כל המאבקים כולם

קשה לא לכתוב על מה שקורה בישראל בזמן האחרון, ועוד יותר קשה להתעלם ממחאת האוהלים שהחלה פה לפני שבוע. אז קצת לפני שההפגנה (שאני מקווה שבאמת תהיה גדולה ומשפיעה) מתחילה הערב, אני רוצה לכתוב כמה דברים על הרעיון ועל דרך הביצוע של המחאה הזו.
אני חייב לציין, שכשהעניין התחיל, הייתי מאוד סקפטי, ולמען האמת אני עדיין סקפטי (עוד באירופה הייתי שקפטי!) – הסיכוי שהמאבק הזה יצליח לדעתי אינו גדול (וסליחה על רוח הפסימיזם ששורה על הבלוג הזה בנושאי המאבקים למיניהם בזמן האחרון), והסיבות לכך רבות: אין מסרים ברורים, יש יותר מדי קבוצות שקופצות על המאבק הזה, יותר מדי פוליטיקאים ולא פחות חשוב – יותר מדי מחאות שמנסות לרכב על הגל. זה לא שאני לא שמח שסוף-סוף אנשים פה יוצאים לרחובות – זה היה צריך לקרות כבר מזמן, ואני מברך על התופעה הזו. אני פשוט סקפטי. ביבי וחבורתו הם אמני תקשורת, יודעים לסובב את כולנו, ולצערי הם עוד ימשיכו למרוח אותנו בעתיד הנראה לעין.

פרופ' דני גוטווין, שרואיין ב'מוסף השבת' של ידיעות אחרונות אתמול, דיבר על העובדה שמעמד הביניים עדיין מנסה "לשחק בתוך השיטה". אותה שיטה שמנוהלת ע"י בעלי ההון – ואני לא מדבר על הטייקונים, אלא על אלה שהקרקעות חולקו להם בחינם לפני עשרות שנים, ועכשיו הם עושים על הגב של כולנו כסף קל. זוהי שכבה של אנשים ממעמד גבוה יחסית – אך לאו דווקא מהאלפיון העליון – שלמדו את השיטה, והם מנצלים אותה עד תום, גם אם זה מגיע על חשבונינו. גוטווין טען, שבכדי לשנות את פני הדברים, צריך לשנות את כל כללי המשחק של אותה 'שיטה', ולא לשחק במגרש של נתניהו, המנסה למרוח את מעמד הביניים עם כל מיני סיסמאות ריקות תמוכן, שישאירו אותנו באותו "משחק" חסר סיכוי.

והאמת? אני מסכים איתו.
המאבק החדש הוא מאבק פוליטי – שלא יהיה בכך ספק. יכול להיות שיש הרבה אנשים עם מגוון דעות, אבל גם מאבק חברתי כמו זה שמתרחש כאן – הוא פוליטי. אין מדובר כאן בעוד מחאת קוטג', שפועלת נגד 3 חברות או קרטל לכאורה. המאבק הזה הוא חד-משמעית פוליטי, כי הוא מופנה לממשלה, שפועלת בפופוליסטיות ברורה.

אך האם זה אומר, כפי שציין אפי פוקס בגוגל+, שכולם מגיעים מאותה קבוצה? יכול להיות שזה נכון בתל אביב. אך זה בהחלט לא נכון בכל "ערי האוהלים" שקמו בשבוע האחרון ברחבי הארץ. העניין הוא, שהתקשורת משדרת בעיקר את המחאה משדרות רוטשילד, וזה עלול להיות בעוכריה של המחאה הזו, שמנסה להיות על-פוליטית.
הנה עובדה שיש לזכור לגבי המאהל הענק בתל אביב: האוהלים נרכשו בתחילת המאבק הזה, לפחות לפי הפרסומים, ע"י "השמאל הלאומי" של אלדד יניב. זה לא אומר שכולם הם "שמאל הזוי" כמו שח"כ מירי רגב מנסה לצייר אותם (זה ממש קל לה. הספין הזה אשכרה עבד בימים הראשונים. מטומטמת). ממש לא. אבל זה לבד מוציא קצת רוח מהמפרשים של המאבק הזה, ומהניסיון לשוות לא מראה עממי וא-פוליטי.

כמה שהייתי רוצה לראות במאבק התל-אביבי משהו מייצג למעמד הביניים, זה בעייתי. גם אם יש קבוצה שמנסה להוביל את הסיפור הזה (ואולי מצליחה במקומות אחרים בארץ), המסרים בתל אביב – שהחלה עם כל הסיפור הזה – מאוד עמומים ולא ברורים. המובילים לא באמת מובילים, אלא מובלים ע"י קבוצות שונות (חלקן בעלות אינטרס מובהק) אין להם את הסמכות להוביל ממש את המחנה כולו. נראה שכולם מחפשים איזו מהפיכונת לרכב עליה.

לא פלא שביבי והממשלה ההזויה שלו לא עושים כלום עם זה. אין טעם! המאבק הזה עלול לדעוך לבד, ובעוד שנה-שנתיים אף אחד לא יזכור אותו חוץ מכמה עיתונאים בעיל טור נוסטלגי. כל עוד אין סולידריות חברתית אמיתית, כל עוד המחאה לא משודרת גם ממקומות אחרים ופחות מרכזיים בישראל (מי אמר מדינת תל אביב ולא קיבל?), כל עוד אין הובלה ברורה וחד משמעית, עם מטרות ברורות – קצרות וארוכות טווח – אין למאבק הזה שום סיכוי.

אחד הדברים שמנסים לעשות עכשיו בכוח, למשל, הוא לאחד את השורות עם מאבקים צודקים נוספים, כמו זה של הרופאים, למשל. אם הם היו שואלים לדעתי, הייתי אומר לרופאים שהם עושים טעות כשהם נכנסים לזירה הזו. גם אם יש נקודות השקה בין שני המאבקים, המאבק שלהם צודק, אמיתי ונכון, יש לו מטרות ברורות, והסיפוח שלהם למאבק הכללי לא יעשה להם טוב. הוא עלול להישכח יחד עם שאר הקבוצות שסיפחו עצמן למאבק הגדול.

חץ-בן חמו כתב היום פוסט מעניין על המאבק, ואני חייב לציין שיש בו כמה נקודות שאני מסכים איתן, וכמה שפחות. בקצרה, חץ כתב שהוא גר בראשל"צ (כמוני), עיר לוויין של ת"א, בשכ"ד של 3,400 ש"ח לחודש לדירת 3 חדרים + מחסן. הוא טוען, שמלבד קצת בילויים ופגישות עסקיות, אין לו שום סיבה אמיתית לשכור דירה בתל אביב, ולכן גם לאחרים כדאי לחפש בערי הלוויין, ולהתפנק פחות בעניין הזה. אין באמת סיבה לשלם שכ"ד של 7,500 ש"ח לדירה של 3 חדריםבתל אביב (לדעתי אין סיבה לשלם גם חצי מהמחיר הזה).

לגבי שכ"ד בתל אביב – אני מסכים לחלוטין. הוא יצא מכל פרופורציה, ועדיף לחפש מקומות מחוץ לעיר, שהפכה להיות עיר לעשירים בלבד. תל אביב שכחה מיהם האנשים שהביאו אותה להיות מה שהיא. העיר הזו הפכה לתיירותית בגלל חיי הלילה והצעירים שבה. לפני פחות מ-10 שנים המצב היה טוב יותר, אבל כרגע לבכות על זה – לא יעזור למחאה האמיתית.

עם זאת, אני חולק על דעתו של חץ לגבי המחירים בערי הלוויין. מלבד העובדה שבפריפריה (שלשם מנסים צעקנים מסוימים להפנות את המפגינים) אין מקומות עבודה, אין תחבורה ציבורית יעילה, ואלו ערים ש"יובשו" ע"י אותם בעלי הון, וחברות שמפנות את כל משאביהן לערים הגדולות והמרכזיות (והיקרות, כמובן). וישנן בעיות נוספות, כלכליות גרידא.

ראשית, יש לציין, שגם 3,400 ש"ח, לאדם שמרוויח שכר מינימום או אפילו לאדם שמרוויח את השכר הממוצע במשק – זו שכ"ד גבוה מאוד, במיוחד כשהוא צריך לקחת בחשבון תחבורה ציבורית לא יעילה ויקרה, חשבונות הולכים ומאמירים, סל צריכה (מזון, דלק, תרופות למשל) שרק הולך ומתייקר וכו'.
זוג עם ילדים שמרוויח ביחד בסביבות 10,000 ש"ח לחודש או קצת יותר – לא נמצא במצב טוב יותר. זוג כזה אוטומטית לא יגמור את החודש, כי יש גם הוצאות חינוך, מטפלת ועוד.
וזה עוד לפני שהתחלתי לדבר על הוצאות הבריאות, שהופרטו בצורה המחפירה ביותר וחסרת אחריות ב-15 השנים האחרונות: אנחנו משלמים מס בריאות, ובכל זאת משלמים גם עבור רפואה ציבורית פרטית מדי חודש, כי פשוט אין ברירה אחרת. אז נכון – אנחנו עוד לא במצב של אוסטרליה או ארה"ב, אבל האמת? אנחנו בקצב הנכון בכיוון הזה.

למי שחושב שאנחנו "מפונקים", בואו אני אתן לכם סקירה קצרה של החיים במדינת ישראל. עבור מי שלא עובד במשרות שמכניסות 15-20 ש"ח לחודש, אין באמת סיוכי להצליח כאן (ואני מתעלם לרגע מהשכ"ד או משכנתא):

אתם רוצים שאני אמשיך?
איך ניתן לצפות, שמשפחה בישראל, משפחה עובדת – לא מפונקת – תצליח לחיות בצורה נורמלית? לגמור את החודש?

סיימתי שני תארים בהנדסה (תוכנה ותעשייה וניהול) לפני 10 שנים. סיימתי עכשיו תואר במנהל עסקים בהצטיינות. חשבתי אולי להתחיל להתנסות בעבודה בשוק ההון כדי לעבוד בשעות שפויות יותר מאשר אלה שהייתי עובד בהן, כמנהל פרוייקטים בינלאומיים בעולם ההיי-טק (וזה לא שלא אהבתי את זה. פשוט רציתי להתנסות בדברים חדשים). אני יכול לשכוח מזה. השכר שמציעים לנתחילים (ללא ניסיון) בשוק ההון, עומד על 5,000-6,000 שקל ברוטו, במקרה הטוב. זו משכורת שזוג נשוי לא יכול לחיות איתה. במיוחד אם הוא רוצה להקים משפחה. אני מחפש היום לחזור לעולם ההיי-טק (מעבר לרצון להתקדם), כי הבנתי גם שאחרת לא נצליח לחיות בצורה נורמלית. אנחנו מתגלגלים בקושי בעזרת ההורים. בעוד שנה אבא שלי יוצא לפנסיה, ואז אלוהים יודע איך נתמודד. למרות שמנסים להראות לנו שמצב האבטלה בישראל מצוין, ושיש צמיחה מרשימה – עם כל הכבוד – מעמד הביניים לא באמת נהנה מזה. את הביטחון התעסוקתי החליפה חרב של פיטורין שעלולה להיות מונפת כל יום מחדש. אתה אף פעם לא יודע מאיפה היא תגיע. לאנשים מעל גיל מסוים אין בכלל שום סיכוי למצוא עבודה. ביטוח לאומי לא מאפשר הסבה באמצעות קורסים מקצועיים החל מגיל 35 (!), למרות שיש לאותו אדם עוד יותר מ-30 שנים של תעסוקה לתרום למדינה. כן, גבירותיי ורובתיי – אני, בגיל המופלג של 37 שנים, נחשב כבר כמי שכבר לא יקבל אפשרות להסבה מקצועית, גם אם ממש אזדקק לכך. אני יכול לקבץ נדבות מבחינת מדינת ישראל, או לחפש את מזלי במקום אחר. רק לא בישראל.

