G-Conomix: בלוג כלכלי חדש
לפני מס' ימים, פתחתי בלוג מקצועי חדש, בשם G-Conomix.
הבלוג הזה אמור להיות מקצועי גרידא, ולכלול את כל מה שמעניין בעולם הכלכלה והפיננסים.
בתור התחלה, אני מתכוון לכתוב מס' פוסטים שיהוו בסיס רעיוני לדיונים בנושאים שונים, הגדרות ואולי אף מבוא להשקפת עולמי הכלכלית, שהיא חצי קפיטליסטית וחצי סוציאליסטית – משהו מתון, שלוקח את הטוב בשני העולמות מחד, אך משתדל לא נהיגרר לפופוליזם זול ולסיסמאות ריקות מתוכן מאידך.
הכוונה שלי היא לנסות לנהל דיונים מעמיקים יותר במושגים שונים, שהדיון בהם הפך לרדוד מדי לטעמי. אני מתכוון לשים דגש על כלכלת ישראל, אבל אני מניח שפה ושם גם יצוצו פוסטים שקשורים בכלכלה הגלובלית, וההשפעות שלה עלינו, כאזרחים.
ועוד נקודה שחשוב לי להדגיש:
אני לא מתכוון לסגור את הבלוג הנוכחי או להפסיק לעדכן אותו.
G-Conomix יהווה בלוג מקצועי במקביל לבלוג הזה, שהוא אישי יותר, ויש בי כל מיני מחשבות, אולי להפוך אותו בכלל לפודקאסט בהמשך (אבל כרגע זה רק בגדר מחשבות, מכיוון שאם אני רוצה לעשות את זה, אני רוצה שזה יהיה מקצועי ככל האפשר).
אני מודע לעובדה, שבתקופה האחרונה אני כבר לא מעדכן את הבלוג הנוכחי בקצב שהייתי רוצה, הן בשל לוחות זמנים צפופים למדי, והן בשל העובדה שאני נזהר בימים אלה בכתיבתי, בשל תביעת דיבה שהתנהלה נגדי בשנתיים וחצי האחרונות – ושהסתיימה רק לפני כחודש (לצערי, למרות שהבאתי עדים, והיה ברור שהתובעת משקרת במצח נחושה, הפסדתי בתביעה, וחוייבתי לשלם סכום של 36.5 אלף ש"ח לתובעת. אבל עזבו. אין לי כוח להיגרר לשם שוב. הסיפור הזה שאב ממני מספיק אנרגיות..).
הבלוג החדש, אמור להתייחס למדיניות כלכלית מזוויות שונות, ואני מקווה שהפעם לא אושתק, כפי שקרה כאן מאז אותה תביעת דיבה.
ב-G-Conomix יש כבר 3 פוסטים חדשים, ויש עוד שניים (שהם חלק בסדרה על "העוני בישראל") שאמורים להתפרסם ביומיים הקרובים.
יש עוד קצת עבודה עיצובית לעשות עליו, יש כמה תוספות שאני רוצה לראות בו ויש גם כמה באגים בתבנית שבחרתי, שאני שוקל אם לנסות להיעזר בעירא בכדי לפתור אותם, או פשוט לנסות תבנית אחרת, אבל בגדול – הוא כבר די מוכן.
אז אם בא לכם – אתם מוזמנים לקרוא גם שם, להפיץ את הבשורה וכו'.
טרכטנברג – הפרוטוקולים המלאים וכמה דגשים
ביום ראשון האחרון, פרסם "כלכליסט" את הפרוטוקולים המלאים של ועדת טרכטנברג – גם את אלו שביבי וחבריו ניסו לגנוז ל-15 שנים, מיד לאחר תום עבודת הוועדה.
אלה אותם הפרוטוקולים, שהעמותה לחופש המידע עתרה (בגין ההסתרה שלהם מהציבור) לבג"צ – בדרישה להתיר את פרסומם באופן מיידי. בעוד שהעמותה הצליחה להשיג רק את חלקם של הפרוטוקולים – בגישה פטרונית ומכעיסה מאוד מצד השלטון (להלן: ביבי), "כלכליסט" הצליח לשים את ידו על כל פרוטוקולי הדיונים.
בפוסט הקודם, כתבתי קצת על האטימות שראיתי בחלק מהאימרות שהועלו בדיוני הוועדה.
שאול אמסטרדמסקי, שהוא אחד הכותבים הבולטים והראשיים של "כלכליסט" (עיתון שאני מנוי עליו – בין השאר בגלל הניתוחים המלאים והמאוד מעניינים שיש בו בענייני כלכלה ישראלית, בינלאומית, שיווק ועוד – ניתוחים שקשה לראות בעיתונות הרגילה בימינו), ובעל הבלוג "תחשוב טעים, יהיה טעים", כותב ניתוח מלא ומעניין מאוד בבלוג שלו (מחולק לחלקים וארוך – אבל בהחלט שווה קריאה), ואת חלקו תמצאו גם בעיתון ובאתר האינטרנט של "כלכליסט".
עם זאת – עבור מי שמתעניין לעומקם של הדברים – ורוצה לקרוא את הפרוטוקולים המלאים (ואינו מעוניין להוריד אותם מאתר "כלכליסט" – וסיבותיו עימו), אני רוצה לעשות כאן שירות ציבורי קטן, ולהעלות את הקבצים המלאים גם בבלוג המאוד-צנוע שלי. הקבצים הם בפורמט PDF (כל אחד שוקל כמה מאות KB בלבד), וניתן לבצע בהם חיפושים וסריקות לאורכם ולרוחבם – כך שאם יש נושא מסויים שאתם מתעניינים בו יותר משאר הנושאים – אתם מוזמנים לבצע את החיפוש בעצמיכם.
בהזדמנות זו, אני רוצה להודות לשאול, שנענה לבקשה של שי ושלי במהירות – ושלח לנו את הלינק למידע שביקשנו – דהיינו לקבצי הפרוטוקולים המלאים.
להלן הקבצים:
ישיבה 1 – דיון פותח – 9.8.2011
ישיבה 2 – מיסוי, דיור ותחרותיות – 16.8.2011
ישיבה 3 – מדיניות המאקרו ועדכון ראשי צוותים – 23.8.2011
ישיבה 4 – מחירים, דיור ותחרותיות – 30.8.2011
ישיבה 5 – מיסוי ושירותים חברתיים – 6.9.2011
ישיבה 6 – מדיניות כלכלית ושירותים חברתיים – 13.9.2011
ישיבה 7 – מדיניות כלכלית ושירותים חברתיים – 18.9.2011
[..]
[..]
[..]
חשוב לי לציין עוד כמה נקודות, שאולי לא הדגשתי בצורה מספקת בפוסט הקודם:
להמשך »
טרכטנברג והאטימות
למי שעוד לא קרא את הפרוטוקולים של טרכטנברג, שהתפרסמו היום ב"כלכליסט" (והנה הסיבה העיקרית שבגללה אני מנוי על העיתון הזה), אני ממליץ ללכת ולקרוא.
עכשיו אתם מוזמנים להתחיל להבין – למה נתניהו ניסה לגנוז את פרוטוקולי הישיבות למשך 15 שנים: בכדי להסתיר אותם מעיני הציבור. אפשר לחשוב שכאן היה איזה אסיר X או משהו שקשור לביטחון המדינה (וזה אחרי שהם פורסמו לכל דיכפין באתרי האינטרנט השונים.. מזהים פה איזה דפוס פעולה חוזר..?).
זה מסמך מאלף שמוכיח שני דברים:
1. הממשלה לא סופרת אותנו. אנחנו רק יתושים טורדניים בעיניה, שמפריעים לה לבצע את מה שהיא באמת רוצה – לדאוג לעתיד הפיננסי של חבריה בימים שלאחרי הפעילות הפוליטית.
2. שגם חברי הוועדה הזו היו מנותקים – לפחות חלקית – מהמציאות – ההוכחה לכך היא בהסכמה הרחבה שניתנה לדבריו של אייל גבאי, לשעבר מנכ"ל משרד רה"מ. האיש טען שהבעיה מתרכזת ב-95% בבעיית הדיור. ואם זו לא הוכחה לניתוק מהמציאות – אני לא יודע מה כן.
אלה שטויות. כן – לדיור יש חלק בעניין הזה, אבל חלק. בטח שלא 95%. למעשה – זה אפילו לא 50% מהעניין.
אם מר גבאי וחברי וועדת טרכטנברג היו פוקחים את עיניהם לשנייה וחצי (וכל מה שהם היו צריכים לעשות זה "לרדת אל העם", ולהקשיב באמת לדברים שנאמרו במאהלים, ברחובות, בשלטים שנישאו בידי האזרחים ובפורומים שאפילו הוועדה עצמה הקימה, בכדי שיהיה לה קשר בלתי אמצעי עם הציבור), הם היו רואים תמונה בהירה יותר, שיכולה להסתכם כך, פחות או יותר:
להמשך »
עיניים שלי
היום נפלה עליי בשורה לא פשוטה בכלל, שהולכת להשפיע עליי ועל החיים שלי בצורה לא פשוטה בזמן הקרוב.
נתחיל בזה, שמי שמכיר אותי, יודע שהמספר שלי במשקפיים גבוה מאוד. הוא עומד, ב-2 העיניים, על מעל 11-. בנוסף, אני מתמודד גם עם סכרת מבוגרים, שהתפרצה לפני כ-12 שנים.
הבוקר, אחרי תקופה של כמה חודשים שבהם הרגשתי שהראייה שלי מידרדרת, ואני צריך לקרב את הפנים שלי למסך המחשב, לעיתון וכו' – הלכתי לרופא עיניים. הוא בדק אותי במשך קרוב ל-40 דקות, ונשאר פעור פה.
מתברר שמצב הרשתית שלי הפך להיות קטסטרופלי, עד כדי סכנה ברורה ומיידית לאבד את הראייה שלי, תוך זמן שבין חודשים בודדים לשנים בודדות. הוא שלח אותי בדחיפות בהולה למיון עיניים בבי"ח שיבא (שלשמחתי, קיבל אותי מהר מאוד וטיפל בי במהירות רבה, למרות שביתת האחיות – שלא הורגשה במכון העיניים כלל).
הרופאים שבדקו אותי, מצאו ממברנות רבות על הרשתית, והמסקנה היתה, שהסכרת פגעה לי ברשתיות ב-2 הכיניים בצורה מאוד קשה, שעלולה להיות בלתי הפיכה. אי לכך ובהתאם לזאת, קבעו לי תור בהול למחר בבוקר לצילום OCT (צילום של פנים העין) ומיד לאחריו פגישה עם מומחה לרשתית. הם הסבירו לי שבזמן הקרוב אאלץ לבצע שני דברים:
ראשית – טיפולי לייזר – והרבה מהם. לפחות אחת לשבוע-שבועיים אני אצטרך להגיע למכון העיניים בתל השומר בכדי לעבור טיפול. עוד לא בדיוק ברור מה יהיה אורכה של סדרת הטיפולים הזו. זה בעיקר יהיה תלוי ביכולת של העין לסבול ולקבל את הטיפול. בעבר עברתי משהו דומה, אך קצר בהרבה. זה לא מאוד נעים – אבל גם לא מאוד נורא. אני יכול רק לקוות שהטיפולים הללו לא יהיו שונים בהרבה. עם זאת, כבר אמרו ליהרופאים היום, שעליי לזכור תמיד להביא איתי משקפי שמש, כי לאחר טיפול לייזר כזה – העין נעשית מאוד רגישה לאור.
שנית – אני אאלץ להתחיל לעבוד קשה מאוד על הסכרת שלי, ולדאוג שהיא תהיה מאוזנת ב-100%. זה הקושי הכי גדול, כי בלי איזון מוחלט, כל הטיפולים האלה לא יהיו שווים דבר. ומה לעשות – הסכרת שלי אף פעם לא היתה מאוזנת לאורך זמן.
כמו כן, מחר – לאחר ביצוע ה-OCT – אני אדע בוודאות אם יש לי בצקות על הרשתית. בינתיים, בבדיקה הראשונית, לא מצאו בצקות כאלה. עם זאת, הרופאים ממש לא שוללים שאכן יש לי בצקות, ובמקרה זה – אני אאלץ להתחיל לקבל זריקות הישר לתוך הרשתית, של חומר שימיס את הבצקות הללו. וזה כבר ממש-ממש לא נעים.
נכון לרגע זה, אני מפחד מכל זה – אבל משתדל להיות אופטימי. כמה עובדות גורמות לי להיות אופטימי לגבי כל מצב העיניים שלי:
- כמות הידע וההתקדמות הטכנולוגית בענף רפואת העיניים התקדמה ב-15 השנים האחרונות בקפיצות אדירות של שנות דור. היכולות בענף הזה מטורפות היום. לכן גם יש לי אמונה גדולה ברפואה הקונבנציונלית בתחום זה.
- אני הולך להיות מטופל במרפאת העיניים בשיבא – אולי המרפאה המתקדמת והטובה ביותר בישראל.
- אין לי ברירה. אני לא יכול להרשות לעצמי להתעוור. אני לא מסוגל לדמיין את החיים שלי בלי נהיגה, מחשב, אינטרנט ובכלל – תפקוד מלא, עד כמה שאפשר לקרוא לתפקוד שלי היום "מלא".
מחר בבוקר אני מתחיל דרך חדשה.
תחזיקו לי אצבעות…
עדכון: הרגע חזרתי מתל השומר. נכון לרגע זה, נקבעה לי סדרה ארוכה של 10 טיפולי לייזר דחופים, שיתחילו בעוד כ-10 ימים. לצערי, בעין שמאל נמצאה בצקת אחת (בימנית לא נמצאה בצקת), וכאמור – ממברנות רבות ב-2 העיניים. לשמחתי, עד כמה שאפשר לקרוא לזה שמחה, הוחלט בינתיים לטפל בבצקת באותו אופן כמו הממברנות – עם טיפולי לייזר בלבד, וללא זריקות אוואסטטין (AVASTATINE), מהחשש שזה יגרום נזק גדול יותר לרשתית, מאשר יסייע להחלמתה. המצב הוא אכן קטסטרופלי כפי שחששנו, ולכן סדרת הטיפולים תחל ב-16.12, יום לפני יום הולדתי ה-38, ותימשך מדי שבוע – למשך תקופה לא קצרה. עדיין מוקדם לקבוע אם 10 טיפולים יספיקו או לא.
תרגום החלטת האו"ם על קבלתה של פלשתין כחברה משקיפה
שי מכנס הוא חבר שאני מחשיב בשלישייה הפותחת של חבריי הטובים ביותר. הוא דוקטור לפיזיקה, שכרגע עמל על הפוסט-דוק השני שלו במכון ויצמן, לאחר שחזר לפני כחודש מהעיר Ulm שבגרמניה, בה שהה ב-3 השנים האחרונות (לצורך הפוסט-דוק הקודם). למיטב ידיעתי, הוא גם הישראלי היחיד, שהתקבל במלגה מלאה למחזור הראשון של אוניברסיטת הסינגולריות של ריי קורצווייל, לפני כ-3 שנים וחצי.
בעקבות קבלתה של פלשתין כחברה משקיפה שלא מן המניין באו"ם ביום חמישי האחרון, ישב שי בשקדנות האופיינית לו, ותרגם את הבקשה וההחלטה (זהירות, PDF) המלאות שהתקבלו בעצרת הכללית של האו"ם.
ובמילותיו שלו:
"מכיוון ולטעמי לא התעמקו בנושא מספיק בתקשורת הישראלית ובמידה רבה מתעלמים מהמשמעויות האסטרטיות הקשות מאוד של קבלת פלסטין כמדינה משקיפה באו"ם, החלטתי לקחת יוזמה ולתרגם את החלטת המועצה הכללית של האו"ם מ כ"ט בנובמבר 2012.
תקראו ותבינו את עומק הבור.
תרגישו חופשי להפיץ למי שאתם רוצים (כולל בלוגים וכו').
לעניות דעתי הלא קובעת, חשוב שאזרחים שהולכים בקרוב לקלפי יבינו מה הולך ליפול עלינו.
וכל אחד יעשה את החשבון שלו מי אשם, ומי נכון שיוציא אותנו מהבוץ הזה".
התרגום כולל הערות ודגשים של שי (שאין בהם שום תמיכה בצד פוליטי זה או אחר).
אני חושב שחלה על כל אחד ואחת מאיתנו החובה לקרוא את הקובץ הקצר הזה במלואו.
למי שעוד לא ברור מה המשמעות של ההחלטה הזו, הנה כמה דגשים:
- האו"ם החליט להכיר בגבולות פלשתין בקווי 67'.
- האו"ם החליט להחיל על פלשתין את אמנת ז'נבה – כולל על מזרח ירושלים, האסירים הפלשתינים (שמעתה ייחשבו כשבויי מלחמה) ועל כל האדמות עליהן יושבות היום התנחלויות.
- האו"ם הכיר בכך, שגם רכישת אדמות שנעשתה באופן שהיא כביכול חוקית ב-1947-8, נתפסת כ"מכירת אדמות בכוח" – או במילים אחרות: הפלשתינים נאלצו למכור את אדמותיהם בגלל הכיבוש הישראלי, ולא מרצונם.
- האו"ם פסק כי כל בנייה עתידית בהתנחלויות הינה בלתי חוקית. כל אדמה שנכבשה ב-1967 נחשבת כאדמת כיבוש צבאי, וכי לעם הפלשתיני חייבת להיות ריבונות על השטח הנ"ל.
- האו"ם פסק עוד, כי ירושלים – לאור העובדה שסיפוח מזרח העיר נחשב כלא חוקי – תהיה בירתן של 2 המדינות.
- ולסיום – דגש לא פחות חשוב: האו"ם החליט, בהתאם לחוק הבינלאומי, על פתרון שתי מדינות, כאשר מדינת פלסטין תהא ריבונית ועצמאית, דמוקרטית, בת קיימא ורציפה, צד לצד עם ישראל, בשלום וביטחון על בסיס הגבולות שלפני 1967.
===================
ועתה לכמה פרשנויות של עבדיכם הנאמן (וכן, חלקן פוליטיות. אני לא מתיימר להיות מאוזן בדעותיי):
להמשך »
רשת Cost 365 – מודל עסקי רעוע
בחודש האחרון הענף של רשתות המזון סוער לקראת כניסתה המתוכננת של קבוצת המשביר לצרכן עם רשת ה"סופר דיסקאונט" (כהגדרתו של רמי שביט, מנכ"ל החברה) בשם Cost 365.
הבעיה היא, שכולם בענף מבינים מראש (חוץ משביט עצמו, ככל הנראה), שהסיפור הזה נידון לכישלון. והם צודקים.
לרמי שביט כתוב "כישלון" בענק על ההחלטה לפתוח את Cost 365.
הנה מגיע עוד אחד, שחושב שאם זה טוב לאמריקאים (קוסטקו) – אז זה גם מתאים לנו.
אחרי הכישלון שלו באופיס דיפו, שגרמה להפסדים של כמעט 200 מיליון שקל לקבוצת המשביר לצרכן (כרגע הם רק מנסים להיפטר מהרשת, וגם זה לא בהצלחה מרובה), שביט שם את כל יהבו על הדבר הזה. והוא הולך ליפול.
אני קורא לאחרונה את הדוחו"ת הפיננסיים התקופתיים של חברות שיווק המזון (כן. משעמם לי… ). לפי כל מה שאני קורא, אין מצב שהוא ישרוד את זה יותר מ-3 שנים (ולמעשה – כבר עכשיו הוא מודה שהוא מכין את הקרקע לשינוי המודל העיסקי בעוד 3 שנים).
המודל העסקי שלו הוא די פשוט:
שלם דמי מנוי, וקבל החזרים על הקנייה + מחירי "הפסד" או מחירי ספקים (תלוי אם זה מנוי "רגיל" או "זהב").
רמי שביט מצהיר גם על פתיחת 9 סניפים עד סוף 2013, ועוד 30 סניפים עד 2015.
