ממשיכים לרוץ..

כן, כן – למרות שלא יצא לי לדווח הרבה זמן, המירוץ לחתונה ממשיך במלוא עוזו!
אז מה היה לנו בזמן האחרון? itamar hopa
דבר ראשון – איך אפשר בלי הרבנות? המוסד הכל-כך ארכאי הזה, שולט בכל מה שקשור לזוגיות במדינת ישראל, וזה לא ייאמן. אם עולה בראשכם דמותם של רבנים מזוקנים, שמנסים להחזיר אותנו לשלטונם מימי הביניים, נכונה לכם אכזבה – ימי הביניים היו מודרניים יחסית למה שאנחנו עברנו שם. זה נראה יותר כמו עידן הברונזה.

היינו צריכים להגיע לרבנות בראשל"צ כדי להוציא לאלה תעודת רווקות. אלא ששעות הקבלה שלהם הן בין 9 בבוקר ל-12:30 בצהריים, בימים א-ה, ו..זהו, בעצם. 3 וחצי שעות ביום, זה כנראה מעל ומעבר לעובדי המועצה הדתית בראשון. ואני חשבתי שלעבוד בהיי-טק זה קשה..

וזה עוד לא הכל – כשאתה מתקשר כדי לקבוע מועד הגעה, הם אומרים לך מה צריך להביא: שני עדים (לא מדרגה ראשונה, חייבים להיות מהמין הזכרי), תעודת זהות, 2 תמונות פספורט, וזהו. אבל אליה וקוץ בה! ברגע שאתה מגיע לרבנות, מתברר שגם עדים מדרגה שניה זה לא משהו (פסולים לגמרי), ובכלל – הם "שכחו" לציין, שצריך להביא גם את האמא (שגרה בכלל באלפי מנשה, כן?).
לקח זמן וקצת צעקות עד שהפקידה הסתומה הסכימה לפתוח את התיק, ולשלוח את המסמך הדרוש בפקס (חס וחלילה שלרבנות יהיה מייל! אבל עזבו, גם פקס הם בקושי יודעים להפעיל שם – זה מכשיר חדש עבורם, בקרוב הם ילמדו להפעיל טייפ דאבל-קאסט) לאלפי מנשה, כדי להחתים את אמא של אלה שם. וזה היה רק החלק הראשון. שחררנו את בן-דודה של אלה לדרכו, ונשארנו עם חבר, ש"יספר" שהוא מכיר את אלה מאז גיל 18. עוד אנחנו מחכים, מתבררים לנו 2 דברים לגבי הרבנים: רב אחד יושב במשרדו, חסר מעש, ומחכה שייפלו עליו אנשים מהשמים. חס וחלילה שהוא יאמר שהוא פנוי וכבר שעה אף אחד לא נכנס אליו. הרב השני, לעומתו, מחתים זוג אחד תוך 2 דקות, יוצא החוצה ל-15 דקות של שיחת טלפון, חוזר, מחתים עוד זוג ויוצא לשיחה נוספת, כאילו אין תור. 3.5 שעות עבודה רצופות??? מה, השתגעתם??
החבר ואלה נכנסו לרב ה"שקט", אמרו "שלום רב" (איך אפשר לא לצחוק מזה?), ויצאו אחרי דקותיים עם חתימה.
שילמנו 135 ש"ח טבין ותקילין ויצאנו מהבניין הזוועתי הזה.
מה שכן, הבנו שטובה לא תצא מהמקום הזה, ותודה לאל (או משהו כזה.. ), את אבא של אלה מכירים טוב ברבנות המקומית של אלפי מנשה (להלן: אלפ"ש), ולכן אמרו שאין בעיה, ושנוכל להגיע מתי שרק נרצה כדי לפתוח שם את התיק, לבטל את מה שעשינו בראשון, והם כבר ידאגו לכל השאר.
"מתי שרק נרצה?" – לא בדיוק. גם להם יש שעות עבודה ייחודיות, בין 10 בבוקר ל-2 בצהריים. מתברר שככה זה בכל רבנות מקומית. מישהו קובע על שעות עבודה מסוימות, ובעצם לא מפרסם אותן בשום מקום על גבי הרשת, המקומונים וכו'. לך תנחש מתי הם פתוחים. הדרך היחידה לברר זה להגיע לשם, או להתקשר (משימה לא פשוטה כלל ועיקר, כי הרי אין לך מושג מתי הם עונים.. ). הגענו ביום שני האחרון בשעה 12 בצהריים. שירים ידו מי שחושב שאנשי הרבנות היו שם. הא! הצחקתם אותי! למזלינו, כן היתה שם פקידה חביבה, שפתחה עבורינו ביום גשום את תיק הנישואין ולקחה את כל המסמכים הדרושים. הרב המחתן שלנו שלח את המסמכים שהוא היה צריך, ובכך כמעט נחתם ההליך (צריך עוד אישור כשרות של "גן הפקאן", שחודש לפני יומייים). אלה עוד תצטרך ללכת ל-2 מפגשים עם המדריכה הרבנית (של שעה וחצי כל אחד!), ואנחנו "מורשי חתונה" (הפקידה גם המליצה ללכת למפגש הדרכה לנישואין אצל הרב המקומי, אבל הדגישה שזה לא חובה – אלה חשבה שגם אני צריך לסבול קצת, ואמרה: "בטח שנבוא!". איזה כיף להתחיל את הנישואין עם מבט רצח שהפניתי אליה.. ).
גם אצלי לא עבר הכל על מי מנוחות עם המוסד המטורף הזה. כמובן, שברעננה עובדים בשעות שונות לחלוטין, ולמען האמת – לא לגמרי הצלחתי להבין מתי. אני רק יודע שהם לא מקבלים קהל בימי רביעי. למה? מאותה סיבה שכלב מלקק את אשכיו – ככה. כי הם יכולים. אצלם, גם ההליך שונה. את תיק תעודת הרווקות אתה פותח עם אמא שלך בלבד. היא צריכה להביא מיני מסמכים שמאשרים שהיא נשואה ושאני בנה, וכן שאני לא ממזר (למרות שחלק מחבריי יחלקו על העובדה הזו). הם מתחילים לקבל קהל ביום שלישי בשעה העגולה 11:45. מדהים.
אני מחכה בתור כדי להירשם אצל הפקיד, ולאחריו אני אצטרך להכנס לרב לתשאול נוסף. למזלי, לאמא שלי נשארו קצת קשרים ברבנות המקומית (היא היתה חברת מועצה בעיריית בקדנציה הקודמת), ולכן הפקיד כבר פתח את התיק לפני בואי. ועדיין, אני צריך לתת עוד מסמכים, אז יש תור קצר, שהולך ומתארך ככל שהזמן עובר. ואז מגיעים כל מיני חבר'ה צעירים, שקבעו תור (זה יותר גרוע מתור בביטוח הלאומי, מה שהולך שם), ומנסים להידחף, במיוחד בחור עם כיפה סרוגה ש"רק הביא מישהו להעיד". זו כנראה הגרסה הדתית ל"אני רק שאלה". אני מסביר לו בנימוס אך בתקיפות שיש פה תור, הוא עונה שהוא יודע, ונכנס למשרד הפקיד למרות הכל (תוך כדי שיושב שם מישהו אחר). חוצפה ישראלית..
ברגע שהבחור שישב בפנים יוצא, אני מתיישב על הכסא לפני הסרוג הזה, מוציא את המסמכים ומתעלם ממנו. כמה קל – ככה פשוט. דקה אחרי זה אני כבר מחכה לרב. העד של הסרוג "הגיע במיוחד מהעבודה!", ולא רוצה לחכות בתור – איש מבוגר, קמטים רבים של זעף על פניו. הוא כנראה חשב שזה יעזור לו. הוא טעה. הוא מנסה לדחוף אותי פיסית ולהכנס אל הרב (שאמור לעשות סדר בתור ככל הנראה – אין מספרים – אבל אני לא חושב שהוא מסוגל לקום מהכיסא בכלל). מתברר שאני יודע לעשות את זה יותר טוב (לדחוף) כשלוחצים אותי לפינה. הוא צועק עליי ש"הוא הגיע במיוחד מהעבודה!", ואני עונה לו ש"אני הגעתי במיוחד מראשון לציון!". לכל שאלה – תשובה, כמו שכבר אמרו חכמים לפניי.
אצל הרב, מתחיל תשאול שב"כ חדש: מי אני? מה אני? מיהי אמא שלי? האם אני הבן שלה? מתוך כמה בנים? האם אני אכן הבן הראשון מתוך שניים? אז זה אומר שיש עוד בן אחד? (חזק בחשבון, כבוד הרב)
הוא חותם על משהו, ומודיע לי שעליי להביא 2 עדים (לא עכשיו!), שמכירים אותי מגיל 18, והנה חידוש – וגם את הוריי! WTF? הם צריכים להגיע עצמאית, ע"י קביעת תור מול הפקיד. רק לאחרי עדותם, תעודת הרווקות תהיה מוכנה. למזלי, חבריי מגיעים ביומיים שלאחר מכן (אחד באותו יום, השי אחרי יומיים), ותעודת הרווקות שלי היתה מוכנה בום ראשון שלאחרי זה. כלומר: בדיוק בזמן לפתיחת התיק באלפ"ש.

אז זהו, בינתיים, לפחות אני לא צריך לראות יותר את המוסד הארור הזה. אלה תצטרך להפגש איתם עוד פעמיים. וזהו. את העדים של אלה, הפלא ופלא, מצאו באלפ"ש בלי בעיות, 2 דקות אחרי שאבא שלה נתן 500 ש"ח כ"תרומה לבית הכנסת". מתברר שזה כל מה שצריך.

אה, כן – ולכל מי שחושב להתחתן – הכי טוב להיות סטודנט. במקום 600 ש" לפתיחת תיק נישואין, אם אתה מציג תעודת סטודנט, אתה משלם רק 360 ש"ח. כמובן שרק במזומן או בצ'ק. כרטיסי אשראי עוד לא הגיעו לעולם ה"מודרני" של הרבנות.

מה עוד היה בימים האחרונים?
אתמול קניתי חליפה לחתונה. אני חייב לציין שזה היה די קל. הלכתי ל"פולגת" בבית הטקסטיל בתל אביב (מול הדולפינריום), ויש שם דברים מדהימים, קצת פלחות משעה וחצי אחרי שהגעתי, יצאתי עם ג'קט, חולצה, מכנסיים (שעוד צריכים לעבוד תיקון קטנטן), חגורה, עניבה (כן, כן – הכריחו אותי לעשות את זה עד סיום החופה), נעליים וגרביים, במחיר כולל של 2,754.63 ש"ח, לאחר הנחות למיניהן (לצערי/שמחתי, אני עדיין לא זכאי להנחת סלב). אז אני כבר מוכן לחתונה, אני אארגן לי סט בגדים נוסף, משוחרר יותר שיעלה עליי מייד אחרי החופה, ויותאם לריקודים, אבל הסט הזה יהיה כבר מהבית (למרות שיהיה אלגנטי במידה – איימו עליי מהמשפחה לא לחשוב אפילו לארגן בגד ים ומגבת).

גם ההזמנות יצאו כבר מבית הדפוס ביום חמישי שעבר.
אנחנו עכשיו ממפים את האורחים שלנו, כותבים שמות, מארגנים הכל. אמא שלי ארגנה לנו הפתעה, בנוסף לעיצוב ההזמנה שבוצע ע"י עבדכם הנאמן, והזמינה לנו עוד 200 מגנטים, שבהם יש תזכורת של החתונה שלנו. חמוד מאוד.

בשבעו שעבר סגרנו תפריט עם השף. אני יכול רק לומר שהולכות להיות לא מעט הפתעות. ארגנו תפריט שמתאים גם לאנשים שאוהבים אוכל פשוט ורגיל, וגם כזה שהוא מורכב יותר, ומתאים יותר לאניני טעם. ניסינו לשלב פה כמה דברים, ומכיוון שמדובר באחד השפים הטובים בארץ בכל מה שקשור לאולמות אירועים, אנחנו סומכים עליו לחלוטין. היו לו רעיונות מאוד מרעננים לגבי הדרך שבה הכל צריך להתנהל, מבחינת ההגשה, השעות שבהן יוגשו המנות, וכמובן – האוכל עצמו. אני לא מאמין שיקרה פה מה שקרה בטראסק לפני שבועיים.
גם עם מנהל האירוע, יניב, ישבנו באותה פגישה, והתחלנו לקבל מעטפות להזמנות, מפות הגעה, וגם קבצי אקסל לסידור שולחנות. אנחנו ככל הנראה נוותר על כל התוכנות האלה לסידור שולחנות. זה די חסר טעם עבור חתונה ממוצעת בגודל שלנו. מה שכן, מתברר לאט-לאט, שיש לנו כמות אורחים גדולה ממה שחשבנו, כך שיש סיכו להגדלת מס' המנות ל-350-360 איש, כולל הרזרבה.

זהו בינתיים. כאמור – ממשיכים לרוץ עם הכל. מחכים בקוצר רוח לאירוע עצמו.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

4 תגובות לפוסט “ממשיכים לרוץ..”

post_author." -->\n"; ?>
  1. vandersister הגיב:

    הצפת אותי בגל ענק של נוסטלגיה עם האזכור של טייפ דאבל-קאסט… אח, שעות של הנאה עם המכשיר המופלא הזה 🙂

    לגבי הרבנים: אישה לא יכולה להיות עדה, מה? שיט. איך שרציתי לומר להם שאתה פסול-חיתון 😛

  2. […] וגואה בי בכל יום מחדש. יש לי הרגשת קבס מלשמוע איך חבורת פרזיטים, אוכלי-חינם, גורמים כל כך הרבה בלאגן ל-90% הנותרים של […]

  3. ולנסיה הגיב:

    תוסיף לעניין כלה שעלתה לארץ בינקותה עם אם חד הורית שגרה בצפון ותבין למה אחי ייעזר בשירותיו של רב רפורמי בחתונתו הצפוייה בקרוב.

    חבל רק שאפילו חתונה דתית לא "נחשבת" במדינה שלנו כי היא לא מהזרם הנכון, והם יאלצו לטוס לקפריסין או לפראג לצורך רישום נישואיהם.

  4. Guy הגיב:

    כן, הא? את לא לבד, ולנסיה..
    יש לי כמה וכמה חברים שלא יכלו להתחתן בארץ, ונאלצו לעשות זאת במדינה אחרת. אחד הזוגות למשל, לא יכלו להתחתן, כי הוא "כהן" והיא גרושה, ואלוהים יודע למה לעזאזל הם מתכוונים בזה.
    האיש לא התייצב מימיו בתפקיד כהן. הוא בחר באהובתו, שהיתה נשואה פחות משנה למישהו, ללא ילדים, ואני לא מבין על מה כל הבלאגן. לפחות אז אפשר היה להתחתן עוד באיטליה, אז יצא להם טוב..

    המדינה הזאת מגעילה אותי מבחינה דתית.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות