כנס "אישיות, חברה וקידמה" – חלק א'

אתמול בערב היה לי העונג ליטול חלק בכנס "אישיות, חברה וקידמה", שערכה שרון דפנר, שמלבד היותה זוגתו של עירא, היא בחורה רבת תושיה ומציוחדת מאוד בפני עצמה. שרון אירגנה ערב מרתק, שכלל שני חלקים, ואני אנסה הן לסכם אותו כאן, והן להעלות נקודות שלא עלו בדיונים מסיבות שונות (כגון זמן קצוב).

מלבד שתי תקלות קטנות (בעיה במיזוג שלא פעל כהלכה ורשת אלחוטית שהיתה חסרה), המקום שנבחר, בית השחמט ברמת אביב, היה אופטימלי לכנסים מסוג זה. האולם אינו גדול מדי, ומאפשר קירבה כמעט אינטימית בין הקהל והמרצים, מה שיצר אווירה מאוד נוחה וםורה לדיונים – שאני מניח שהם רק הניצוץ הראשוני ביותר לרעיונות גדולים בהרבה.

הן המרצים והן הנושאים שנבחרו – נראה שנבחרו בקפידה, והם אכן ריתקו אותי, בזה אחר זה. מי שמכיר אותי, יודע שאני מאוד אוהב אנשים או אירועים שגורמים לי לחשוב, ולפתח כמה תאים אפורים.

בחלק הראשון, עלו 3 מרצים שונים להרצות על 3 נושאים, וכל אחד בפני עצמו היה מעניין מאוד:
רועי צזנה ("הידען") הרצה על תכונותיו הנדרשות של מנהיג.
רן לוי ("עושים היסטוריה") דיבר על הקשר שבין הפרעות קוטביות באישיות ואף אוטיזם קל – ובין היכולת היצירתית במדע ובאומנות.
ולבסוף, ניר להב ("קסם המדע"), העלה את השאלה: האם קיים קשר בין מהפיכות טכנולוגיות לבין מהפיכות חברתיות – ואם כן, מתי תגיע המהפיכה החברתית הבאה?

בפוסט זה אני ארחיב קצת על ההרצאות הללו, ובפוסט הבא, אני מבטיח להרחיב על חלקו השני של הערב, שכלל הרצאה מעניינת של שרון דפנר עצמה, אשר כללה גם דיון פיתוח ופנל מומחים.

אז בואו נתחיל..

ראשון, כאמור, עלה לבמה רועי צזנה.
שמה של הרצאות היה " אישיות כובשת: מג'ינג'יס חאן ועד ימינו", וזו תקצירה, כפי שהיא מופיעה באתר הכנס:

"הרצאה שתידון בשאלה: כיצד לפרט מסוים יכולה להיות השפעה מכרעת על ההיסטוריה של האנושות כולה. ישנן דמויות בהיסטוריה (וכמובן בספרות המד"ב) שעל אף שצמחו משום מקום, השפיעו השפעה מכרעת וייחודית על ההיסטוריה. מה המיוחד באישיותם והאם יש להם קווים משותפים?"

צזנה החל בסיפורו של חניבעל, אותו מצביא גדול שהחליט להערים על רומא הגדולה, ולנסות להביס את צבאה ע"י העברת כל צבאו דרך הרי האלפים – משימה שהיתה קשה לאין ערוך, שאף הביאה למותם של כמחצית מצבאו. הוא הביא את הסיפור הזה, כדוגמא לאומץ – תכונה אחת מתוך 3 עיקריות, המופיעות בספרו של סון טסו – "אומנות המלחמה", אשר נכתב במאה השישית לפני הספירה, ופירט את הדרך, לפיה יש לנהל מלחמה. צזנה הוסיף, כי אומץ יכול גם לקרות לאחר המוות של אותו מנהיג, כפי שקרה לאחר "מותו בטרם עת" של יוליוס קיסר. יוליוס קיסר, הוריש בצוואתו את מירב רכושו לעם אותו הנהיג. כאשר זו הקוראה בהלווייתו, החלו ההמונים, שאהבו את הקיסר, בלינץ' של אלו שרצחו אותו.

התכונה השנייה שהועלתה, היא התבונה. כדוגמא לכך הביא צזנה את סיפורו של אוגוסטוס קיסר, נכדו המאומץ של יוליוס קיסר. המשורר הרומי המפורסם בן אותה תקופה, ורגיליוס, כתב את היצירה החשובה ביותר לאותה תקופה – האינאיס. זו תיארה בפרוטרוט (וכאן אני רושם רק את הקיצור הכי מקוצר שתקראו בימי חייכם של היצירה הזו), כיצד תהפוך רומי לאימפריה, וכי אוגוסטוס – הוא ה"משיח" הבא שלה, זה שנועד להיות מנהיגה הבלתי מעורער (בתקופות מאוחרות יותר, השתמשו הנוצרים באותה יצירה בדיוק, בכדי להמשיח את ישו כאותו מנהיג).

התכונה השלישית – האנושיות – יוחסה לג'ינג'יס חאן, מנהיג המונגולים. הכוונה כמובן היתה אנושיות לידידיו, שכן ג'ינג'יס חאן לא בדיוק ידוע כפציפיסט מושבע. חאן הצליח לאחד את השבטים המסוכסכים לכדי צבא גדול אחד, בן יחידות צבאיות קטנות של כ-10 אנשים, כאשר בכל יחידה כזו, נלחמו זה לצד זה כל בני השבטים והמעמדות. אלה נשבעו שבועות דם זה לזה, ובכך הפך הצבא הזה לבלתי מנו צח כמעט – עובדה שסייעה לו לכבוש חלקים רבים מאוד מאסיה, ואף חלקים נרחבים מהבלקן.

תכונה נוספת שהועלתה, ואינה מופיעה בספר "אמנות המלחמה", היא זו של המורד. צריך להיות אדם, שלא מקבל בקלות סמכות עליונה או מכל סוג אחר, בכדי להפוך את המנהיגות למשהו מעשי, משהו דומיננטי.

ההרצאה השנייה, כאמור – היתה של רן לוי, שרבים מכירים את הפודקסטים שלו "עושים היסטוריה". אם הייתי יכול לסכם את ההרצאה של לוי במילה אחת, היא היתה: מפעימה.
לוי הוא מרצה נפלא, שיודע "להחזיק" את הקהל שלו, יודע מתי לשלוף בדיחה קלה, והוא בעיקר אדם – שעל אף כל הידע שיש לו – הוא מצליח להישמע צנוע למדי. זה נותן לאיש הרבה קסם אישי. אין לי מושג אם זו הרצאה שכבר הועברה בעבר או לא – אבל לוי כמעט שלא נזקק למצגות בכדי להעביר את ההרצאה והמסרים שלו, בניגוד לשאר ההרצאות שהועברו. הוא הצליח פשוט לגרום לקהל להקשיב לכל מילה שיוצאת מפיו. הוא ללא ספק היה המרצה הטוב ביותר של הערב (ויסלחו לי האחרים), ולמרות שאיני יועץ תעסוקתי, יש לי סיבה טובה לחשוד שהאיש יצליח בכך גם בעתיד, אם יחליט ללכת בכיוון הזה. אבל אחרי כל הסופרליטיבים הללו, הנה כמה פרטים על ההרצאה שלו:

שמה של ההרצאה היה "מדענים על ספת הפסיכולוג" וזה עיקרה:

"גדל, טורינג, ניוטון, איינשטיין ועוד מדענים מפורסמים רבים אחרים סבלו, על פי עדויות, מבעיות נוירולוגיות, מחלות נפש או לכל הפחות היו בעלי אישיות לא שגרתית בלשון המעטה.
הרצאה זאת תאיר מזווית אחרת קווים לדמותם של אנשים שאחראיים במידה רבה לקדמת האנושות, ותדון בשאלה באיזו מידה האנושות חייבת את מרבית הישגיה לקיום של אנשים בלתי שגרתיים".

אבל ההרצאה היתה הרבה מעבר לזה. לוי החל בהצגתו של "המדען המטורף", אותה דמות ספק היסטורית ספק בדיונית, שהשתרשה בתרבות המודרנית ואף בזו העתיקה (לדוגמא ארכימדס, שרץ אל הרחוב מתוך האמבטיה שלו, כשהוא ערום וצועק "אאוריקה! אאוריקה!"). מכאן המשיל לוי להעלות שאלה: האם הפרעות אישיות קוטביות כגון מאניה-דיפרסיה, הן אלו שאחראיות ליצירתיות של אמנים ומדענים, או שאולי ההיפך – שאותם אנשים פשוט נמשכים למקצועות אלו או אחרים.

כדוגמא, הביא לוי את תסמונת האספרגר. תסמונת זו היא אחת מהלקויות ההתפתחותיות המכונות תסמונות הקשת האוטיסטית. בהשוואה לבעלי תסמונות אחרות מהקשת האוטיסטית, לאספרגרים יש פחות כפייתיות/חזרתיות, פחות הפרעות בהפעלת הדימיון ופחות הפרעות בשפה מדוברת. עיקר לקותם הוא בתקשורת לא מילולית כגון, הבנת סיטואציות חברתיות, הבנת הבעות פנים וכיוצא בזה.

אחד מ'אבותיה' (או יותר נכון מגדיריה) של תסמונת זו היה סיימון ברון-כהן. כיום, שאלון שהוא ועמיתיו הכינו (המכונה ה-AQ test), נחשב מהימן ביותר בקביעת רמת האוטיזם על אותה קשת התסמונות אוטיסטית. השאלון מורכב מכ-50 שאלות – ובעצם משפטים – שאתה אמור לבחור בכל אחד מהם, האם אתה 'מסכים', 'מסכים חלקית', 'לא מסכים חלקית' או 'לא מסכים כלל'. התוצאה נעה בין 0 ל-50, כאשר תוצאה של 35 ומעלה היא תחילתה של "ידידות מופלאה" עם תסמונת אוטיסטית (כאשר 35 מהווה את אספרגר, ו-50 אוטיזם כמעט מוחלט). תוצאה של 0 מהווה הוכחה לאמפתיה מוחלטת. הממוצע של גברים עומד על 17, הממוצע של שנים – על 15. אם לרגע אתם תוהים כמה יצא לי אישית, ובכן – 14.
אז או שאני שקרן טוב, או שהמבחן הזה באמת עובד – לך תדע. העניין הוא, שלוי העלה בהרצאתו טענה, לפיה מדענים, מהנדסים אמנים וכו' – נוטים לקבל תוצאות גבוהות במבחנים הללו. אותי זה די שעשע, מכיוון שאני מהנדס בעצמי, ועד הבוקר לא ממש ידעתי מה תהיה התוצאה של מבחן ה-AQ.

אך בכל זאת – האם יש קשר חד-משמעי בין השניים? בין היכולת להיות יצירתי לבין תסמונות אוטיסטיות או נפשיות כלשהן? לוי נתן דווקא את ווינסטון צ'רצ'יל בתור דוגמא לאדם, אשר למרות הדיכאון החמור ממנו סבל (צ'רצ'יל עצמו קרא לו "הכלב השחור"), הוא היה זה ששמר על המורל של עמו, עת הופצצו ע"י הגרמנים בימי מלחמת העולם השנייה.
דבר נוסף שהעלה לוי בהרצאתו נגע לתוצאות הסקר שערכה שרון לפני הכנס, ונגעה לתכונות מסויימות שהיינו רוצים לתת לילדינו. אני אכתוב על הסקר הזה ותוצאותיו בפוסט הבא.

השאלה עצמה נשארה די פתוחה, אבל דווקא המשפט האחרון בו השתמש לוי בהרצאתו, תפסה אותי די חזק: האם האם יכול להיות, שבכדי שנוכל לחשוב "מחוץ לקופסא", כדאי שלפעמים ה"קופסא" תהיה קצת לא בסדר?

