לצאת לרחוב
כבר 3 שבועות אני מרגיש את הרחוב הישראלי רועד. את האדמה זזה.
אני מרגיש שמשהו סוף-סוף קורה פה. שיש סיבה אחת טובה להיות גאה בעם שלי. וזו לא תחושה של מה בכך, כי זו הפעם הראשונה שזה קורה לי בעוצמה כזו.
לרוב אני יושב וכותב או מתלונן על החינוך הדפוק, על בני התשחורת, על הפחד והמשמעות שלו בחיים בישראל, על האדישות שלנו מכל מה שקורה למדינה הזו, ועל ההידרדרות שלנו בכל פן אפשרי: מהמוסרי ועד הפלילי. אבל משהו אחז בי בשבועות האחרונים. מן רעד כזה של התרגשות. של שינוי באווירה. בשבוע שעבר, ישבתי וראיתי את הצילומים החיים מהכיכרות בתל אביב, חיפה וירושלים. עזבו לרגע ציניות בצד: ישבתי ורעדתי. פיסית. ירדו לי דמעות של התרגשות. הלב שלי קפץ, כאומר: Oh Yeah!
היום אני יוצא לרחוב. אפילו ההורים שלי כבר התקשרו לברר איפה יש הפגנות באיזור השרון, ואמרו שאם לא יימצאו כאלה (אל דאגה – בעזרתו של עירא כבר מצאנו להם הפגנה קל"ב ברעננה), הם יעלו על אוטובוס וייסעו לתל אביב לעצרת הגדולה. גם הם כבר הבינו שאי אפשר להמשיך ככה יותר.
היום אני יוצא לרחוב. אני מרגיש שאני חייב את זה – לפני הכל – לעצמי. אגוצנטרי ככל ששישמע, זו הרגשה פשוטה של חובה אישית. כמו להתגייס לצה"ל – ככה גם המחאה הזו. היא חובה לכולנו. לכל מי שגר במדינה שבה רומסים אנשים שאין להם לובי חזק בכנסת, לכל מי שלא מצליח להגיע קרוב מדי בכדי ללחוץ את ידו של הפוליטיקאי הנכון. אם בשבועיים האחרונים הרגשתי תסכול אישי עמוק, על כך שאני פשוט לא עושה מספיק (אני קורא המון מידע, כותב הרבה, מאוד מעורה בגוגל+ – אבל זה פשוט לא מספיק), היום אני יוצא לרחוב.
להמשך »
למען הקשישים הסיעודיים בישראל
הנה לכם המטרה הצודקת של היום: למרות שאני לא מאמין גדול בחתימה על עצומות אינטרנט למיניהן (כי לרוב הן פשוט לא עושות דבר), אני מתרה בכם לחתום על העצומה הזו, שזו לשונה:
בעת חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי התחייבה הממשלה להכליל בתוך שנה את האשפוז הסיעודי בסל הבריאות.למרות ההתחייבות דבר לא נעשה עד היום. אין כל הצדקה לכך שהאשפוז הסיעודי לא ינתן כמו כל טיפול רפואי אחר. קואליצית הארגונים להכנסת האשפוז הסיעודי לסל הבריאות שמה לה למטרה להביא להכללת האשפוז הסיעודי בסל בריאות.
המצב השורר היום:
אדם, אשר מצבו הרפואי מחייב אשפוז סיעודי, נדרש לשלם עבור האשפוז. גובה התשלום הנדרש תלוי במצבו הכלכלי של המטופל, של בן/בת זוגו ושל ילדיו.
מימון משרד הבריאות מוגבל בהתאם לתקציב שעומד לרשותו בשנה השוטפת.
תקציב הסיעוד אינו מעודכן באופן שוטף על פי גידול והזדקנות האוכלוסייה.
רוב הציבור רוכש ביטוח סיעודי פרטי – אשר עלותו יקרה וברוב המקרים נותן כיסוי ביטוחי חלקי בלבד.עזרו לשנות את המצב והתייצבו בדרישה להכליל את האשפוז הסיעודי בסל הבריאות.
באמצעות הוספה של 0.3% למס הבריאות, שהיא פחות ממה שכל אחד משלם עבור הביטוח הסיעודי הפרטי, ניתן לכסות את כל הוצאות האשפוז הסיעודי – כך שלא יידרש עוד תשלום עבור הטיפול והאשפוז הנדרש.על החתום,
האגודה לזכויות האזרח • האגודה לזכויות החולה • רופאים לזכויות אדם • קואליציית ארגוני הבריאות • ארגון בזכות • עמותת כן לזקן • עמותת נאמן • ארגון הפעולה של הנכים • ארגון גמלאי עיריית ירושלים • עמותת פרקינסון • הסתדרות הגימלאים • ברית התארגנויות לעזרה עצמית •
אנו מבקשים חתימתך על העצומה שתעזור לנו לקדם את החקיקה ולהביא להקלה ממשית לזקוקים לאשפוז סיעודי ולבני משפחתם.
לא אני התחלתי את הסיפור הזה, אבל יש לי נגיעה מאוד אישית אליו:
סבתי היקרה, אישה בת 87, ששילמה כל חייה מיסים וביטוח לאומי, נמצאת בבית אבות סיעודי פרטי בכפר סבא. המחיר שהיא משלמת שם לחודש הוא 14,000 ש"ח לחודש + תרופות. אם אתם חושבים שזה יקר – תחשבו שוב! זה המחיר הסטנדרטי היום בבתי אבות סיעודיים שאינם ממשלתיים. וזהו איננו פינוק – המוסדות הממשלתיים הם כאלה שלא הייתי מכניס אליהם עכברוש (למרות שאלה נכנסים לשם גם בלי רשותי..) – ובטח שלא את סבתי האהובה.
ולמי שמטיל ספק בכך – מוזמן לעשות טיול קצר, כפי שעשיתי אני, כשבדקנו בתי אבות סיעודיים שונים.
אתם בטח חושבים שביטוח לאומי לפחות ישתתף בחלק מהנטל הזה, עבור מישהי סיעודית שזקוקה נואשות לסיוע בכל דבר הכי קטן שהיא עושה, מהקימה בבוקר, התלבשות, מקלחת, אוכל וכו'.
ובכן – אתם טועים – ביטוח לאומי לא משתתף באגורה שחוקה אחת בטיפול הסיעודי של סבתי. אפילו לא אגורה. מדינת ישראל מוכנה לסייע במימון מטפלת פיליפינית או רומניה לכל קשיש בביתו, 24 שעות ביממה, אבל לא לאדם אשר הפך לסיעודי לחלוטין, ולא מסוגל לחיות עוד בביתו.
אז שוב – אני מתרה בכם – אנא חיתמו על העצומה הזו. זוהי מטרה צודקת שאין כמותה.
המעמד המרכזי
אתחיל באנקדוטה קצרה:
הלילה, נתקלתי בתכתובת קצרה בגוגל+ של בחור בשם רון אפלבוים, וזו לשונה:
כל אחד אמור לתרום את תרומתו הקטנה למאבק החברתי הגדול והצודק הזה. אני מבקש מהסובבים אותי לסייע בהחדרת המושג החדש הזה "המעמד המרכזי", כי אני מאמין שמילים יכולות לשנות מציאות. כשכותבים בגוגל "המעמד הבינוני" מקבלים 163,000 תוצאות. כשכותבים "המעמד המרכזי" מקבלים 1,770 – אף אחת מהן לא נוגעת לנושא החברתי. אני מאמין שאם נשנה את השם שלנו, נתחיל לשנות את הזהות שלנו, את המצב שלנו, את המציאות שלנו. אנא עזרו לזה לקרות. תודה.
אז הנה – לפחות את תרומתי הצנועה בעניין זה אתן כאן:
אבל יש גם המשך:
כשראיתי היום אחרי הצהריים את הסירטון הבא, הדבר היחיד שעלה לי בראש הוא – "איזו יוהרה! איזו שחצנות! איזו התנשאות!"
להמשך »
כל המאבקים כולם
קשה לא לכתוב על מה שקורה בישראל בזמן האחרון, ועוד יותר קשה להתעלם ממחאת האוהלים שהחלה פה לפני שבוע. אז קצת לפני שההפגנה (שאני מקווה שבאמת תהיה גדולה ומשפיעה) מתחילה הערב, אני רוצה לכתוב כמה דברים על הרעיון ועל דרך הביצוע של המחאה הזו.
אני חייב לציין, שכשהעניין התחיל, הייתי מאוד סקפטי, ולמען האמת אני עדיין סקפטי (עוד באירופה הייתי שקפטי!) – הסיכוי שהמאבק הזה יצליח לדעתי אינו גדול (וסליחה על רוח הפסימיזם ששורה על הבלוג הזה בנושאי המאבקים למיניהם בזמן האחרון), והסיבות לכך רבות: אין מסרים ברורים, יש יותר מדי קבוצות שקופצות על המאבק הזה, יותר מדי פוליטיקאים ולא פחות חשוב – יותר מדי מחאות שמנסות לרכב על הגל. זה לא שאני לא שמח שסוף-סוף אנשים פה יוצאים לרחובות – זה היה צריך לקרות כבר מזמן, ואני מברך על התופעה הזו. אני פשוט סקפטי. ביבי וחבורתו הם אמני תקשורת, יודעים לסובב את כולנו, ולצערי הם עוד ימשיכו למרוח אותנו בעתיד הנראה לעין.
פרופ' דני גוטווין, שרואיין ב'מוסף השבת' של ידיעות אחרונות אתמול, דיבר על העובדה שמעמד הביניים עדיין מנסה "לשחק בתוך השיטה". אותה שיטה שמנוהלת ע"י בעלי ההון – ואני לא מדבר על הטייקונים, אלא על אלה שהקרקעות חולקו להם בחינם לפני עשרות שנים, ועכשיו הם עושים על הגב של כולנו כסף קל. זוהי שכבה של אנשים ממעמד גבוה יחסית – אך לאו דווקא מהאלפיון העליון – שלמדו את השיטה, והם מנצלים אותה עד תום, גם אם זה מגיע על חשבונינו. גוטווין טען, שבכדי לשנות את פני הדברים, צריך לשנות את כל כללי המשחק של אותה 'שיטה', ולא לשחק במגרש של נתניהו, המנסה למרוח את מעמד הביניים עם כל מיני סיסמאות ריקות תמוכן, שישאירו אותנו באותו "משחק" חסר סיכוי.
והאמת? אני מסכים איתו.
המאבק החדש הוא מאבק פוליטי – שלא יהיה בכך ספק. יכול להיות שיש הרבה אנשים עם מגוון דעות, אבל גם מאבק חברתי כמו זה שמתרחש כאן – הוא פוליטי. אין מדובר כאן בעוד מחאת קוטג', שפועלת נגד 3 חברות או קרטל לכאורה. המאבק הזה הוא חד-משמעית פוליטי, כי הוא מופנה לממשלה, שפועלת בפופוליסטיות ברורה.
להמשך »
כלכלת קופונים 101
לפני כשבוע, פורסם מאמר ב'כלכליסט', שנושאו, בניסוח זה או אחר – "כלכלת הקופונים".
באופן כללי, המאמר העלה את אחת הבעיות הגדולות של בעלי העסקים הקטנים, שהסכימו לשתף פעולה עם אתרי הקופונים למיניהם, אשר עלו לאוויר בשנה האחרונה, ונראה כאילו היו עימנו תמיד. שימו לב – הנה רשימה חלקית בלבד של אתרים כאלו: דיל היום, BUY2, גרופון, קופן-פון-פון, ישראל-קופון, MyDeal, אקספרס דיל, Baligam, Buy cell, Yootoo, קבוצתי, בא-בטוב, קופונה ועוד ועוד – והרשימה רק גדלה מיום ליום.
השאלה המתבקשת היא: בשביל מה זה טוב? מי נהנה מהסיפור הזה?
התשובה הפשוטה והקלה, היא כמובן – הצרכן. הוא נהנה מעסקאות במחיר נמוך באופן משמעותי מאוד מאשר מחירי המקור. לעיתים עולה הטענה, שקיימים לקוחות שרוכשים קופונים ונתקעים איתם – אך אלה מיעוט זניח. ההוכחה לכך היא העובדה, שגם כאשר מוצע לצרכנים למכור את הקופונים שנתקעו איתם – מי שחשב שיתחיל פה מצב של ספסרות – התבדה. אין כאן רווחים מהירים וקלים, והיצע הקופונים מיד שניה הוא דל מאוד, ובדר"כ במחירים זהים לאלו שבהם נקנו מלכתחילה.
עוד תשובה קלה היא – אתרי הקופונים עצמם. הם הרי לא עושים את העבודה בחינם. הם מרוויחים עמלה קטנה על כל שובר שנמכר.
אך מה מקבלים מהסיפור הזה בעלי העסקים?
להמשך »
כנס "אישיות, חברה וקידמה" – חלק ג'
בפוסט הקודם, שפורסם אתמול, ועסק בכנס "אישיות, חברה וקידמה", העליתי כמה וכמה שאלות באשר לאפשרות הבחירה של המין האנושי, לקבוע את תכונותיו ויכולותיו של ילדיו העתידיים.
בפוסט הזה, אעסוק בשאלה מהותית לא פחות: תוצאות הסקר מצביעות על נתונים לא פשוטים, שכדאי לנסות להבין מה עומד מאחורי הבחירה בתכונות ויכולות אלו או אחרות.
השאלה השנייה בסקר היתה: בהנחה שענית שאתם אכן מוכנים ורוצים לבחור לילדיכם את התכונות והיכולות שלהם בעתיד – "אנא ציין 5 תכונות, שהיית בוחר עבור ילדך העתידי, מתוך התכונות הבאות" (מצורפת רשימה של 30 תכונות + "אחר").
התכונות הללו כללו בבחירה ממינו של הילוד (זכר / נקבה / ג'סטין ביבר), ועד מנת משכל גבוהה, מראה חיצוני, יצירתיות, דעתנות, פציפיזם ועוד.
התוצאות של הסקר מעניינות אף הן.
ישנן תכונות שהן בולטות מאוד ביחס לתכונות האחרות, ואילו תכונות אחרות, מעניינות דווקא בגלל היעדר מצביעים.
דוגמאות טובות לאותו מצב בו לא הצביעו עבור תכונה מסוימת כלל, הן במקרים של "דעתנות", "אי קבלת מרות". ו"נטייה לדיכאון". לכל אלה לא הצביע אף לא אחד מהנשאלים. והשאלה הנשאלת היא: למה?
נתחיל עם הפשוט ביותר – הנטייה לדיכאון. האמנם זה כל כך פשוט? להזכירכם, רן לוי, בהרצאתו על הקשר שבין הפרעות נפשיות (כגון מאניה-דיפרסיה, דיכאון, תסמונת אספרגר וכו') דיבר על קשר חזק נאוד בין תכונה זו לגאונות בתחומי המדע והאמנות, או לפחות להצלחה רבה בתחומי אלו. מדוע, אם כן, אנשים נוטים אוטומטית להניח את הרע מכל, ו"לוותר" על התכונה הזו? התשובה שכולם כמעט יענו עליה היא פשוטה למדי: בכדי למנוע מילדי חיים קשים של סבל ועצב. אבל האם אנו לא מונעים בכך גם אפשרות ליצירתיות גבוהה, כפי שהראה לוי בהרצאתו?
2 התכונות האחרות, הדעתנות ואי-קבלת מרות, הולכות לדעתי יד ביד. אדם שאינו דעתן, שאינו מוכן לעמוד על שלו גם מול קיתונות של בוז מצד מנהלים וקולגות (שרון הציגה זאת בדוגמאות רבות: עדה יונת, אלברט אינשטיין, ליאונרדו דה-וינצ'י, גליליאו ומהטמה גנדי) – לא יוכל להציב חדשנות פורצת דרך בפני הולם. הקיבעון הזה הוא אבי כל חטאת, ולכן נדרש פה לא מעט אומץ לעמוד על שלך, ולומר את דעתך – גם אם כולם יחשבו שאתה טיפש מטופש, סהרורי ובודה דברי הבל ממוחך הקודח. ושוב – אני שואל את אותה השאלה: מדוע אנשים בוחרים לוותר על תכונות אלו, וכל זאת כאשר תכונות דומות קיבלו אחוזי הצבעה גבוהים למדי?
להמשך »
כנס "אישיות, חברה וקידמה" – חלק ב'
כפי שכתבתי בפוסט הקודם, ביום חמישי האחרון, ה-14.7.11 (יום הבסטיליה), נערך כנס בנושא "אישיות, חברה וקידמה" בבית השחמט בתל אביב. זהו גנס אשר הופק על ידי שרון דפנר, חברה טובה ואישה מרתקת.
הכנס כלל שני חלקים, כאשר בחלק הראשון הירצו בפני קהל רועי צזנה (ה"ידען"), רן לוי ("עושים היסטוריה") וניר להב ("קסם המדע"). כל שלושת ההרצאות היו מרתקות ומעניינות במיוחד, ואתם מוזמנים לקרוא עליהן בפוסט הקודם (ניר להב העלה גם את ההרצאה שלו בבלוג שלו, כאן).
אני חייב לציין כאן, שבשל התארכותו של הפוסט ונגיעתו בנושאים פילוסופיים ואתיים רבים, אני אחלק גם אותו ל-2 חלקים (חלקים ב' ו-ג'). זה לא היה מתוכנן כך, אבל כמות ההרהורים שעלו במוחי הקודח בעקבות הכנס, מחייבות לדעתי התייחסות נאותה.
בחלקים אלו, אני אעסוק בכמה עניינים, אך בעיקר כשאלות שנגעו לסקר, שנערך לפני הכנס באתר הכנס. שרון ביקשה ממני לציין, שעד ליום הכנס הוקלדו נתונים של 81 אנשים אשר ענו עליו, אך בהמשך – לאחר "הקפאת" התוצאות, מילאו 18 איש נוספים את הסקר. אני אגע בתוצאות המלאות, של כל אותם 99 אנשים.
החלק השני נערך באופן קצת מוזר. בפועל, שרון דפנר היתה אמורה (ואף עשתה זאת בעניין רב) להרצות על כך ש"העתיד הוא לא מה שהיה פעם" – כלומר: הרצאה המנסה להוכיח כי כללי ההיסטוריה משתנים, אינם אחידים כפי שרבים מנסים לצייר אותם. ההרצאה שלה גם נגעה לאותו סקר, באישיותם של אנשים מפורסמים בהיסטוריה (ולא חברים – ג'סטין ביבר הוא לא אדם מפורסם מההיסטוריה, למרות שהייתי שמח מאוד אם הוא היה היסטוריה…) ועל הקשר ביניהם. אז למה מוזר? כי הוא כלל דיון סוער בשאלות שהועלו – הן בקהל והן בפאנל המומחים. כך יצא, שבשל קוצר זמן, חלק ממהרצאה לא הועברה. לעומת זאת, חשוב לציין, מה שכן הועבר, היה בהחלט מרתק מחכים.
מניתוח תוצאות הסקר, עולות שאלות, שהם הן מוסריות והן פרגמטיות. הן נוגעות לחקיקה, לכוח של היחיד מול החברה, לאפשרות הבחירה, לטעויות אנוש, לליברליזם מול קיבעון מחשבתי, ובעיקר – לעתיד די מעורפל בכל מה שקשור להנדסה גנטית.
להמשך »
כנס "אישיות, חברה וקידמה" – חלק א'
אתמול בערב היה לי העונג ליטול חלק בכנס "אישיות, חברה וקידמה", שערכה שרון דפנר, שמלבד היותה זוגתו של עירא, היא בחורה רבת תושיה ומציוחדת מאוד בפני עצמה. שרון אירגנה ערב מרתק, שכלל שני חלקים, ואני אנסה הן לסכם אותו כאן, והן להעלות נקודות שלא עלו בדיונים מסיבות שונות (כגון זמן קצוב).
מלבד שתי תקלות קטנות (בעיה במיזוג שלא פעל כהלכה ורשת אלחוטית שהיתה חסרה), המקום שנבחר, בית השחמט ברמת אביב, היה אופטימלי לכנסים מסוג זה. האולם אינו גדול מדי, ומאפשר קירבה כמעט אינטימית בין הקהל והמרצים, מה שיצר אווירה מאוד נוחה וםורה לדיונים – שאני מניח שהם רק הניצוץ הראשוני ביותר לרעיונות גדולים בהרבה.
הן המרצים והן הנושאים שנבחרו – נראה שנבחרו בקפידה, והם אכן ריתקו אותי, בזה אחר זה. מי שמכיר אותי, יודע שאני מאוד אוהב אנשים או אירועים שגורמים לי לחשוב, ולפתח כמה תאים אפורים.
בחלק הראשון, עלו 3 מרצים שונים להרצות על 3 נושאים, וכל אחד בפני עצמו היה מעניין מאוד:
רועי צזנה ("הידען") הרצה על תכונותיו הנדרשות של מנהיג.
רן לוי ("עושים היסטוריה") דיבר על הקשר שבין הפרעות קוטביות באישיות ואף אוטיזם קל – ובין היכולת היצירתית במדע ובאומנות.
ולבסוף, ניר להב ("קסם המדע"), העלה את השאלה: האם קיים קשר בין מהפיכות טכנולוגיות לבין מהפיכות חברתיות – ואם כן, מתי תגיע המהפיכה החברתית הבאה?
בפוסט זה אני ארחיב קצת על ההרצאות הללו, ובפוסט הבא, אני מבטיח להרחיב על חלקו השני של הערב, שכלל הרצאה מעניינת של שרון דפנר עצמה, אשר כללה גם דיון פיתוח ופנל מומחים.
אז בואו נתחיל..
להמשך »
