מי מייצג את הציונות?
לפני כשנה וחצי, קיבלתי לביתי, יחד עם עיתון סוף השבוע, מניפסט חוצב להבות, של תנועת "אם תרצו".
בניגוד לרוב המנשרים הפוליטיים, שמעניינים אותי כשלג דאשתקד, החבר'ה האלה הצליחו למשוך את תשומת ליבי, והתחלתי לקרוא. זו היתה חוברת ממש מהודרת, מלאת נתונים "מדעיים", הסברים מפורטים, ועיקרי אמונתם של מנהיגי התנועה. על שער החוברת התנוססו להם כמה חבר'ה מחוייכים, נראים ממש מלח הארץ – כאלה שנותנים את מיטב שנותיהם למען המדינה, ומאמינים באמונה שלמה, שאיבדנו את הדרך, שאנחנו בעידן של מה שנקרא בפי כל "פוסט ציונות".
והאמת? אני חייב לציין שחלק מהדברים דיברו אליי. כל ההקדמה שלהם, היתה מוסברת בקפידה, ואף נכונה למדי, לטעמי. הרבה דיבורים על התדרדרותה של המדינה בנושאים שונים, שבהחלט מוכרים לי, ושעל לא מעט מהם כבר כתבתי כאן בעבר.
כבר הרבה זמן שאני מחכה לתנועה כזו, שתהיה מעין מרכז "אמיתי", שישרת את הבוחרים מכל אמצע המפה הפוליטית. ולא – אני לא מדבר על תנועות קיקיוניות כמו "המרכז" של איציק מורדכי, או "הדרך השלישית" של קהלני.
אני מדבר על מפלגה צעירה, מעודכנת, מודעת לעצמה ולסביבה, מחוברת לנימי-נימיה של החברה הישראלית מחד, אבל מקבלת את האחר ואת כל המגזרים מאידך. דורשת חובות זהים מכל תושב, אך מאפשרת מדינת רווחה הגיונית (!!) וחורטת על דגלה את זכויות האדם מאידך.
הדבר הכי קרוב לזה בשנים בהאחרונות, היתה לפני כשנה, המפלגה "הירוקה-מימד", שהצליחה לדבר אליי כמו שאף מפלגה לא דיברה אליי לפני כן.
אבל זה כבר חלק מההיסטוריה. נכון לעכשיו, יש שמועות שמדברות על עזיבתו של ניצן הורוביץ את מר"צ החדשה, הקמת תנועה ירוקה-שמאלנית אמיתית. ממקורות יודעי דבר (היי, אמא!), נודע לי שזה כבר ממש בשלבי הקמה, וכבר נתבקשתי לנסות לארגן חוג בית בביתי.
אבל נחזור רגע ל"אם תרצו" – אחרי כל ההקדמות וההסברים, הגיעה העת לעבור להסברים – אז מה כן צריך להיעשות??
להמשך »
בריחת מוחות
אחד הדברים שמעסיקים את ממשלת ישראל כבר תקופה ארוכה, היא "בריחת המוחות" לחו"ל. הכוונה היא לאקדמאים שעזבו את מדינת ישראל, לטובת לימודים ואף השתקעות במדינות שונות – שאינן ישראל. כל המירוץ הזה אחרי מוחות שנשפכו החוצה מגבולות המדינה, מרתק אותי מאוד.
דובי קננגיסר כתב על זה שני פוסטים מאוד מעניינים, שמצד אחד מצליחים לתמצת אחר החאפריות הישראלית במיטבה, אבל כמי שחי בחו"ל, הוא לא מציין דבר חשוב נוסף, בעייתי לא פחות.
נתחיל בכמה עובדות, לגבי מי שמתעצל לקרוא את הפוסטים הנ"ל:
מדינת ישראל החלה בחודש שעבר את תכניתה ה'לאומית' להשבת אקדמאים מחו"ל, וזאת על מנת "לחזק" את האקדמיה בארץ. משרדי האוצר והחינוך מבטיחים לא מעט תנאים, הרשו לי לצטט כמה משפטים מטמק"א בנושא:
להמשך »
צנח לו ענב
אמש קיבלתי את הידיעה, שאתר Grapes סיים את דרכו, וכי אתר תפוז, שאכסנו את האתר בהתנדבות, החליטו לסיים את תמיכתם בו.
אתר גרייפס, למי שלא הכיר, בניהולו של אביעד קדרון (הידוע בכינוי צפניה), ריכז בלוגים רבים, תחת מקום אחד, והעלה רשימה יומית מלאה של כל תקצירי הפוסטים שהועלו בבלוגים הרשומים בו. תקצירים אלו, גם כללו לינקים לפוסטים עצמם. האתר סרק את הבלוגים הרשומים, ובעיכוב קל, היה מציג את הכותרת, התקציר והלינק, בצורה פשוטה למשתמש.
גם קופי השבת היו רשומים בגרייפס במשך השנתיים וחצי האחרונות, ובעזרת האתר, הגיעו מספר לא מבוטל של אנשים לבלוג הזה. ועל כך תודתי נתונה.
למרות חילוקי דיעות באשר לבלוגים הרשומים בו ולדיעות המתפרסמות בו, ייאמר לזכות אביעד, שהאתר עבד בצורה מעולה, והצליח לגרום לתוכן מעניין מאוד להיחשף לציבור הקוראים והכותבים.
אין לי מושג אם מישהו ירים את הכפפה, ויסכים לארח את האתר הזה מחדש בזמן הקרוב.
ברור לי שאי-אפשר להאשים את "תפוז" בנטישת האתר, שכאמור – כל מעשיהם היו עד כה בהתנדבות.
אבל האם יקומו כמה כותבים ויחליטו לתרום מכספם לצורך העניין? שאלה טובה.
אני מניח, שלמרות מצבי הכלכלי, הייתי שמח לתרום כמה עשרות שקלים למצווה כגון זו.
בינתיים, אני מניח, אפשר רק לקוות.
ואולי להירשם, בעזרתו האדיבה של מרק, לוובסטר.
דיון פתוח: חרדים וחילונים – שנאה מוצדקת?
יש נושא, שאני מעוניין לפתוחו אותו לדיון, אבל אני לא יודע בדיוק איך, אז אני פשוט אעלה אותו כאן, ואני מקווה שתסכימו לתרום את דעתכם/ן עליו, אם הוא יעניין מספיק.
אני יודע שממש פופולרי לדבר על נושא השלום בינינו לבין הפלשתינים, אבל אני גם מספיק מעשי, כדי לדעת, שאם לא נתחיל בלפתור את עניינינו הפנימיים, אלה הקשורים למתחים בתוך החברה הישראלית, לא נוכל לקדם דבר גם כלפי חוץ. לכן, הנושא עליו אני מעוניין להעלות, גם אם נטחן כבר בעבר, הוא השנאה שאנו, כחילונים, מרגישים כלפי כל מה שמריח מחרדים.
באחד הלילות האחרונים, בעקבות הפוסט האחרון של ואנדר, ישבנו זוגתי ואני, והתחלנו לדבר על השנאה שאנו חשים כלפי החרדים. אני רוצה להביא לפניכם כמה נקודות לדיון הזה בתור פתיחה.
הנחות היסוד, עליהן זוגתי ואני מסכימים עליהן הן:
1. קיימים שסעים קשים בין החילונים לחרדים במדינת ישראל.
2. חייבים להגיע למצב במדינה הזו, שבה הדת מופרדת מהמדינה.
3. כפייה דתית זה איכסה.
4. הדת היא גורם לקיצונות. כל דת.
5. אנו מאמינים ב"חיה ותן לחיות".
אבל מכאן, דעותינו מתפצלות לכיוונים שונים.
להמשך »
עצמאות 62
אי אפשר שלא לכתוב כמה מילים על יום העצמאות ה-62 שלנו.
אבל הפעם, במקום לקטר כמה המדינה שלנו דפוקה (והיא אכן כזו), אני יכול לומר שעובר עלינו יום עצמאות מצוין.
אחת ההחלטות החכמות שעשינו השנה, זה לוותר ולא ללכת למרכזי הערים הגדולות או הקטנות. אפילו ויתרנו על נווה מונוסון, מקום שבו נולדים 2(!) תינוקות בשנה, והמועצה טורחת להצהיר על כך בגאווה, ומס' הזיקוקים לרוב זהה למס' התינוקות, בעיקר כי כל התקציב השנתי הולך על הופעה של שולה חן והאחים צנחני (וזו לא סתם הלצה – זה היה הבילוי הזוגי שלנו ביום העצמאות לפני שנתיים, כשהצטרפנו לתושבת המקום, חברה של אישתי, לערב 'בלתי נשכח').
ההחלטה הזו הגיעה מכמה סיבות:
ראשית – בעיות החניה. להכנס לערים הגדולות עם רכב זה סיוט שאין כדוגמתו, והמשטרה עושה הכל כדי שתרגיש את הסיוט הזה כמה שיותר טוב.
שנית – עם ישראל ואישתו וכל הפרחות שלו. מה אגיד ומה אומר? בחיים לא הרחתי כל כך הרבה בשמים זולים. הזכיר לי את האפשר שייב ADAM שהייתי שם כשהייתי בן 16. עדיף כבר לנשום חופשי בתוך ענן של זיקוקי דינור או פשוט לחבר אגזוז של רכב ישירות לפה.
שלישית – תפריטי המסעדות שנוטים לצהיר "תפריט מיוחד ליום העצמאות ה-62!!! שלמו לנו רק 62 ש"ח על כל מנה בתפריט. כן, כן! גם על הקפה ומאפה שאנחנו לוקחים עליו ביום-יום 10 שקלים!". ובקיצור – תפריט מיוחד ליום העצמאות, שכולל מחירים כפולים על אותו אוכל שמוכרים במחירים הגיוניים בימי החול.
רביעית – קצף בעיניים, פטישים על הראש, צרחות של נערות וקללות של נערים.
חמישית – בעיה מוסרית לא קלה, לגבי סבלם של הכלבים בארצינו, עם כל מטח של יריות זיקוקים באוויר.
אז מה כן עשינו?
החלטנו על ערב זוגי שקט.
נחנו עד 21:00 בבית, נסענו לאור יהודה למסעדת אנטבה המיתולוגית, שעברה שיפוץ והיתה ריקה כמעט לחלוטין (איזה כיף!), ניגבנו חומוס, הורדנו כמה שיפודים, קינחנו בקפה טוב, וחזרנו הביתה.
אם בעבר, היה לכמה חברים ולי טקס קטן, שכלל בכל יום עצמאות מפגש על הגשר של צומת מורשה, כדי לראות את כל מוקדי הזיקוקים של האיזור – דבר מרהיב ביופיו, אגב – השנה ראינו אישתי ואני את כל מוקדי הזיקוקים מהרכב, בדרכינו, וזה היה מרהיב לא פחות.
בינתיים, עד שחזרנו, התחיל כבר מופע "רוק עצמאות" באמפי של ראשל"צ, שנמצא בסוף הרחוב שלידינו (רח' גולדה מאיר). אז אחרי שהחנינו את הרכב מתחת לבית, החלטנו להוריד את הארוחה עם טיול מסביב לשכונה.
המשטרה סגרה חלק נרחב מהרחוב, כך שכתושב השכונה, היה תענוג להסתובב ברגל בלי כל הפיח הזה. ועוד מילה טובה: נראה שעיריית ראשל"צ, בשיתוף עם חברת "אגד", דאגו להסעה מסודרת בתחבורה ציבורית לאירוע. סחתיין עליהם.
בנוסף, הספקנו לשמוע שיר או שניים של להקת Useless ID (אחלה גיטרות, ד"א), לשמוע גם קצת צרחות של נערות וקללות של נערים, אבל לחזור הביתה דרך השבילים, הפארקים הקטנים ופינות החמד שיש לשכונה שלנו להציע, וגם – לראות המון כלבלבים חמודים, אך קצת מסכנים שנראה שהזיקוקים לא הסבו להם הרבה נחת, בלשון המעטה.
בקיצור – הצלחנו להתחמק מכל הגועל נפש, מכל הדחיפות, הבלאגנים, מרוב הצרחות המיותרות והאלימות, ובכל זאת היתה הנאה צרופה.
דבר אחד אחרון, שהרי לא יכול להיות שלא אקטר בכלל, נכון?
אז הנה זה בא: למה לא מלמדים אנשים לזרוק זבל בפחי האשפה, לעזאזל? כל כך הרבה משטרה מסביב, והזבל מסביבם "חוגג". יתרה מכך, מטר וחצי מ-3 ניידות משטרה באחת המתים, החליטו כמה בני תשחורת להשחית כמה פסלים סביבתיים עם ספריי צבע. כנראה וזה לא תפקידה של המשטרה לעשות את זה. כנראה ואני פשוט מצפה מהם ליותר מדי. כנראה שהזכות שלנו לחגוג, כוללת זכות להרוס גם יצירות של אנשים אחרים.
זהו. אפשר לנשום עכשיו.
חג עצמאות שמח לכל קוראי/ות הבלוג!
עד הפרשה הבאה..
אתמול חגגנו, אישתי ואני, שנתיים להכרות בינינו, ושנה אחת ליום שבו הצעתי לה נישואים.
את רוב החגיגות עשינו בצורת יום מנוחה בבית, וטוב שכך. היה שבוע ארוך וקשה, וטוב שהוא נגמר.
אבל בערב, יצאנו לראות את הכלבלב המתוק שלנו, צ'יפי, ששוכן כבדרך קבע אצל הוריה של אישתי, באלפי מנשה. כמובן שהמתוקון קיבל אותנו בריצות אמוק שמחה מדלת הכניסה לדלת המרפסת הלוך ושוב, במשך כמה דקות, עד שהוא נרגע מספיק כדי לתת לנו להעניק לו את המסאז' המקובל..
במהלך הביקור, קרה דבר, שבדר"כ אני נמנע מלתת לו לקרות – היה לי ויכוח עם כמה קרובי משפחה על דבר, שאי אפשר שלא לכנות אותו פוליטי (אמנם הוא היה ויכוח מאוד ידידותי, אבל בכל זאת – ויכוח. אולי אפשר להגדיר זאת במקום ויכוח, כדיון). כמובן, שהדיון, סבב סביב הפרשה של ענת קם. זו כנראה הפעם האחרונה שאכתוב על הפרשה הזו. כולם כבר עברו הלאה, ל"פרשת הולילנד", לא"א המתוקשר (ושוב – תודה למערכת בתי המשפט על עוד צו איסור פרסום מיותר ומגוחך), ולשחיתות הבאה.
יחד עם זאת, אני חייב להודות, שיצאתי מהדיון אמש, עם כמה תובנות מפחידות למדי, שאני מרגיש שאני רוצה לחלוק:
להמשך »
על נטבוקים ו-Windows 7
לכבוד החג, קיבל אבא שלי במתנה מוועד העובדים של הבנק, נטבוק חביב של Samsung N-150 (סתם כאנקדוטה, משעשע היה לראות שאפילו בזאפ לא מכירים בנטבוקים של סמסונג.. כנראה זה בגלל ה"איכות" הנפלאה של המוצר). נכון שלא צריך להתלונן כשנותנים לך מתנה בחינם, ועם זאת, כשאבא שלי ביקש ממני לבחון עבורו את הצעצוע החדש, עברתי כמה וכמה מדורי גיהנום.
נתחיל בדברים הטובים, בעיקר כי יש פחות מהם:
ה-Samsung N-150 הוא מחשב מאוד חמוד. יש לו מקלדת נוחה יחסית (כמעט מלאה, למרבה ההפתעה – מדובר במחשב עם מסך של "10.1), מסך עם תאורת LED טובה וסוללה מצוינת שיכולה להחזיק מעמד גם מעל ל-7 שעות בעבודה מלאה (כולל גישה לרשת אלחוטית, תאורה מצוינת וכו').
הגישה לרשת אלחוטית קלה ונוחה באופן יחסי. יש גם 3 כניסות USB, וההארד דיסק האו בגודל של 160 ג'יגה, שזה בהחלט יספיק לשימושים של נטבוק (לרוב).
ועכשיו נעבור לכל השאר:
להמשך »
מה שרואים משם
בזמן האחרון, עם כל הסיפור של ענת קם, אני מוצא את עצמי קורא לא מעט פוסטים, שקשורים למה שקורה עם מחנה השמאל בישראל.
בגלל מה שעשתה כביכול ענת קם, קמים לא מעט אנשים וצועקים לכיוון השמאל את הביטוי "בוגדים!", כאילו לא למדנו דבר מרצח מסוים שקרה פה לפני 14 שנים וחצי, ושהרעיד את אמות הסיפים במדינה הקטנה שלנו. אבל זה לא נגמר בזה. כבר העליתי לפני כמה פוסטים את עניין הפחד שלי ממה שקוה במדינה הזו באופן כללי, והמחשבה שחודרת למוחי לאחרונה – האם אני רוצה לגדל את ילדיי במדינה הזו בעתיד הנראה לעין?
מי שדנו בנושא לא מעט בנושא הזה ובנושאים הנוגעים לכולנו, הן ואנדר-גראף אחותך ויונית מוזס, בשני פוסטים מושקעים ומרתקים.
מעניין לראות איך השמאל בישראל מקבל בראש בכל פעם, שקם איש שמאל וטוען, שנעשים פה מעשים בניגוד לחוק הבינלאומי, ובניגוד לצווי בית משפט. איכשהו, תמיד השמאל נחשב כ"בוגד" בערכי המדינה, כ"עוכר ישראל" ועוד – מסיבות שאינני מבין. אני מניח שקל לבעוט במחנה הזה, בעיקר כי השמאל גם ככה חבוט בשנים האחרונות. הימין הוולגרי, הבוטה, האלים – לקח את מושכות ההנהגה, וכל אדם – הישר בעיניו יעשה. ויושר הוא בהחלט לא הצד החזק שלנו.
להמשך »