ההרצאה האחרונה בחלקו הראשון של הכנס, היתה זו ניר להב, ושמה היה: "מהפכות חברתיות ומהפכות טכנולוגיות – ביצה ותרנגולת או תרנגולת וביצה?"

והנה תיאור קצר שלה, כפי שהופיע באתר הכנס:

"הרצאה שתדון בקשר בין מהפכות חברתיות לטכנולוגיות והאם האופי של מהפכות חברתיות משתנה כתוצאה משינויים והתקדמות טכנולוגית? האם ההיסטוריה לעולם חוזרת ו"מה שהיה" הוא מה שיהיה או שהקדמה הטכנולוגית משנה את טבע האדם, טבע החברה ואפילו את טבע ההיסטוריה?"

האמת היא שהתקציר מעט חוטא לנושא ההרצאה, שלדעתי היתה לא ממצה מספיק. ואני אסביר: ניר להב הביא בפנינו 2 דוגמאות עיקריות מההיסטוריה: האחת היא של המצאת הדפוס (ע"י יוהן גוטנברג), שהביאה לעלייה מאסיבית בכמות הספרים המודפסים (מכמה מאות לכחצי מיליון בתוך פחות מ-50 שנים) וכן להמצאתה של גלולת ההיריון ושל הגיטרה החשמלית – שהביאו עימן את "תרבות הנגד" של שנות ה-60 במאה ה-20 – התנועה הפמיניסטית, התנועה לשיוויון זכויות אדם (לנשים, שחורים וכו') ועוד.

דוגמאות אלו נותנות אינדיקציה מסוימת לכך, שמהפיכות טכנולוגיות מביאות עימן כמעט בוודאות מהפיכות חברתיות בשלב זה או אחר.

השאלה היא: האם אנחנו עומדים על סיפה של מהפיכה חברתית כזו?

לצערי, השאלה הזו לא נענתה בצורה ממצה, כאמור. ציפיתי לדיון מעט מעמיק יותר בהשלכות של מהפיכת הטכנולוגיה על הדרך בה אנו מתקשרים. אייזיק אסימוב, כבר כתב בספרו "שמש עירומה", על חברה שבה אנשים אינם נפגשים זה עם זה, אלא מתקשרים ו"נפגשים" דרך מחשב ובאמצעות הולוגרמות תל-מימדיות. היום אנחנו רואים ניצנים של הדבר הזה: אני מניח שמי שנולד כמוני, אי-שם בתחילת-אמצע שנות ה-70, זוכר ילדים שמשחקים בחוץ, תמימות מסוימת, הקמת מחנות על העצים, ובעיקר פחות ישיבה בבית.

הטכנולוגיה הביאה עימה מצב, בו ילד לא חייב לצאת מחדרו. למעשה, אף אחד מאיתנו לא חייב ממש לצאת מהחדר – אנחנו יכולים לתקשר עם העולם מאותו כיסא או מאותה מיטה, יכולים לעבוד משם, להיפגש עם אנשים בווידיאו-צ'טים, לבצע רכישות (כולל קניות מזון ומוצרים בסיסיים אחרים) – וכל זאת, מבלי לזוז מטר מהכיסא. ההשלכות ההרסניות של הדברים הללו, הן הבריאותיות והן החברתיות, בכלל לא עלו בהרצאה הזו, וחבל.

גם העובדה שילדים כמעט ואינם כותבים ביד (שבכך עלולות להיגרם בעיות מטוריות עתידיות), וגם השפעתה של הרשת החברתית על הדורות הבאים – השפעה שכאמור, רואים את תחילתה כבר עתה – והם לאו דווקא חיוביים – לא הוצגו.

במילה וחצי הוצגה "מהפיכת היסמין" בתוניסיה, ככזו שהחלה מתוך רשת חברתית, ואף יצרה אפקט דומינו במדינות ערב רבות. אבל כיצד מושפע או יושפע מכך העולם המערבי? וכיצד מושפע מכך העולם השלישי? כיצד משפיעות דרכי ההתקשורת החדשות (אינטרנט, טלפונים סלולריים) עלינו ועל העולם כולו?

ההשערה שהעלה להב היא, שאנחנו עדיין לא מודעים למהפיכה החברתית שבדרך, וכך היה תמיד – בהתחלה היתה חוסר מודעות למהפיכה ועוצמתה, אבל בהמשך היא הפכה למודעת לעצמה. העניין הוא, שאני לא בטוח כמה להב צודק: המהפיכה החברתית לא רק שהיא 'עומדת' לקרות, אלא היא בעיצומה. אני מניח שתהיינה לה כל מיני השפעות שאנחנו לא מודעים אליהן, ועדיין – השפעות מסוימות, הן חיוביות והן שליליות, כבר קיימות דה-פקטו.

לסיכום: 3 הרצאות מאוד מעניינות, באחרונה הייתי מרחיב קצת יותר, מעלה עוד טיעונים שונים כפי שהצגתי לעיל, אבל בסה"כ – ערב מרתק עד כה.

בפוסט הבא אני אתאר את שקרה אחרי ההפסקה – בחלקו השני של הכנס.

עדכון קצר: ניר להב העלה את הרצאתו לבלוג שלו, ואתם מוזמנים לקרוא אותה במלואה כאן.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

8 תגובות לפוסט “כנס "אישיות, חברה וקידמה" – חלק א'”

post_author." -->\n"; ?>
  1. עירא הגיב:

    לוי אכן מרצה מעולה, וכמו צזנה הוא משנן את הרצאותיו. שלושת ההרצאות הוזמנו ע"י שרון ולכן אני מאמין שזו הפעם הראשונה שכל אחת מהן הוצגה.

    לגבי טמוג'ין AKA ג'ינגיס חאן, הוא אכן עשה מהפך באנושיות של המלחמות באזור – לא השחית פני אויבים או שליחים דיפלומטיים כנהוג, קיבל כניעה ללא נקמה, אסר על חטיפת נשים ועוד ועוד. השאלה לגבי אכזריותו, כמו שעלה בהרצאה, עלולה להיות מוסברת במוניטין שבנה כדי להפחיד, כדי שאויביו יכנעו יותר מהר וללא קרב, אבל אין היסטוריה בדוקה שאכן היה לצבאו צורך להיות אכזרי (אולי רק בתחילת הדרך בשביל המוניטין אבל לא ברור שאחרי כן). לבסוף לגבי גודל השטח הכבוד – יש מי שיגידו שאחרי שאתה בונה צבא כ"כ חזק, החיילים ששים לקרב לפעמים יותר מהמצביא, וטמוג'ין כבש יותר ממה שהיה רוצה, ולו כדי לשמור על יציבות שלטונית. אני רוצה להאמין שהיום דברים כאלו כבר לא היו קורים 🙂

  2. […] מרתקות ומעניינות במיוחד, ואתם מוזמנים לקרוא עליהן בפוסט הקודם (ניר להב העלה גם את ההרצאה שלו בבלוג שלו, […]

  3. מודי תולשששש הגיב:

    הוצאתי 29 ב AQ test. אז אני אוטיסט או לא? כנראה לא מספיק בשביל להיות איינשטיין.

  4. עירא הגיב:

    אני סיימתי עם 19. בגרסא שמצאתי ב-Wired.

    • גיא הגיב:

      גיגלתי את סימון ברון-כהן, ומצאתי את המבחן די מהר.
      נקווה שזה אותו המבחן (לי אישית לא היו 3 השאלות הראשונות שהוא דיבר עליהן לגבע שמיעה מסויקלית, דיבור ועוד משהו בגיל 3).

  5. עירא הגיב:

    אז כנראה מבחנים שונים טיפה. לקחתי תוצאה ראשונה ב"AQ Test":
    http://www.wired.com/wired/archive/9.12/aqtest.html

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות