שתי 'קטנות'
עוד שני סרטונים שקיבלתי היום במייל ורציתי לחלוק עמכם.
הראשון – נערך ע"י כל מעריצי הפיקסיז, שלא הגיעו מסיבות טפשיות לגמרי, מבקשים מהם לחזור בהם מהתמיכה שלהם בטרור האיסלאמי, ולא להתעלם מהעובדות:
השני – אם כבר מדברים על זכויות אדם וכאלה: שימו לב למשט של "דייגים" (שהיו בעצם פיראטים חמושים), שנתפס ע"י הצבא הרוסי. אז כן – ההסברה שלהם עובדת טוב יותר. חכו עד סוף הסרטון הזה, כדי לראות את החיילים הרוסים מפוצצים את הספינה הפיראטית בלב ים.
העניין הזה קרה לפני קצת יותר מחודש.
מישהו אמר על זה משהו בעולם..? נסו להזכיר לי, כי אתם יודעים כמה חדשות אני צורך, נכון? – לא יותר מדי.
האם שמעתם איזכור של הדבר הזה? האם רוסיה נערכה לחרם בינ"ל?
נסו למצוא באינטרנט כתבה על ה"הלם" בעולם על המעשה הזו, על זה שהם ירו באחד הפיראטים, ונתנו לו לדמם שם על הספינה. נסו, ולא תמצאו.
תמיכה ממקור לא צפוי (פוסט באנגלית)
This post is in English, due to the fact that I didn't have the will nor the time to translate all of the speech below. It's something I came across today, and I thing you should read this carefully.
A Few words about the speaker: Pilar Rahola is a Spanish politician, journalist and activist and member of the far left. Her articles are published in Spain and throughout some of the most important newspapers in Latin America.
Why don't we see demonstrations against Islamic dictatorships in London, Paris, Barcelona?
Or demonstrations against the Burmese dictatorship?
Why aren't there demonstrations against the enslavement of millions of women who live without any legal protection?
Why aren't there demonstrations against the use of children as human bombs?
Why has there been no leadership in support of the victims of Islamic dictatorship in Sudan?
Why is there never any outrage against the acts of terrorism committed against Israel?
Why is there no outcry by the European left against Islamic fanaticism?
Why don't they defend Israel 's right to exist?
Why confuse support of the Palestinian cause with the defense of Palestinian terrorism?
מוגי-לב או צבועים
תמיד יש להם תירוצים. תמיד.
האמנים מחו"ל תמיד הצליחו למצוא לעצמם את הסיבה למה לא להגיע לפרובינציה הקטנה ושמה ישראל. גם הביטולים האחרונים של הפיקסיז, הגורילאז סאונד סיסטמס, הקלארקסונס ואלביס קוסטלו הם תירוץ עלוב. כולם השתמשו בפוליטיקה במזרח התיכון, וב"כיבוש הישראלי", בצורה זו או אחרת, כדי לבטל הופעות שנקבעו מראש. והם לא הראשונים – לפניהם היו כאן ביטולים של הרד הוט צ'ילי פפרס, דפש מוד (שגם הגיעו אחר כך כדי לפצות) ועוד רבים אחרים.
אבל אם אפשר היה לפטור את אלה הקודמים בפחד על חייהם, שתסלחו – אבל גם הם וגם אני יודעים שזה בולשיט אחד גדול – את האחרונים קצת קשה יותר לפטור בזה.
תקראו להם פחדנים, תקראו להם צבועים – הכל נכון, וזה באמת בלשון המעטה.
למה צבועים?
אנשים רבים בישראל שילמו ממיטב כספם כדי להיות בהופעה של האמנים האלה, שנראה שאמנות זה הדבר האחרון שמעניין אותם. לימין ולשמאל, לפוליטיקה האיזורית – לכל אלה אין שום קשר לזה שם מבטלים את הופעתם ברגע האחרון. מה שמעניין אותם זה כסף. עוד ועוד כסף. פשוט אין להם איך לגמור את החודש, המסכנים. כמה מיליונים בעו"ש לא מספיקים להם. אני ממש מרחם עליהם.
תשאלו – איך הגעתי למסקנה הזו?
להמשך »
קצת לצאת מהכבדות
אתמול, כבר הצגתי איזה סרטון קליל, כדי לצאת קצת מהכבדות הזו, שאפיינה את הבלוג בשבועיים האחרונים (בעיקר מאז אותו משט).
היום החלטתי להמשיך עם הקו הזה (עד מחר. מחר האווירה העגומה חוזרת).
זהו סרטון מעולה, מצחיק עד דמעות!
באמת לא כדאי לכם להחמיץ אותו..
זהירות, ספוילרים!
הפוסט הזה כולל אזהרה בכותרת שלו.
שימו לב אילה, כי זה אמיתי, אך גם מאוד משעשע.
The Fine Bros מוציאים קטעי וידיאו עם ספוילרים מהירים לסרטים מוכרים, לתכניות ריאליטי, ויש גם מהדורות מיוחדות של ספוילרים.
שווה לעבור קצת על הערוץ שלהם ביוטיוב.
בקטע הוידיאו הזה, הם מנסים לעשות ספוילרים ל-100 סרטים בתוך פחות מ-5 דקות:
פאדיחת ה-iPhone 4G
כבר הרבה זמן אני טוען, שכל העניין הזה של האייפון הוא לא יותר מהייפ חסר בסיס. הכל פוזה.
זה צעוצע נחמד – אבל זהו. לא פחות ולא יותר.
כל האפליקציות בעולם לא ישנו עובדה פשוטה – לאייפון חסרים הרבה דברים בסיסיים, שליצרני סלולריים אחרים יש כבר ממזמן.
הדבר הברור ביותר – מולטי-טאסקינג. נוקיה כבר הוציאה לא מעט מכשירים (כולל ה-5800 שיש ברשותי), שמאפשרים מולטי-טאסקינג חלק וללא בעיות. גם המצלמה של האייפון היתה בסדר ולא יותר, וגם כל השאר. האייפון נבנה על הייפ, ו.. זהו בעצם.
ביום שני האחרון, הציגה אפל את הדגם החדש – IPhone 4G. וזו, כמובן סיבה למסיבה, נכון?
אז זהו.. שלא.
לסטיב ג'ובס, מלך המצגות וההצגות, קרו תקלות, שאי אפשר, שלא לתאר אותן כמביכות במקרה הטוב. הן מזכירות את מה שקרה לביל גייטס אי שם בשנות ה-90 של המאה הקודמת עם חלונות 98 (או זה היה עם 95.. אני כבר זקן מדי בשביל לזכור דברים כאלה). אבל הפעם זה חמור בהרבה: סטיב ג'ובס נתקל בבעיה להתחבר עם מכשיר מהדור הרביעי של האייפון, לרשת אלחוטית פשוטה (וידיאו בהמשך).
להמשך »
הפמיניזם הרדיקלי – חלק ג' ואחרון
הנה החלק הראשון בסדרה, והנה החלק השני.
חלק שלישי:
בחלק הראשון של הסדרה, הזכרתי בפסקה קצרה את תקנה 2.5, עליה חתמו דורית בייניש ועדנה ארבל.
אבל מאיפה הסיפור הזה התחיל?
כמה מילים על תקנה 2.5, כדי שתבינו מאיפה הגיעה:
בשנת 1993 הוציאה לשכת פרקליט המדינה למשטרה הנחיה מס' 2.5 : "מדיניות התביעה בהעמדה לדין של עד תביעה ו/או מתלונן שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה".
מטרת ההנחיה המקורית הייתה להגן על מתלוננים חסרי ישע, שחזרו בהם מתלונתם בעת המשפט בגלל לחצים. בעיקר היה המדובר בילדים המתלוננים על הוריהם.
מאז, הוכנסו להנחיה זו מספר שינויים ותיקונים, אך "הגדילה לעשות" הגב' עדנה ארבל (בזמן כהונתה כפרקליטת המדינה), כאשר שינתה את נוסח ההנחיה, כך שתחת אותה מטריה נכללו גם נשים (ורק נשים), אשר הגישו תלונה על אלימות במשטרה.
מאז כניסתו של תיקון זה, שולחים כמעט כל עורכי הדין את לקוחותיהן להגיש תלונה על אלימות במשטרה מיד בתחילת תהליך הגירושין מתוך ידיעה, כי גם כאשר תתגלה עובדת השקר, שהן לא תועמדנה לדין פלילי כאמור בחוק העונשין, אך גם מתוך ידיעה ברורה, שהגבר יורחק מידית מהבית ובכך ינותק ממעוזו, מילדיו ומרכושו. למעשה, בפועל בכך נקבעים פסקי הדין ותוצאות משפטי הגירושין עוד בטרם נפתחו בכלל ההליכים בבתי המשפט לענייני משפחה!
תקנה זו היוותה 'מתנה' גדולה מאוד לארגונים הפמיניסטיים הרדיקליים. זהו ניצחון חד משמעי שלהן.
אבל האם מדובר בניצחון של ממש?
בסופו של דבר, תקנה 2.5 היא חרב פיפיות – לא רק שהיא לא מצמצמת את אי-השוויון בין גברים לנשים, אלא שהיא מגבירה אותו. אם זוהי המטרה של ארגוני הנשיםבאשר הן – דהיינו: נקמה בכל המין הגברי – סחתיין עליכן! הצלחתן!
אבל אני מניח שזה לא המצב. ארגוני נשים רבים, פועלים בדרכים לגיטימיות, על מנת לגשר על מה שחוקים אלו או אחרים עושים למלחמת המינים. הם מנסים לקדם את מעמד האישה בדרך שלא תדרוס אנשים, רק לצורך נקמה. נשים אילו לא מונעות מיצר של רוע או נקמה, אלא מתוך מחשבה, שכולנו צריכים לחיות על כדור הארץ הזה ביחד, ואנחנו צריכים לשלב ידיים, ולהפיק את המיטב ממה ש'נשי' ו'גברי'. מה לעשות, שאנחנו לא ממש יכולים להתרבות ללא שני המינים (אף על פי שיש רדיקליות למיניהן, שחושבות אחרת) – למרות המדע.
את הדוגמא הטובה ביותר לכך אפשר לראות בסין, בה יש משבר גדול מאוד: בגלל שמותר לזוג ללדת ילד אחד, כולם רצו בנים זכרים, עד שנותרה בעיה של "מחסור בנשים". גברים רבים נשארים רווקים, וסין הופכת להיות יותר ויותר זקנה, ללא דור המשך.
המצב הזה, שבו מין אחד נלחם בשני (ולא משנה מאיזה צד), הוא בעיה לשני המינים.
קצת לפני סיום, אני רוצה להביא בפניכם עדות של אדם, שעבר כמה דברים לא קלים "בזכות" תקנה 2.5.
זה אמנם דורש מכם לשבת כ-20 דקות וממש להקשיב, אבל אני בטוח שבשם ה"שוויון" תסכימו. או שלא (אחרי זה, הדיון ממשיך, אז אל תלכו).
הפמיניזם הרדיקלי – חלק ב'
המשך מאתמול.
חלק שני:
הנה עוד אנקדוטה קטנה:
אחד הסיפורים האחרונים שעומדים בעין הסערה בארה"ב, הוא מותו הטרגי של גארי קולמן, שנודע בעיקר כשחקן ב"על טעם ועל ריח" (אם לא נולדתם לפני שנות ה-80, עזבו – אתם גם ככה בטח לא שמעתם עליה), ונותק במהירות ממכונות ההחייאה ע"י אישתו, לאחר אירוע מוחי, שנגרם מנפילה בחדר המדרגות בביתו שלו. עד כאן, הכל נשמע סביר ולא נוגע לעניין הפמיניזם בכלל. אלא שבעבר, קולמן נחשד כמי שהיכה את אישתו, ואישתו נהגה בו בלא פחות אלימות (היא אף נאשמת עתה במותו). בעזרת עורכת דין פמיניסטית רדיקלית, קולמן הותקף בשידור חי: העו"ד שאלה אותו אם תקף באופן פיסי את אישתו, וגם אחרי שהוא השיב לה בשלילה, היא המשיכה לשאול אותו שוב ושוב את אותה שאלה, כאילו היא לא הבינה אותו. ברור היה שהשימוש בכוח, כלפי אדם שכבר עבר אירוע מוחי וסובל ממחלת כליות קשה, היא חסרת כל פרופורציה. רק תסתכלו אחר כך על ה"פסיכולוג" מספר (ובעיקר מתחנחן), שההתקפה על קולמן היתה מאוד 'מינורית'. נראה איך הוא היה מתנהג, לא איזה ערוכת דין היתה מאשימה אותו בדבר שלא עשה (ולבטח כשמדובר באשמה של אלימות).
ובאמת שזו רק דוגמא אחת ללוחמה הרדיקלית הזו, שגורמת רק נזק למי שבאמת מאמין בשיוויון זכויותיהן של נשים.
להמשך »