אז אולי גם אני לא אוהב את מחאת האוהלים ברוטשילד, אבל אני בהחלט מזדהה עם המחאה הארצית. הרעיון מעולה וחשוב. חבל שהוא לא מדוברר ברור, ושאין לו מטרות ברורות מספיק. שלשום, כתב שלמה קראוס, מאמר דעה שוצף וכועס בטמקא, שעם חלקו אני מזדהה. הדרך הקלה היא לבחור לנףנף את דבריו בביטול – אבל נסו לחשוב על החיים שלנו, כמעמד הביניים בישראל. אם רק היה קול מספיק ברור ומטרות מספיק ברורות למאבק הזה – זה האיש שהייתי בוחר בו לדברר את המאבק.

הגיע הזמן שמעמד הביניים יאמר את דברו, ובקול גדול וברור!
הגיע הזמן שיבינו שם בהנהגת המדינה הזו, שמעמד הביניים מחזיק את המדינה הזו על הגב, ושקריסה שלו אומרת דבר אחד ויחיד – סיום דרכה של מדינת ישראל כפי שאנו מכירים אותה.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

22 תגובות לפוסט “כל המאבקים כולם”

post_author." -->\n"; ?>
  1. חץ בן חמו הגיב:

    קראתי את דבריך, ותודה שהבאת מהבלוג שלי, ורציתי להגיב:
    1. מי שמרוויח שכר מינימום לא ימצא פתרון דיור באזור המרכז בכלל, אלא אם הוא יעבוד ב-2 עבודות, והאמן לי ידידי: משנת 93-97 עבדתי ב-2 עבודות בשביל לממן מגורים כשותף ברמת גן ועבדתי עבודה שניה כ… קלדן (כן, תצחק), כך שהעניין עצמו לא השתנה הרבה מאז, חוץ מהמחירים שעלו מעלה מעלה.
    2. אתה מציין את המחירים שצריך לשלם כמו מיסים, אוכל וכו' שזה בהחלט נכון, ואני מסכים איתך
    3. המחאה הנוכחית אולי תעזור ואולי לא, הבעיה כמו שציינת שהיא יותר מדי מבולבלת, יותר מדי מנסים למשוך לכל מיני כיוונים והיא נהייתה פוליטית, מה שמוביל אותי ל…
    4. מה האלטרנטיבות מבחינה פוליטית? קדימה שציפי לבני עומדת בראשה ויכולה לתת לביבי שיעור בפליק-פלאק בשקל? העבודה שעדיין לא יודעים בכלל מי יהיה בראשה? מרצ שתלושה מהמציאות? ה"שמאל החדש" שבינתיים נראה שיש לו הרבה דיבורים אבל כמעט שום פתרונות מעשיים?

  2. שמוליק הגיב:

    העיר לא שוכחת והעיר לא צריכה לזכור. ל"עיר" אין זיכרון. יש אלפי בעלי דירות שמשכירים ומוכרים את הדירות שלהם, וחובה עליהם למקסם את הפוטנציאל הכלכלי בנכס שלהם, על עוד הם עומדים במגבלות החוק.

    בעבר ירושלים היתה מרכז התרבות התוסס (ראה השיר "בכל זאת יש בה משהו"), ואז תל אביב התפתחה מאיזור ספר תרבותי למה שהיא היום. יכול להיות שעכשיו היא בשיא והדעיכה קרובה, ואז יקומו מרכזים חדשים בפריפריה (מה שתל אביב היתה עד שנות ה-40). יכול להיות שהחוק ישונה ככה שתהיה מגבלה על בעלי הבתים.

    יחד עם זאת, כשהחוק מאלץ את השוק להתנהג בצורה לא "כלכלית", ברגע שיש פער גדול בין החוק לבין כוחות ההיצע והביקוש, יקום שוק שחור. ראה את הקומבינות שעושים בעלי דירות בפיצולי דירות אסורים, בגלל שכוחות השוק מתמרצים אותם על הסיכונים בפיצולים כאלה.

    • דובי הגיב:

      *חובה* עליהם למקסם את הרווח? למה? למה הם לא יכולים להתחשב באנשים? למה הם חייבים לחשוב "כמה אני יכול לעשוק את האנשים שזקוקים לי" ולא "כמה ראוי לבקש על השירות שאני מבקש"? אבא שלי הוא בעל דירה, והוא משכיר אותה הרבה מתחת למחיר השוק, כי הוא חושב שלא ראוי לדרוש כל כך הרבה עבור דירה כזו כיום, ומספיק לו מה שהוא מקבל. הוא לא פראייר – הוא אדם טוב. ואם היו יותר אנשים טובים כמותו, לא היינו נמצאים במצב המסריח הזה.

      • גיא הגיב:

        @דובי – "חובה עליהם למקסם את הרווח", בדיוק בגלל אותה מדיניות של שוק חופשי משתולל וחסר גבולות.
        הלוואי שהיו עוד רבים כמו אביך. לצערי – בתוך עמי אני חי. והעם הזה נהנה לדפוק אחד את השני בלי סוף, רק כדי לנסות להתקדם קצת יותר (אני לא חושב שאפילו להם ברור לאן).

        זה מזכיר לי את הדחיפות האלה בהופעות חיות, של אנשים שרק רוצים קצת להתקרב לבמה. הם דורסים אנשים בדרך, דוחפים באלימות וצועקים על כולם שהם לא בסדר. זו המציאות הישראלית בשנת 2011.

        • שמוליק הגיב:

          לא מדובר על "לדפוק" ולא מדובר על "נהנה". שאף אחד לא יעשה לי טובות ולא ישכיר לי את הדירה שלו או ימכור לי גבינה בפחות ממה שהוא יכול (או מותר לו).

          אנשים לא משכירים לך דירה במחיר גבוה (אני לא משתמש במילה "מופקע") בגלל שהם נהנים לראות אותך סובל, אלא בגלל שהם יכולים.

          כשלך תהיה דירה תבחר אם להשכיר אותה במחיר היצף. מי שבוחר להשכיר דירה בבעלותו בפחות משווי השוק בד"כ עושה את זה כי הוא גר רחוק ולא מתחשק לו לפתוח את הדירה כל פעם ששוכר פוטנציאלי מגיע לבדוק. בעל הבית רוצה לאכלס את הדירה ויודע שההגעות להצגת הדירה גם עולות לו כסף. (יש עוד שיקולים להשכרת דירה במחיר פחות ממחיר השוק, בסופו של דבר מדובר על שיקולי כדאיות למשכיר).

      • שמוליק הגיב:

        ככה זה. כשאין הכירות אישית עם הלקוח אז אנשים לא יעשו ג'סטות.

        לא יודע מה המניעים של אבא שלך, אבל כשהוא מוכר מניות, אני מניח, הוא לא מוכר במחיר פחות ממחיר השוק. אף אחד לא צריך למכור משהו בפחות מהערך שלו, והערך של דירה להשכרה היום הוא X. אם מכלתניק יכול לקבל 8 שקלים על הקוטג' שלו, ואין רגולציה בנושא, אין סיבה שהוא ימכור בפחות. אותו דבר לגבי מוצרי מותרות, נדל"ן וכו'.

        עם כל הכבוד לשיקולים של אבא שלך, אלו השיקולים הפרטיים שלו. אי אפשר לצפות שהשוק יתנהג לפי מניעים אלטרואיסטיים. אני לא מצפה לזה בתור לקוח.

        כשאבא שלך ימכור את הדירה הוא גם כן יבקש פחות מהמקסימום שהוא יכול להוציא?

        משק לא יכול להתקיים על טוב לבם של הפועלים בו. אנשים לא אוספים את החרא של הכלב שלהם מטוב ליבם, אלא בגלל שיש אכיפה. ובאמת איפה שאין אכיפה המדרכה מנוקדת בחרא. אם יש לי תלונות על משהו זה לא על שאנשים לא מתחשבים אלא על זה שאין אכיפה כואבת וברורה ו/או על זה שאין חוק שמסדיר את העניינים.

        • דובי הגיב:

          צר לי. אני גר בטורונטו. יש פה אפס אכיפה של חרא על המדרכה, ואין חרא על המדרכה. יש אפס אכיפה של זריקת לכלוך על הרצפה, ואין לכלוך על הרצפה. למה? כי לאנשים אכפת. כי אנשים יודעים שהם לא רוצים לגור בחרא, אז למה להשאיר חרא אחריהם?

          הבעיה שלך היא שאתה לא מבין שיש הבדל בין מניות לבין דירה, ובין מי שיכול לקנות מניות, לבין מי שצריך לשכור דירה.
          לא, אני לא מוכן לוותר על הערבות ההדדית. אני לא מוכן לוותר על סולידריות. אם כל מה שיש לנו זה השוק, אז אפשר לסגור את הבאסטה וללכת לאוהל, כי הפסדנו מראש.

          • שמוליק הגיב:

            תצטער לך שאתה גר בטורונטו באמת. אני גר בוונקובר.

            גם כאן יש אפס אכיפה, פשוט כבר לא צריך. ואם מישהו חונה במקום לא לו, או לא אוסף אחרי הכלב, השכנים כבר מזמינים את מי שצריך להזמין.

            אכיפה לא בהכרח פירושה ששוטר יסתובב כל היום ויאכוף, מספיק שיודעים שיש טיפול נגד העבריינים במקרה הצורך ושהטיפול כואב, זה כמו שוטר שעוקב אחריך.

            • דובי הגיב:

              צר לי, אין לי מושג איך להתמודד עם טיעונים של קסם. אז אני עכשיו צריך להוכיח שלמרות שאין אכיפה, אז באמת באמת אין אכיפה? אין אכיפה. ראיתי פעם אחת בכל שנותי כאן מישהו לא מנקה אחרי הכלב שלו. אף אחד לא עשה לו כלום (חוץ מכמה מבטים זועפים). אף אחד לא קפץ מהשיחים לתת לו קנס. הוא הלך הביתה ואף אחד לא נגע בו. זה לא אומר שאחרים עושים את זה.

            • שמוליק הגיב:

              הבנתי אותך, בקנדה כולם נהדרים כי הם אלטרואיסטים.

              אני מציע לך ללכת לתחנת האוטובוס ביציאה של בלור ודפרין ותראה איזה מכות הולכים שם בתור. דחיפות, מרפקים. הקנדים מתנהגים בצורה כלכלית כמו כל אחד אחר. אבל אם נעים לך לחיות באשליות שהקנדים מתנהגים יפה מטוב ליבם ולא משיקולים כלכליים, אולי בעצם לא כדאי לך ללכת לתחנות אוטובוס שלא מגיע אליהם אוטובוס בתדירות מספקת. זה יהרוס לך את האשליה שקנדים תמיד מתנהגים יפה ומחונך.

              אם מישהו אוסף חרא זה בגלל שכדאי לו לאסוף חרא, או שהוא ינודה או שהוא ייקנס או שתהיה סנקציה.

              בוונקובר השכנים הטובים אוספים את החרא ושמים את זה לשכן הסורר ליד הדלת. מזמינים פקחים ועושים את המוות באופן הפאסיב-אגרסיב הקנדי הידוע.

              מציע לך לא לאסוף אחרי הכלב שלך ותראה בעצמך מה יקרה.

              כשהמשטרה מגיעה מייד בעקבות דווח של שכן על זה שמישהו חשוד מסתובב ליד הבית של השכנים שלו שבחופשה, זה מאלץ עבריין לחשוב פעמיים אם לעשות שטויות.

            • דובי הגיב:

              זה יפה שאתה לא מצליח להבין ש"ינודה" ו"סנקציה" (חברתית) זה גם פונקציה של אלטרואיזם, זו גם פעולה חברתית, שאינה מבוססת על אכיפה ריכוזית. אם בישראל היו מנדים את מי שעושק ומנצל, את מי שדוחף ומתחצף – במקום להלל את אלו וללעוג ל"פראיירים" – היה שם הרבה יותר טוב. זה בדיוק מה שחסר בישראל ויש לקנדים בשפע.

              ואין לי מושג מה יש לך מהתחנה בדאפרין – לא רק שלא דחפו אותי שם, בפעמים הרבות שהייתי בתחנה הלא מונגשת הזאת עם עגלת תינוק, תמיד – *תמיד* – היה מי שעזר לי להעלות או להוריד אותה במדרגות, גם במחיר של פספוס הרכבת.

              ואין קשר בין כל הנושא הזה לבין הנושא של אכיפה של פשיעה רגילה. זה שהמשטרה לא עושה את העבודה שלה בישראל זו סוגיה אחרת לגמרי, אם כי, כמובן, בעייתית באותה מידה.

