תגלית ותקווה חדשה
חזרתי מאיטליה אתמול. וכן – היה פשוט נפלא. אבל לפני שאני אתחיל לספר לכם את כל מה שעבר עלינו בעשרת הימים האחרונים (ותאמינו או לא – יש הרבה מה לספר), אני רוצה לחלוק משה ודחוף יותר עם מי שקורא אצלי בנושא ה-FMS. בפוסט הקודם שלי, שהתפרסם "דרך פלא" בזמן שהותי בחו"ל, כתבתי על תקוותי להצליח לעמוד בכאבים האלה, ולהצליח לראות את כל מה שאני רוצה. אז הצלחתי, לרוב – אבל אני שילמתי ועדיין משלם על זה מחיר. אני יושב בבית עכשיו, עם כאבים חזקים מאוד בכל הגוף.
אבל זו לא הסיבה שאני כותב הפעם. היום פתחתי את המיילים (הצלחתי להתאפק 24 שעות מאז הגעתי לארץ!!), וראיתי כתבה שעושיה לגעת בכל חולי הפיברו באשר הם, כתבה שכתבה ע"י טמק"א ונשלחה אליי ע"י ידידתי ד' הירושלמית, שדואגת להשלים כל פער בידע שלי, במתחדש בתחום ה-CFS וה-FMS.
FMS - נקודות כאב
התגלית החדשה היא לא פחות ממרעישה עבור חולי הפיברו. מתברר שככל הנראה, יש חיידק שתוקף את הגוף, וכנראה שגילו אותו רק עתה, מה שיעזור, כמובן ליצור תרופה למיגורו.
החוקרים מצאו קשר חזק מאוד בין הידבקות ב נגיף בשם XMRV, לבין תופעות המחלה. בעבר ניסו לשייך את המחלות האלה למחלת הנשיקה, אבל ההוכחות היו קלושות מאוד. נראה שכרגע, פריצת הדרך הזו יכולה להעלות את סף האופטימיות שלנו, החולים.
אם לצטט מטמק"א:
המחקר החדש הראה כי הנגיף הקרוי XMRV, הקשור ללוקמיה בעכברים, נמצא ב-68 מתוך 101 חולים בארצות-הברית הסובלים מתסמונת התשישות הכרונית.
החוקרים המשיכו בבדיקותיהם בקרב חולים רבים נוספים עם התסמונת ומצאו כי בקרב 95% מאלה עם תסמונת התשישות הכרונית נמצאו נוגדנים בבדיקות הדם לווירוס ה-XMRV. פירושו של דבר שמרביתם נדבקו בו בשלב כזה או אחר של חייהם.
כרגע, מדובר במחקרים ראשוניים בלבד, אבל הם נותנים תקווה. החוקרים מבטיחים להמשיך ולחקור את הנושא. לפי הערכות "גסות", בעולם יש היום למעלה מ-17 מיליון חולי CFS. גם אם מספרם של חולי ה-FMS קטן יותר, התסמונות האלה נחשבות כ"אחיות", ויש לא מעט שמאמינים, ש-FMS היא פשוט CFS בתוספת כאבים. אם אכן זה המצב, כדאי לברך על הממצאים האלה שנתגלו.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
מחזיק אצבעות לך, ולקהילה המדעית.
ואם הם כבר בעניין, שיבדקו את הקשר למיאוקלונוס (המצב של ענבל)?
אני יודע שזה קלוש, אבל לעזאזל אני חייב לקוות!
אני ממש מחזיק אצבעות לענבל..
לא פחות ממה שאני מחזיק אצבעות לכל מי שחולה במחלות כרוניות, הידועות כיום כחשוכות מרפא.
כולנו חייבים להמשיך לקוות..
זה אחד הדברים היחידים שמשאירים אותי כל כך אופטימי – שיום אחד אני אוכל לקום בבוקר בלי כאבים..