טרכטנברג והאטימות
למי שעוד לא קרא את הפרוטוקולים של טרכטנברג, שהתפרסמו היום ב"כלכליסט" (והנה הסיבה העיקרית שבגללה אני מנוי על העיתון הזה), אני ממליץ ללכת ולקרוא.
עכשיו אתם מוזמנים להתחיל להבין – למה נתניהו ניסה לגנוז את פרוטוקולי הישיבות למשך 15 שנים: בכדי להסתיר אותם מעיני הציבור. אפשר לחשוב שכאן היה איזה אסיר X או משהו שקשור לביטחון המדינה (וזה אחרי שהם פורסמו לכל דיכפין באתרי האינטרנט השונים.. מזהים פה איזה דפוס פעולה חוזר..?).
זה מסמך מאלף שמוכיח שני דברים:
1. הממשלה לא סופרת אותנו. אנחנו רק יתושים טורדניים בעיניה, שמפריעים לה לבצע את מה שהיא באמת רוצה – לדאוג לעתיד הפיננסי של חבריה בימים שלאחרי הפעילות הפוליטית.
2. שגם חברי הוועדה הזו היו מנותקים – לפחות חלקית – מהמציאות – ההוכחה לכך היא בהסכמה הרחבה שניתנה לדבריו של אייל גבאי, לשעבר מנכ"ל משרד רה"מ. האיש טען שהבעיה מתרכזת ב-95% בבעיית הדיור. ואם זו לא הוכחה לניתוק מהמציאות – אני לא יודע מה כן.
אלה שטויות. כן – לדיור יש חלק בעניין הזה, אבל חלק. בטח שלא 95%. למעשה – זה אפילו לא 50% מהעניין.
אם מר גבאי וחברי וועדת טרכטנברג היו פוקחים את עיניהם לשנייה וחצי (וכל מה שהם היו צריכים לעשות זה "לרדת אל העם", ולהקשיב באמת לדברים שנאמרו במאהלים, ברחובות, בשלטים שנישאו בידי האזרחים ובפורומים שאפילו הוועדה עצמה הקימה, בכדי שיהיה לה קשר בלתי אמצעי עם הציבור), הם היו רואים תמונה בהירה יותר, שיכולה להסתכם כך, פחות או יותר:
- כשאדם ממוצע במדינת ישראל (ואני לא מדבר על משכורת ממוצעת, אלא על משכורת חציונית – שהיא קצת יותר מ-5,000 ש"ח ברוטו בחודש (כלומר 50% מהעובדים בישראל מרוויחים פחות מהסכום הזה), צריך לשלם כל חודש בין 2,500 ל-5,000 שקל לגן ילדים, או מאות ואלפי שקלים על "חינוך חינם" מדי שנה לבתי הספר. שלא לדבר על מחירי ההשכלה הגבוהה שאינה נגישה לכולם, ואינה מאפשרת שיוויון הזדמנויות דה-פקטו.
- כשאותו אדם משלם סכומים הולכים וגדלים לעירייה, לתאגידי המים הלא יעילים ולחברת החשמל שדואגת רק לחבריה (ומפסידה כספים בלתי הגיוניים על הגב של כולנו).
- כשכל אחד מאיתנו משלם הון תועפות לנמלים ולחברות ממשלתיות, לחברות הביטוח.
- כשכל עובד משלם 3 פעמים (!) עבור אותו שירות רפואי שהוא אמור היה לקבל מהמדינה בחינם, בתמורה למיסים שהוא משלם.
- כשיש כל מיני לוביסטים, שדואגים לנצל את משאבי הטבע של ישראל מבלי לשלם על זה תמלוגים הגיוניים, והטייקונים עושים מסחרה על חשבון העתיד שלנו.
- כשמחירי המזון, הדלק ומצרכי היסוד רק מאמירים – גם כשמחירי הסחורות בעולם ממשיכים לרדת, ולאט-לאט הם מוצאים מפיקוח המדינה לטובת "תחרות חופשית" שהיא יותר עאלק מתחרות אמיתית.
- כבחברות התקשורת "זורקים עצם" לעם בדמות שדרוג "בחינם" של מהירות הגלישה, כשבעצם זה תרגיל מסריח לאלץ אותנו לשלם פי 2 ויותר בעוד כמה חודשים.
- והכי גרוע מבחינתי: כשאדם נזקק – נכה, קשיש, ניצול שואה – כל אחד מהם – זקוק למדינה, והיא יורקת עליו. כשאדם כזה צריך לבחור בין מזון לתרופות לטיפול רפואי אחר. כשאתה מגיע לגיל שבו לאף אחד כבר לא אכפת שלא תהיה לך משכורת, כי אתה כבר מעבר לשיא..
אלה – כל אלה ועוד – הן הבעיות של מעמד הביניים ושל השכבות החלשות.
הדיור הוא חלק – אבל חלק קטן באופן יחסי. אנשים יצאו לרחובות לא רק בגלל מחירי הדירות (שהם בהחלט גבוהים בהרבה ממה שהם אמורים להיות – ועדיין).
יוקר המחיה יחסית לרמות השכר שיש בישראל, גורמות ליותר ויותר משפחות לחיות על אשראי, אוברדראפט והלוואות מכאן ועד הודעה חדשה. אנחנו ממשכנים את עצמינו לדעת בריביות רצחניות. חברות האשראי לוקחות ריביות של השוק האפור – למעלה מ-13% (!!) לשנה. והבנקים גם מצטרפים לחגיגה – כל שבוע אני מקבל טלפון מהבנק עם הצעה "אטרקטיבית" חדשה להלוואת אקספרס, עם ריבית שהיא "רק" 9-11 אחוז לשנה. הרבה מאוד מעל הפריים. והם עושים אתצ זה כי הם יכולים, ובגלל שיש הרבה מאוד אנשים שאין להם ברירה – אלא לחיות מהלוואה להלוואה.
אם אתה לא עובד בתעשיית ההיי טק (שפעם עוד הייתי חלק ממנה), או לא מקורב להנהלה הבכירה באיזו חברה ציבורית/פרטית – הסיכוי שלך לגמור את החודש הוא אפסי. זו הבעיה האמיתית שבגללה יצאנו לרחוב לפני שנה וחצי.
ורק לחשוב, שמיסטר יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הכלכלית של נתניהו – אותו איש שנתניהו חשב למנות במקומו של סטנלי פישר בעוד כמה חודשים – אמר לפרוטוקול הוועדה בדיונה הראשון, שהסיבה היחידה שהמחאה הזו פרצה, היא בגלל ש"לעיתון לא היה משהו טוב יותר לכתוב".
אז כן – היתה גם הסכמה רחבה שהאזרח בישראל לא מקבל את השירותים שמגיעים לו. שכל שירותי הרווחה הכי בסיסיים נשחקו עד דק. אבל זה בהחלט לא מספיק. אפילו לא קרוב.
המסקנות שפורסמו בוועדה הזו, מראות עד כמה האטימות הזו מרחיקת לכת. עד כמה אין להם מושג מה קורה למי שמרוויח פחות משכר חציוני בישראל.
בשורה התחתונה – האנשים האלה הם אטומים.
הם חיים על חשבונינו, והם אטומים לחלוטין.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
כנראה קראנו שני דיווחים שונים.
that
@שי – אני תוהה. מה אתה הבנת מתוך המסמך הזה?
אני קראתי את מה שדומיניסיני (מנכ"לית הבט"ל לשעבר) אמרה, לפיו "אין בעיה של קצבאות לקשישים בישראל", וגם "חשוב להבהיר: אנחנו לא ננהל מו"מ עם הציבור".
אז בשביל מה מינו אתכם??! זה לא מוכיח אטימות?
אני קראתי כל מיני ניסיונות חסרי פשר להגן על המדיניות של ביבי, כשרבים מחברי הוועדה דנים באיך מה שהם יכתבו בדו"ח ייראה וייושם פוליטית.
אז כן, היו פה ושם אמירות, שהוכיחו הבנה חלקית של המצב. אבל אני חושב שהם לא הבינו את המהות.
הם דיברו בישיבה הראשונה, על כך שאסור להשאיר דבר לפרשנות של הפוליטיקאים. ומה הם עשו? הוציאו דו"ח, שיהיה נתון לפרשנות הפוליטיקאים.
ותסלח לי אם אומר שגם כעת, הדיון על הדיור הוא מאוד רדוד, ולא מתייחס לאותה מהות שכתבתי עליה בפוסט.
"הם דיברו בישיבה הראשונה, על כך שאסור להשאיר דבר לפרשנות של הפוליטיקאים. ומה הם עשו? הוציאו דו"ח, שיהיה נתון לפרשנות הפוליטיקאים"
לוועדת טרכטנברג אין סמכויות, רק יכולת להמליץ.
וברור לחלוטין (וכך ראוי) שהמלצות הוועדה יהיו קלט לתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה ולא יותר. הרי לא יעלה על הדעת שוועדה תכפה מדיניות כלכלית כל כך מפורטת ורחבה על ממשלה נבחרת.
אז כמובן שכל מה שהם המליצו נכנס למתחנה של הפוליטיקה. אין ברירה אחרת במדינה מתוקנת. טרכטנברג לא גיבש תקציב מדינה, לא מעביר תקציבים בין משרדים או מעלה מיסים.
הם הציעו את הצעדים שנדמה להם שנכונים ובעלי סיכוי פוליטי גדול מאפס (אם כי אולי קטן במקרים רבים).
אני לא מבין – מה ציפיתה שיקרה?
ולגבי ריביות כרטיסי אשראי: 13% זה כנראה סטנדרטי בעולם
http://finance.yahoo.com/news/credit-card-interest-rates-feb-080048374.html
(ולא מאוד מפתיע בהתחשב בחוסר מוחלט בביטחונות)
ונדמה שהריבית בשוק השחור האמיתי היא פי 10 ויותר
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000768739
אתה יודע איפה אפשר למצוא את הפרוטוקולים המלאים ?
(אני לא סומך על הציטטות בעיתונים – אני רוצה לקרוא כל ציטטה בהקשר המקורי שלה).
אני אחפש לך את הפרוטוקולים ואני מבטיח לשלוח לך ברגע שאמצא.
ולגבי מה ציפיתי שיקרה?
ציפיתי שלפחות יהיה שם קול אמיץ אחד, שיגיד בקול רם את מה שהם אמרו ב"חדר סגור", כשהם חשבו שהפרוטוקלים שלהם לעולם לא ייחשפו.
ציפיתי שהם יילחמו בהחלטה של ביבי לגנוז את הפרוטוקולים שלהם ל-15 שנים (טרכטנברג .
ציפיתי שמישהו מהם יגיד את הדברים שכתבתי בפוסט: שיוקר המחיה זה לא רק דיור. שיגידו שאין שקיפות בתקציב המדינה – בדיוק כפי שטענו בתוך חדרי הוועדה.
אחד הכותבים של "כלכליסט" אמר את זה יפה: היה כדאי שטרכטנברג יגיש את ההמלצות שלו לציבור, לפני שהוא מגיש אותן לממשלה.
אולי שכחת, אבל הציבור הוא זה שהביא להקמתה של הוועדה הזו – ולא ביבי. צריך לזכור את זה. לולא המחאה שהיתה פה באותו קיץ, הוועדה הזו לא היתה קמה בכלל. ביבי הקים אותה מתוך אילוץ – לא בשמחה ולא ברצון. ראוי היה שההמלצות יוגשו לפני הכל לציבור – ושהציבור ישפוט אם מגיעה לביבי ולשטייניץ קדנציה נוספת.
במקום זה, הנה המצב שנוצר:
החרדים מתעלמים מהפרק עליהם בדו"ח (גפני הודיע מיד עם פרסום הדו"ח שהפרק על החרדים לא קיים מבחינתו. הוא אפילו לא קרא אותו).
האוצר מתעלם מהפרק שקשור בו ובהחלטותיו בדו"ח.
ביבי מתעלם מהביקורת עליו ועל המדיניות שלו בעניינים רבים.
משרד הביטחון מתעלם מהחלק המשמעותי ביותר בדו"ח – הקיצוץ הנדרש והשקיפות הנדרשת בתקציבו.
בקיצור – כולם משתינים עלינו מהמקפצה, ומספרים לנו שזה גשם.
ובסופו של דבר – מה היתה התוצאה? רק מקצת ההמלצות של הדו"ח יושמו.
התוצאה היא, שאף אחד לא ידע (עד פרסום הפרוטוקלים, למעשה) מה קורה בתוך חדרי הוועדה, כאשר השקיפות היתה אמורה להיות הדבר המובן מאליו. הרי בשביל מה הקימו שם אתר אינטרנט ייעדי ל"קשר עם הציבור"? בשביל מה הם הגיעו לאוהלי המחאה? במקום זאת, קיבלנו דו"ח דרדל'ה, ושום ביקורת ציבורית לא התאפשרה באמת.
אז כן – אולי אני נאיבי – אבל ציפיתי, שכש-450 אלף איש יוצאים לרחוב (בהפגנה אחת, למעלה ממיליון איש בסה"כ), הוועדה הזו לפחות תגיש את ההמלצות שלה לציבור – ולא לממשלה שהביאה אותנו למצב הכאוטי הזה מלכתחילה.
הציטוטים – גם אם הם חלקיים – מראים על הלך רוח של חוסר הבנה בסיסי במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, האנשים בוועדה היו מנכ"לים, פקידי אוצר, אנשים שמחיר הדלק לא מזיז להם את קצה השערה בביצה השמאלית. אנשים שלא יודעים מה זה לא לגמור את החודש. אנשים שהמשכורות שלהם מתחילות ב-5 ספרות, והם יודעים שכשהם יסיימו את תפקידם – הטייקונים יחכו להם בחוץ עם זרועות פתוחות ומשכורת התחלתית של 6 ספרות.
זו הבעיה האמיתית עם התנהלות הוועדה הזו.
אולי טרכטנברג בעצמו נשמע לעיתים כמו נציג ציבור אמיתי – אבל הוא לא היה לבד. וכשכל חבר הוועדה מושך לכיוון אחר – ובעיקר לכיוון של "זה לא יעבור פוליטית" – ככה זה גם נראה.
וד"א – עוד נקודה לסיום, שכדאי לזכור:
אף אחד לא מינה את חברי הוועדה לבחון אם ההחלטות שלהם יעברו פוליטית. הם נבחרו בכדי להציע רעיונות וחלופות. ברור לגמרי, שברגע שאתה מציע שתי חלופות, קל לפסול את שתיהן. אבל אם אתה מציע 10 חלופות – קשה יהיה לפוליטיקאים להעיף את כולן דרך החלון.
הוועדה נמנעה מלהציע רעיונות, שלדעתה לא היו מתקבלות מראש ע"י ביבי. ולא ברור לי למה (הדוגמא לכך, למשל היא הנושא של מס על קרנות השתלמות, העלאת מס החברות ועוד – המלצות שעמדו על הפרק בדיוני הוועדה, אבל לא מצאו את דרכן לדו"ח בגלל שיקולים פוליטיים).
היי מך,
בהמשך לבקשה שלך לפרוטוקולים:
אני עדיין מנסה להשיגלך אותם. פניתי לשאול אמסטרדמסקי, אחד הכתבים הראשיים והבולטים של "כלכליסט", שעומד מאחורי כל הפרסומים בעיתון, ואני מכה לתגובה ממנו.
בינתיים – הוא פרסם טקסטים הרבה יותר נרחבים ומלאים בבלוג שלו.
זה מתחיל כאן – http://amsterdamski.com/2079/
וזה רק חלק א'. יש כמה וכמה חלקים נוספים.
לשאלתכם, העלנו את הפרוטוקולים המלאים של ועדת טרכטנברג ללינק הבא:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3596267,00.html
קריאה נעימה
תודה רבה!!
[…] בפוסט הקודם, כתבתי קצת על האטימות שראיתי בחלק מהאימרות שהועלו בדיוני הוועדה. […]