לפני שאתם מחרימים את ישראל
הנה קטע וידיאו חביב למדי, שנחת הבוקר על שולחני..
האמת?
נהניתי מכל רגע (למרות שאני לא בטוח כמה מכל ההמצאות האלה, אכן נכתבו או הומצאו בישראל):
הפמיניזם הרדיקלי – חלק א'
דיסקליימר: אני חושב שניתן להגדיר אותי כפמיניסט, אך מאוד לא רדיקלי. ליתר דיוק, אני רואה עצמי כפמיניסט ליברלי (עם נטיות סוציאליסטיות, פה ושם). אני מאמין בשיוויון זכויות מלא לשני המינים, אני מאמין שבנושאי השכר לנשים יש קייס רציני מאוד, ולא רק בכך. יש אפליה ידועה לרעה בנושאים מסוימים אחרים. עם זאת, אני לא מאמין במלחמות חורמה או מה שמוגדר כ"מלחמת המינים" – לא כאשר היא מופנית נגד נשים ולא כשהיא מופנית נגד גברים.
לפני שאתחיל, 2 הערות:
הערה 1:
הנושא של הפוסט הזה הוא עדין, בלשון המעטה. אני יודע שקיים מצב, בו אני אבעיר את חמתן של כמה מקוראות הבלוג (כל השתיים וחצי). ובכל זאת – זה נושא שהתכוונתי לטפל בו ולכתוב עליו כבר זמן רב, ועד כה לא מצאתי את המילים הנכונות, או אם לומר את האמת – את הטריגרים הנכונים, כדי להעלותו לאתר הזה. בשבוע האחרון 'קיבלתי' את הטריגרים הללו, ואני מתכוון לכתוב עליהם כאן ללא התחנפות.
אני אשמח לדיון תרבותי בנושא הזה.
הערה 2:
בגלל שכתיבת הפוסט הזה התארכה מאוד, הפוסט יחולק לסדרה של 3 פוסטים, אשר יפורסמו ביומיים הקרובים:
חלק ראשון – קצת על הפמיניזם, מחשבות על הצעת חוק החדשה (הטרדה מינית תיחשב כתאונת עבודה), מעט על תקנה 2.5 וגם על מחקרים בנושא אלימות.
חלק שני – על חוזקן של קבוצות פמיניסטיות בתעשיית הבידור האמריקאית, וקצת על תסמונת 'מלכת הדבורים'.
חלק שלישי – הסברים מפורטים יותר על תקנה 2.5, ועדות של נפגע של התקנה הזו ושל הפמיניזם הרדיקלי. בחלק זה, אני גם אסכם ואסיים את הסדרה.
בנוסף, במהלך סדרת הפוסטים הללו, אני אעלה כמה טיעונים על למה כדאי לנשים חזקות ועצמאיות, המאמינות בשוויון זכויות מלא, להתרחק מארגונים לוחמניים קיצוניים.
הקדמה קצרה (הגדרות):
גישת הפמיניזם מתחלקת ל-3 קבוצות עיקריות:
• הפמיניזם הליברלי – מנסה לשפר את מצב הנשים במסגרות הקיימות (הקלות לנשים עובדות, למשל).
• הפמיניזם הסוציאליסטי – נאבק ליצירת שיוויון בין המינים ובין המעמדות (מחזיק בשני כובעים).
• הפמיניזם הרדיקלי – לוחם כנגד הדיכוי והכוחניות הגברית ומטיף להתארגנות נפרדת. (עיין ערך: מרב מיכאלי). רואה בכוחניות הגברית מקור דיכויין של הנשים, לוחם להתארגנות נפרדת של נשים.
חלק ראשון:
ביום חמישי האחרון, פורסמה הצעת חוק חדשה, שתבדוק מצב בו הטרדה מינית תיחשב כתאונת עבודה. את ההצעה הגישו חברות הכנסת אורית זוארץ (קדימה) וציפי חוטבלי (ליכוד), בשיתוף תנועת ויצ"ו. ההצעה אמורה להתווסף כתיקון לחוק הביטוח הלאומי, כך שנפגעות הטרדה מינית תקבלנה תמלוגים מביטוח לאומי בעקבות הטרדה מינית.
קשה אפילו להתחיל לתאר את הנזק שהצעת החוק הזו עלולה להביא עימה. אבל אני אנסה בכל זאת:
להמשך »
כוחה של משטרה בישראל
אני רוצה לראות פה הרמת ידיים, חברים: מי חושב שמשטרת ישראל תמיד אומר את האמת ולעולם לא משקרת?
טוב, עזבו – אם הרמתם ידיים, בכל מקרה אני לא רוצה לראות אותן, אז טוב שאני יושב מהצד הזה של הצג, ולא לידכם.
בעבר כבר היו לי כל מיני היתקלויות אישיות עם כוחה של המשטרה לזרוע שקרים, כך שזה לא מאוד מפתיע אותי, ועדיין – השבוע זה קרה שוב:
בהפגנה של השמאל מול משרד הביטחון, נעצר ביום שני שעבר בחור בשם מתן כהן, בעילת "תקיפת שוטר".
על העילה הזו אני שומע כל הזמן, והיא לרוב מאוד מופרכת, כי לרוב האנשים יש שכל לא להתנגד למעצר. משום מה, כל יומיים שומעים על מישהו ש'מתנגד למעצר'.
הפעם, למתן כהן היה אליבי מאוד מוצק – צילמו את המעצר שלו, ונראה שהוא הורם באוויר, ונלקח לניידת ע"י שני שוטרי יס"מ. אז כן, היתה התגרות מצידו, שהסתכמה בצעקה: "חבר'ה, בואו לכביש!". זהו. לא הורמה אף יד שלו לכיוון שוטרים או אחרים. בכל זאת, המשטרה עצרה אותו.
הנה האליבי של מתן כהן:
האם היתה פה תקיפה של שוטר? האם היתה עילה אמיתית למעצר הזה? מן הסתם התשובה היא חד משמעית – לא.
במדינה נורמטיבית, בית המשפט היה בודק את כל הראיות, כולל אלו של הסנגור, כמובן, לפני החלטה להאריך מעצר של חשוד בתקיפת שוטר, נכון? אז מתברר שוב – שאנחנו לא ממש מדינה נורמטיבית. הנה מה שקרה בפועל (ציטוט מיו-פוסט):
להמשך »
שק החבטות של השכונה
אז מה היה לנו השבוע?
מדינה שיורה לעצמה ברגל (לפעמים נדמה שבשתיהן), ואנשים ששמחים לאידה, כאילו הם לא חלק ממנה.
אז כן – לישראל יש לא מעט חסרונות, כפי שכבר ציינתי, ועדיין , אולי זה ייראה לחלקיכם כמו סתירה – אני חושב שישראל נהגה נכון בכל מה שקשור למשט השבוע. יותר ויותר פרטים מוכיחים לי את זה, ואין לזה שום קשר לפרופוגנדה זו או אחרת*.
בניגוד ללא מעט אנשים בבלוגוספירה הישראלית, שחושבים שאנחנו הורגים ילדים קטנים בעזה לשם השעשוע, או סותמים פיות לחברי כנסת ערבים-"ישראלים" (תסלחו לי שאני לא ממש רואה במי שמנסה לדפוק אותנו מכל הכיוונים, כישראלים של ממש), אני מרגיש נוח לגמרי, כשעולה ההצעה לשלול את אזרחותה של ח"כ חנין זועבי, שהשתתפה במשט, ומשקרת במצח נחושה, כאחרון "צדיקי החמאס", על מה שהתחולל שם.
לדבריה, היא לא ראתה אלימות על הספינה מצד משתתפי המשט, והיא מוכנה להעיד על כך בכל בית משפט בינלאומי. הייתי פוטר את זה בבעיית ראיה קלה של הח"כ הנ"ל, אלא שברור שלא זו הבעיה אצלה. יש לה פשוט ראייה מאוד-מאוד סלקטיבית. וכמי שמוכנה להעיד נגד המדינה שהיא אמורה לייצג, אני לא רואה אותה כמי שאמורה להיות לה אזרחות ישראלית. נכון, מילותיו של ח"כ פלסנר על היותה "רווקה בת 38", ושתנסה כך את מזלה בעזה, היו אמנם לא במקומם, אבל אני בהחלט כן מבין את אלה שלא רצו לתת לה לקבל במה בפרלמנט הישראלי, אחרי פעילותה האנטי-ישראלית כל כך.
ברור לי שאני עלול להעיר את חמתם של בלוגרים רבים בסביבתי, אבל התמימות הזו, כאילו ישראל אשמה בכל מה שהתרחש שם, מרגיזה בלשון המעטה.
להמשך »
חכמים על חלשים
הנה המדינה הנפלאה שלנו – פועלת שוב "למען" אזרחיה.
והפעם – המשטרה ומשרד הבריאות סוגרים את תחנת חלוקת קנאביס הרפואי בצפון.
ועל מי הם פועלים?
שוב על החלשים – אלה שלא יכולים לצעוק.
אלה שזקוקים למריחואנה הרפואית מתוך צורך, לא מתוך איזו גחמה או סחר.
אחרי מה שקרה לפני חצי שנה, כשהמשטרה עקרה שתילים של קנאביס בבית הגדיול הזה של "תיקון עולם", הנה הם עושים זאת שוב.
זה מרתיח וזה מגעיל!
גועל נפש.
פשוט גועל נפש.
כמעט בא לי לאחל לחבר'ה האלה במשטרה ובמשרד ה"בריאות" (עאלק. לא נראה שבריאות עומדת בראש מעייניו של המשרד הזה), שיזדקקו יום אחד לצמח המרפא הזה, שנותן עוד קצת תקווה, ועוזר לחולים לחיות טוב יותר.
אולי לא מאוחר מדי
אני מעוניין לחלוק עימכם מייל שקיבלתי לפני כמה ימים לתיבה שלי.
המילים בו הן חריפות מאוד, חלקן אף מתלהמות.
לצערי, רוב רובו של מה שנכתב שם הוא אמת לאמיתה, וזה כואב – כמו רוב האמיתות במדינה הזו.
אני אתן הפעם למילים הללו לדבר בעד עצמן, בעיקר כי אני לא חושב שהן זקוקות לפרשנות שלי:
אני לא עורך דין ולכן לא אטרח לנסות להתבטא בשפה משפטית או תרבותית, ולו רק בגלל שבישראל גם המערכת המשפטית וגם התרבות שוות לתחת.
אין לי מושג איך שרדו עד היום, אוסף החולירות אשר מנהל את המדינה הארורה הזו.
אין לי מושג איך זה, שהמון של אידיוטים (אנחנו), לא מוריד מהעץ את נוגשי העבדים, את האפסים הנצלנים אשר לא מייצר דבר מלבד צרות, וגם את זה מייצר על חשבוננו.מתי קרה שהרשות המחוקקת והרשות המבצעת התאחדו תחת דגל הרשויות והחלו בתעשיית הדוחות והקנסות בשם הקופה להשלמת הכנסות המדינה?
מתי קרה שבשם דת שאינני מאמין בה עלי לממן בחורי ישיבה ומוסדות חינוך דתיים?
מתי התחיל להיות עדיף להרוג מישהו מאשר רק לפצוע אותו?
מתי קרה ששוטר הפך לאוייב ומורה הפך לליצן?המדינה הפכה מגוף אשר מטרתו לשפר את מצב התושבים, לגוף אשר מנסה רק למצוא את הגבול העליון לניצול ולסחיטת האזרח, מבלי לגרום למהפיכה או למלחמת אזרחים.
חכו.. יש לזה עוד המשך..
להמשך »
קהל שבוי
במהלך השבוע הבא, בתאריכים 5.6 וב-9.6, ייערך פסבטיבל Pic.nic בגני התערוכה בתל אביב.
גולת הכותרת של שני ימי הפסטיבל, הן הופעות חיות של Placebo ושל ה-Pixeis בהתאמה.
אין ספק, ששוקי ווייס הצליח להביא כמות יפה של אמנים מצוינים להופעות האלה, וסחתיין עליו.
אבל כאן מגיעה נקודה שאני רוצה להתעכב עליה, כי היא פשוט מעצבנת אותי כל פעם מחדש, ומארגני ההופעות האלה כבר לא מתביישים לנצל את הקהל השבוי שלהם בצורה מחפירה.
הרשו לי לרגע לצטט לכם מתוך האתר של פיק.ניק, תחת "כדאי לדעת" שתי Q&A:
Q: אני רעב / צמא. מה אוכלים / שותים שם?
A: כדי שלא תישארו רעבים / צמאים, באתר יעמדו דוכני מזון / שתיה. לא תותר כניסה עם בקבוקים או פחיות מכל סוג! אנא קחו זאת בחשבון.Q: האם אפשר יהיה להשתמש בכרטיסי אשראי בדוכנים והברים באתר המופעים?
A: בחלקם כן, בחלקם לא.. ובכל מקרה זכרו תמיד: "החיים קלים עם מזומנים".
ועל השאלה השניה אני אומר: "אמאש'ך קלה עם מזומנים".
הדבר הזה פשוט מרתיח אותי, וזו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בגועל הנפש הזה. בפסטיבל הג'אז השני של קיסריה ב-2006, נתקלתי בתופעה המכוערת הזו, כששומרים בכניסה, לבושים במדים שמאוד דומים למדי המשטרה (אך לא היו אלה שוטרים בפועל), ניסו להשתמש בכוח סמכותם, כדי לא לאפשר לי להכניס בקבוק שתיה שהיה לי בתיק, למתחם ההופעה.
להמשך »
צפו לפרק ב'
רק אתמול קרה הסיפור המזעזע הזה, והעולם תוקף.. אותנו.
למי שלא ברור – הולך להיות פרק ב' לסיפור הזה. וגם פרק ג'. וגם ד'.
בגרמניה מכינים כבר את הספינה הבאה. והמערב שותק. אין ספק: המשט הזה ימשיך. בממשלה יש כבר קולות של הכאה עצמית.
אולי בפעם הבאה תישקלנה אופציות נוספות וייעשו 'תיקונים' – אבל צריך להבין, שהתוצאה תהיה וצריכה להיות אותה תוצאה (אולי מינוס כמה הרוגים, בשביל המצלמה ופלוס הסברה טובה יותר). כי זה מה שמנסים לעשות כרגע. ישראל הפכה לשק החבטות העולמי.
אני חושב שהעדויות הכי גדולות לזה, מצוטטות הבוקר בטמק"א:
פרשן "האינדיפנדנט" הבריטי, רוברט פיסק, בחר למתוח ביקורת חריפה על מנהיגי העולם ועל היד הרכה שהנהיגו כלפי ישראל. "הם פחדנים מדי כדי להציל חיי אדם", כותב פיסק ומתאר את תגובתו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, כ-"מוגת לב". פיסק פונה במאמר גם למנהיגי בריטניה, דיוויד קמרון וניק קלג, ושואל "איפה הייתם אתמול?". הוא דורש מממשלתו לגנות בחריפות את מעשיה של ישראל, שלדבריו "התרגלה להרוג ערבים, ועכשיו הורגת גם טורקים ואירופים".
יתרה מכך:
"הדעה הרווחת: בשם הביטחון ומבלי שעמדה בסכנה של ממש – פגעה ישראל בשיחות הקרבה, סיבכה יחסיה עם ארה"ב, חיבלה במאמצים נגד איראן ושלחה את טורקיה עמוק יותר לזרועותיו של האיסלאם"
Say What???
אנחנו? אנחנו שלחנו את טורקיה לזרועות האיסלאם?! למישהו שם נדפק המוח? איפה היו כל אותם צעקנים מצרפת, גרמניה, בריטניה, ארה"ב וכל שאר ה'חברות' שלנו בשבוע האחרון? לא, כי אני באמת תוהה איפה לעזאזל הם היו עד כה.
אז עכשיו אנחנו אחראים לזה שארה"ב תיכשל בvטלת סנקציו, על איראן (סהדי במרומים אם אני מבין את הקשר.. ), ויש 'גורמים בממשל', מי-שזה-לא-יהיה, שיש להם את החוצפה להאשים את ישראל בעיתוי של זה.. כאילו זה היה תלוי בנו – כן? צריך אולי להזכיר למישהו שם, שאת המשט לא אנחנו בחרנו, ובטח שלא את התאריך! אבל מישהו קצת 'שכח' את זה שם..
ה"טיימס" הלונדוני ה"מתון", מצוטט כמי שטוען שישראל היתה צריכה לחשוב פעמיים, לפני שהיא מתעמתת עם אזרחים טורקים, 'במיוחד כשהמצב ביניהן מעורער גם ככה'. הא?
ה"גרדיאן" בכלל יוצא מגידרו ומדעתו. הכותרת: "הירצחם של פעילי השלום – זהו המסר של ישראל לעולם". פעילי שלום??? ראאד סאלאח הוא פעיל שלום??! ממתי?
מעניין שכל העתונים האלה, ועוד רבים אחרים, מתעלמים מהפרובוקציה, כפי שהתעלמו ממנה בשבוע האחרון, ובכלל – ונוח להם לחבוט במדינה קטנה, שהטענה כלפיה היא שהיא אחראית למה שקורה בתוך טורקיה, לעיתוי המשט, לסנקציות על איראן, להחלטות ממשל ארה"ב ועוד כהנה וכהנה. ואף לא אחד מהם חושב שזה מופרך.. מדהים..