והכל – תוך הפסדים בשנתיים הראשונות, ורווחיות החל מהשנה השלישית – במימון דמי המנוי השנתיים של החברה החדשה. נשמע קצת אוטופי? בהחלט (במיוחד בענף שבו הרווחיות היא דחוקה וקטנה כל כך. ועבור הרשתות הקטנות – על אחת כמה וכמה).
וחבל – כי גם זו הצהרה בעייתית. רשתות שמתפתחות מהר מדי – לרוב נופלות באותה מהירות. זהו אחד הכשלים הכי גדולים של עסקים קטנים בישראל – הם פותחים עסק, רואים שהולך להם טוב, ואחרי פחות משנה הם כבר פותחים רשת, מבלי להבין במה זה כרוך.
אז אני לא טוען ששביט לא מבין בהקמת רשתות – רק שהוא לא מבין למה הוא נכנס בענף המזון. ענף מאוד תחרותי, עם חסמי כניסה קשים וכבוהים, ועם מתחרות שהן מחוייבות מאוד להכנסות שלהן ולנתח השוק שלהן – ואין מצב שהם תשבנה בשקט, ותחכנה שמר שביט יתפוס להן את המקום.
להמשך »
תחת אש
עד לפני 10 ימים לא היה לי מושג איך הם חיים שם בשדרות, באופקים, בבאר שבע ובישובי עוטף עזה. גם עכשיו אני לא בטוח אם יש לי בכלל זכות לכתוב שאני מתחיל להבין מה הם עוברים. הרי אני חי בראשון לציון! עיר גדולה, מבוססת, בטוחה! מה לי ולכל זה?
אז זהו – שהשבוע התחלתי להבין.
שלא תבינו לא נכון – לא מדובר כאן בהכאה על חטא (כגון "איה חיית עד עכשיו?!") וכו'. אבל אני לפחות מתחיל להבין.
מבצע "עמוד ענן" יכול להיתפס על ידי הפוליטיקאים שלנו כהצלחה עד כמה שהם רוצים – אבל ההצלחה האמיתית שייכת לחמאס. ולא – זה לא עניין לפרשנות. החמאס הצליח לגרום לחצי מדינה להיות משותקת למשך 10 ימים. כל מי שגר מתל אביב ודרומה – קיבל תמונה חדשה של המציאות הישראלית, שמעכשיו נצטרך לקחת אותה בחשבון.
=============
זה התחיל ביום חמישי שעבר בבוקר. 10 בבוקר. פתאום אזעקה עולה ויורדת. מחרישת אוזניים. אחרי לילה נטול שינה, אלה הקפיצה אותי במהירות מהמיטה. בחיים לא חשבתי שאני יכול להתלבש בכזו מהירות. מאחר ואין לנו ממ"ד, רצנו עם דובי למקום היחיד שנחשב אצלינו בטוח – לחדר המדרגות של הבניין. או ליתר דיוק למזדרון המשותף שבקומה. הוא טוב בדיוק כמו חדר המדרגות – מוקף ב-6 דירות מכל כיווניו, ללא קירות חיצוניים. כמה שניות אחרי שהגענו לשם, שמענו פיצוץ, שהיה עוד יחסית מרוחק, אבל נשמע היטב.
באותו רגע הבנו שמשהו השתנה. שמעכשיו אנחנו בכוננות מלחמה.
דובי היה מפוחד, ונבהל מכל המהומה. ניסיתי להישאר קר-רוח ככל שיכולתי, אבל כן – זה הרעיד גם אותי. זה הפחיד אותי. מה פתאום ראשון לציון? מה? איך? איכשהו, גם אני האמנתי שהחמאס סתם מאיים, ושאין להם באמת יכולת להגיע עד אליי הביתה. בימים הבאים אני אלמד עד כמה קרוב הם יכולים להגיע. איך אמר בזמנו יעקב טרנר על מוזיאון חיל האוויר בחצרים? "חמש דקות מבאר שבע"? אז אצלינו זה דקה וחצי מעזה. זה הזמן שיש לנו למצוא מסתור. אלה לא 15 השניות שיש לתושבי שדרות, אבל גם 90 שניות זה לא הרבה מדי, במיוחד כשאצלינו אין מיגוניות.
להמשך »
יונדאי i20 – הדוגמנית החדשה לבית אלרם
הגיע הרגע הזה בחייו של כל אבא – שבו הוא צריך לשחרר.
8 וחצי שנים היא היתה אצלי. כשקיבלתי אותה היא היתה כבר בת 6.
היום היא כבר בת 14.5. זקנה מאוד במונחים רבים. שנות דור ממש.
היא שירתה אותי נאמנה, לא דרשה תחזוקה גבוהה מדי, ופינקה אותי היטב מאז שרכשתי אותה.
בעוד כמה שעות אני אסע איתה לרעננה, ואני מתכוון לחתום על כמה טפסים, לשים 2,000 שקלים בתור מקדמה, ולצאת עם הזמנה לאחת חדשה. הפעם חדשה באמת. מהניילונים.
אחרי הרבה התחבטויות והרבה מאוד נסיעות מבחן לאחרונה במגוון רחב של רכבי סופר-מיני, החלטתי ללכת על יונדאי i20 בדגם הכי מאובזר שלה. זה לא היה פשוט: בחודש האחרון בדקתי לפחות 7-8 רכבים: פורד פיאסטה החדשה, הונדה ג'אז (ההיברידית), טויוטה יאריס החדשה (לא ההיברידית, שהגיעה רק בימים האחרונים), טויוטה ספייס-ורסו, טויוטה אייגו, סיאט איביזה, יונדאי i10 ואולי עוד שם או שניים ששכחתי
לפני הכל – למה בכלל רכב חדש?
הסיבה הראשונה נוגעת לכך שאני קונה רכש לשנים רבות קדימה. אני לא מאלה שמחליפים מכונית כל 3-4 שנים. אחריות ל-3 שנים זה דבר מצויין מבחינתי, אבל גם עלות התחזוקה חשובה לי.
בעיקרון, בהתחלה בכלל חשבתי לבחון רכבי יד שנייה. אבל ככל שבדקתי את המחירים בקטגוריית הסופר-מיני (אני חייב רכב אוטומטי, ידנית זה כבר לא בשבילי), הבנתי שיש מצב שאוכל – לראשונה בחיי – לרכוש רכב מהיבואן או כיד ראשונה מליסינג (שמביאים גם הם את הרכב ישירות מהיבואן עם הניילונים, ורק מתווכים, מה שמאפשר להם להוריד מחירים בגלל היתרון לכמות הרכבים שהם רוכשים). בתערוכת הרכבים שהיתה בסוכות, עשיתי סיבוב ארוך למדי בין החברות שהציגו שם (אלבר ושלמה SIXT), גם בין רכבי יד ראשונה, וגם רכבים חדשים. זה נתן לי קצת אינדיקציה מהם הסכומים הנדרשים לגיוס, ונתן את האות לבחון רכב ישירות מהיבואן או חדש מהמתווכים למיניהם. תוסיפו לזה את העובדה שהחל מינואר 2013 המחירים עומדים לעלות בצורה חדה של כמה אלפי שקלים (הרי בממשלת ישראל לא מקבלים מאיתנו מספיק מיסים, אז הם החליטו לשנות ובעיקר להוריד את הטבות המיסוי הירוק באופן משמעותי), את העובדה שרכב מזהם כמו שלי עלול לחטוף קנס בטסט הקרוב (דרל המיסוי ואגרת הרישוי, כמובן) – והנה קיבלתם כמה סיבות טובות להתחיל לבחון את העסק ברצינות.
לקו הגמר הגיעו היונדאי i20 והפורד פיאסטה – גם בגלל המחיר (פיאסטה ניתנת לרכישה היום – כחדשה לגמרי, היישר מהיבואן – ובתיווך חברת ליסינג, בכ-84 אלף ש"ח, ועם טרייד-אין זה היה יוצא אפילו 79 אלף ש"ח). וזו היתה בחירה לא קלה. שאר הרכבים נפלו בגלל מקום לא מספק לרגליים שלי ו/או מחיר שהוא מעבר ליכולותיי הכלכליות.
להמשך »