            • שמוליק הגיב:

              אתה צודק. בקנדה באמת אין את הפונקציה הזו של פקחים על איסוף חרא. לא בטורונטו, לא בוונקובר. לא בשום מקום.

              פיטרו את כולם כי כל הקנדים מתוכנתים לאסוף חרא בלי צורך בשום תמריץ או סנקציה.

              צודק. נכשלתי.

              תתקשר לעירייה להתלונן ולא יבינו בכלל מה זה עסק שלהם.

            • דובי הגיב:

              אני שמח לראות שלא היה לך שום דבר רלוונטי להגיד על התגובה שלי.

          • מרק ק. הגיב:

            ומה בדיק ההבדל בין מניות לדירה?

            ההבדל הוא שלדירה יש ערך סנטימנטלי ולכן אנשים מאבדים את הראש שלהם כשהם קונים/מחזיקים דירות, למרות שיש גם אנשים שמתיחסים למניות בצורה סנטימנטלית.

            אם היו מתיחסים לדירות כמו אל מניות מזמן המחירים היו יורדים כי ההחזר להשקעה בתל אביב הוא נמוך – בדירה שאני גר בה הוא בערך 4% ברוטו לפני הוצאות תחזוקה למיניהן (דוד, שיפוץ, מזגן, אינסטלציה, ביטוח). מאחר והחזר כזה היית מקבל גם בפיקדון בנק בלי צורך להשקיע את האנרגיה הרגשית בעניני שכירות, ההשקעה בדירה היא מטומטמת.

            ומה פה בדיוק הקשר לערבות ההדדית? אם היתה הפגנה של מסתמשי קוקאין האם בגלל הערבות ההדית המדינה היתה צריכה לספק להם סמים במיחר זול יותר?

            • דובי הגיב:

              ההבדל, מר ק., הוא כפי שציינתי: אף אחד לא צריך מניות. כולם צריכים מקום לגור בו. פשוט וקל.

              (והחישוב הדבילי שלך מתייחס להחזר להשקעה על בסיס השווי הנוכחי של הדירה, ושוכח את עליית השווי של הדירות עצמן – שזו הסיבה העיקרית לרכישת דירות להשקעה שיצרה את כל הבועה המטורפת שאנחנו נמצאים בה עכשיו. השבח לאלילי השוק החופשי).

            • מרק ק. הגיב:

              אז איך זה שאם "אף אחד לא צריך מניות" בכל המדינות המערביות יש חוקים שמעודדים אותך להחזיק מניות, למעשה יש חוק בישראל שנקרה "פנסיה חובה" שמכריח אותך להחזיק מניות?

              וחוץ מזה לא ידעתי שיש מחסור בדירות בישראל. אכפת לך להראות קישור שמראה על כמות האנשים חסרי הבית בישראל?

              ואהבתי את הניתוח המדעי שלך ל"סיבה העיקרית לרכישת דירות להשקעה". עושים בקנדה הרבה מחקרים בטלפטיה? מכל משקיעי הנדלן שהיכרתי אולי אחד ציפה שערך הדירה שהוא קנה יעלה בצורה משמעותית.

              וצא מזה, אין בועה, אלו מחירים ריאליים שעומדים להשאר למשך זמן ארוך עד המיתון הבא.

  3. גיא הגיב:

    @חץ – לצערי, האלטרנטיבה צריכה להגיע מבחוץ. זה בהחלט לא יכול להיות ביבי או לבני (ועל ליברמן או ש"ס אני בכלל לא רוצה לדבר), והאמת היא שאם לבחור אישיות אחת בכנסת, אני הכי מאמין היום לניצן הורביץ, כי הוא הכי שפוי שם – ובעצם אולי היחיד (למרות שהוא ממרצ). זה לא שיש לי פתרונות קסם, אבל ברור לי שאנו זקוקים לניקיון אורוות אמיתי בכנסת ישראל.

