ביקורת קולנוע: יס פלאנט ראשל"צ
זו הפעם הראשונה שאני כותב ביקורת על בית קולנוע. אני כותב את זה כי זו היתה אחת החוויות המזעזעות שחוויתי עם זוגתי בקולנוע אי פעם.
ביום חמישי, החלטנו שבסו"ש נלך לראות את Judge Dredd החדש. אני מאוד אוהב סרטים המבוסיים על קומיקס, ולמרות שלפעמים הם קצת חלשים בעלילה ובאמריקאיות-יתר, אני אוהב את זה. גם זוגתי חיה עם זה בשלום לרוב.
אבל הפעם – זה היה ממש שונה.
אתחיל בזה, שאישתי ואני מאוד אוהבים את יס פלאנט איילון ברמת גן. זה בית הקולנוע הקבוע שלנו, ואנחנו לרוב מגיעים לשם בימי שישי בערב, בשעה מוקדמת יחסית, מוצאים חניה בקלות, אוכלים להנאתינו, ורואים סרט באווירה מצויינת. האולמות מאוד נוחים – גם הגדולים וגם הקטנים שבהם, ולרוב אין שם מלא ערסים, דחיפות וכאלה.
עכשיו נעבור ליס פלאנט ראשל"צ – פאר היצירה החדש שלהם. קומפלקס ענק של מסעדות, 26 אולמות קולנוע ומה לא. אבל יש שם כמה בעיות בסיסיות:
למרות שהם מתגאים בכ-2,000 מקומות חניה – זה פשוט לא מספיק. אנשים דורסים אנשים אחרים בדרך לעוד ניסיון להחנות את הרכבים שלהם, צפירות אין ספור ובעיקר המון בלאגן. אבל זו רק ההתחלה. בכל הקומפלקס הענק הזה, יש רק איזה 4 מכונות כרטיסים אוטומטיות עבור מי שהזמין כרטיסים מראש. כלומר: יש לפחות 10 מכונות, אבל רק 4 פועלות. למה? למנהלי המקום הפתרונים.
אבל זה עוד כלום.
הזמנתי כרטיסים מראש במקומות טובים באמצע. הכוונה היתה לא להיות קרובים מדי לרמקולים, בעיקר בגלל הרגישות של אישתי לווליום גבוה מדי. ביס פלאנט איילון – גם בסרטי הפעולה עם הכי הרבה בום-בום שתשמעו, הווליום נשאר סביר. במקרה הכי גרוע, שמים אטמים באוזניים, וזה מסתדר. ביס פלאנט ראשל"צ החליטו להפוך אותנו לחירשים. על אף העובדה שעבדיכם הנאמן ביקר במהלך חייו בהמון מועדוני והופעות מטאל – כך שאני רגיל לווליום מטורף – בחיים לא ראיתי סרט שהיה מלווה בווליום כזה. זה היה כל כך חזק, שגם עם אטמים יצאתי עם כאב באוזן השמאלית שלי. הרגשתי כאילו אני אשכרה מדמם מהאוזניים. אישתי יצאה עם הרגשה קשה עוד יותר. היא היתה פשוט חיוורת ומסוחררת.
אני לא יודע של מי ההחלטה המטומטמת להחריש את כולנו – אבל זו בהחלט לא היתה חוויה מהנה. ממש לא. המסקנה שלנו מהסיפור הזה: אנחנו בחיים לא חוזרים לשם יותר. אני לא אסכן את השמיעה של אישתי ושלי בגלל סרט.
ועוד משהו מעבצן:
ביום חמישי הזמנתי לנו כרטיסים בכוונה ללכת ביום שישי. בגלל השעה המאוחרת, לא שמתי לב שהזמנתי בטעות ליום שבת (ההקרנה היחידה של "דרד" היתה ב-23:00 בראשל"צ ובחצות באיילון. אנחנו רצינו הקרנה מוקדמת ככל האפשר). חשבתי לתומי, שאם באתר שלהם הם מפרסמים שניתן לבטל כרטיסים או לפחות לנסות להחליף אותם עד 6 שעות לפני הסרט – זה אכן יהיה פשוט. אבל לא. ממש לא. באתר הם מפרסמים מס' טלפון וכתובת מייל. כתבתי מייל שעתיים אחרי ששמתי לב שטעיתי. זה היה בשישי בבוקר. ניסיתי גם להתקשר. שם ענה לי מענה קולי, שמספר לי שבטלפון זה יש מענה רק החל מ-14:00 בצהריים ורק כאשר אין עומס בקופות. התחלתי להתקשר אליהם שוב אחרי 14:00. אני מניח (אולי בטעות, לכו תדעו), שאין יותר מדי עומס בקופות בשעות 14:00-16:00 בבתי הקולנוע של יס פלאנט. אבל בכל זאת – מענה לא היה. למעשה, לא ענו לי גם במייל כלל. בסוף נאלצנו לשנות את לוח הזמנים שלנו, וללכת במוצ"ש. אבל כאמור – זה היה רק החלק הקל והפחות מעצבן.
