מחשבות לשנה חדשה

אז הנה – עוד שנה עברה. 2010 נסגרת לה, לקראת עוד שנה שלצערי הולכת להיות עוד מאותו הדבר.
איך אפשר לסכם את השנה האחרונה, מבלי להכנס לקלישאות מיותרות?
זו היתה שנה לא פשוטה כמעט לכל העולם – מלחמות, אסונות, כלכלה דפוקה ומה לא.
גם ברמה האישית, זו היתה שנה די קשה.
אני מסיים את השנה הזו, כמעט כמו שהתחלתי אותה – עם כאבים לא קלים, עם לחץ בלימודים, ועם מחשבות מבולבלות, על מה שהיה ועל מה שיהיה.

אחד הדברים שנמנעתי מלכתוב עליו, אך הם חשובים מאוד, ומשפיעים על מחשבותיי היומיות, הוא תביעת דיבה, שאני עומד במרכזה. במהלך יולי האחרון, פירסמתי פוסט מסוים (שאני אמנע מלקרוא לו בשמו כרגע, בגלל שהעסק הזה עוד פתוח), שיצא להגנתה של אישתי, אך עולה לי ביוקר. היא עבדה במקום מסוים, בו התייחסו אליה בצורה מחפירה למדי, ואותו מקום החליט לתבוע את עבדיכם הנאמן בסכום דמיוני של 300 אלף ש"ח.
לאחר מכתב איום שקיבלתי מעורך הדין של אותו מקום, הסרתי את הפוסט, אך דבר זה לא סיפק אותם, ונראה שהם משתמשים בבית המשפט על מנת לסחוט ממני כספים שאין לי. חלק מהסעיפים שהם הכניסו לכתב התביעה הם פשוט מגוחכים וחסרי שחר, אבל לך תוכיח. גם אם ננצח בסיפור הזה, האמת היא שכבר הפסדתי – ההתעסקות בזה, הכסף שאנו מוציאים על עורך דין, הדאגה – כל אלה מדירים שינה מעיניי. נכון לעכשיו, המצב הוא שאנו מחכים לדיון בבית המשפט, אחרי שהגשנו כתב הגנה.
התביעה הזו היא אחד הגורמים, שבגללם אני כותב פחות בחצי השנה האחרונה.
קשה לכתוב את כל מה שעולה על רוחי, כאשר סותמים לי הפה. האם אני חייב כל הזמן להסתכל מעבר לכתפי? האם אסור לי לכתוב את דעתי על מאן דהוא בלי לשלם על כך?

דבר נוסף הוא שאני חושב עליו רבות, הוא לגבי עתידי התעסוקתי.
בעוד כ-5 חודשים, אני מסיים עוד תואר, שכבר כתבתי עליו בעבר. אם הכל יילך כפי שהלך עד כה, אני אסיים את התואר הזה בהצטיינות (טפו, טפו, מלח-מים, מלח-מים). והשאלה היא – מה הלאה?
אמנם רציתי להמשיך מיד לתואר שני, אבל לא נראה שזה יתאפשר. אני לא מסוגל במצבי הבריאותי גם ללמוד וגם לעבוד. זה דורש אנרגיות שפשוט אין לי. והמצב הכלכלי בבית רחוק מלהיות נורמלי. זה אומר, שהתואר השני יחכה בינתיים. אין ברירה – הגיע הזמן לחזור לשוק העבודה היצרני.
אבל כאן עולה לי עוד שאלה לא פשוטה: לאיזה כיוון כדאי ללכת?
מצד אחד, אני ממש רוצה לחזור לניהול פרוייקטים בעולם הטכנולוגי, ולהתקדם משם. זה מה שאני אוהב לעשות, זה מה שאני טוב בו. בניתי את עצמי בתחום הזה בשנים האחרונות, וקשה לי לחשוב על לעבוד בתחום אחר.
מצד שני, שוב – יש את המגבלה הבריאותית. ניהול פרוייקטים בחברות תוכנה דורש עבודה מסביב לשעון במקרים רבים, במיוחד כאשר הפרוייקטים הם בחו"ל. זה דורש עבודה יומית של לפחות 10 שעות, לעיתים בלחץ נפשי ופיסי. האם אני מסוגל לעמוד בדבר כזה? אני לא יכול להתעלם מהעובדה שכבר היום, כאשר אני עובד ממש מעט (עוזר לחבר בחנות הספרים יד-שנייה שלו תמורת כמה מאות שקלים מסכנים בחודש) ולומד – אני מרגיש שהאנרגיות שלי הולכות ונגמרות במהירות.
לכן אני חושב גם על הנושא הזה, שהוא אקוטי לצורך העתיד הכלכלי של זוגתי ושלי. אחד הדברים שעולים לי בראש היא העובדה, שאני אצטרך להתפשר על מקום העבודה – ובגדול. לדוגמא? ללכת לכיוון של עתודה ניהולית בבנק. זו אמנם עבודה שיכולה להיות יציבה למדי, עם שכר לא רע בצידה ועם שעות עבודה די קבועות – אך בסופו של דבר, זו פשרה לא קטנה.
כשהתחלתי ללמוד את התואר הזה, חשבתי באופן מאוד חיובי, וקיוויתי מאוד שהמצב הבריאותי שלי ישתפר עד שאסיים אותו. היום אני יותר ריאליסט, ומודע לעובדה שככל הנראה המצב הזה יישאר איתי עוד זמן רב. אני צריך לחשוב (ואני עושה את זה די הרבה לאחרונה, כאמור) על המתווה התעסוקתי העתידי שלי. הבעיה היא, שככל שאני חושב על זה יותר, כך אני נעשה יותר מבולבל. יש לי עוד סימסטר אחד לסיום התואר (אני מסיים בימים אלו סימסטר ונכנס לתקופת מבחנים של חודש), ומפחיד אותי שאני לא יודע מה אני ארצה לעשות "כשאהיה גדול". כלומר – אני יודע מה אני רוצה, אבל אני לא יודע אם זה הגיוני לרצות את מה שאני רוצה.

והנה עוד משהו שאני חושב עליו בימים אלו: אני חושב להתחיל טיפול במריחואנה רפואית, לפחות כטיפול משלים (בתור התחלה) לתרופות שאני מקבל היום, בניסיון להפחית את משככי הכאבים הקשים שאני מקבל, בטווח הארוך. גם זה דבר לא פשוט: אמנם כבר קיבלתי הפניה מרופאת המשפחה שלי למרפאת כאב, ואני מניח שזה יהיה השלב הראשון בדרך לקבל את הצמח הנהדר הזה, שגם יעזור לי לישון (עוד דבר שממש מפריע לי – אני לא מצליח להירדם בשעה סבירה בגלל התקפי כאבים קשים שיש לי כל עזרה, ובגלל זה אני ישן יותר ביום ו"מפספס" דברים שאני חייב לטפל בהם) – אבל גם פה יש בעיה לא פשוטה: הדרך הטובה וההשפעה המהירה ביותר של המריחואנה על הגוף היא באמצעות עישון. אין על זה ויכוח. כשלוקחים מריחואנה בעוגיות או באמצעות שמן, קשה יותר לאמוד כמה לאכול, ומתי ואיך זה ישפיע (מתי תתחיל ההשפעה ומתי תסתיים) בצורה מיטבית, במיוחד כשיש התקפי כאבים קשים, כמו אלה שאני סובל מהם על בסיס יומי. אז איפה הבעיה, אתם שואלים? הבעיה היא, שאני חי בזוגיות עם מי שריח הכי קל של סיגריות/עשן יכול לשגע אותה. צריך למצוא גם פיתרון מניח את הדעת לזה. וזה מעסיק אותי.

ומחשבה משלימה: התחלתי את כל התהליך של קבלת אחוזי נכות, הגשתי תביעה, ביקשו ממני מסמכים שהייתי צריך לארגן תוך זמן קצר יחסית, לא הספקתי לעשות את זה, ונכון לרגע זה, התביעה נדחתה. אחד הדברים שאבא שלי הציע לי, הוא ללכת ולנסות להתקשר עם ארגון שיעזור לי לארגן את התביעה. האם המאמץ של זה כדאי בכלל? ברור לי שהארגונים האלו לא יעשו את זה בשביל העיניים היפות שלי, והם ידרשו אחוז 'יפה' מקצבה שאשיג מביטוח לאומי.
ולמה אני בכלל משתהה עם זה? בגלל שכאמור – אם אני הולך למצוא לעצמי משרה מלאה, זה די חסר טעם לעבור את כל הבלאגן הזה. ואולי לא. הנה לכם עוד בלבול.

כשעברתי בעבר טיפול פסיכולוגי, הבעיה שעלתה שוב ושוב היתה הבעייתיות שלי, לסדר את כל הדברים שלי לפי סדר עדיפויות. זו עדיין בעיה שאני חי איתה ולא יודע איך להתמודד איתה. כל המחשבות הללו רצות בראש שלי, ומנסות "לתפוס" זמן ריגשי וזמן מחשבה.

בקיצור – השנה הקרובה, 2011, הולכת להיות שנה לא פשוטה, ותכלול לא מעט החלטות בפן האישי. אני ממש מקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. בינתיים, הפחדים שעולים מכל המחשבות האלה, מצליחים לשתק אותי באופן חלקי.

אני רוצה לסיים בנימה קצת יותר אופטימית:
לכל אלו שקוראים את הבלוג הזה ולכל החברים שגם לא קוראים את הבלוג שלי (ולמרות שמתחילה שנה אזרחית ולא יהודית) – שנת 2011 טובה לכולכם! מי ייתן וכל המחשבות שלכם יסתדרו וייפלו בדיוק למקום שבהם הם אמורים להיות.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

תגובה אחת לפוסט “מחשבות לשנה חדשה”

post_author." -->\n"; ?>
  1. […] and in all three cases I managed to shut them up with an email or two. Two other friends of mine (Guy and Hetz) are awaiting trials and have spent thousands of Shekels on attorneys. This is becoming a […]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות