החיים זה לא פיקניק

והנה עוד משהו שעבר דרכי במייל לפני מספר ימים, וחשבתי שיש בזה לא מעט מן האמת, אז החלטתי לתת לזה פתחון פה כאן:
[פוסט זה פורסם לראשונה פה וע"י איתמר כהן, האופנן]

החיים זה לא פיקניק
חן וני מאשדוד לקח הלוואות, ופתח מינימרקט במרכז העיר.
ההתחלה היתה קשה, וחן נקלע לחובות כבדים. אחר כך העניינים השתפרו מעט, אבל אז נחתו המכות: בהתחלה באו האיסור על מכירת אלכוהול בלילה והעלאת מחיר הסיגריות, שפגעו קשה במכירות. אחר כך עלה המס על הדלק, וגם הוחל חוק פנסיה חובה, שאילץ את חן להתחיל להפריש לפנסיה עבור עובדיו, וכך ההוצאות גדלו מאוד. גם הארנונה עלתה.
מה לעשות? החיים זה לא פיקניק, וכל מדינה משנה מדי פעם את החוקים, באופן צודק יותר או פחות. רישיון עסק הוא בסך הכל רישיון עסק, ולא הבטחה של המדינה שהמסים לא יעלו לעולם.

תרה ביט, עובדת הייטק, משלמת 46% מס הכנסה; לאחרונה עלה נטל המס בפועל ל-58%. גם התשלום למס הכנסה בגין הרכב הצמוד עלה. וסנטלי פישר החליט לצנן את שוק הנדל"ן, וגרם לעליית הריבית שמשלמת תרה על המשכנתא שלה.
מה לעשות? החיים זה לא פיקניק. למותר לציין, שאף אחד לא יתייחס ברצינות אל שכיר שיטען ש"אסור לסטנלי פישר להעלות את הריבית, כי זה יגרום לי לשלם יותר על המשכנתא".

החיים זה Brother of Agora פיקניק
יש, כמובן, גם כאלה, שעבורם החיים הם אחו-שילינג (או באנגלית, brother of Agora) פיקניק.
מילי ארדר, בעל הון, קיבל מהמדינה רישיון לחפש גז ליד חופי הים של המדינה.
כדי לעודד חיפושי נפט וגז, המדינה נתנה לארדר את הרשיון בחינם – ואף תכסה עבורו כמחצית מההפסדים, במידה שהקידוח ייכשל. מאידך, המס שהוא משלם במקרה של הצלחה נמוך בכ-40% מהמס המקובל בארה"ב, בבריטניה, בקנדה ובשאר במדינות המערב.

ארדר ידע, כמובן, שהמס עשוי להשתנות – והדבר גם כתוב בדוח"ות של החברות שלו לבורסה. הרי מדינות שונות, ובהן בריטניה, נורבגיה, קנדה ואוסטרליה, מעלות מפעם לפעם את שיעור המס על אוצרות הטבע המצויים בשטחן, כולל על זכיונות קיימים. למעשה, גם בישראל קודמה כבר ב-2001 הצעה ממשלתיות להעלאת התמלוגים, אבל מילי ארדר וחבריו הצליחו לטרפד אותה, תוך הפעלת לחצים כבדים על מקבלי ההחלטות.

עכשיו המדינה מנסה שוב להעלות את המס. ארדר ושות' מתנגדים, כמובן. מבחינתם, העובדה שבעשר השנים האחרונות הם שילמו מסים מגוחכים, היא התחייבות לכך, שהמסים ישארו כאלה מעתה ועד עולם.

הקוזאק הנגזל והבלדה לנאיבים
כשהישראלי הממוצע שומע את הבאסטיונר בשוק צועק "רק היום" ו"לי זה עולה יותר", הוא יודע, שהמוכר יהיה שם גם מחר, ושהוא גם דווקא יכול להוריד במחיר, ועדיין להרוויח מצויין.
בעל הון הוא, כמעט בהגדרה, תחמן פי אלף מהמוכר בשוק. אחרת הוא לא היה הופך לבעל הון. ובכל זאת, כשהישראלי הממוצע שומע את בעל ההון, הספקנות נעלמת.
אין בדברים האלה משום שנאה לכל בעלי ההון. אדרבא, ברון הגז יצחק תשובה, הוא דווקא בעל הון סימפטי יחסית: ככל הידוע לי הוא לא הואשם מעולם בפגיעה בזכויות עובדיו או בזיהום חריג מהמפעלים שבבעלותו.
לבקש תמיד מותר. הבעייה היא הטמבלים, שמוכנים לתת – כלומר, אנחנו.

מפסיקים להיות תמימים
לדיון בכנסת על העלאת תמלוגי הגז התאגידים ובעלי ההון שלחו 15 יחצ"נים ולוביסטים. הח"כים שמעו רק אותם. אנחנו נרדמנו בשמירה.

לקרוא ולא להאמין.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

4 תגובות לפוסט “החיים זה לא פיקניק”

post_author." -->\n"; ?>
  1. שי הגיב:

    "למותר לציין, שאף אחד לא יתייחס ברצינות אל שכיר שיטען ש"אסור לסטנלי פישר להעלות את הריבית, כי זה יגרום לי לשלם יותר על המשכנתא"." – כי אם הוא לא יעלה את הריבית תהיה פה אינפלציה, ואז השכר ישחק.

  2. מרק ק. הגיב:

    מצחיק, לפי ההגיון שבגללו צריך להעלות את התמלוגים בגלל שככה עושים בX, אפשר להסיק שצריך להעלות את מס הכנסה והמעמ כי ככה עושים בY ו Z

  3. גיא הגיב:

    בוא נאמר, שזה אולי נשמע הגיוני – אבל לא בגלל זהפ ירסמתי את המאמר הזה כאן.
    אני לא מהאנשים שחושבים שהריכוזיות היא ה-בעיה של המשק בישראל ושצריף להעיף קצת סטירות לחי לדנקנר או תשובה. האנשים האלה אחראים במידה רבה לתעסוקה במשק ולעובדה שרמת האבטלה במדינת ישראל היא עדיין בגדר ה"נורמה".

    העניין הוא, שאני חושב שצריך לקחת בחשבון את העובדה, שהממשלה נותנת העדפה רבה מדי לאותי טייקונים, על חשבון משלמי המיסים ה"קטנים".
    לא נראה לי הגיוני, שטייקון זה או אחר יקבל מתנות מטורפות מהמדינה, על מחצב שהוא שייך לכולם (אם בכלל יימצא כזה – עוד לא הוכח כלום בכל מקרה. גם אני יכול לומר שיש 50% סיכוי שיש נפט מתחת לבית שלי. זה לא אומר שאכן יש שם נפט).

  4. מרק ק. הגיב:

    קודם כל אני רוצה להבהיר שאין שום מושג מהו אחוז התמלוגים ה"נכון".

    בגדול שני העשירונים העליונים משלמים כ90% מהכנסות המדינה ממסים http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3826225,00.html אז מה בדיוק הם מקבלים מהמדינה שהם לא שילמו עליו, מה הם מקבלים על חשבון האזרח הפשוט? אם מישהו חושב שהם צריכים לשלם 99% אז צריך פשוט להעלות את אחוז המס במדרגה הגבוהה במקום לשחק משחקים.

    ומה זה "שייך לכולם"? האם אתה היית מסוגל לקדוח שם? אני לא הייתי מסוגל. אז מה בדיוק היתה התועלת שלנו מכך שאותו מחצב שייך לשנינו? אז מה עדיף שיבוא תשובה וירויח מליון וכל אחד מאיתנו יקבל עשרת אלפים, או שכולנו נישאר עם אפס? באפס כמובן שנהיה הרבה יותר שיוויוניים.
    מדינת ישראל (כלומר אני ואתה) לא רצתה לקדוח שם, אז עכשיו היא החליטה שהיא עשתה טעות ובמקום ללמוד מהטעויות שלה היא מחפשת להעניש את מי שכן החליט לנצל את ההזדמנות.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות