קהל שבוי

במהלך השבוע הבא, בתאריכים 5.6 וב-9.6, ייערך פסבטיבל Pic.nic בגני התערוכה בתל אביב.
גולת הכותרת של שני ימי הפסטיבל, הן הופעות חיות של Placebo ושל ה-Pixeis בהתאמה.
אין ספק, ששוקי ווייס הצליח להביא כמות יפה של אמנים מצוינים להופעות האלה, וסחתיין עליו.

אבל כאן מגיעה נקודה שאני רוצה להתעכב עליה, כי היא פשוט מעצבנת אותי כל פעם מחדש, ומארגני ההופעות האלה כבר לא מתביישים לנצל את הקהל השבוי שלהם בצורה מחפירה.
הרשו לי לרגע לצטט לכם מתוך האתר של פיק.ניק, תחת "כדאי לדעת" שתי Q&A:

Q: אני רעב / צמא. מה אוכלים / שותים שם?
A: כדי שלא תישארו רעבים / צמאים, באתר יעמדו דוכני מזון / שתיה. לא תותר כניסה עם בקבוקים או פחיות מכל סוג! אנא קחו זאת בחשבון.

Q: האם אפשר יהיה להשתמש בכרטיסי אשראי בדוכנים והברים באתר המופעים?
A: בחלקם כן, בחלקם לא.. ובכל מקרה זכרו תמיד: "החיים קלים עם מזומנים".

ועל השאלה השניה אני אומר: "אמאש'ך קלה עם מזומנים".

הדבר הזה פשוט מרתיח אותי, וזו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בגועל הנפש הזה. בפסטיבל הג'אז השני של קיסריה ב-2006, נתקלתי בתופעה המכוערת הזו, כששומרים בכניסה, לבושים במדים שמאוד דומים למדי המשטרה (אך לא היו אלה שוטרים בפועל), ניסו להשתמש בכוח סמכותם, כדי לא לאפשר לי להכניס בקבוק שתיה שהיה לי בתיק, למתחם ההופעה.

התירוץ שלהם היה:
שחס וחלילה לא ישתמשו בבקבוקים או בפחיות ככלי נשק, או כאמצעי זריקה לכיוון הבמה, או שקר-כלשהו.
עכשיו – אם לא היו מוכרים שתיה בכלל בתוך המתחם, ניחא.
אבל בתוך המתחם היו המוני 'גזלנים', ולא פחות – היו שם מסעדות ובתי קפה, אשר מכרו בקבוקים ופחיות במחירים מופקעים. שנה מאוחר יותר אפילו כתבתי על זה אצל עירא, חודש לפני שהחלטתי לפתוח את הבלוג הזה.

זו פשוט חוצפה ממדרגה ראשונה. גם הפעם, במתחם ההופעות של גני התערוכה, הם עושים את אותם דברים, שלמיטב ידיעתי, הם בניגוד לחוק הגנת הצרכן (או משהו בסגנון). מארגני הפסטיבל בעצם "כולאים" אותי עם אפשרות מופקעת אחת, בלי אפשרות למצוא מחיר אטרקטיבי יותר. אמנם הבאת שתיה מהבית תפגום בהכנסות של ה'גזלנים' למיניהם, אבל זה באמת לא אמור לעניין אותי. גם כשאני מגיע לקולנוע, אני יכול להביא איתי שתיה מהבית (וכשהמצב הכלכלי לא משהו – אני עושה את זה), ואין להם שום זכות לא להכניס אותי לאולם, אם הם מאפשרים להכניס שתיה לאולם, אשר נקנתה בקיוסק שלהם.

אז בפסטיבל קיסריה 2006, ממש רתחתי עליהם.
וכך גם בהופעה של להקת המטאל מגאדת', שהופיעה בחוף פלמחים אי-שם בשנת 2005 (הופעה שאני לעולם לא אשכח, בעיקר בגלל שהם הורדו מהבמה אחרי 4 שירים בלבד, ורק אחרי בדיקות סאונד של שעה וחצי(!) – מה שעיכב גם ככה את העלייה שלהם לבמה מ-23:30 לאחרי 1:00 בלילה).

אז מה עושים במקרים כאלו?
אני אספר לכם מה אני עשיתי, ואתם מוזמנים לעשות עם זה מה שבא לכם:
בהופעה של מגאדת' עוד הבלגתי.
אבל בקיסריה זה כבר עבר כל גבול, ונמאס לי שדורכים עליי ועל הזכויות שלי. הודעתי לשומרים שהם יכולים לקפוץ לי, שאני חולה סכרת, ושיש לי שם שתיה 'מיוחדת', שאני חייב אותה למהלך הערב. השומרת הראשונה לא השתכנעה בקלות. ואני באמת לא אוהב להתעצבן ולצעוק. הסתכלתי לה בעיניים, ואמרתי לה, שאני דורש את השם שלה, טלפון, וגם של האחראי עליה, ושאני רוצה להבהיר לשניהם, שאם תהיה לי נפילת סוכר במהלך הערב, זה על אחריותם הבלעדית. היא הסתכלה עליי במין מבט רדוף. היה לי ברור שהפעם עליתי על משהו. היא קראה לאחראי עליה, וחזרתי בדיוק על המשפט שאמרתי לה – שאני דורש את שמו, מס' הטלפון שלו, וכל פרט מזהה אחר, שיאפשר לי לתבוע אותו אישית במקרה ויקרה לי משהו במהלך הערב.

מיותר לציין שנכנסתי עם בקבוק השתיה שלי, שהבאתי מהבית.

זה אולי מעשה לא כל כך אתי, ואולי זה ניצול של המחלה שלי (אני באמת סכרתי – אבל אין שום 'שתייה מיוחדת' בעולם הזה לחולי סכרת). האמת היא שגם הרגשתי לא נוח עם זה אחר כך, כי אני באמת לא אוהב לנצל את מצבי הרפואי כדי להשיג הטבות. מאז שחליתי ב-FMS, לא עשיתי שום דבר שמתקרב לזה (למעט פעם אחת, בה קניתי כרטיס להופעה בהנחה של איזה 10 שקלים, ובעל הבית חשב שהוא יצליח לאלץ אותי לעמוד במהלך כל ההופעה – דבר שאני פשוט לא מסוגל לעשות עם הכאבים וכל זה).
וד"א – בתוך המתחם בקיסריה, קניתי לי גם משהו לאכול, מאחד ה'גזלנים'.
אבל – וזה אבל גדול – זו היתה החלטה שלי
. אני לא מוכן שיכריחו אותי לשלם עבור משהו, שהוא לא מחויב המציאות, ונמכר במחירים מטורפים (10-12 ש"ח לפחית שתיה קלה, למשל).

כאמור – עשו עם הסיפור הזה מה שתרצו.
לי ברור דבר אחד – להופעה של אוזי בספטמבר (קניתי השבוע כרטיסים!) – אני מגיע עם שתיה מהבית, ושכולם יקפצו.

ועכשיו – אחירי שקצת נרגעתי, הנה משהו חמוד ששי שלח לי לפני יומיים:


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

12 תגובות לפוסט “קהל שבוי”

post_author." -->\n"; ?>
  1. שמוליק הגיב:

    למה "חוצפה"? שיעשו מה שהם מבינים, ואתה (הצרכן) תעשה מה שאתה מבין. זכותך לא ללכת להופעות אם המחיר הנלווה לכרטיס לא נראה לך.

    לא?

    • Guy הגיב:

      שמוליק, יש לי בעיה עם ההתניה הזו.
      כשאני קונה כרטיס להופעה, אני קונה כרטיס להופעה.
      אני לא קונה כרטיס שכתוב עליו "בבקשה תדפקו אותי".

      אין שום קשר בין השניים, ואני לא חושב שמותר להתנות את הכניסה שלי להופעה עם/בלי בקבוק שתיה, או כל דבר אחר שהם מוכרים בתוך המתחם.

      תחשוב על זה רגע. בוא אני אתן לך דוגמא:
      אתה מגיע להופעה, ואומרים לך להוריד את החולצה, כי מותר להיות רק עם חולצה של האמן שמופיע. אבל אין לך חולצה כזו. "במקרה", הם מוכרים את החולצה הזו ממש פה, במחיר של 150 ש"ח.
      עכשיו – אתה יודע שזו בסה"כ טי-שירט פשוט עם הדפסה דפוקה, ושהיא שווה אולי 20 שקלים במקרה הטוב.
      אתה חושב שהדבר הזה יעבור בשקט?

      מקרה אחר, שגם אותו עברתי לפני 15 שנים בהופעה שהיתה בסינרמה בתל אביב: השומרים הכניסה דרשו ממני להסיר טבעות, עגילים ותכשיטים שהיו עליי (מה לעשות, סתובבתי עם הדברים האלה אז), וכך גם משאר הדברים. אך משום מה – מהנשים לא ביקשו לעשות דבר דומה.
      הסיבה שהם נתנו לנו: הטבעת/עגיל באוזן, עלולים לשמש לי לאלימות בתוף המתחם.

      היום לא הייתי נותן לדברים האלה לעבוד עליי.

      • שמוליק הגיב:

        אני לא כ"כ הולך להופעות, אבל אם זה מנהג ידוע שאסור להכניס שתייה, אז אין לי בעייה עם זה. אפילו אם הם מוכרים שתייה בתוך המתחם.

        ואני אומר את זה בתור מבריח סידרתי של מזון ומשקה לאולמות קולנוע. לא שכ"כ חשוב לי לבלוס תוך כדי, אבל חשוב לי להתגבר על הבדיקה שלהם, ולפעמים מתחשק לי משהו שלא מוכרים בד"כ באולם (כגון קפה קר). זכותם למכור פופקורן באיזה מחיר שהם רוצים, אבל ככל שהם מייקרים את המזון באולם, ככה יש לי (לציבור) יותר מוטיבציה להבריח פנימה אוכל, והם צריכים לקחת את זה בחשבון.

        האם באותה הזדמנות שביקשו ממך להוריד עגילים הם מכרו עגילים בתוך המתחם? האם הם ביקשו ממך להוריד בשביל שתקנה עגילים חדשים בתוך המתחם?

        • Guy הגיב:

          במקרה הספציפי הזה דווקא לא.
          סתם היתה אפליה מסריחה בין גברים לנשים. כאילו שמי שרוצה לא יכול לדקור או לפגוע במישהו אחר – זה לא שהיו חסרים אמצעים לכך.

          הדוגמא השנייה שנתתי, היא יותר על מנת להגחיך את ה"סיבות" שמוצאים כדי לגרום לך לא להכניס מוצרים מסוימים לתוך האולם/הופעה.

  2. עדו הגיב:

    אז פתרת את הבעיה שלך מול השומרים שרק מילאו את תפקידם – חוקי או לא. האמת? יש כאן מקום לחוק בכנסת שיאסור על דברים כאלו כי רוב הקהל מציית למה שאומרים לו ולא יודע שזכותו למחות וגם אי אפשר לדרוש מהשומר שמקבל משכורת לא לאכוף את התנאים (יגידו לו שיילך הביתה אם לא מתאים לו לעבוד פה).
    אבל בין חוק בכנסת ובין עשיית שרירים על השומר בכניסה אפשר אולי פתרון אחר – לא לקנות כרטיסים למופעים כאלו , חרם צרכנים אחד או שניים יסדר את הראש לכל הזכיינים מהר מאד.

    • Guy הגיב:

      לצערי, חרם צרכנים אף פעם לא הצליח אצלינו באמת.
      יש יותר מדי אנשים שמאמינים בסיסמא הזו של "הכושי עשה את שלו" (וסליחה על חוסר ה-PC). הם לא יזיו את התחת שלהם בשביל דבר כזה.
      ואני גם אגיד לך למה – כי לא בכל יום מביאים לך את הפיקסיז לארץ. אז הקהל מרגיש שעושים לו טובה גדולה – ואז הם מרכינים את ראשם, ומקבלים כל גזירה.

      מה לעשות שאני לא מוכן שידרכו עליי יותר.

      וזה לא עניין של לעשות שרירים על השומרים. אם בעל הבית היה נמצא שם, הייתי אומר לו את אותם דברים ובאותו טון. אם השומר, או האחראי על השומר, פועל "לפי פקודות", זו בעיה שלו. אני לא משלם לחברת האבטחה, אני לא אחראי לחוקים המטומטמים שהם מנסים לאכוף – ומבחינתי, הוא הנציג של החברה שעומד מולי.

      ד"א – זה נכון לגבי כל חברה שנותנת שירותים (ותאמין לי – עבדתי בתור נותן שירותי תמיכה למיניהם בכמה חברות). גם אם נציג השירות לא קובע את החוקים בעצמו, מבחינתי הוא זה שמייצג את החברה, והוא זה שצריך לתת לי פתרונות באותו רגע.
      אם מנהלי החברה היו קצת יותר הגיוניים, לא הייתי צריך לדבר כך אל השומר, ולא לאף אחד אחר.

      • שמוליק הגיב:

        jרם צרכנים הוא למעשה אוסף של אנשים שאומרים "בתנאים האלה זה לא כדאי לנו".

        במצב שאין מסה קריטית של אנשים שאומרים את זה (ולמעשה גם אתה לא אומר את זה) אז מבחינתי הדרישה לקנות אוכל רק במתחם (בפועל זו המשמעות של הדרישה לא להכניס אוכל) היא דרישה מידתית. אם הזכיין יכול להנות מזה שהקהל יקנה אצלו אוכל, אז למה שהוא יוותר על זה? הוא שם בשביל העסקים, ולא מדובר באיזה שירות חיוני לציבור. הייתי מבין אילו היה אסור להכניס אוכל לבתי חולים בשביל שתקנה במזנון. אז זה באמת היה לא מידתי.

        נניח שכרטיס היה עולה פי 2 והמזון במתחם היה עולה פי 4, כבר היו לך יותר אנשים שיגידו "זה יקר מדי בשבילי".

        כלומר בשורה התחתונה זה עניין של איזון כלכלי. יש מספיק אנשים שכדאי להם להוציא X על הופעה כזו, ולכן הזכיין משתדל למצות את פוטנציאל הרווח על ההשקעה שלו (השקעה שסיכון בצידה).

        • Guy הגיב:

          שמוליק – זה לא שניא לא יודע למה מפיקי האירועים הללו עושים את זה.

          אבל הנה, אפילו הטיעון שלך, נופל פה בדר הברור ביותר: "לא מדובר באיזה שירות חיוני לציבור" לדבריך – וזה נכון! זה בהחלט לא שירות חיוני לציבור!
          דווקא בגלל זה – אין שום סיבה שהוא לא יאפשר לי להביא את מה שאני רוצה איתי, כל עוד זה לא מסכן את שלום הציבור.

          כמובן, שאם אדם מביא איתו סכין או כל כלי נשק אחר – זה כבר סיפור אחר לחלוטין.

  3. אני חושב שהייתי חולק עם דעתו של גיא אני לא בטוח שיש פה שירות חיוני לציבור אפילו אם אדם לצורך העניין מביא איתו סכין וכלי נשק אחר שעלול להורג,יש אנשים שיכולים להרוג רק בזכות זה שהם אלימים ולצערנו לא חסר במדינתנו אנשים כאלה חמי מזג ומוח שלא חושבים פעמיים ומוחקים אנשים כאילו היו סתם עוד איזה נייר של מחברת.

    • גיא הגיב:

      @הופעות – הכנסה של בקבוק שתיה להופעה חיה ו"אלימות" לא נמצאת אצלי על אותה הסקאלה. אבל אולי זה רק אני…

      • sorter הגיב:

        בקבוק שתייה נכנס בארץ לקטגוריית דברים מסוכנים כי אפשר לזרוק אותו. זו הסיבה שלמגרשי כדרוגל בארץ אסור להכניס בקבוקים.
        מצד שני, כשהכוונה היא למנוע שימוש אלים בבקבוק ולא לחייב אותך לקנות במקום, אז לא ניתן לרכוש אותם גם בפנים, וכמובן שניתן להכניס דברים אחרים.
        ולכן המקום היחד בארץ שעדיין ניתן למצוא טרופיות בכמויות חוץ מקייטנות זה במגרשי כדורגל…

        • גיא הגיב:

          @סורטר – טרופיות??! אתה רציני?? גדול!!
          אבל רגע! מה עם הקשיות המסוכנות האלו? לא ראית אף פעם את השפיץ הזה בצד הדוקר שלהן?
          תוחזרנה הטרופיות!

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות