הקמת חברות, שקשוקה ממשלתית ופתרון חלקי
אתמול, חברי הטוב מ', שלח לי במייל שאלה:
דיברו על כך שביבי ויאיר לפיד ואחרים רשמו עצמם כחברה, והם מרויחים המון כסף מזה. אתה יודע איך זה עובד? ולמה אתה לא רושם את עצמך כחברה?
זו שאלה מצויינת, ואני רוצה להתעכב עליה לכמה דקות, עבור מי שלא מכיר את הנושא הזה. השאלה הזו יכולה להתחלק ל-2 חלקים, ואתחיל בהסבר של למה לפיד, ברק וביבי מקימים לעצמם חברות על שמם.
הסיבה שהם רושמים את עצמם כחברה היא די פשוטה: הם משלמים פחות מס.
כבעלי חברה, ההכנסות מהרצאות, למשל (אחד מסוגי ההכנסות הנפוצות ביותר עבור מי שכיהנו בדרגים בכירים בממשלות בארץ ובעולם), נכנסות אליהם ישירות לכיס.
כבעלי חברה, יש שני סוגי מיסים שהם יכולים לשלם:
אם החברה מרוויחה, הם משלמים מס חברות על רווחיה, שכיום הוא עומד 25%, וככל הנראה החל מינואר הקרוב, המס הזה יעלה ל-26%, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג.
אם החברה מפסידה (מה שכמעט ולא קורה במקרים כאלו של חברות פרטיות זעירות כמו של ביבי ולפיד) – הם לא משלמים דבר. זהו מס החברות בישראל, והוא נמוך לאין שיעור ביחס למדינות אחרות במערב כמו ארה"ב (שבה יש 40% מס חברות).
למעשה, בדיוק בימים אלה יש דיון מאוד מעניין בישראל, על הטבות המס המפליגות שמקבלים העשירים ומקבלות ארבע החברות הגדולות והעשירות בישראל (טבע, אינטל, צ'ק פוינט וכי"ל). אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
לעומת מס החברות, מס ההכנסה על הכנסות גבוהות בישראל הוא גבוה בהרבה, ועומד על קרוב ל-40%, ואם נוסיף את כל עניין הביטוח הלאומי וביטוח בריאות, ומס יסף (לבעלי הכנסות גבוהות במיוחד) של 2%- מגיעים לקרוב ל-50% – כלומר כפול ממס החברות.
עכשיו תגידו לי אתם – מה עדיף לשלם – יותר או פחות מס?
תשאלו ודאי:
רגע, אבל אם לוקחים משכורת מהחברה – הם צריכים לשלם גם מס הכנסה ושאר המיסים, לא? אז איך זה יכול להיות שזה עדיין כדאי?
או. גם לזה יש תשובה פשוטה למדי:
יש פה עוד מושג חשוב שנקרא דיבידנד. דיבידנד הוא חלוקה של רווחי החברה לבעלי המניות. על דיבידנד לבעלי החברה יש בישראל מס של 30%, ובמקרה של הדיבידנד, לא צפויה לחול עלייה בינואר הקרוב.
אבל כפי שתיקן אותי מולי בן-יהודה בתגובה כאן למטה (תודה!), יש פה אירוע של כפל מס, מאחר שהדיבידנד יורד מהרווח הנקי אחרי תשלום מס חברות, כך שביחד מגיעים ל- 47.5% מס אם בעל השליטה מושך את הכסף מיד.
בסופו של דבר, חברה הופכת לרווחית מסיבות כגון: היכולת להתקזז על הוצאות, היכולת להשקיע את הכסף בתוך החברה במקום למשוך אותו כדיבידנד, ביטוח לאומי וכמובן – אחת הרעות החולות (ולצערי החוקיות): יכולות תכנון מס (או בעברית פשוטה: מציאת פרצות חוקיות לחלוטין בחוקי המס, בכדי לשלם פחות מס).
עכשיו נגיע לחלק השני: אז למה אני לא מקים חברה?
להמשך »
יאיר והשמנת – חלק ב' – הגיבוי של ביבי
המשך ישיר לפוסט הקודם…
כמה מילים לגבי ה"גיבוי" של ביבי לתכנית של לפיד, שהגיעה או לא הגיעה מסין הרחוקה במהלך השבוע האחרון:
לכל מי שחשב שביבי יחזור ארצה ומיד יקל על הגזירות שמוטלות על הציבור – יש לי חדשות בשבילכם: במקומכם לא הייתי עוצר את נשימתי. זה כנראה לא יקרה. אולי קצת בשוליים, אבל לא בגזירות העיקריות.
ביבי יגבה את כל מה ששר האוצר לפיד החליט עליו, מ-5 סיבות עיקריות:
1. זו אותה התכנית של ביבי מלפני חצי שנה, רק קצת אכזרית יותר. אבל זה בסדר, כי בכל זאת, אנחנו כבר אחרי הבחירות וכל זה. לפיד הוא בסה"כ התליין של ביבי. ואם אתם תוהים לרגע את מי תולים – לכו למראה.
מישהו בכלל זוכר, שביבי סירב בכלל להביא את התכנית הכלכלית הזו להצבעה או לדיון – והעדיף לגרור את כולנו לבחירות מקדימות – רק בגלל התכנית הזו? (ולא – בניגוד למה שמתואר בעיתונות בימים אלו, הוא לא ניסה להעביר את התכנית הכלכלית, וקיבל סירוב מקיר לקיר. באופן נדיר, כמעט כל המפלגות שהיו אז בקואליציה מסכימות על כך, שביבי עשה הכל בשביל שהתכנית שלו לא תעבור לפני הבחירות). לעם הזה יש זיכרון קצר, וביבי בונה על כך. מניסיון העבר, קשה לומר שהוא טועה.
2. המשנה הכלכלית של ביבי יושבת בול על זאת של לפיד. ביבי מאמין בתחרות חסרת מעצורים, הפרטה משוגעת, והעברה של כל שירות שהמדינה אמורה לתת לאזרחיה לידיים פרטיות. לידיים של החבר'ה. אותם חבר'ה מקיסריה ומצפון תל אביב.
3. לפיד לא באמת מוביל שום מהלך – הוא מובל. הוא בעצמו הודה בזה, בעצם הזגזוגים שלו בחודשיים האחרונים: לא תהיה העלאת מיסים, כן תהיה העלאת מיסים. לא יפגעו במערכת החינוך, כן יפגעו במערכת החינוך. לא יפגעו באדם העובד, כן יפגעו באדם העובד. לא ניקח הלוואות ונרחיב את הגירעון בגלל הריביות המטורפות – כן נעלה את יעד הגירעון (שזה בעצם אותו הדבר, אבל הפוך). ועל העובדה שהוא נכנע לוועדים הגדולים בלי שום קרב, רק בשביל שלום בית – בכלל אני לא רוצה להרחיב את הדיבור.
בקיצור: ליאיר לפיד אין מושג בשיט מה קורה באוצר. ולכן אתם יכולים לקחת את כל מה שהוא אומר בעירבון מוגבל. בואו רק נאמר, שמנהיגות זה לא בדיוק מה שהוא עושה כרגע. או כמו שגורי אלפי אמר לפני יומיים: "יאיר – הקיצוצים הם רק לשנתיים?! יאיר – אתה רק לשנתיים!".
אז בשורה התחתונה, שלא יהיה לכם ספק, שכמו ששטייניץ (הדוקטור לפילוסופיה, הלא-כלכלן), הובל לאורך כל הקדנציה שלו ע"י ביבי (ועל הדרך גם חטף ממנו, על החלטות שלא הוא קיבל – ע"ע מחירי הדלק, למשל), כך מובל לפיד היום ע"י אותו ביבי וע"י פקידי האוצר (ואליהם נגיע עוד רגע).
4. המהלומה הפוליטית ללפיד – ביבי אמנם לא גאון כלכלי כמו שיש מי שמנסים להציג אותו. הוא רחוק מאוד מלהיות גאון כלכלי (וכבר כתבתי שאני מבטיח על זה פוסט נפרד – ואני אקיים). אבל מה שהוא כן, זה אשף פוליטי. לפחות בעיני עצמו. הוא רואה לנגד עיניו את התמונה הגדולה, ולכן הוא יגבה עכשיו את לפיד, אבל כשבעוד שנה וחצי-שנתיים לפיד ייכשל והשיפור בכלכלה הישראלית יבושש מלהגיע – הגרזן ייפול על לפיד – לא על ביבי. תהיו בטוחים בכך. זיכרון קצר, כבר אמרנו?
5. פקידי האוצר – הם הכוח האמיתי מאחורי לפיד, אם עוד לא קלטתם את זה. ופקידי האוצר תמיד דואגים ליום שאחרי. תראו איזה יופי ניר גלעד הסתדר: הוא יצא מהשירות הציבורי, כראש אגף התקציבים באוצר, ושנתיים אחרי שהוא בישל את ה"שקשוקה" של בז"ן עבור משפחת עופר בתפקיד הממשלתי, הוא החל לכהן כמנכ"ל החברה לישראל של אותה משפחה ממש. ולמרות הכישלון האדיר שלו בניהול הקונצרן (כל החברות בו מפסידות למעט כי"ל – החברה היחידה שתלויה רק במשאבים הטבעיים של מדינת ישראל בים המלח, ולא בניהול של המנכ"ל שלה), הוא כבר גרף לכיסו ב-6 השנים האחרונות למעלה מ-83 מיליון ₪ (פלוס עוד אופציות בשווי 25 מיליון ₪). מי אומר שאין חיים אחרי האוצר? וכמובן שהוא לא היחיד. אני מבטיח לכם שאין אף פקיד אוצר, שצריך לדאוג לו לפרנסה היום או בעתיד.
בשורה התחתונה – ביבי לא יעשה עכשיו דבר.
אתם מוזמנים להמשיך להתעצבן.
יאיר והשמנת – חלק א'
יאיר חילק שמנת.
חילק לעופר עיני ולחבריו בהסתדרות.
חילק לעובדי חברת החשמל.
חילק לעובדי הנמלים.
חילק מנה יפה לחברות הענק בישראל.
חילק מנה יפה עוד יותר לטייקונים.
ולמי לא נשאר?
ניחשתם נכון, ילדים – לזקנים ולנכים בישראל.
======================
כי איך שלא תהפכו את זה – זו השורה התחתונה. לפיד מכר את מדינת ישראל של מטה, למען זו של מעלה. בזמן שאנחנו נופלים שדודים לרגליו של המושיע החדש, האיש המקסים עם הבלורית, לפיד נותן לחתולים השמנים לשמור על השמנת.
ההתקפה – ואין לי מילה אחרת אלא לקרוא לזה התקפה – על הקשישים בישראל היא בלתי מידתית בעליל, ולא מעניין אותי מה פרשניו-חבריו בעיתונות יבחרו לספר לעמישראל.
החל מהחודש הקרוב, יותר קשישים בישראל יצטרכו לבחור בין תרופות לבין מזון לבין מטפל סיעודי לבין חשבון חשמל:
עמלת הטיפול של עובד זה תעלה בעוד 35 ש"ח בחודש (במקום 70 ₪, הם ישלמו 105 ₪).
ההשתתפות העצמית שלהם אצל רופא המשפחה ואצל רופאים אחרים תעלה (והם הרי הצרכנים העיקריים של השירותים הללו).
עלות התרופות שלהם תעלה.
הפטורים או ההנחות מארנונה יימחקו.
מחיר החשמל כבר עלה השבוע בעוד 6.5% (ו-30% ב-3 השנים האחרונות).
מועדני היום שמסייעים להם ייסגרו בגלל שהם לא יוכלו לשלם את את הארנונה שהם היו פטורים ממנה עד כה (ולרוב מדובר במלכ"רים).
למרכזי שיקום לנכים יבוטל הפטור מארנונה.
וה"בדיחה" הכי עצובה – אפילו למות בשקט הם לא יוכלו, במיוחד אם הם גרים בערים קטנות או יישובים קטנים (שכן עלות דמי הקבורה תתייקר ביישובים אלו, בזמן שבערים הגדולות עלות הקבורה תוזל ב-18%. אבסורד? לא בעיני לפיד).
וזו רק רשימה חלקית של הדברים שהולכים לקרות פה בימים הקרובים.
על מה שהולך לקרות במערכת החינוך ומערכת הבריאות הציבורית אני בכלל לא רוצה לדבר.
להמשך »
זו לא שנאת עשירים
"יש פה שנאת עשירים", "שונאים פה את מי שהצליח", "הקנאה וההתלהמות עוברת כל גבול" – אלה רק חלק מהתגובות שאני קורא לאחרונה – רובן ככולן מגיעים כמובן מאלו שסרחו, טייקונים ובעלי בריתם, מנכ"לים שעשו לביתם ושכחו מאיפה הגיעו. המשותף לכל התגובות הוא אחד: "שונאים אותנו, ואנחנו לא מבינים למה. לא רימינו, רק נכשלנו. לא צריך לצלוב אותנו בכיכר העיר בגלל זה".
אז זהו – שזו לא שנאת עשירים. והגיעה העת להסביר את מה שבעיתונים ובעיקר בקרב אותן חברות קצת מפספסים: אנחנו לא שונאים אתכם על כך שהצלחתם או נכשלתם. ממש לא. הבעיה היא, שעשיתם את זה לא עם הכסף שלכם – אלא עם הכסף של כולנו. אתם הימרתם על העתיד של כל אחד ואחד מאזרחי המדינה הזו, בזמן שאתם קיבלתם משכורות של מיליונים. עשרות מיליונים. ובונוסים שאין להם שום קשר להצלחה או לכישלון שלכם בניהול החברות.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, קחו לדוגמא את סטף ורטהיימר. האיש הוא דוגמא ומופת לאיך אדם צריך לנהוג. את ההצלחות והכשלונות שלו הוא מימן מכיסו. הוא לא סיכן את הפנסיות שלנו, הוא לא הימר על העתיד של כולנו.
עוד דוגמא? הנה: גיל שווייד, מנכ"ל צ'קפוינט: האיש לא גייס אג"חים במיליארדי דולרים, לא הימר עם כסף לא לו על פרוייקטים ספקולטיביים. לכל היותר הוא גייס כספים מקרנות הון סיכון פרטיות.
אלה רק 2 דוגמאות לאנשים עשירים מאוד, יש שיאמרו טייקונים בעצמם – שאין לנו שום דבר נגדם. אנחנו גאים בהצלחתם, ושמחים בה. אנחנו לא מקנאים בהם, עינינו אינה צרה בהם. הם ה-הוכחה שאפשר גם אחרת.
אבל מה שעידן עופר, נוחי דנקנר, אילן בן-דב ויצחק תשובה לא הפנימו – זה שאת הכסף שלהם הם עשו על גבינו: על גב מחזיקי אג"חים – הממומנים בידי חברות הביטוח, שמחזיקות בפנסיות של כולנו; על גב הבנקים, שרובם מוחזקים בידי הציבור – אך מזמן לא פועלים למען האינטרס של הציבור; ועל גבם של משקיעים קטנים, ששמו את יהבם על הטייקון, סמכו עליו שיעמוד בחוזה עליו הוא חתם.
כי אם עוד לא הבנתם – כל הנפקת אג"ח היא בעצם חוזה. זהו חוזה שלפיו אני מלווה לכם את הכסף שלי, תוך התחייבות שאתם תחזירו לי אותו בבוא העת, עם ריבית מסויימת (ולא. לא מדובר ברווח גדול עבורינו, אלא ברווח קטן, ובעיקר על שמירת ערכו הריאלי). בכל פעם שגזלתם את הכסף הזה, לא עמדתם בחוזה. בכל פעם שהשתמשתם בכסף הזה בכדי לשלם למנכ"לים שלכם עשרות מיליוני שקלים – בלי שום קשר לביצועי החברות, אתם הפרתם חוזה. בזזתם את הכסף שלנו.
להמשך »
יום העצמאות – של מי החג הזה בכלל?
אתחיל בגילוי נאות: בשנים האחרונות אני לא חוגג את יום העצמאות. זה לא בגלל שאני סמולני-עוכר-ישראל שחושב שעשינו עוול לפלסטינים. אפילו לא קרוב. אבל אני פשוט לא חוגג את החג הזה כמו כולם. בטח לא כפי שפטרוני הערים השונות מקווים שאחגוג אותו – במסיבות, בחסימת כבישים, בחגיגות בפארק, בהתזת ספריי שלג והכאה בפטישים על ראשם של ילדים מעצבנים וכו' (למרות שדווקא האחרון מפתה למדי..).
לא פעם תהיתי למה זה קורה.
עד לפני כמה שנים, ערב יום העצמאות עוד היה סיבה למסיבה. היינו נפגשים כמה חבר'ה, ועושים שמח. אם לא היתה מסיבה או מנגל, אז היינו הולכים לגשר מורשה, עומדים בשוליים הרחבים שלו – ומסתכלים על מופעי זיקוקי הדינור של כל גוש דן – מחולון ועד רעננה. זו היתה חווייה מדהימה! לא ידענו להיכן להעיף את מבטינו קודם – כל המופעים האלו היו פשוט מרהיבים ויפהפיים. יכולת לראות את התחרות הזו של "למי יש יותר גדול" בין הערים השונות (לתל אביב תמיד היה יותר גדול.. ואפילו שניים יותר גדולים..). ובקיצור – היה פשוט כיף.
אבל לפני כמה שנים – כל זה נגמר.
ומאז אני מנסה להבין איך קרה, שדווקא החג הזה, שפעם סימל עבורי הרבה שמחה, הסתובבות ארוכה ברחובות העיר עד השעות הקטנות של הלילה, בתקווה לראות חברים מימי ילדותי – הפך להיות כל כך… ובכן – מאוס. הפך להיות כזה, שאני מרגיש בו כאילו מנצלים אותו כדי להוציא ממני עוד כספים – הן כאזרח משלם מיסים והן כצרכן.
להמשך »
לפיד מציג: הגב' כהן מחדרה
יאיר לפיד לקח על עצמו את משרד האוצר. אולי המשרד הקשה ביותר לתפעול בזמן משבר.
מצד אחד, ייאמר לזכותו – לאיש יש "ביצי ברזל", אם הוא הסכים לקחת על עצמו את האתגר הזה.
מצד שני – הפופוליזם שלו עומד בעוכריו.
כי לפיד לא מסוגל להתנתק מהתקשורת. או ליתר דיוק מהפייסבוק.
זוכרים שהוא אמר שאנחנו צריכים לצפות לספינים מכיוון הליכוד בזמן המו"מ הקואליציוני? אז עכשיו זה תורו של לפיד. ולפיד מדבר דרך הפייסבוק. הוא מדבר אל ההמונים, והפעם הוא החליט להפוך את הגב' כהן מחדרה לקהל היעד שלו.
הנה התסריט של יאיר לפיד, שר האוצר החדש של ישראל, 2013:
"הגב' ריקי כהן מחדרה היא בת 37, מורה בבית ספר תיכון. הבעל שלה עובד בחברת היי-טק במשרה לא בכירה, והם מרוויחים ביחד קצת יותר מעשרים אלף שקל בחודש. יש להם דירה והם נוסעים פעם בשנתיים לחו"ל, אבל אין להם שום סיכוי לקנות בעתיד דירה לאחד משלושת הילדים שלה."
הכל היה יכול להיות יפה ונחמד, לולא בעיה קטנה אחת: לפיד חי בלה-לה-לנד.
20 אלף שקל לחודש??!!! ועוד קצת יותר מזה?!
צר לי לבשר לך מר לפיד, אבל הגב' כהן מחדרה ובעלה לא מרוויחים 20 אלף שקל לחודש. גם לא ברוטו. במקרה הטוב הם מרוויחים 14-15 אלף שקל לחודש. במקרה הטוב.
הנה תסריט קצת יותר מציאותי:
להמשך »
טסט ראשון: Waze, Google Maps ו-iGO
בזמן האחרון יש היצע לא רע בכלל של אפליקציות שונות לניווט, והן מתחרות ראש בראש על תשומת הלב ועל כמות ההורדות שלנו.
נתחיל במסקנה הסופית, כי היא הקלה ביותר: בדקתי 3 תוכנות לאחרונה – Waze, גוגל maps ו-iGO (שניתנה באופן חריג בחינם בשבוע שעבר) – ונכון להיום, אין ל-Waze תחליף ראוי בישראל.
שלושתן אמורות להיות אמינות מאוד, שלושתן נותנות ממשק ידידותי ונוח למשתמש, אבל יש בכולן גם לא מעט בעיות. באתר GadgetSpot תמצאו תיאור די יפה של המצב – אבל לצערי הוא חלקי בלבד.
לכן אני יכול להמליץ לכם ללכת לקרוא את הפוסט באתר ההוא, ואחרי זה לחזור לכאן בשביל להשלים את החוסרים.
אז בואו נתחיל.
להמשך »
הממשלה החדשה – קווים ל(ד)מותה
בשעה טובה (?), קמה לה אתמול ממשלת ביבי השלישית, לא עלינו.
למעט העובדה שהממשלה צומצמה ל-22 שרים (במקום 31), כל השאר נראה הזוי ברמה שקשה לתאר.
מלחמת הכל-בכל בתוך הליכוד, מוכיחה שביבי יכול להיות אדם מאוד יצירתי, כשהוא רוצה. לפחות זה נכון כשזה על חשבונינו. אז כן – הוא ויתר על תקציב הגלידה השנתי (קשה להבין איך הוא רוצה לתקוף מדינה, שמייצרת את הפיסטוקים שהוא כל אוהב…). אבל במקום כדורי הגלידה, הוא הביא לנו מפלצות פרנקמשטיין קטנות-גדולות, שעשויות תפרים וטלאים. רובן תשארנה אותך עם פה פעור לנוכח חוסר הבושה.
אבל הרי בושה זה לא משהו שיש למי מהחברים שאמורים לשרת את הציבור. להיות "סתם" ח"כ זה לא כזה שוס, וקשה לגמור את החודש עם משכורת של יותר מ-30 אלף שקל לחודש.
בואו נראה כמה "כוכבים" חדשים והתפלצות שיצרו עבורם:
לפני הכל, מבין השרים החדשים-ישנים, אין ספק שיובל שטייניץ לוקח את הקופה.
שר האוצר לשעבר, שהתרגל כבר לכיסא הרחב ולשררה, נלחם כמו אריה בכדי להמשיך לקבל תנאים מפליגים על חשבונינו. לשרת את הציבור? הצחקתם אותו. לא בשבילכם הוא נמצא שם – אלא בשביל הנהג, המזכירות, והרכב.
אז הנה: יובל המבולבל קיבל את תפקיד השר לעניינים בינלאומיים (כלומר: שר החוץ 2?), לענייני מודיעין ולעניינים אסטרטגיים (שר הביטחון 2?).
למעשה הוא יהיה השר הראשון (אי פעם? אני צריך לבדוק את זה), שיתפקד הן כשר חוץ והן כשר ביטחון – וכל זאת מבלי להיות שר החוץ ושר הביטחון! מבולבלים? גם יובל.
אבל חכו! זה לא הכל!
מתברר שלליברמן ולבוגי יהיו עוד כמה חברים בלתי קרואים במשרדים שלהם.
כך במשרד החוץ – יהיו לא רק אביגדור ליברמן ויובל שטייניץ (מעניין איך זה יעבוד – שטייניץ ייסע למדינות דמוקרטיות וליברמן לדיקטטורות?) – אלא גם זאב אלקין, שיהיה אחראי, כסגן שר, על ההסברה הבינלאומית. כן. אלקין. על ההסברה. בערך הדבר היחיד שבו האיש יכול לגרום לנו נזק בלתי הפיך. אלה הפנים, שממשלת ישראל רוצה שיראו בעולם, בכל פעם שישראל יורה לעצמה ברגל עם עוד מאחז בלתי חוקי ושריפת מסגד. האיש הקיצוני והכוחני הזה, שדיפלומטיה היא ממנו והלאה, שבעת פינוי התנחלויות מבודדות ופורעות חוק צידד בנוער הגבעות, ושלח להם סימוסים על הפינוי הקרב ובא, על אף שהיה מדובר במבצע חשאי של צה"ל. זה האיש שיהיה אחראי על ההסברה של ישראל בתפוצות ובתקשורת העולמית.
במשרד הביטחון, מתברר שיש עבודה לא רק לשר אחד (בוגי יעלון), אלא לשניים – ויש מקום אפילו לסגן שר. ואת מי שמו שם? יאפ. ניחשתם נכון – את האחד והיחיד, דני דנון. אם יש מישהו שהוא קיצוני אפילו יותר מאלקין – זה דנון. האיש שכינה את כל הפליטים שהגיעו מאפריקה מוכת המלחמות והמחלות "סרטן", שהנהיג הפגנה אלימה בדרום תל אביב נגד הפליטים, האיש שהביא לכם את ההתלהמות וההתבהמות בצורתה המזוקקת ביותר לכנסת – נבחר לשמש כסגן שר הביטחון. כולי תקווה שהדבר היחיד שהוא יהיה אחראי עליו במשרד, זה על הקפה. בכל זאת – מישהו צריך להכין את הקפה בשביל אלה, שאשכרה עובדים למחייתם.
להמשך »