ולסיום – הסרט עצמו: אל תלכו. באמת. אל תלכו. אם חשבתם ללכת רק בגלל שזה סרט מבוסס קומיקס – אל תלכו. אין בינו ובין הקוטמיקס כלום. פשוט כלום. שני שוטרים, המון יריות חסרות פשר מהתחלה ועד הסוף, עם דיאלוגים ששוורצנגר היה רואה בהם דיאלוגים ארוכים. אני אפילו לא יכול לתת ציון לסרט הזה מרוב שהוא היה גרוע.
השורה התחתונה: שלום ולא להתראות יס פלאנט ראשל"צ.
סתירות, סטירות
אתמול החליט (סוף-סוף, יש לציין) ראש הממשלה ביבי נתניהו היקר (תרתי משמע) להכריז על הקדמת הבחירות. בנאום מאוד "משכנע", הוא נעמד מול המצלמות, והכריז על כל הדברים הנפלאים שהוא עשה למענינו בארבע השנים האחרונות, מאז נבחר לעמוד בראש המדינה. ועכשיו הוא מבקש שנבחר בו שוב, וניתן לו להקים את הקואליציה שאתם רואים בתמונה כאן משמאל. נראה לכם מוכר?
אם עוד לא שמעתם על ההכרזה במסיבת העיתונאים אתמול – אני מציע לכם לבדוק את הלינק לעיל בטמקא (חיפשתי את הסרטון ביו טיוב, בכדי לאמבד אותו לכאן, אבל לצערי לא מצאתי אותו). זהו נאום קצר, ששווה להתעכב עליו, בעיקר מכיוון שיש בו כמה אמירות מעניינות. מה שאני הבנתי מהנאום הזה, היו הדברים הבאים:
"ראשית, הצלחנו לחזק את הביטחון. אז נכון, פה ושם נופלים טילים, פה ושם אנחנו מביאים את המדינה שלנו למצב נוראי ובלתי הפיך של מדינה דו לאומית שתביא עלינו כליה – אבל עזבו. אלו מילות סרק חסרות משמעות.
שנית, הצלחנו לחזק את הכלכלה – יוון, ספרד, יוון, ספרד, יוון, ספרד… השקענו המון בתשתיות, בחינוך, ברווחה ועוד – ואת כל זה אנחנו התכוונו לקחת מכם באותה מהירות שבה נתנו לכם, אבל לא הצלחנו לעשות גם את זה.
"אני מודה לאזרחי ישראל על הזכות הגדולה שניתנה לי להרוס את מדינת ישראל מן היסוד, לבודד אותה בעולם, ובאופן כללי לדפוק כל חלקה טובה.
"אני מבקש מעם ישראל לתת לי מנדט נוסף להמשיך ולהרוס את כל מה שהתחלתי ולא הספקתי ב-4 שנים. אני זקוק לעוד זמן כדי להרוס את החברות האמיצה עם האמריקאים ועם אובמה בפרט, לקחת את טיפת הכסף האחרונה שעוד נותרה לכם, ולהזכיר לכולכם למה בחרתם בי לפני 4 שנים.
"אה ,כן – ואני מבטיח שבנאום שלי באו"ם בשנה הבאה תראות את באגס באני עם מקל וגזר.. אתם כבר תדעו למה.. ".
אם אתם הבנתם דברים שונים מהנאום הזה – זה על אחריותכם בלבד.
הממ… בעצם לא.. לצערי – זה גם ישפיע על כל עם ישראל. כי אני שומע כל הזמן את המוטו הבא: "אין לביבי תחליף".
אני רוצה לחזור על הטיעון הזה שוב, כדי להבהיר כמה הוא באמת מגוחך: אין לביבי תחליף. סליחה, אבל נפלתם על הראש?! זהו אחד התירוצים הכי עלובים ששמעתי מימיי לכך שצריך לבחור בביבי שוב: כי אין לו תחליף. אם לבן גוריון, בגין ורבין היה תחליף – אז לביבי אין? לביבי?!! האיש שכל מה שהוא עשה עד כה הביא אותנו ב-15 השנים האחרונות למצב ה"נפלא", שבו אנחנו נמצאים היום?
להמשך »
בטר פלייס – רות סוף או סיכום ביניים?
אתמול נפל דבר בשמי ישראל העסקיים: שי אגסי, מייסד ומנכ"ל בטר פלייס – החברה שהבטיחה מהפיכה באופן השימוש ברכבים בישראל לפני כ-5 שנים – הודח מתפקידו, ולמעשה סיים את דרכו בחברה. למרות שנכתב שהוא נשאר חבר הנהלה ובעל מניות בכיר – זהו עדיין סיום – וגם לא כל כך מזהיר, בלשון המעטה. ההדחה התבצעה ע"י דירקטוריון החברה, לאחר שרוב חבריו הביעו חוסר אמון ביכולתו של המייסד אגסי להמשיך ולהנהיג את המהפיכה החשמלית.
לפני שאגע בסיבות שבגינן לדעתי המהלך הזה היה מחוייב המציאות, הנה כמה נתונים:
שי אגסי עזב את חברת SAP והקים את בטר פלייס לפני כחמש שנים. האיש גייס את עידן עופר, יו"ר החברה לישראל, כשותף עיקרי במיזם, וגייס עד כה 751 מיליון דולר מבנקים וממשקיעי-על ברחבי העולם. המטרה היתה לפעול עם מס' רב ככל האפשר של יצרני רכב, ואף להשתמש בישראל כמקרה מבחן, בכדי לבחון את כדאיות ההשקעה העתידית. אגסי, בין אם מציונות או מסיבות אחרות – קבע שמישראל תצא הבשורה, וכבר ב-2007 הוא הצהיר כי ב-2009 הוא צופה מאות אלפי מכוניות חשמליות בכבישי ישראל.
המצב היום:
החברה בזבזה את רובו המוחלט של הכסף שהושקע בה, נכון לסוף הרבעון השני של 2012 היא נמצאת בהפסדים כבדים של כ-132 מיליון דולר, ולא נראה שבטר פלייס ממריאה. החברה מכרה עד כה כ-400 מכוניות. ממאות אלפי המכוניות נשארו רק מאות.
עכשיו נשאלת השאלה: למה? למה זה לא מצליח? איפה הם טעו?
להמשך »
הזזת השעון – למה זה טוב?
הסיפור של הזזת שעון החורף-קיץ הוא נורא חד צדדי בתקשורת. כולם וזעמים, כולם צועקים, כולם מפגינים נגד המעבר משעון קיץ לשעון חורף בספטמבר, כשעוד בחוץ מרגישים את השמש הקיצית.
עד כמה שאני חושב שהשיקולים של אלי ישי לא ממש נוגעים למחירי החשמל או לטובת המשק, אלא רק לעסקנים החרדים שלו, אני דווקא לא פוסל את המעבר בין השעונים הלילה.
יש לכך כמה סיבות:
בעוד שרבים האנשים המדברים על כך, ששעת אור יום נוספת חוסכת למשק כסף, אני חושש שהם לא לוקחים בחשבון את אחת הוצאות החשמל הכבדות ביותר עבור כל משק בית ישראלי בקיץ: המזגנים.
משק בית ישראלי ממוצע מקבל חשבונות חשמל הרבה יותר גבוהים בקיץ, בגלל ההישענות על מזגנים. אנחנו גם לא שומעים כמעט אף פעם על עומסים ובעיות של מחסור בחשמל בחורף. חברת החשמל פועלת נהדר בחודשים ה"חשוכים". הרבה יותר טוב מאשר היא פועלת בקיץ – וראינו את זה קורה ביתר שאת בקיץ האחרון. החברה כמעט קרסה בשל צריכת שיא בלתי נמנעת.
העובדה שדווקא עכשיו מחליטים להחשיך מוקדם יותר היא דווקא טובה למדי – במיוחד לאלו (כמוני, אני חייב להודות), שסובלים מהחום הכבד, ומחכים כבר לרדת החשיכה בכדי להנות מרוח קרירה ונעימה יותר. אז כן – יש אולי חוסר נוחות מסויים לאנשים מסויימים – אבל אני לא רואה כיצד הארכת שעון הקיץ חוסכת למשק את כל מאות המיליונים, שמדווחים עליהם מדי שנה. במיוחד כאשר חברת החשמל בעצמה מדווחת על עלויות מטורפות של כ-100 מיליון שקל ליום עבור סולר ומזוט, שהחברה נאלצה להשתמש בהם בשל המחסור בגז טבעי.
עכשיו תוסיפו לזה את העובדה שסולר ומזוט גם מזהמים את הסביבה הרבה יותר ובכך מעלים את העלויות בצורה משמעותית (גם בהווה וגם בעתיד, יש לציין) – והנה קיבלתם עוד סיבה טובה לעבור לשעון חורף.
להמשך »
חופש המידע וציוני המיצ"ב
רביב דרוקר כתב רשומה מעניינת למדי בנושא חופש המידע וגילוי ציוני המיצ"ב של בתי הספר בישראל. בקצרה, הוא מספר על כך שהוא מאמין שחופש המידע ושקיפות הם הדרך הטובה ביותר לבצע שיפורים, והדבר נוגע גם לנתוני המיצ"ב של בתי הספר בישראל.
עבור מי שנחת מהירח ביממה האחרונה, נספר כי ציוני המיצ"ב הם ציונים הניתנים לתלמידים בכיתות שונות במערכת החינוך ההמלכתית, לאחר שהם נבחנים במס' מקצועות עיקריים במבחנים בינלאומיים. החיסרון הגדול של ציונים אלו, הוא שהם הפכו לחזות הכל. בתי הספר מלמדים לשמן חומר לפני המבחנים, מכינים את התלמידים למבחנים, ושמים את כל שאר הבעיות הידועות בצד. אין ערכים, אין חינוך אמיתי, אין לימוד של מיומנויות חשובחת – רק ציונים ומבחנים, שינון ודיקלום.
עם זאת, דרוקר מאמין שעל משרד החינוך מוטלת האחריות והחובה לפרסם את הציונים הללו, למען יראו מיהם בתי הספר הטובים ביותר, ולאן כדאי לרשום את הילדים שלנו. התנועה לחופש המידע, החליטה לעתור לבתי המשפט המחוזי ולאחר שהפסידו בעתירה זו – גם לעליון. המשנה לנשיא בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, קיבל את העתירה ואף חייב את המשרד לפרסם את הציונים. את פסק הדין המלא ניתן לקרוא כאן.
עד כמה שהנושא של חופש המידע חשוב, דווקא בנושא של נתוני ציוני המיצ"ב, אני חולק על דעתו של דרוקר. חשוב להבין שהנושא הזה חשוב ומורכב יותר מעוד נושא שצריך לראות את אורו של יום.
להמשך »
אייפון חדש? לא מדויק
נתחיל דווקא מהסוף. בשורה התחתונה? אפל מאבדת את הלגיטימיות שלה בעולם הדיגיטלי. אני יודע שזה נשמע כמו נבואת זעם ששמעתם מיליון פעם לפחות, אבל חכו בסבלנות. יש הסברים.
האמת הבסיסית חייבת להיאמר: בעידן פוסט ג'ובס אין בה שום חדשנות. שנה במונחי טכנולוגיה זה נצח, ונכון לרגע זה אפל מוכיחה שהיא עברה לחקות את המתחרים (וגם את זה היא לא עושה מי-יודע-מה – גלאקסי S3 טוב בהרבה ומציע הרבה יותר מאייפון 5) ולתבוע אותן על הפרת פטנטים שג'ובס רכש וגם רשם בעבר.
זו חברה ענקית שנראית כאילו היא בועטת, אבל בפועל מפרפרת.
קראתי את כל הכתבה שפורסמה ב"כלכליסט", שנכתבה כמיקרו-בלוגינג של האירוע, וזה נראה כאילו מישהו שם בתפוח הקטן שכח לעשות שיעורי בית. ההתלהבות הפכה לפקידנות אפורה.
תגידו מה שאתם רוצים, אבל על פי כל מה שדווח עד כה, אייפון 5 הוא מכשיר משעמם. אין בו שום דבר מרגש מלבד מסך הרטינה המוכר. אפילו הלומיה 920/820 החדש של מייקרוסופט-נוקיה נראה טוב יותר – וזה לא אומר דברים טובים – לא על אפל ולא על מייקרוסופט-נוקיה.
זה כמובן לא ימנע ממיליוני העדרים המהנהנים של ג'ובס ז"ל להמשיך ולרכוש את המכשירים שלהם – בעיקר בזכות המחיר ההתחלתי המוזל (ירדו שם מהעץ של 500 דולר למכשיר חדש, ועברו למחיר התחלתי של 199 דולר למכשיר עם 16 ג'יגה זיכרון ושנתיים חוזה – בארה"ב בלבד כרגע). אבל אל תתבלבלו: המכשירהחדש של אפל הוא חיקוי סיני זול של עצמו.
להמשך »
הקמפיין של "עורו" – יתרונות וחסרונות
תנועת "עורו" עורכת היום את קמפיין הבחירות הפנימי הכלל-ארצי שלה, וז\ה זמן טוב לנער קצת את מה שקורה שם, ולראות מה עומד מאחורי הקמפיין הזה, ובעיקר מה חסר.
ראשית, אני אתחיל בזה, שאני חושב ש"עורו" זו תנועה טובה, חשובה, ואין זמן טוב יותר להקימה מעכשיו. בדיוק בתקופה שבה כולנו מרגישים שהממשלה לא סופרת אותנו, האזרחים (או ליתר דיוק ה"נתינים" במקרה של ביבי וחבורת המושחתים שלו). לפני מס' ימים אף הצבעתי באתר של "עורו" על הנושאים שהכי חשובים לי מתוך אלו שנבחרו על ידם, ופאילו העליתי כמה נושאים נוספים (כן – יש גם אפשרות כזו. אינני יודע אם נעשה בזה משהו, אבל האפשרות קיימת).
ייאמר לזכותם שהם מעלים כמה נושאים חשובים מאוד, ושהכוונה שלהם באמת יפה ואמיתית. כך לפחות התרשמתי. מדובר בכמה חבר'ה (חלקם אנשי עסקים, חלקם פעילים חברתיים) שלקחו את נושא הלוביסטים, והחליטו להשתמש בשיטה הזו (מעוותת ככל שתהיה) לטובת הציבור, במקום לטובת קבוצות אינטרסנטים חסרי בושה. הם עושים זאת בעיקר מחוסר ברירה – כי כך מתנהלת מדינת ישראל בימינו אנו, וברור לחלוטין שההליכה לקלפי כל כמה שנים כבר אינה עובדת ואינה מהווה דמוקרטיה אמיתית. הממשלה הפסיקה לשרת את העם ששלח אותה למשול.
כך שבגדול – אני בעדם. אני מאחל להם בהצלחה, כי אני מאמין ש"עורו" – זה גם אנחנו. כל אחד מאיתנו.
מהם הנושאים ש"עורו" מעלה להצבעה? הנה הרשימה המלאה (כפי שהיא מופיעה באתר):
להמשך »
כולם מדברים על קלינט
במהלך השבוע האחרון געשה ורחשה ארה"ב, כשנפתחה ועידת הרפובליקנים בטמפה, פלורידה.
הקטע הכי מפורסם שיצא משם בינתיים, הוא הנאום של אחד קלינט איסטווד שמו. שחקן מוערך מאוד, שהפך ברבות ימיו לבמאי מוערך מאוד. בעבר הוא אף כיהן כראש עיריית Carmel, עיירה קטנה בקליפורניה.
איסטווד מעולם לא הכחיש את הקשר ההדוק שלו למפלגה הרפובליקנית, אך הפעם הוא החליט לתמוך בה בצורה מאוד פומבית ורועשת. והוא גם הצליח בזה. הנה מה שהלך שם (למי שאין סבלנות, אתם מוזמנים לקפוץ הלאה להמשך הפוסט:
אני לא יודע מה איתכם, אבל אחרי שצפיתי בקטע הזה של איסטווד שכולם מדברים עליו, כל מה שיכולתי לחשוב עליו: "וואו, הבנאדם הזדקן". וגם "וואו. כמה שטויות יכולות לצאת מהפה של האדם הזה בדקות כל כך מעטות!".
להמשך »
