יאיר והשמנת – חלק ב' – הגיבוי של ביבי

המשך ישיר לפוסט הקודם…

כמה מילים לגבי ה"גיבוי" של ביבי לתכנית של לפיד, שהגיעה או לא הגיעה מסין הרחוקה במהלך השבוע האחרון:

לכל מי שחשב שביבי יחזור ארצה ומיד יקל על הגזירות שמוטלות על הציבור – יש לי חדשות בשבילכם: במקומכם לא הייתי עוצר את נשימתי. זה כנראה לא יקרה. אולי קצת בשוליים, אבל לא בגזירות העיקריות.

ביבי יגבה את כל מה ששר האוצר לפיד החליט עליו, מ-5 סיבות עיקריות:

1. זו אותה התכנית של ביבי מלפני חצי שנה, רק קצת אכזרית יותר. אבל זה בסדר, כי בכל זאת, אנחנו כבר אחרי הבחירות וכל זה. לפיד הוא בסה"כ התליין של ביבי. ואם אתם תוהים לרגע את מי תולים – לכו למראה.

מישהו בכלל זוכר, שביבי סירב בכלל להביא את התכנית הכלכלית הזו להצבעה או לדיון – והעדיף לגרור את כולנו לבחירות מקדימות – רק בגלל התכנית הזו? (ולא – בניגוד למה שמתואר בעיתונות בימים אלו, הוא לא ניסה להעביר את התכנית הכלכלית, וקיבל סירוב מקיר לקיר. באופן נדיר, כמעט כל המפלגות שהיו אז בקואליציה מסכימות על כך, שביבי עשה הכל בשביל שהתכנית שלו לא תעבור לפני הבחירות). לעם הזה יש זיכרון קצר, וביבי בונה על כך. מניסיון העבר, קשה לומר שהוא טועה.

2. המשנה הכלכלית של ביבי יושבת בול על זאת של לפיד. ביבי מאמין בתחרות חסרת מעצורים, הפרטה משוגעת, והעברה של כל שירות שהמדינה אמורה לתת לאזרחיה לידיים פרטיות. לידיים של החבר'ה. אותם חבר'ה מקיסריה ומצפון תל אביב.

3. לפיד לא באמת מוביל שום מהלך – הוא מובל. הוא בעצמו הודה בזה, בעצם הזגזוגים שלו בחודשיים האחרונים: לא תהיה העלאת מיסים, כן תהיה העלאת מיסים. לא יפגעו במערכת החינוך, כן יפגעו במערכת החינוך. לא יפגעו באדם העובד, כן יפגעו באדם העובד. לא ניקח הלוואות ונרחיב את הגירעון בגלל הריביות המטורפות – כן נעלה את יעד הגירעון (שזה בעצם אותו הדבר, אבל הפוך). ועל העובדה שהוא נכנע לוועדים הגדולים בלי שום קרב, רק בשביל שלום בית – בכלל אני לא רוצה להרחיב את הדיבור.

בקיצור: ליאיר לפיד אין מושג בשיט מה קורה באוצר. ולכן אתם יכולים לקחת את כל מה שהוא אומר בעירבון מוגבל. בואו רק נאמר, שמנהיגות זה לא בדיוק מה שהוא עושה כרגע. או כמו שגורי אלפי אמר לפני יומיים: "יאיר – הקיצוצים הם רק לשנתיים?! יאיר – אתה רק לשנתיים!".

אז בשורה התחתונה, שלא יהיה לכם ספק, שכמו ששטייניץ (הדוקטור לפילוסופיה, הלא-כלכלן), הובל לאורך כל הקדנציה שלו ע"י ביבי (ועל הדרך גם חטף ממנו, על החלטות שלא הוא קיבל – ע"ע מחירי הדלק, למשל), כך מובל לפיד היום ע"י אותו ביבי וע"י פקידי האוצר (ואליהם נגיע עוד רגע).

4. המהלומה הפוליטית ללפיד – ביבי אמנם לא גאון כלכלי כמו שיש מי שמנסים להציג אותו. הוא רחוק מאוד מלהיות גאון כלכלי (וכבר כתבתי שאני מבטיח על זה פוסט נפרד – ואני אקיים). אבל מה שהוא כן, זה אשף פוליטי. לפחות בעיני עצמו. הוא רואה לנגד עיניו את התמונה הגדולה, ולכן הוא יגבה עכשיו את לפיד, אבל כשבעוד שנה וחצי-שנתיים לפיד ייכשל והשיפור בכלכלה הישראלית יבושש מלהגיע – הגרזן ייפול על לפיד – לא על ביבי. תהיו בטוחים בכך. זיכרון קצר, כבר אמרנו?

5. פקידי האוצר – הם הכוח האמיתי מאחורי לפיד, אם עוד לא קלטתם את זה. ופקידי האוצר תמיד דואגים ליום שאחרי. תראו איזה יופי ניר גלעד הסתדר: הוא יצא מהשירות הציבורי, כראש אגף התקציבים באוצר, ושנתיים אחרי שהוא בישל את ה"שקשוקה" של בז"ן עבור משפחת עופר בתפקיד הממשלתי, הוא החל לכהן כמנכ"ל החברה לישראל של אותה משפחה ממש. ולמרות הכישלון האדיר שלו בניהול הקונצרן (כל החברות בו מפסידות למעט כי"ל – החברה היחידה שתלויה רק במשאבים הטבעיים של מדינת ישראל בים המלח, ולא בניהול של המנכ"ל שלה), הוא כבר גרף לכיסו ב-6 השנים האחרונות למעלה מ-83 מיליון ₪ (פלוס עוד אופציות בשווי 25 מיליון ₪). מי אומר שאין חיים אחרי האוצר? וכמובן שהוא לא היחיד. אני מבטיח לכם שאין אף פקיד אוצר, שצריך לדאוג לו לפרנסה היום או בעתיד.

בשורה התחתונה – ביבי לא יעשה עכשיו דבר.
אתם מוזמנים להמשיך להתעצבן.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות