הקמת חברות, שקשוקה ממשלתית ופתרון חלקי
אתמול, חברי הטוב מ', שלח לי במייל שאלה:
דיברו על כך שביבי ויאיר לפיד ואחרים רשמו עצמם כחברה, והם מרויחים המון כסף מזה. אתה יודע איך זה עובד? ולמה אתה לא רושם את עצמך כחברה?
זו שאלה מצויינת, ואני רוצה להתעכב עליה לכמה דקות, עבור מי שלא מכיר את הנושא הזה. השאלה הזו יכולה להתחלק ל-2 חלקים, ואתחיל בהסבר של למה לפיד, ברק וביבי מקימים לעצמם חברות על שמם.
הסיבה שהם רושמים את עצמם כחברה היא די פשוטה: הם משלמים פחות מס.
כבעלי חברה, ההכנסות מהרצאות, למשל (אחד מסוגי ההכנסות הנפוצות ביותר עבור מי שכיהנו בדרגים בכירים בממשלות בארץ ובעולם), נכנסות אליהם ישירות לכיס.
כבעלי חברה, יש שני סוגי מיסים שהם יכולים לשלם:
אם החברה מרוויחה, הם משלמים מס חברות על רווחיה, שכיום הוא עומד 25%, וככל הנראה החל מינואר הקרוב, המס הזה יעלה ל-26%, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג.
אם החברה מפסידה (מה שכמעט ולא קורה במקרים כאלו של חברות פרטיות זעירות כמו של ביבי ולפיד) – הם לא משלמים דבר. זהו מס החברות בישראל, והוא נמוך לאין שיעור ביחס למדינות אחרות במערב כמו ארה"ב (שבה יש 40% מס חברות).
למעשה, בדיוק בימים אלה יש דיון מאוד מעניין בישראל, על הטבות המס המפליגות שמקבלים העשירים ומקבלות ארבע החברות הגדולות והעשירות בישראל (טבע, אינטל, צ'ק פוינט וכי"ל). אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
לעומת מס החברות, מס ההכנסה על הכנסות גבוהות בישראל הוא גבוה בהרבה, ועומד על קרוב ל-40%, ואם נוסיף את כל עניין הביטוח הלאומי וביטוח בריאות, ומס יסף (לבעלי הכנסות גבוהות במיוחד) של 2%- מגיעים לקרוב ל-50% – כלומר כפול ממס החברות.
עכשיו תגידו לי אתם – מה עדיף לשלם – יותר או פחות מס?
תשאלו ודאי:
רגע, אבל אם לוקחים משכורת מהחברה – הם צריכים לשלם גם מס הכנסה ושאר המיסים, לא? אז איך זה יכול להיות שזה עדיין כדאי?
או. גם לזה יש תשובה פשוטה למדי:
יש פה עוד מושג חשוב שנקרא דיבידנד. דיבידנד הוא חלוקה של רווחי החברה לבעלי המניות. על דיבידנד לבעלי החברה יש בישראל מס של 30%, ובמקרה של הדיבידנד, לא צפויה לחול עלייה בינואר הקרוב.
אבל כפי שתיקן אותי מולי בן-יהודה בתגובה כאן למטה (תודה!), יש פה אירוע של כפל מס, מאחר שהדיבידנד יורד מהרווח הנקי אחרי תשלום מס חברות, כך שביחד מגיעים ל- 47.5% מס אם בעל השליטה מושך את הכסף מיד.
בסופו של דבר, חברה הופכת לרווחית מסיבות כגון: היכולת להתקזז על הוצאות, היכולת להשקיע את הכסף בתוך החברה במקום למשוך אותו כדיבידנד, ביטוח לאומי וכמובן – אחת הרעות החולות (ולצערי החוקיות): יכולות תכנון מס (או בעברית פשוטה: מציאת פרצות חוקיות לחלוטין בחוקי המס, בכדי לשלם פחות מס).
עכשיו נגיע לחלק השני: אז למה אני לא מקים חברה?
הסיבה שאני לא עושה את זה גם היא די פשוטה:
אין לי הכנסות גבוהות כאלה, ומס חברות הוא גבוה בהרבה ממה שאני משלם כרגע (שזה 10%, בגלל השכר המאוד נמוך שלי, כמרצה. תתפלאו – אבל לא כל המרצים מקבלים שכר גבוה).
בנוסף, יש עניין של רישום חברה ברשם החברות, שדורש אגרה של יותר מאלף ש"ח בשנה, וכן דרישה להגיש דו"ח דירקטוריון, דו"ח בעלי מניות ודו"ח של רואה חשבון מדי שנה – שלכל אלה עלויות נוספות.
בקיצור – לי זה ממש לא משתלם לפתוח חברה. בטח שלא עם ההכנסה המינימלית שלי.
ללפיד, לברק, לליברמן ולביבי, לעומת זאת – שווה גם שווה.
===================================
על דברים אלו שכתבתי, ענה לי חברי מ':
החוק הוא בעד עשירים. באסה.
אכן באסה.
אבל כך תמיד היה, וככל הנראה תמיד יהיה.
בשורה התחתונה, החוק נקבע ע"י אנשים עשירים וע"י אנשים שרוצים שהעשירים ידאגו להם.
ורואים את זה מכל כיוון:
פקידי האוצר, למשל (וזה אחד הנושאים שכמעט ולא עוסקים בהם – או לפחות לא מספיק לטעמי), עוברים מהשירות הציבורי הישר למשפחות ההון הגדולות והופכים למנכ"לים – אז למה שהם יפגעו בהם בחוק ההסדרים? החוק מאפשר להם, אחרי תקופת צינון של שנה-שנתיים ללכת לעבוד אצל החתולים השמנים.
אבל רגע – מה קורה כשהעם כועס? העם דורש שיקחו גם מהעשירים!
אז מה עושים כדי לפייס את העם מבלי לעצבן את הבוס העתידי? זה הרבה יותר קל ממה שאתם חושבים: הם לוקחים מאילי ההון רק בשוליים. לא מאיפה שהכסף הגדול נמצא באמת.
מס על היאכטות? תעשו לי טובה. זה לא מגרד להם את הכיס…
כנ"ל לגבי ח"כים ומנהלים בחברות ממשלתיות, שהופכים אחרי סוף הכהונה שלהם ל"יועצים" ולמאכערים, ובעיקר ללוביסטים של החברות הגדולות. במקרה הזה, תקופת הצינון קצרה אף יותר. האם זה נושא שחדש לנו? ממש לא.
חלקם אף הופכים לדירקטורים אוכלי חינם וחסרי כל אחריות מצידם – כמו למשל ח"כ לשעבר (שהיה בישראל ביתינו של ליברמן בקדנציה הקודמת), ששבועיים אחרי שסיים את הכהונה היחידה שלו בכנסת, קפץ לזרועותיו החסונות של נוחי דנקנר, שמינה אותו לדירקטור בדסק"ש (בינתיים, גם על מינוי זה הוגשה עתירה ע"י העמותה לדמוקרטיה מתקדמת. אין לי מושג איפה זה עומד כרגע). לפני זה, מי שמע על הח"כ הזה בכלל?
והשכר? 100 אלף שקל לשנה, בשביל 5-10 ישיבות בשנה (וכמובן שהאיש לא יסתפק בזה. הוא יכהן כדירקטור לפחות בעוד 2-3 מקומות, או "ייעץ" לחברות אחרות). וזה כמובן, אחרי שאותו ח"כ דאג לנוחי בוועדות השונות הכנסת בהיותו ח"כ מכהן (הוא ניסה לעזור לשופרסל, שבשליטת דנקנר, להסיר את מדבקות המחירים ממוצרי הרשת).
קפיש? כולם אוכלים פה מאותן ידיים.
לכן תמיד ידפקו את מי שלא מקושר, את מי שאין לו יכולת להילחם.
לפיד, עד לא מזמן, אכל מהיד של שרי אריסון בתור פרזנטור של בנק הפועלים. נראה לכם שהוא יפעל נגדה עכשיו? במיוחד כשהוא לא יודע איפה הוא יהיה בעוד שנתיים?
אז מה עושים? הרי חור בתקציב יש, וצריך לסתום אותו. מה נשאר בעצם? – לוקחים ממי שאין לו. הקשישים לא מסוגלים להילחם. אין להם לובי. אין להם כסף שאפשר לשחד איתו – מתחת לשולחן או מעליו. אין להם משרות נחשקות ושכר עתק שהם יכולים להציע לפקידונים ולח"כים. ולכן המתקפה עליהם היא הכי גדולה עכשיו (אני בכוונה לא מזכיר את החרדים. אל תדאגו להם. הם ישיגו תרומות מחו"ל וממקורות אחרים. הקשישים הם אלה שיאכלו אותה).
הנה עוד דוגמא לסירחון, שכבר כתבתי עליה בעבר, אבל היא דוגמא קלאסית של הון-שלטון-עולם תחתון:
ניר גלעד, האיש שהיה אחראי על אגף התקציבים באוצר – אולי האגף הכי חזק והכי משמעותי בישראל ובמדיניות הכלכלית שלה – מכר למשפ' עופר את בתי הזיקוק בחיפה (בז"ן) במחיר של כלום וחצי (מה שכונה בזמנו ה"שקשוקה").
רוצים לנחש איפה יושב ניר גלעד היום? נכון – בתור מנכ"ל החברה לישראל, הקונצרן של אותה משפ' עופר. ב-6 השנים האחרונות, למרות שהוא נכשל כישלון חרוץ בתפקידו, הוא גרף לכיסו 83 מיליון שקלים, פלוס עוד מחטף "קטן" בדצמבר האחרון של 25 מיליון שקלים באופציות, רגע לפני שצו חדש היה מאלץ אותו לקבל אישור על התוספת הזו מכל בעלי המניות (כולל אלו שמנהלים לנו את הפנסיות). והאיש, ללא בושה, אומר שבשביל פחות הוא לא היה קם בבוקר.
מבינים? זה בדיוק האבסורד במדינה הקטנה שלנו. כולם לוחצים את אותן ידיים. כולם אוכלים מאותן ידיים. אז איך אפשר לצפות שמשהו יהיה פה נקי?
===================================
אבל יש לי גם הצעה, שתפתור – לפחות חלקית – את הבעיה הזו:
למה לא לשכור, נגיד, את שירותיהם של אנשים מקצועיים-אך-לא-מקושרים, לקראת סיום הקריירה שלהם, לתפקידים רמי הדרג של ראשי אגפים באוצר, הרשות לני"ע, וכו'? למה לא לאייש את התפקידים הללו באנשים, שהכסף האישי כבר לא מניע אותם, ושבשכר הוגן, אפשר להעמיד אותם בצמתים הכלכליים המרכזיים של מדינת ישראל?
נשמע מופרך? שאף אחד לא יבוא? אז יש לי חדשות בשבילכם: זה כבר נוסה והוכח שזה עובד!
דוגמאות? הנה שלוש-ארבע, מהשנים האחרונות:
יו"ר הוועדה לתמלוגי הגז, הפרופ' איתן ששינסקי – ששינסקי הוא מרצה וחוקר באונ' העברית, מומחה לכלכלה ציבורית, לא מקושר לאף טייקון, אדם מבוגר, אחראי ורציני, שאת רוב המוניטין והכסף שלו הוא עשה באקדמיה. אין לו אג'נדה מלבד טובת הציבור. זוכרים מה יצא מהוועדה של ששינסקי? פתאום תמלוגי הגז שמונופול הגז (של יצחק-תשובה-נובל-אנרג'י) יצטרך לשלם, גדל ללמעלה מ-50%, כשקודם הוא עמד על כ-12% בלבד!
ומה לגבי פרופ' זוהר גושן, יו"ר הרשות לני"ע לשעבר – האיש שהכניס המון שיניים לתוך הבורסה הישראלית? עד היום חוששים מהרשות לני"ע בזכותו. גושן הוא משפטן, מרצה באונ' קולומביה בארה"ב ובקריה האקדמית קריית אונו, לא מקושר לאף איל הון, ועשה בהם שמות, כשאלה ניסו לבחון את כוחה של הרשות לני"ע.
גם פרופ' שמואל האוזר, היו"ר הנוכחי של הרשות לני"ע, שהחליף את גושן, ממשיך באותו קו. גם הוא היה מרצה ואף דיקן בית הספר למנהל עסקים בקריה האקדמית של קריית אונו.
ואחרון חביב – פרופ' מנואל טרכטנברג – האיש והוועדה, האיש שעומד מאחורי ועדת התכנון והתקצוב של המל"ג – פרופ' מבריק לכלכלה, שנקרא לדגל פעם אחר פעם – ובא בשמחה.
כולם אנשים שהגיעו מהאקדמיה, מילאו תפקיד ציבורי בצורה מדהימה – ורובם אף חזרו לאקדמיה. הם לא חייבים שום דבר לאף אחד, ובטח שלא לטייקונים בישראל. את המוניטין שלהם הם כבר בנו בעצמם. לביתם הם דואגים בדרכים אחרות. והמשותף הנוסף לכולם הוא, שכולם באו ברצון למלא תפקיד ציבורי בעל משמעות, למרות שהם יכלו להרוויח הרבה יותר באקדמיה.
אני מודה. זה לא פיתרון מושלם. אבל זה יכול לעבוד לפחות בכל מה שנוגע לפקידות באוצר, ולתפקידים בכירים אחרים בחברות ממשלתיות, אם כי כנראה שזה יעבוד פחות עם ח"כים ו/או שרים. אבל בינינו – אנו הרי יודעים יפה מאוד שפקידי האוצר הם אלה שיש להם את הכוח להזיז הרים וגבעות – הרבה יותר מכל ח"כ או שר מזדמנים.
===================================
ולסיום, הנה עוד 2 שאלות שמדגישות את האבסורד וחוסר ניקיון הכפיים בישראל (ושלדעתי, הפיתרון שהצעתי לעיל יכולה להיות הדרך היחידה לפתור אותן):
ראשית, ביטוח לאומי: למה עבור משכורות מעל 40 אלף שקלים, החל מהשקל ה-40,001, אתה לא צריך לשלם ביטוח לאומי? למה?! איפה ההיגיון?
עד לתחילת הקדנציה הקודמת של ביביהו, הרף היה על 80 אלף ש"ח (שגם את ההיגיון בזה לא הבנתי כבר אז), אבל ביבי הוריד את הרף בחצי. פשוט נתן עוד מתנה לעשירים. למה אדם שמרוויח 200 אלף שקל בחודש, משלם ביטוח לאומי רק על ה-40 אלף השקלים הראשונים – ואחרי זה הוא מקבל פטור?! האם הוא מייצר יותר ממי שמרוויח 5,000 ש"ח בחודש?
אין צורך לענות. זו היתה שאלה רטורית.
ושנית, מס הבריאות: ב-1995, בימיו של רבין כרה"מ, חוקקו את חוק הבריאות הממלכתית– העובד מפריש 5% מהשכר שלו כמס בריאות, והמעסיק מפריש סכום זהה. 5%. נשמע צודק, נכון? אבל אז בא ביבי בשנת 2003, בימיו כשר אוצר, והחליט לתת צ'ופר חד-צדדי למעסיקים: הוא ביטל לחלוטין את חלקם של המעסיקים במשק במס הבריאות. העובדים המשיכו ועדיין ממשיכים לשלם את אותו הסכום. נניח לרגע (למרות שברור שזה לא נכון), שזה עבד לא רע עד כה, בסדר? אבל עכשיו, כשמערכת הבריאות הציבורית קורסת, מה יותר הגיוני מלהחזיר את מס הבריאות הזה? מה יותר קל מזה? אבל לא. זה לא יקרה. ולמה? כי הקשיש והנכה ישלמו יותר. זה יותר קל מבחינתם של ביבי ולפיד.
===================================
בתכל'ס, מה שנוצר, זו העמקה של אי השיוויון – העשירים הופכים לעשירים יותר, והעניים לעניים יותר. ישראל היום היא המדינה מס' 1 בעולם המערבי ברמת הפערים בין עניים לעשירים (אפילו יותר מארה"ב – המדינה שהכי לא שמה על העניים שבה).
הפכנו מחברה סולידרית לחברה מטורפת.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
גיא, אני חושש שאתה טועה. דיבידנד בעל שליטה הוא 30%, לא 25%. הדיבידנד יורד מהרווח הנקי *אחרי* תשלום מס חברות, כך ביחד מגיעים ל- 47.5% מס אם בעל השליטה מושך את הכסף מיד. חברה היא רווחית מסיבות אחרות – היכולת להתקזז על הוצאות, היכולת להשקיע את הכסף בתוך החברה, במקום למשוך אותו כדיבידנד, ביטוח לאומי, יכולות תכנון מס.
ד"א, יופי של בלוג – בד"כ אני לא מסכים איתך אבל אני נהנה לקרוא.
מולי
@מולי – לפני הכל – ברוך הבא לבלוג שלי, ותודה על המחמאה.
אני שמח שאתה נהנה לקרוא – ואני גם תמיד שמח לפתח דיונים גם עם אנשים שלא מסכימים איתי. להקשיב לדעות חדשות זה דבר מפרה וחשוב – כך שאם יש לך ביקורת – אני הראשון שאשמח לשמוע אותה.
שנית – לגבי התיקון: I stand corrected. אתה צודק לחלוטין. אני אערוך ואתקן את זה. תודה!