עצוב
בשבועיים האחרונים, הרגש הכמעט-יחיד שיש בי הוא עצב. כל כך הרבה עצב. אני מרגיש כמו איזה איוב בגירסה המודרנית והמוקטנת, שמישהו מכוון אליו חיצים-חיצים, יורה אותם, וכל פעם מצליח לפגוע במטרות – גם סביבי וגם בי (כן.. זה אחד מאותם פוסטים נוגים על הגיגים ודברים עצובים.. מפתיע, הא? מי שלא רוצה – לא חייב להמשיך. […]