    הבאתי את מי שמרוויח שכר מינימום כדוגמא קיצונית, אבל ברור לחלוטין שזו לא רק הבעיה של השכבות החלשות. גם מגורים בערי לווין כמו ראשל"צ או חולון (שד"א – התייקרה מאוד בשנים האחרונות. מאז הקמתה של שכונה 300, אין כמט דירות למכירה במחיר נורמלי) אינן אפשריות לאנשים שמרוויחים גם 7,000-10,000 ש"ח לחודש.

    @שמוליק – כאמור, אין פה פתרונות מהירים. אחת ההצעות שהעלה גדעון עשת בידיעות לפני מס' ימים, היתה בניית קומות נוספות בבניינים שבהם העניין מתאפשר. בלונדון, עם כל יוקר המחיה, קיים חוק המכריח את הקבלנים לבנות כ-30% מכל פרויקט כדיור בר-השגה לזוגות צעירים, ובכל 3 שנים, לאותם צעירים קיימת אופציה לרכוש 20% מהדירה. כך, בסופו של דבר, תוך כמה שנים, הם יכולים לרכוש דירה בצורה סבירה לחלוטין.

    אני לא יודע אם הדרך הנכונה היא לאפשר חוק שיכריח פיקוח על מחירי שכ"ד, אבל ברור שצריך להימצא פתרון שיאפשר לאזרחים בני מעמד הביניים להנות מרווחה מסוימת מהתמיחה המהוללת שכולם מדברים עליה, שהיום היא מנת חלקם של 2 העשירונים העליונים בלבד (במקרה הטוב).

    • שמוליק הגיב:

      אני מסכים שצריך להיות פיקוח על מידת ההשתוללות של השוק החופשי, ואני הראשון שתומך ברגולציה על כל מיני דברים. הנקודה היא שאני לא מאמין שצריך לחוקק מליון חוקים שיטפלו באלף ואחד סימפטומים מגעילים שצצים כשהשוק החופשי מרים את ראשו המכוער.

      הצעת החוק ההיא (מה קורה אתה באמת?) שנועדה להגביל פערי שכר בתוך אותו גוף בין זה שמשתכר הכי הרבה לזה שמשתכר הכי מעט לאיזו מכפלה של השכר הנמוך ביותר בארגון הוא חוק שיגרום לשינוי האיזונים בין האלפיונים העליונים לאלפיונים התחתונים. ברגע שגם העשירים ביותר יחשבו פעם שנייה לפני שהם קונים דירה באימפולס, זה ישפיע על כל מערך התימחורים. מהקוטג' במכולת ועד הקוטג' בצהלה. ואם מחירי הקוטג' בצהלה יגיעו לאיזו תקרה שפויה, אז זה ירסן בצורה פורפורציונלית את מחירי דירת ה-3 חדרים בנתניה.

      • גיא הגיב:

        @שמוליק – אני מאמין שאתה צודק, אבל אני חושש שהממשלה הזו לא תעביר את החוק. לא כל עוד ביבי "שוק חופשי" נתניהו בשלטון.

        אני גם מאמין שלא צריך עשרות חוקים, כפי שאתה מציין. אבל צריך "לעדן" קצת את השוק החופשי, כי מה שנוצר פה הוא כשל שוק חמור, שנמשך כבר שנים.

        פרופ' דני גוטווין אמר את זה בידיעות אחרונות בצורה יפה: צריך להבין שדירה היא לא נדל"ן. דירה היא בית. זהו בית שבו גדלים ילדים, גדלה משפחה.
        ברגע שהפכנו כל שטח קטן לפיסת נדל"ן קרה, שם התחילה הבעיה.

        • חזוס הגיב:

          קוריוז קצר, אם יורשה לי.

          לפני כמה שנים נסעתי לי במכונית וברדיו היתה פרסומת לחברה שעוסקת בנדל"ן, ומתמחה ברכישת שטחים ירוקים מכיוון שהם יופשרו לבניה יום אחד ויהיו שווים הרבה כסף. זה היה ממותג כ"השקעה" לעתיד. הסלוגן של החברה היה "כי כל שדה הוא בית".

          גורם לי להצטמרר בכל פעם מחדש.

  4. […] לא, בניגוד למה שיש מי שטוען, אסור להפריד בין המאבקים. אסור "לברור מאבקים", כי […]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות