עד הפרשה הבאה..
אתמול חגגנו, אישתי ואני, שנתיים להכרות בינינו, ושנה אחת ליום שבו הצעתי לה נישואים.
את רוב החגיגות עשינו בצורת יום מנוחה בבית, וטוב שכך. היה שבוע ארוך וקשה, וטוב שהוא נגמר.
אבל בערב, יצאנו לראות את הכלבלב המתוק שלנו, צ'יפי, ששוכן כבדרך קבע אצל הוריה של אישתי, באלפי מנשה. כמובן שהמתוקון קיבל אותנו בריצות אמוק שמחה מדלת הכניסה לדלת המרפסת הלוך ושוב, במשך כמה דקות, עד שהוא נרגע מספיק כדי לתת לנו להעניק לו את המסאז' המקובל..
במהלך הביקור, קרה דבר, שבדר"כ אני נמנע מלתת לו לקרות – היה לי ויכוח עם כמה קרובי משפחה על דבר, שאי אפשר שלא לכנות אותו פוליטי (אמנם הוא היה ויכוח מאוד ידידותי, אבל בכל זאת – ויכוח. אולי אפשר להגדיר זאת במקום ויכוח, כדיון). כמובן, שהדיון, סבב סביב הפרשה של ענת קם. זו כנראה הפעם האחרונה שאכתוב על הפרשה הזו. כולם כבר עברו הלאה, ל"פרשת הולילנד", לא"א המתוקשר (ושוב – תודה למערכת בתי המשפט על עוד צו איסור פרסום מיותר ומגוחך), ולשחיתות הבאה.
יחד עם זאת, אני חייב להודות, שיצאתי מהדיון אמש, עם כמה תובנות מפחידות למדי, שאני מרגיש שאני רוצה לחלוק:
אחד הדברים, שקרוב משפחה אחד טען הוא, שהוא בכלל היה מכניס אותה למעצר בלי ליידע אף אחד, ולהוציא את העניין לאור רק אחרי שהיא תרצה את רוב העונש (כמו במקרה של מרקוס קלינגברג). אני ישבתי שם והתחלחלתי מהמחשבה. הוא אמר בפה מלא, שאין לו בעיה, ושמבחינתו לא היתה באמת העלמה של אדם, אם הוא יושב במעצר בית.
אני העליתי את הנקודה, שלדעתי, כרגיל – יש פה את תסמונת הש.ג. הידועה – כלומר: ברור לי שענת קם תיענש. לרגע גם לא טענתי שהיא חפה מפשע. היא ביצעה עבירה שהיא צריכה להיענש עליה. אבל, וזה אבל גדול, בספסל לידה צריכים להישפט גם הרמטכ"ל גבי אשכנזי ואלוף הפיקוד יאיר נווה. ומי כמוני יודע, בפכחוני, שאין סיכוי שזה יקרה. הם ייצאו בלי שריטה. אולי יתלו את האשמה גם בצנזור/ית שאישרו את חשיפת הידיעה בנובמבר 2008, אבל זהו. הבכירים ישבו ויחייכו להנאתם, כל הדרך לפוליטיקה או למשרד מרווח אחר.
קרוב משפחה אחר טוען, שאין קשר בין שני העבירות, ולכן יש לנהל שני משפטים נפרדים. הוא אף טוען, שצריך להעמיד את שניהם לדין, אבל פרשה אחת לא קשורה לאחרת. ולדעתי זה בדיוק מה שניסו במערכת הביטחון לעשות, בעזרת התקשורת, ואף הצליחו – הם הפרידו בין שתי העבירות הללו, כאילו יש פושעת אחת בסיפור הזה, ותו לא. כאילו מערכת הביטחון לא ביצעה עבירות חמורות בעצמה.
יתרה מכך, טוען אותו קרוב משפחה, שזה שהמדינה מושחתת, זה נתון ידוע. לדבריו, לא היה צורך שענת קם תוציא את הזבל החוצה, כי זה כבר לא מעניין. כולם יודעים שההנהגה מושחתת, ולכן אין כל חדש במה שענת קם עשתה, והיא לא היתה צריכה לעשות את מה שעשתה. להיפך – זה אפילו הופך אותה לבוגדת (לא ברור לי איך, אבל ניחא). הטיעונים האלה, אני חייב להודות מפחידים אותי. עצם העובדה, שאנשים משכילים, שאינם רואים עצמם כימין קיצוני או מתון בכלל, אומרים לי שמבחינתם המדינה שלנו כבר מתה, ו"אין מה לעשות", מראה לי על הלכי מחשבה מאוד בעייתיים, בלשון המעטה.
עזבו את העניין של כל הטוקבקיסטים המתלהמים, שמוכנים לקרוא לכל שמאלני "בוגד", "אנס", "עוכר ישראל" ועוד כל מיני פניני לשון מבית היוצר של האלימות הישראלית. אני מדבר כאן על אנשים, מלח הארץ, אנשים שנותנים את הנשמה למדינה הזו כבר עשרות שנים, ורואים אותה מתדרדרת אל מי תהום. אנשים אלה כבר החליטו שנמאס להם שמראים להם כל הזמן כמה המדינה שלהם מושחתת. זה לא שהם לא יודעים על זה. הם פשוט מעדיפים לעצום עיניים, ולקוות שהכותרות בעיתון יהיו טובות יותר. ולצערם – הם יודעים שזה לא יקרה באמת. כי מחר תגיע הפרשה הבאה. כי מחר ענת קם כבר לא תהיה בחדשות. אתם כבר מכירים הריטואל – כותרות ראשיות צועקות "חיילת-מרגלת!!", אחרי שבוע הכותרות כבר קטנות יותר, הפרשנים בודקים את הלך הרוח בציבור וכותבים לפיה את "דעתם האישית", וכמה ימים אחרי זה, הפרשה הועלמה כבר לדפי אמצע העיתון, מפנה את מקומה לפרשת השחיתות הבאה, שגורלה יהיה דומה בעוד שבועיים. תמיד ישנה "הפרשה החמורה בתולדות המדינה", ושבועיים אחרי זה מוצאים אחת שהיא חמורה אף יותר.
השאלות המתבקשות בכל הבלאגן הזה הן בעיקר אלה:
האם אנחנו יכולים פשוט לקבל את העובדה שעיתונאים הושתקו והועלמו ע"י מערכת הביטחון?
האם אנחנו מסוגלים לחיות במקום שבו המילה הכתובה יכולה להכניס אותך לכלא, בגלל גחמותיו של מפקד צבאי זה או אחר?
או בגלל שחשפת עבירות שלו?
האם אנחנו מודעים לעובדה שמה שעשו הפעם, הוא חציית קו אדום במונחים דמוקרטיים?
ואם אנחנו מודעים לעובדה שנווה ואשכנזי עברו עבירה חמורה – האם אנחנו הולכים לשתוק על זה?
והנה שאלת מיליון הדולר: מה למדנו? מה יקרה מעתה ואילך? לאן המדינה שלנו הולכת? לאיזה כיוון?
וגם: מי יהיה האחרון שיסגור פה את האור..?
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
תשובות שלי לשאלות שהועלו:
1. האם אנחנו יכולים פשוט לקבל את העובדה שעיתונאים הושתקו והועלמו ע"י מערכת הביטחון?
1. עיתונאים לא הולעמו. פקידה בדימוס הועלמה. זה שהיה היתה עיתונאית אחרי שהיתה פקידה הוא מקרי.
לגבי בלאו: הוא החליט לברוח כי השב"כ דרש ממנו כמות לא סבירה של חומרים, והוא העדיף להגן על מקורותיו. זu cghv, אבל זו בעיה שונה.
2. האם אנחנו מסוגלים לחיות במקום שבו המילה הכתובה יכולה להכניס אותך לכלא, בגלל גחמותיו של מפקד צבאי זה או אחר?
2. איזה גחמות? תעתיק מאות מסמכים בסיווג "סודי" ו "סודי ביותר" = לך לכלא, אל תיקח $200.
האם יש כאן מחדל ביטחון שדה? בוודאי, אבל כזה שקשה לעצור – המערכת בהכרח מושתת על מידה של אמון באנשים. וודאי באלו שעברו את התחקירים הרלוונטיים. ושוב – איזה גחמות?
3. או בגלל שחשפת עבירות שלו?
3. היא במעצר בגלל העתקת מסמכים והעברתם לעיתונאי. אתה יודע על מידע מסווג המהווה פקודה בלתי חוקית בעליל? שלח עותקים למבקר המדינה, ראש וועדת חוץ וביטחון, היועץ המשפטי לממשלה, נשיאת בית המשפט העליון וכו – לכולם סיווג מתאים, ולפחות אחד מהם ישר. עיתונאי זו לא אופציה. בוודאי לא אופציה ראשונה, ובוודאי לא מצדיקה העתקת מאות מסמכים.
4. האם אנחנו מודעים לעובדה שמה שעשו הפעם, הוא חציית קו אדום במונחים דמוקרטיים?
4. נדמה לי שמה שבעייתי פה הוא שהשב"כ האזין לעיתונאי ע"מ לגלות את מקורותיו. אין לי שום בעייה עם מה שעשו לענת קם. ויש כמובן בעיה קשה מאוד עם מה שהצבא לכאורה עשה ונחשף ע"י הכתבה של בלאו.
5. ואם אנחנו מודעים לעובדה שנווה ואשכנזי עברו עבירה חמורה – האם אנחנו הולכים לשתוק על זה?
5. אני מסכים שעל פניו יש כאן עבירה. למה לא עתרו לבג"ץ על אי-קיום החקירה?
רציתי לכתוב תגובה, אבל אולי עדיף להשתמש בזה:
awesome!
אני גם לא מבינה איך הקבלת בין ייאוש מהמדינה להפרדה בין שתי העבירות?
ענת קם ביצעה עברת בטחון שדה חמורה – זה דבר אחד ועליה להיענש בהתאם.
המעורבים בפרשת החיסולים הלא חוקיים בצעו עברה אחרת, לא קשורה אל ענת קם, ועליהם להיענש בהתאם לפשעיהם שלהם. אולי העובדה שאינם נענשים או אפילו מואשמים משרה ייאוש, אבל גם זה לא קשור לענת קם.
אני בכלל חושבת שהבעיה היא שאנחנו בכלל מדברים על ענת קם – זו דרך מעולה להסיט את השיחה מהפשע החמור מבין השניים.
האם אתה לא חושב, שעצם העובדה שהדיון התרחש באלפי מנשה, קבעה מראש את אופי התגובות?
@ולנסיה – את צודקת בעצם העובדה שאנו מעלים את "הנושא של ענת קם", במקום "העבירה של הרמטכ"ל ושל אלוף הפיקוד".
הייאוש שלי, הוא בגלל מדינה שממשיכה לרדות באזרחיה, ולהשתמש בכלים דמוקרטיים, כגון צו איסור פרסום, ככלים אנטי-דמוקרטיים בעליל.
@אורי – ממש לא.
מה שאתה מעלה כרגע, בדומה לאנשים רבים – היא דעה קדומה, סטריאוטיפ. גם אם ההורים של אישתי גרים באלפי מנשה, אין זה אומר דרשני לגבי דיעותיהם הפוליטיות. תתפלא. למיטב הבנתי, היו להם שיקולים שונים לגמרי, כשהם התיישבו בהתנחלות הזו. שיקוליהם פרטיים.
יתרה מכך, אישתי, שחיה שם שנים לא מעטות, היא מה שמכונה בעולם הטוקבקים "סמולנית".
אז לא – קשה לי לומר שהדיעות שהועלו ע"י הנוכחים היו קבועות מראש.
רק בגלל שציינת שאישתך "סמולנית" – אז לא. אני לא שמאלנית. גם לא ימנית. אני בעד מפלגה חדשה שתפעל נגד שחיתות ובעד אנושיות. לא רוצה לרצוח, ועוד יותר – לא רוצה שירצחו אותנו…
אולי יום אחד יהיה אפשר לקוות לזה באמת…