עוד מחקר, עוד תקווה
לפני שנתיים בדיוק, כתבתי כאן על מחקר שנערך באונ' גלזגו שבסקוטלנד, שבו הצליחו לבודד נגיף מסוים בשם XMRV, שנתן תקווה לחולי CFS (או מה שמכונה "מחלת היאפים", עייפות כרונית וכו').
למי שלא יודע, מחלת ה-CFS, בהיעדר הגדרות אחרות, דומה מאוד למחלת ה-FMS ממנה אני סובל – או בשמה המלא – פיברומיאלגיה (יש אפילו כאלו המגדירים את שתי המחלות הללו כ"מחלות תאומות"). כך שתמיד יש בי תקווה, שאם ימצאו תרופה ל-CFS, לא ירחק היום עד שהדבר יסייע גם לחולי ה-FMS.
מאז, כשתקווה חדשה צצה, השתדלתי לעקוב ולראות מה מתחדש בעניין אותו מחקר, ולצערי – לא מצאתי שום עדות לכך שעשו עם המחקר הזה משהו קונקרטי.
עם זאת, היום צצה כתבה חדשה בטמקא, שנוגעת ל"מיני-מחקר", שבוצע בנורווגיה על כ-30 נבדקים חולי CFS. על פניות, ומקריאה שטחית בלבד, נראה שהמחקר |"תקין", כולל קבוצו ביקורת וכו' – אלא שהמחקר נבדק על מס' מועט מדי של נבדקים, ולכן אינו מייצג באופן מוחלט.
אני ארשה לעצמי לצטט את טמקא:
המחקר החדש, עליו מדווח כתב העת PLoS One, בוצע על ידי חוקרי אוניברסיטת הוקלנד בעיר ברגן שבנורבגיה. הרעיון למחקר עלה כבר בשנת 2004, כאשר חולת סרטן מסוג הוג'קין לימפומה, שטופלה בתרופה ריטוקסימאב, דיווחה על שיפור דרמטי בתסמיני מחלת התשישות הכרונית (CFS) ממנה סבלה. השיפור נצפה למשך כחמישה חודשים.
המחקר החדש כלל 30 מטופלים הסובלים מהמחלה. מחצית מהנחקרים קיבלו שתי מנות של התרופה ריטוקסימאב, בעוד המחצית האחרת טופלה בתרופת פלצבו, שאיננה מכילה חומר פעיל כלשהו. הממצאים הראו כי 67% מאלה שטופלו בתרופה דיווחו על שיפור כלשהו ברמת תסמיני המחלה. מנגד, רק 13% מקבוצת הפלצבו דיווחו על שיפור בתסמינים. שניים מהחולים שטופלו בתרופה דיווחו על היעלמות מוחלטת של התסמינים, ללא חזרה של הסימפטומים. לדברי החוקרים חייהם של החולים הללו השתנו "באופן דרמטי".
הממצאים הביאו את החוקרים להשערה כי תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים B גורמים לאלו החולים בתשישות הכרונית לייצר נוגדנים התוקפים את הגוף. התרופה מסלקת את אותם לימפוציטים ובכך מאזנת מחדש את מערכת החיסון. עם זאת מציינים החוקרים כי תסמיני המחלה עשויים לחזור לאחר הפסקת הטיפול, כתאי לימפוציטים נוספים ייצרו נוגדנים חדשים.
גם החוקרים עצמם טוענים ומסייגים – שיש לערוך מחקר גדול בהרבה, בכדי לאשש את המסקנות אליהן הם הגיעו. עם זאת, זו אכן יכולה להיות פריצת דרך משמעותית. אני יכול רק לקוות, שהפעם לא ימסמסו את המחקר הזה, ואכן יבוצע מחקר המשך לעניין. מחלת ה-CFS הולכת והופכת למגיפה של העולם המערבי המודרני, וקשה להתעלם מהעניין. אני שומע יותר ויותר עדויות למחלות ה-CFS וה-FMS בשנים האחרונות, ואני מקבל לא מעט פניות בנוגע לבלוג הזה – בעיקר מנשים שנפגעו מהמחלה (הן הנפגעות העיקריות ב-FMS), אך לא רק.
בקיצור – תחזיקו אצבעות. אני מקווה שלא נצטרך לחכות עוד שנתיים לפריצת הדרך הבאה, ושאכן מישהו ירים את הכפפה ויחקור את הדברים הללו לעומק. אני בטוח שיש לא מעט חולי CFS ו-FMS שיהיו מוכנים לשלם הרבה כסף בכדי להיפטר מהדבר הזה – והם גם משלמים הרבה ממנו לטיפולים אלטרנטיביים כבר שנים – כולל עבדכם הנאמן.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
המחקר:
http://www.plosone.org/article/info:doi/10.1371/journal.pone.0026358
תודה!
שלום גיא, קראתי על התקווה שלך, רציתי לקשר לבלוג וירולוגיה איכותי שמדבר בין היתר גם על חזית המחקר בתחום ה-XMRV. בוודאי כבר שמעת שסיינס משכו חזרה את המחקר שהראה מתאם בין מחלת הפיברומגליה לבין נגיף ה-XMR. רפואה שלמה.
@אריאל – ראשית, תודה על האיחולים.
שנית – לא ידעתי. תודה שהארת את עיניי בעניין ותודה על הקישור.
אני עוד מקווה שדברים חדשים יתגלו בכל זאת.
[…] זו, שיפריכו או יחזקו את הטענה שהעלו החוקרים (וכבר היו טענות שונות שהופרכו […]