הממשלה החדשה – קווים ל(ד)מותה
בשעה טובה (?), קמה לה אתמול ממשלת ביבי השלישית, לא עלינו.
למעט העובדה שהממשלה צומצמה ל-22 שרים (במקום 31), כל השאר נראה הזוי ברמה שקשה לתאר.
מלחמת הכל-בכל בתוך הליכוד, מוכיחה שביבי יכול להיות אדם מאוד יצירתי, כשהוא רוצה. לפחות זה נכון כשזה על חשבונינו. אז כן – הוא ויתר על תקציב הגלידה השנתי (קשה להבין איך הוא רוצה לתקוף מדינה, שמייצרת את הפיסטוקים שהוא כל אוהב…). אבל במקום כדורי הגלידה, הוא הביא לנו מפלצות פרנקמשטיין קטנות-גדולות, שעשויות תפרים וטלאים. רובן תשארנה אותך עם פה פעור לנוכח חוסר הבושה.
אבל הרי בושה זה לא משהו שיש למי מהחברים שאמורים לשרת את הציבור. להיות "סתם" ח"כ זה לא כזה שוס, וקשה לגמור את החודש עם משכורת של יותר מ-30 אלף שקל לחודש.
בואו נראה כמה "כוכבים" חדשים והתפלצות שיצרו עבורם:
לפני הכל, מבין השרים החדשים-ישנים, אין ספק שיובל שטייניץ לוקח את הקופה.
שר האוצר לשעבר, שהתרגל כבר לכיסא הרחב ולשררה, נלחם כמו אריה בכדי להמשיך לקבל תנאים מפליגים על חשבונינו. לשרת את הציבור? הצחקתם אותו. לא בשבילכם הוא נמצא שם – אלא בשביל הנהג, המזכירות, והרכב.
אז הנה: יובל המבולבל קיבל את תפקיד השר לעניינים בינלאומיים (כלומר: שר החוץ 2?), לענייני מודיעין ולעניינים אסטרטגיים (שר הביטחון 2?).
למעשה הוא יהיה השר הראשון (אי פעם? אני צריך לבדוק את זה), שיתפקד הן כשר חוץ והן כשר ביטחון – וכל זאת מבלי להיות שר החוץ ושר הביטחון! מבולבלים? גם יובל.
אבל חכו! זה לא הכל!
מתברר שלליברמן ולבוגי יהיו עוד כמה חברים בלתי קרואים במשרדים שלהם.
כך במשרד החוץ – יהיו לא רק אביגדור ליברמן ויובל שטייניץ (מעניין איך זה יעבוד – שטייניץ ייסע למדינות דמוקרטיות וליברמן לדיקטטורות?) – אלא גם זאב אלקין, שיהיה אחראי, כסגן שר, על ההסברה הבינלאומית. כן. אלקין. על ההסברה. בערך הדבר היחיד שבו האיש יכול לגרום לנו נזק בלתי הפיך. אלה הפנים, שממשלת ישראל רוצה שיראו בעולם, בכל פעם שישראל יורה לעצמה ברגל עם עוד מאחז בלתי חוקי ושריפת מסגד. האיש הקיצוני והכוחני הזה, שדיפלומטיה היא ממנו והלאה, שבעת פינוי התנחלויות מבודדות ופורעות חוק צידד בנוער הגבעות, ושלח להם סימוסים על הפינוי הקרב ובא, על אף שהיה מדובר במבצע חשאי של צה"ל. זה האיש שיהיה אחראי על ההסברה של ישראל בתפוצות ובתקשורת העולמית.
במשרד הביטחון, מתברר שיש עבודה לא רק לשר אחד (בוגי יעלון), אלא לשניים – ויש מקום אפילו לסגן שר. ואת מי שמו שם? יאפ. ניחשתם נכון – את האחד והיחיד, דני דנון. אם יש מישהו שהוא קיצוני אפילו יותר מאלקין – זה דנון. האיש שכינה את כל הפליטים שהגיעו מאפריקה מוכת המלחמות והמחלות "סרטן", שהנהיג הפגנה אלימה בדרום תל אביב נגד הפליטים, האיש שהביא לכם את ההתלהמות וההתבהמות בצורתה המזוקקת ביותר לכנסת – נבחר לשמש כסגן שר הביטחון. כולי תקווה שהדבר היחיד שהוא יהיה אחראי עליו במשרד, זה על הקפה. בכל זאת – מישהו צריך להכין את הקפה בשביל אלה, שאשכרה עובדים למחייתם.
למשרד התחבורה הקפיצו לסגנות את ציפי חוטובלי (שהדבר הטוב היחיד שהיא עשתה עד היום, הוא לנסות להעביר – ולא בהצלחה מרובה – את החוק שהיה אמור לחסום את שיבתו של דרעי העבריין לכנסת). כך שאם כבר משרד שלא מתפקד עם שר גרוע – למה לא להכפיל את הטמטום בשניים? הרי "מהפיכת התחבורה הציבורית" שגרמה לאנשים בעלי מוגבלויות ללכת יותר (היי! זה טוב לכושר, לא?! אז מה אם אתה מדדה על קביים או בן 90?!) אם אכן יתממש רצונו של כץ, והוא יפיל על חוטובלי את נושא תאונות הדרכים – אני מציע לה להתחיל בממשלה הנוכחית. או ליתר דיוק בכל תפקידי סגני השרים – זו חתיכת תאונת דרכים, שכולנו נצא ממנה בשן ועין.
אופיר אקוניס, האיש והלשון בחריץ הישבן של ביבי (מעניין כמה זמן לוקח לו לעמוד מול המראה כל בוקר ולהוציא את השערות מהלשון…), זכה לפרס על "נאמנותו" לבוס. לכן, ביבי החליט לקרב אותו אליו ולהפוך אותו למזכירה זמנית (אחרי שנתיים הוא יתחלף בתפקיד עם צחי הנגבי, שבינתיים יהיה יו"ר ועדת הכנסת). אין לי דרך אחרת לתאר תיק שנקרא "השר המקשר בין הכנסת לממשלה" ולהיפך. הרי תכל'ס – מה צריך אקוניס לעשות? כשאני חושב על זה, אני מדמיין את השיחה הבאה:
ביבי: "אופיר, כפרה – תתקשר בבקשה לפייגלין, ותודיע לו שהיום אני לא אגיע. אה, כן – ומתי שתוכל – תקשר אותי בבקשה עם שרה. היא רצתה שאני אעבור בדרך הביתה ואביא גלידה"
אקוניס: "ביבי.. תשמע – פייגלין זה סבבה. אבל שרה? זה לא בתחום אחריותי, בוס. אני מקשר רק בינך ובין הכנסת".
ביבי: "אני יודע שזה לא קשור לכנסת, אבל תהיה ראש גדול, בחייאת. אם תהיה ילד טוב – נהפוך אותך בקרוב למזכירה-ראשית-בינלאומית-שעושה-גם-שיחות-לחו"ל-ומדברת-במבטא, ואולי אפילו ניתן לך גם טלפון על חשבון העבודה. אתה יכול להגיע רחוק עם התפקיד הזה – וזה רק תלוי בך!"
אקוניס: "ביבי, אבל אמרת שאני שר! לא מזכירה! שר לענייני – "
ביבי: "כן, כן. שר. בסדר – שר. טוב. תזכור בבקשה להגיע אליי ב-19:00 לליקוק היומי. אני יוצא היום מוקדם".
משרד השיכון יעבוד עם לפחות 2 בעלי בית, אולי אפילו עם שלושה: שר השיכון יהיה אורי אריאל מהבית היהודי. יו"ר רשות מקרקעי ישראל (מה שהיה בעבר מנהל מקרקעי ישראל), יהיה משה כחלון (יאפ – ביבי כנראה יעמוד בהבטחה אחת שלו. אל תצפו ליותר מזה). אבל יהיה גם "קבינט לענייני דיור", שבראשו יעמוד יאיר לפיד.
משה פייגלין, יהיה סגן יו"ר הכנסת. הזוי? תחליטו בעצמיכם.
והנה עוד שיא חדש באבסורד: לנפתלי בנט נתנו כל כך הרבה תפקידים (שר הכלכלה והתמ"ת, שר הדתות, השר לענייני ירושלים, השר לענייני התפוצות, יו"ר הוועדה ליוקר המחיה, חבר בקבינט המדיני-בטחוני, ועוד ועוד..), שהאיש יצטרך כנראה לשכפל את עצמו לפחות 10 פעמים, בכדי להיות נוכח בכל הישיבות, הוועדות והתפקידים שהוא יצטרך לבצע. או לפחות להמציא מכונה שתהפוך אותו לחתול של שרדינגר. אבל צריך גם לזכור שפעם – לפני הרבה שנים – בנט עשה אקזיט. והוא גם שירת בצבא מתישהו. אז כנראה הוא כשיר. או שלא. בנט אוהב לצטט את חז"ל, את הרמב"ם ואחרים. אז הנה משפט שאולי יעזור לו בזמנים הקשים: "תפסת מרובה לא תפסת".
אבל אין ספק, שאחד ה-הזויים ביותר בעיניי (ואולי הביטוי "מושחת" נשמע טוב יותר מ"הזוי" במקרה הזה) הוא יו"ר ועדת הכספים המיועד – הח"כ החוזר ניסן סולומינסקי. רק לפני שבועיים הוא עוד היה חשוד (ולמיטב ידיעתי החשד הזה עוד לא הוסר עד כתיבת שורות אלה – תקנו אותי אם אני טועה) בשוחד בחירות. בהעברת עשרות אלפי דולרים ושקלים בפקטים של סיגריות לקבלני בחירות, בכדי שאלו יבחרו בו. אז כן – אני מניח שהוא מבין בכסף. עובדה – הוא נבחר במקום מאוד גבוה ברשימת הבית היהודי. האם זה מכשיר אותו להיות יו"ר הוועדה הכי חשובה וגורלית בכנסת? איך לומר בעדינות..? – אני לא בטוח..
==================
ולפני פסח, שאלת תם:
בכל פעם שאני רואה את יריב לוין, את דני דנון ואת אופיר אקוניס – הם נראים לי דומים מאוד למין איגור כזה – המשרת עם הגיבנת, החלקלק כמו לטאה וכו'.
האם זה רק אני, או שגם לכם יש את תופעות הלוואי האלה? ולא פחות חשוב: האם זה מדבק?
==================
והנה אנקדוטה קטנה לסיום. או אולי זה בעצם אקורד הפתיחה של הממשלה החדשה:
אתמול העלה הרב שי פירון (שר החינוך בשבילכם) הצעה חדשה, הראשונה שלו בתפקיד, שתסייע לתלמידים להירגע לפני בחינות באמצעות…. תפילה.
לא, לא – תורידו את הקלשונים ותפסיקו לדאוג – הוא לא הלך עד כדי תפילה דתית. זה הרי היה מעורר סערה ציבורית מטורפת. הכוונה היא ל"תפילה אישית". משהו כמו:
"אלוהים, תודה שעזרת לי להכין שליפים לבחינה. תעשה בבקשה שיהיו שאלות קלות ושלא ימצאו את הפתקים בשירותים".
כמובן שזו הצעה אבסורדית: הרי איזה תלמיד במערכת החינוך של היום אומר "תודה" ו-"בבקשה"…??
מצד שני, אולי התפילה הזו באמת תעזור. סהדי במרומים, שהסטודנטים שלי זקוקים לאחת כזו – במיוחד לאור תוצאות מועד ב' באחד הקורסים, שהתקבלו אתמול.. לפחות ככה יהיה להם את מי להאשים (חוץ מאת המרצה, כמובן).
חג שמח!
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.