זכויות האזרח ק’
בשקט, בשקט התפרסמה לה השבוע ידיעה קטנה במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות, וזו היתה כותרתה: "חשוד לא תמיד זכאי לטיוטת כתב אישום לפני שימוע – כך כתב ביהמ"ש העליון בעתירה שהגיש שמואל אורי". מתברר שבמדינת ישראל ה"נאורה" שלנו, אין שום חובה על המשטרה להציג את ההאשמות לחשוד, על מנת שיוכל לדעת מול מה עליו להתמודד ובפני אילו טענות עליו להתגונן. אני לא מצדיק את מר אורי בשום דרך, אבל ביהמ"ש קבע תקדים מאוד מסוכן בדחיית העתירה הזו. אם שוטר עוצר אותך על מהירות מופרזת, כפי שקרה לי לפני שנה, הוא יכול להוסיף לי סעיפים לדו"ח, ללא ידיעתי, וללא ידיעתו שלך עורך דיני, וזה יהיה מוצדק לחלוטין! (למען האמת – השוטר שעצר אותי אכן הוסיף שני סעיפים שכללו בריחה מהמשטרה ונהיגה מסוכנת ב"סלאלומים", דברים שלא היו מעולם, ועכשיו אני צריך להוכיח את זה בבית משפט בתחילת החודש הבא, מול מילה של שוטר). אז אכן – אנחנו כולנו שווים בפני החוק, אבל האם החוק עושה עמנו צדק? זו סוגייה שכדאי לבדוק אותה, קצת יותר לעומק.
ואם כבר סוגייה, הנה סיפור מעניין שקרה לי שלשום בלילה: איך שיצאתי מארוחת ערב אצל עופר, נסעה לידי מכונית לבנה, ואיזה ערס, ופרחה מחומצנת לידו, התחילו לקרוא לי להתקרב אליהם. בדר"כ אני יודע שזה מתכון לצרות, אז התעלמתי, אלא שלפתע שמתי לב ששכחתי את הספר החדש שלי אצל עופר, והתחלתי לשים פעמיי בחזרה לבניין שלו, תוך כדי שהערס ממשיך לקרוא לי, ושאני מחייג לעירא בנסיון לבקש ממנו שיוריד לי את הספר. רגע אחרי שהסתובבתי עם פניי לכיוון הבניין, תפס אותי מישהו בשרוול וצעק עליי להסתובב. מתברר שהבחור היקר היה שוטר במדים, והוא יצא אליי עם עוד שוטר, ומתברר שהפרחה המחומצנת היא אכן פרחה מחומצנת, אבל במדים. הם התחילו לצעוק עליי שלא מקובל עליהם שאני לא מקשיב להם. זאת כמובן, ברחוב חשוך, במכונית לא מזוהה (לא היו צ'אקאלאקות, ולא היה שום סימן שמדובר בשוטרים – קשה לראות מדים בתוך מכונית חשוכה ב-22:30 בלילה). השוטרת התחילה לשאול אותי בגסות אם הייתי פעם במשטרה, ואם אני פרצתי לאיזו דירה שם, לקחה ממני תעודה מזהה והלכה לבדוק בקשר, על מנת לוודא שאני לא עבריין מסוכן. למי מכם/ן שלא ברור לו/ה איך אני נראה – אני מפנה אתכם לתמונה בתפריט השמאלי של בלוג זה. מעולם לא היה איש שראה אותי וחשב ישר: "הנה עבריין". כך שהעניין שעשע אותי, מצד אחד, אבל היחס שלהם הרגיז מאוד, מצד שני. יש דרכים מנומסות רבות לפנות לכל אזרח, בין הוא חף מפשע או לא. "בוא הנה, בחור" היא לא אחת מהן, בעיקר כאשר המכונית והשוטרים בתוכה לא מזוהים. עירא, שראה חלק קטן מכל הסיפור, ניסה להתערב, אבל אחד השוטרים אמר לו ש"נראה אותך מנסה לקרוא לנו כשיפרצו לך לדירה". מהיכרותי עם עירא, לא נראה לי שזה יקרה. הם עוד עלולים להאשים את עירא בפריצה לדירה שלו עצמו, ה"חכמים". איזה כיף ש"המשטרה עם הפנים לאזרח". חבל שהם לא מסובבים את הגב. בעיטה קטנה היתה מחזירה אותם לפרופורציות.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
גיא, יש לך מראה מקום / reference לעניין השימוע וכתב האישום?
לא מצאתי את זה ברשת. חיפשתי אפילו באתר של בג"צ, וכנראה עוד לא העלו את זה. כאמור – זו היתה ידיעה קטנה במוסף "ממון" של ידיעות. אני יכול להראות לך את הכתבה עצמה, אם אתה מעוניין.
שירות לאזרח:
תוכלו לקרוא את פסק הדין כאן:
http://elyon1.court.gov.il/files/08/880/043/t02/08043880.t02.htm
סחתיין, איילת!
אני חיפשתי את כל פסקי הדין של פרוקצ'יה בחודש האחרון ולא מצאתי כלום!
בכל מקרה – פסק הדין הזה אכן מאושש את הכתוב לעיל. לפי מה שנכתב בפסק הדין, שימוע מוגדר כ"טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי", וככזה – לא חלות עליו זכויותיו של הנאשם. כמו כן, פסק הדין טוען כי "כל רשות תביעה תקבע, בהנחיות פנימיות… את דרכי ההודעה לחשוד ואופן קיום השימוע".
היועץ המשפטי טען בעבר כך: "יודגש, כי מוסד השימוע אינו מהווה תחליף למשפט, ואין תכליתו לשמש מעין 'משפט זוטא'. מטרת השימוע היא לאפשר לחשוד להציג טענותיו ולשכנע, כי חומר הראיות בעניינו או אינטרס הציבור אינם מצדיקים הגשת כתב אישום נגדו. במסגרת הליך זה ניתנת לחשוד ההזדמנות להעמיד את התביעה על טעותה, בין אם מדובר בטעות משפטית או טעות ראייתית".
לא ברור לי איך יכול נאשם בפוטנציה להפריך טענות "משפטיות" או "ראייתיות", ללא חומר החקירה. ביהמ"ש העליון טוען בהמשך פסק בדין, כי "הפרקטיקה שנוצרה היא גמישה".
היועהמ"ש הנחה בעבר, שאין צורך בהצגת כתב אישום, על אף שמדובר בתהליך שבו על הנאשם להגן על עצמו, ביהמ"ש העליון לוקח את החלק הזה בהנחיה של היועץ בלבד. במקרה כזה, אין לי מושג לצורך מה נותנים לנאשם תהליך שימוע בכלל. זה הרי מעמיס על בתי המשפט, עולה למשלם המיסים הון תועפות, והגרוע מכל – לא מאפשר באמת ובתמים לנאשם להפריך את הטענות נגדו!
מי אמר חלם ולא קיבל?!
אני לא מאמינה שאני הולכת לצדד בתביעה כאן, אבל קצת סדר צריך לעשות…
ס' 60א לחוק סדר הדין הפלילי הוא זה שקובע מבחינת החוק את מוסד השימוע. הוא קובע שכל אדם יכול לפנות בכתב לתביעה ולבקש שלא תגיש כנגדו כתב אישום.
השאלה היא מה צריך לתת לאותו אדם, כדי שיוכל לנצל באופן יעיל את הזכות שלו. הרי ברור, שאם אין לו מושג במה הולכים להאשים אותו, או מה יש לתביעה כנגדו, הוא לא יכול לנצל את הזכות הזו בשום דרך סבירה.
מצד שני, החוק גם קובע במפורש שאין לנאשם זכות מלאה לקבל את כל חומר החקירה (שאותו הוא מקבל ברגע שמגישים את כתב האישום).
אז הויכוח הוא בכל מקרה בין שני הקצוות האלה, ושני הצדדים מסכימים שהמבחן צריך להיות האם החומר שניתן לאדם מספיק כדי לאפשר לו לנצל את הזכות באופן סביר, או לא מספיק.
מה שפסק הדין אומר זה שאת רוב חומר החקירה (כלומר הראיות) צריך להעמיד לעיונו, וכן את האישומים באופן כללי, אבל לא את הטיוטה שהוכנה או שלא הוכנה.
זה עדיין בעייתי, לדעתי, כי הרבה מאוד פעמים כל הויכוח במשפט הוא בדיוק על השאלה כיצד ינוסח כתב האישום, אבל עדיין המרחק מהנקודה הזו עד להנחה לפיה לא יתנו לאדם את חומר החקירה, המרחק רב מאוד.
אפילו התביעה לא טענה לרגע שאת זה היא מבקשת.
עצם זה שעצרו אותך לבדיקה דווקא אומר שאתה נראה לגמרי לא חשוד.
ככה זה במשטרת ישראל. עוצרים לבדיקה דווקא את אלו שנראים הכי בסדר, ככה הסיכוי שהשוטר יימצא את עצמו במצב מסובך נמוך יותר.
השוטר לא רוצה להסתבך עם פושע אמיתי, כי אז ייצא תמיד כשידו על התחתונה. אם ינסה לעצור אותו הוא או יותקף פיזית או יפתחו נגדו חקירות (מוצדקות או לא) במחלקה לחקירות שוטרים.
בצורה הזו, השוטר גם יכול למלא דוח פעילות שביצע בדיקה/חיפוש וגם לא לקחת שום סיכון.
זה יכול היה להיות יותר משעשע אם כשבדקו אותך בדיוק היה עובר לידך אדם לבוש חליפת פסים (כמו מדי כלא בסרטים ישנים) עם מסיכת סקי כשהוא סוחב טלויזיה. שלא יהיה לך ספק, השוטרים היו מתעלמים מקיומו…
אל תדאג.. אין לי שום ספקות…