גפני – דעות ושקרים – חלק ב'
תקציר:
ישבה בראשי בימים האחרונים מחשבה לשבת ולנתח את הראיון שהעניק הח"כ משה גפני (יהדות התורה ויו"ר ועדת הכספים) למוסף של השבת של "ידיעות אחרונות".
לצערי, לא הצלחתי למצוא מהדורה מקוונת של הראיון הזה ברשת, ולכן החלטתי לשכתב את כל הראיון באופן הבא:
1. כל שאלה של המראיינות תוצג במלואה.
2. כל תשובה של גפני תצוטט באופן מדויק – מילה למילה – ובמלואה, למרות אורכה. תיאלצו להאמין לי, כשאני אומר שאינני מנסה להוציא את דבריו מהקשרם בצורה מגמתית, למרות שידעותיי בנושא הדת בישראל ידועות לכל קוראיי.
3. לאחר כל ציטוט, אני אכתוב את האמת או את דעתי האישית בעניין.
זהו החלק השני של הראיון.
למי שלא קרא – הנה החלק הראשון.
בואו נמשיך:
להמשך »
מי צריך אותם?
זה לא חדש שהעיתון "ישראל היום" הוא בעל אג'נדה ימנית-ביבי-נתיניהו-ית, ואף על פי, אני נהנה לפעמים לקרוא שם דברים, שרק שם (ואולי בערוץ 7) מעיזים להעלות על הכתב.
אחד מכותבי ה"דעות" הקבועים של העיתון, הוא ד"ר דרור אידר, המציג עצמו כ"חוקר ספרות ותרבות, מבקר ועורך, מומחה לספרות עברית והשוואתית ומוזיקאי" (מתוך ויקי).
לרוב איני מתייחס לדבריו, כי הם מלאים בקיצונות, פופוליזם טהור ודמגוגיה זולה. כואב לי לחשוב שבאוניבסיטת בר-אילן נותנים פתחון פה לשטויות שלו.
ועדיין – מפעם לפעם אפילו הוא מתעלה על עצמו בטור דעה מושחז היטב, וחסר כל קשר לאמת. היום, היה טור דעה בדיוק כזה.
אני רוצה קצת לכתוב לכם על דבריו, כדי שתבינו מי האיש. כך הוא פותח את טורו היום:
להמשך »
גפני – דעות ושקרים – חלק א'
כפי שכבר רמזתי בפוסט הקודם, ישבה בראשי בימים האחרונים מחשבה לשבת ולנתח את הראיון שהעניק הח"כ משה גפני (יהדות התורה ויו"ר ועדת הכספים בכנסת) למוסף של השבת של "ידיעות אחרונות" (לכתבות נחמה דואק ואריאלה רינגל-הופמן). כשקראתי את הראיון הזה, הרגשתי מרומה – במקרה הטוב. חלק מדבריו מצמררים את כל מי שחרד למדינה שלנו (ועזבו את משחק המילים המובן מאליו כאן – אני רציני לגמרי) ולמצב שאליה התדרדה (ולצערי עוד הולכת להתדרד, אם נמשיך בכיוון הזה).
לצערי, לא הצלחתי למצוא מהדורה מקוונת של הראיון הזה ברשת, ולכן החלטתי לשכתב את כל הראיון באופן הבא:
1. כל שאלה של המראיינות תוצג במלואה.
2. כל תשובה של גפני תצוטט באופן מדויק – מילה למילה – ובמלואה, למרות אורכה. תיאלצו להאמין לי, כשאני אומר שאינני מנסה להוציא את דבריו מהקשרם בצורה מגמתית, למרות שידעותיי בנושא הדת בישראל ידועות לכל קוראיי.
3. לאחר כל ציטוט, אני אכתוב את האמת או את דעתי האישית בעניין.
כמו כן, מפאת אורכו של הפוסט, חילקתי אותו ל-3 חלקים, שיופיעו במהלך שלושת הימים הקרובים.
אז בואו נתחיל:
להמשך »
המדינה התחרפנה.
זה סופי, זה מוחלט, ואני לא חושב שניתן לערער על הקביעה הזו: המדינה התחרפנה.
זה התחיל, כמובן, באותו חוק אברכים, שאני מנסה באמת להבין מי לעזאזל החליט להעביר אותו (כמובן שכולנו יודעים מי. קוראים לו ביבי, והוא שפן פוליטי שהעולם עוד מעולם לא ראה כמותו).
מישהו החליט שעל אף החלטה של בג"צ, ניתן לכופף קצת את החוקים לכיוונו של בד"צ, ובכל זאת להוציא חוק עוקף, שייתן למשתמטים כסף על חשבון הציבור העובד והמייצר. ברוב חוצפתם, יצאו עוד החרדים אתמול להפגנה משלהם, והם אף מעיזים לרוא ללימודיהם "לימודי רוח", כאילו הם מחיים את פקולטות מדעי הרוח המוזנחות באוניברסיטאות.
אז מילא.. על החוצפה של החרדים אני כותב פה די הרבה (ויש בי מחשבה לשבת על הראיון שהיה במוסף השבת של ידיעות, בסו"ש האחרון, עם ח"כ גפני, ולהראות, שכמעט בכל תשובה שלו קיים שקר בוטה. אולי זה עוד יקרה בימים הקרובים).
אבל הגיעה ההחלטה המטורפת של אתמול, וטרפה את כל הקלפים.
מדינת ישראל החליטה למסות את מלגות הסטודנטים במס של 25% !!!!!
רה"מ שלנו, מר ביביהו, אומר שזה לא יוחל על מלגות שיינתנו ע"י האוניברסיטאות, אבל זו יריקה בעיני הציבור, כי רוב רובן של המלגות הן מתורמים חיצוניים, ולכן ימוסו במס שאין לו אח ורע.
כלומר: שוב, המדינה דופקת את מעמד הביניים, את הסטודנטים העמלים, את אלה שישלמו מיסים גם בעתיד, ובעיקר – את אלה שגם ככה בקושי עומדים בנטל שכר הלימוד, ונותנת את הכסף למי? למי שלא נותן דבר בחזרה. למי שלא חולק בשום נטל.
עד מתי חושבים שם למעלה בהררי הממשלה העליונה, שהם יוכלו למתוח את החבל?
אני שומע וכותב כל הזמן על עניין "בריחת המוחות" שמדברים עליו כל הזמן במשרד החינוך ובמשרדי הממשלה השונים. המון צעקות, פאניקה, ודיבורים על כך שצריך להחזיר את המוחות לישראל. ואז מה עושים בפועל? הולכים ופוגעים באותם "מוחות" שם מנסים להחזיר ע"י מיסוי המלגות. הם מדברים על תוספת של תוספת של 1.3 מיליארד שקל להשכלה הגבוהה – כסף שהסטודנטים יקבלו אותו, במקרה הטוב, בצורה עקיפה ביותר, ולא ישירות לכיסם. ולעומת זאת – דווקא בכיס של הסטודנט, באים משרד האוצר והחינוך – ופוגעים בו אנושות.
אם היתה לסטודנטים סיבה טובה להיות מעורבים חברתית, באמצעות המוסדות האקדמיים, תמורת מלגות קיום, שיאפשרו להם – לרוב רק חלקית – לשלם את שכר הלימוד שלהם, באה הממשלה, ואומרת להם: "עזוב אותך ממעורבות חברתית. גם ככה זה כבר לא שווה לך. לך לעבוד במלצרות, או בעבודות סטודנטיאליות שונות. עדיף שגם תשתמט ממילואים, ותעבוד בשחור, ובכלל – עדיף שתלך ללמוד תורה, תלבש שטריימל, וכו'".
החיים של המעמד הבינוני במדינת ישראל הולך ונשחק משנה לשנה. ה"תרומה" העיקרית לשחיקה זו היא החלטות מדינה שערורתיות.
צריך לקום ולומר את האמת, לצעוק, לכתוב:
נמאס! הגב שלנו לא יכול יותר לעמוד במעמסה הזו! בטח לא, כשהכסף שלנו הולך למקומות שלא תורמים לנו דבר. המיסים שאנו משלמים אמורים לחזור אל הציבור שמשלם אותם באופנים שונים. הוא לא אמור ללכת למי שלא תורם ולא יתרום דבר למדינה בימי חייו!
החיים זה לא פיקניק
והנה עוד משהו שעבר דרכי במייל לפני מספר ימים, וחשבתי שיש בזה לא מעט מן האמת, אז החלטתי לתת לזה פתחון פה כאן:
[פוסט זה פורסם לראשונה פה וע"י איתמר כהן, האופנן]
החיים זה לא פיקניק
חן וני מאשדוד לקח הלוואות, ופתח מינימרקט במרכז העיר.
ההתחלה היתה קשה, וחן נקלע לחובות כבדים. אחר כך העניינים השתפרו מעט, אבל אז נחתו המכות: בהתחלה באו האיסור על מכירת אלכוהול בלילה והעלאת מחיר הסיגריות, שפגעו קשה במכירות. אחר כך עלה המס על הדלק, וגם הוחל חוק פנסיה חובה, שאילץ את חן להתחיל להפריש לפנסיה עבור עובדיו, וכך ההוצאות גדלו מאוד. גם הארנונה עלתה.
מה לעשות? החיים זה לא פיקניק, וכל מדינה משנה מדי פעם את החוקים, באופן צודק יותר או פחות. רישיון עסק הוא בסך הכל רישיון עסק, ולא הבטחה של המדינה שהמסים לא יעלו לעולם.
להמשך »
זיגזוג כדרך חיים
למרות שלא היה לי יותר מדי זמן לכתוב, אני חייב לציין, שלאחרונה אני נדהם מהדרך בה נוהגת המדינה שלנו כלפי אזרחיה.
וכשאני אומר המדינה, אני בעצם מתכוון לביבי נתניהו.
אני יכול להבין את הדרך בה החרדים מנסים להשוות סטודנטים לאברכים.
אני יכול להבין את ליברמן, שמנסה להביא את המדינה הזו לרמת גזענות ופשיסטיות מטורפת.
אני אפילו יכול להבין איך ח"כ שאמה (שיש שטוענים שאינו בדואי, אבל את זה עוד נצטרך לחקור) מנסה להשתלט על ועדת הכלכלה הכל כך חשובה, כשבפועל הוא מעולם לא מילא תפקיד ציבורי ברמה זו (מלבד איזו התשלטות כוחנית על סניף ליכוד ברמת גן).
הרי הטמבלים עושים את זה עבור האנשים שבחרו אותם!
אבל את ביבי אני לא מצליח לקרוא. בחיי.
להמשך »
על דת, הקרבה וחזרה בשאלה
בעקבות כמה פוסטים שנכתבו פה לאחרונה, ובאיחור מה מפרשה שהיתה לפני כשבועיים (וכן – אני מודע לעובדה שמדובר בזמן "נצח" בישראל, בה הזיכרון הקולקטיבי לא נותן לשום דבר לחדור למוחו 10 דקות אחרי שהוא הופיע), החלטתי לכתוב עוד כמה מילים על השפעתה של הדת על חייהם של אזרחי המדינה ה"כופרים".
הפרשה עצמה, כאמור – אירעה לפני שבועיים: טובה בריזל, אישה חרדית בת 60, קיבלה במתנה ריאה מושתלת של אישה יהודיה חילונית למהדרין. לפי מה שנכתב, במשך 7 שנים חיתה אותה בריזל עם CF, שדרש השתלה של ריאה חדשה. היא התפללה, כנהוג בעדה, לנס אשר יציל אותה. ואכן – הנס קרה. טובה בריזל קיבלה את הריאה שהצילה את חייה.
שימו לב לראיון הקצר הבא (אשר נלקח מאותו לינק לטמק"א, המופיע לעיל):
עתה, כשבריזל מחלימה ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים בילינסון, היא קורנת מאושר. "לא האמנתי שזה יקרה, אבל הקדוש ברוך הוא נענה לתפילותינו. אנשים שלא הכרנו התפללו, ולבסוף נענינו בצאת יום כיפור. הייתי כבר מיואשת, וכשקיבלתי את ההודעה על שנמצאו ריאות, התרגשתי מאוד".
– בעקבות ההשתלה, חתמתם על כרטיס אדי?
בריזל: "עד שלא הייתי צריכה השתלת ריאה, לא ידעתי כלל על הארגון הזה. אבל לא חתמנו על כרטיס אדי, ואינני חושבת שנחתום".– האם אתם עקרונית מסכימים להשתלות איברים?
בריזל: "בעיקרון הרבנים אינם מאשרים השתלות איברים, אלא אם זה איבר של גוי, ואז מותר. אבל במקרה הספציפי שלי, קיבלתי אישור כיוון שהייתי ממש בסכנת חיים".– המקרה שלך לא שינה את דעתכם?
בריזל: "אנחנו נועצים רק ברב שקובע. קשה לי לענות לך האם לתרום או לא, זו שאלה הלכתית, אבל לא נראה לי שנחתום על כרטיס אדי".– יש לך מסר כלשהו לאנשים שמתלבטים אם לתרום או לא?
"אני עצמי מודה לקדוש ברוך הוא שנתן את הנס הזה ולמשפחה שתרמה. אני לא יודעת מי הם אבל אני רוצה למסור להם תודה רבה גדולה שהחזירו לי את החיים. באופן כללי המסר המרכזי הוא שהכל הוא בידי פסיקת הרבנים, וכל אחד צריך לשאול את הרב שלו מה עליו לעשות".
מדהים. קשה לי לתאר לכם איזו הרגשה עברה בי, כשקראתי את הידיעה הזו. בא לי להקיא, לקחת מהאישה הזו את הריאה שניתנה לה במתנה ע"י אישה חילונית, ולזרוק את המטומטמת הזו מכל המדרגות של בית החולים. או של הרבנות. מה שהרב שלה יחליט (הרי גם בזה היא תתייעץ עם הרב, לא?!).
יש פה כמה שאלות שמדירות שינה מעיניי:
להמשך »
אדם, טבע, דין ודת
היום צצה לי דוגמא חדשה ל"כפיית החילונים על הדתיים":
מתברר שישנה שמורת טבע, אי שם ליד פרדס חנה, שבה יש מיני פרחים וחיות נדירים ביותר. כל ארגוני הטבע במדינת ישראל רואים בה כאיזור יחיד במינו לבעלי חיים, אשר לאט לאט נעלמים, כתוצאה מהבניה המאסיבית הפושה במדינתינו. ליד אותה שמורה, ישנו יישוב קטן ומבודד למדי, בשם חריש. היישוב מונה כ-300 משפחות, ובהן עולים חדשים, עולים ותיקים, חילונים ודתיים.
אלא שלחבר'ה מש"ס, היושבים בממשלה בכל הצמתים הקריטיות, לצערי, חורה הדבר. השמורה, מתברר – כופה על הדתיים את "חילוניותה" ואת החופש שלהם להרוס כל חלקה טובה במדינה הזו. ולכן יש להם תוכניות אחרות: למרות שברור שהולך להיות פה הרס טוטאלי של שמורת טבע עדינה וירוקה, שר השיכון והבינוי אריאל אטיאס, החליט לבנות על השמורה עיר המיועדת לחרדים בלבד(!), שגודלה יתאים ללא פחות מ-150 אלף איש!!!
העיר החרדית המתוכננת תפקיע אדמות של יישובים חקלאיים ופרבריים, קיבוצים וכפרים ערבים באזור. היא תפגע באיזון העדין הקיים באזור, ותהפוך את היישובים הקיימים למובלעות מוקפות עיר. חריש, שתוכננה במקור להכיל לא יותר מ-4,200 יח' דיור, הולכת להפוך לגועל נפש של השכונה.
יתרה מכך – אנשים שכבר ביקשו לעבור לגור שם בשנים האחרונות, נתקלים בחומה בצורה של בירוקרטיה, שמקורה – איך לא – במשרד הבינוי והשיכון, שבשליטת ש"ס.
מלבד היותו מהלך אנטי-דמוקרטי בעליל, מדובר בחוצפה שאין כדוגמתה: השר אטיאס, ראש הועדה המתכננת (יגאל שחר, שייך לש"ס) וראש המועצה הממונה (ניסים דהאן – אני אתן לכם לנחש לבד לאיזו תנועה הוא שייך), החליטו באופן חד-צדדי שהם הולכים להרוס תשתיות, טבע ונופים עוצרי נשימה, בשביל עוד עיר ענק של בתי כנסת ומדרשות. או כדברי השר:
“אני מוביל את הקו הזה. שלא תצאו מפה עם אשליות: אני חושב שחרדים צריכים לגור בנפרד מחילונים… מרוב שאנחנו מצוינים אנחנו צריכים לגור לבד".
