבין עד כמה חברות הביטוח דופקות את הצרכנים – ולנתון הזה קוראים "שיעור ההחזר" (Loss Ratio). עבור כל מי שלא מכיר את המונח, הכוונה היא לכמה אג' מכל שקל שמושקע בביטוחים – חוזרות ללקוחות בפועל.

כמובן, שלא יכול לקרות מצב (וזה מובן), שאנו נקבל יותר משקל על כל שקל מושקע, כי אז חברות הביטוח תקרוסנה, ואחנו לא רוצים שזה יקרה, מסיבות רבות. זו הסיבה, שקיים גוף שנקרא "המפקח על אגף שוק ההון והממונה על הביטוח" במשרד האוצר, שבראשו עומדת היום דורית סלינגר (עד לפני שנה וחצי, כיהן בתפקיד פרופ' עודד שריג, שנחשב לאחד המפקחים הגרועים שהיו פה אי פעם, והיום הוא מכהן כמנהל באחת מהחברות שעליהן פיקח – חברת הביטוח אליהו. תסיקו מזה מה שתרצו לגבי אמינותו של שריג). תפקידו של המפקח, הוא לדאוג ליציבותן של חברות הביטוח מחד, אבל לדאוג גם לאינטרסים של הציבור, מאידך. לצערינו, המפקחים נוטים לדאוג הרבה יותר לחלק הראשון וכמעט שלא לחלק השני.

נחזור לעניינינו:
אז מהו שיעור ההחזר בישראל?
אוה – טוב ששאלתם. שיעורי ההחזר עומדים של 38-40 אחוז. כלומר 38-40 אגורות על כל שקל ששילמתם כפרמיות, חוזר אליכם. השאר – הולך לחזירות (סליחה – לחברות) עצמן, ולשכר מנהליהן המנופח.

עכשיו, אתם בטח אומרים לעצמיכם: אז מה? ככה זה בכל העולם. חברות הביטוח תמיד דופקות את הצרכנים, לא? אז זהו, שלא לחלוטין. כי גם לחזירות יש גבול. בכל העולם המערבי, המפקחים על הביטוח דורשים ששיעור ההחזר יעמוד על לא פחות מ-70% (כלומר 70 אג' על כל שקל מושקע – חוזר ללקוחות), ולרוב זו גם דרישה שמגובה בחקיקה. למעשה, 70% הוא ממש המינימום, במדינות שבהן אי השוויון הוא יחסית קיצוני, ולרוב, החברות במדינות המערב השפויות יותר נדרשות להחזר בגובה של 80-85 אחוזים. כלומר יותר מפי 2 מאשר בישראל!

רק בישראל, המפקחת חוששת לחייב את החברות לעמוד ברמת ההחזר הזו, והיא אף לא מקבלת גיבוי מהממשלה. למעשה, היא לא רק חוששת להכריח את החברות, היא גם נכנעה להן וללוביסטים שלהן, והחל מלפני שנה, היא הורתה להפסיק לפרסם את הנתון של שיעור ההחזר באופן פומבי (כלומר להעלים אותו מהצרכנים), מפני שחברות הביטוח טענו כמובן – ש"החישוב שגוי", ו"הנתון לא משקף". אז מתברר שבכל העולם המערבי הוא כן משקף, אבל בישראל לא.

וזו הדרך שבה מתמודדים עם הגניבה מכולנו – פשוט מעלימים אותה. כי מה שלא ניתן לראות – פשוט לא קיים, נכון?

אז למי שעוד לא ברור – ה"בוננזה" של חברות הביטוח היא הכסף שלנו, הבריאות שלנו, החסכונות שלנו, הפנסיות שלנו – שהולכים לידיים של מנהלים חזירים, שמעבירים אותו לחברים שלהם (כמו ניר גלעד, למשל – מי שעומד בראש החברה לישראל של משפחת עופר – שקיבל השנה שכר בגובה 43 מיליון שקלים! – וזאת בזמן שהחברות תחתיו קורסות, עובדים מפוטרים, והוא עושה 'תספורות' לנושים של הבוס שלו, עידן עופר), ללא בטחונות ומבלי שתהיה לנו שליטה על הדברים האלו. המפקחת על הביטוח, עושה רושם, לא מצליחה לפקח באמת (היא אמנם מנסה קצת יותר מקודמה בתפקיד – וזה נחמד – אבל ממש לא מספיק), וכאמור – לא ממש מקבלת גיבוי מהממשלה, ובעיקר מהעומד בראשה.

הפתרון לכל זה הוא אחד ויחיד: חקיקה.
חייבים להכריח את חברות הביטוח להעלות באופן חד את שיעור ההחזר בחקיקה ראשית, חד משמעית וברורה. אם המפקחת לא מסוגלת לבצע את תפקידה, אנחנו צריכים לגרום לנציגינו בכנסת ובממשלה לבצע את העבודה עבורה. בינתיים, כל מה שנדרש בפועל, ועד לחקיקה מסודרת (שאורכת זמן רב), היא חתימה על צו של המפקחת על אגף ההון והביטוח דורית סלינגר ו/או של שר האוצר שייכנס בקרוב לתפקידו, ובמקרה שלנו – משה כחלון.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

4 תגובות לפוסט “על ה"בוננזה" של חברות הביטוח”

post_author." -->\n"; ?>
  1. אליעזר דודי הגיב:

    מה טענת חברות הביטוח שהחישוב שגוי ולא משקף??

    • גיא הגיב:

      @אליעזר
      אם אני מבין נכון את השאלה, הטענה של חברות הביטוח היא (והלינק שם בהמשך, שמצביע על הכניעה של סלינגר מסביר את זה), שהענף הוא דינמי, שהפוליסות משתנות, שאורך החיים שלהם משתנה, ולכן הנתון הזה אינו משקף. אבל זה בכלל לא משנה, כי זה נתון שמשתמשים בו בכל העולם המערבי, ואצלם לא יותר טיפשים מאצלינו. בהינתן מצב שבו אין נתון אובייקטיבי אחר, זה הנתון הטוב ביותר. ברור שחברות הביטוח בישראל לא רוצות שהוא ישקף את המציאות, כי הוא נמוך מאוד. אני מבטיח לך, שאם המצב היה שונה, והנתון היה סביר או גבוה, לחברות לא היתה שום תלונה לגביו.

      • אליעזר דודי הגיב:

        ועכשיו גם זהבה גלאון פרסמה (בדף הפייסבוק שלה) את מקרה עודד שריג וחברת אליהו-שלמה מנויו ושכר 1.5 מליון לארבעה חודשים בתמורה למה שבהיותו מפקח איפשר להם לקנות את מגדל ועוד שהיה אסור לו להתעסק ממש בעניני החברה ) ומבטיחה לא לתת למקרים כאלו לחזור שוב (אם תוכל..שהרי כבר ניסתה בתחילה ביחד עם התנועה לאיכות השלטון ונכשלו.הון-שלטון

        • גיא הגיב:

          @אליעזר – כן. לצערי, גם היא וגם סלינגר נכשלו. אליהו צפצף עליהן ומצא פרצה בחוק, שעזרה לו למנות את שריג לתפקיד שלו. פשוט מאפיה.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות