דובי, מאחוריך!
ככה זה כשמתחילים עם Google Reader – קשה לעזוב. בשעה 3 לפנות בוקר, השעה שבה אני מתחיל לכתוב את הפוסט הזה, ראיתי לפתע פוסט של דובי מלפני שבועיים, שגרם לי לרצות לספר איזה אנקדוטה קטנה מ"שירותי" בבזק, בשנים 2003-2005. צחוק בצד – הסיפור הזה הוא אמיתי לחלוטין, הזוי ככל שיישמע לחלקיכם. בקטע של צחוקים, כמה […]
כת או דת?
ובמעבר חד מהפוסט הקודם: למה אתם מקשרים את המשפטים הבאים? "את השבתות שלי ביליתי בתפילות אקסטטיות ארוכות, ואת יתר ימות השבוע הקדשתי לפעילויות מסיונריות אגרסיביות ואירועים פנימיים של הקהילה…" "נחשף לפניי עולם משיחי-רוחני שבסיסו קהילה סגורה ומחבקת, לעתים ממגנטת, המהווה בית חם ומגונן, ללא מעט אנשים שהתקשו למצוא את מקומם בחברה הישראלית…" "את חמלת הקהילה […]
למה לא תראו אותי הופך לפעיל ימין
כתיבת הפוסט הזה הפתיעה גם אותי קצת, מאחר ואני מגדיר את עצמי כא-פוליטי מובהק. אני שונא פוליטיקה, ואני לא מתחבר ומתחבר בו זמנית לשמאל ולימין. אני מסכים לחלק מהרעיונות של שני הצדדים, ומתנגד בחריפות לאחרים. יחד עם זאת, כדי להימנע משיחות מעצבנות שמנסות להכניס אותי לתוך תבנית מסוימת של "שמאל" או "ימין", אני פשוט סוגר […]
עבדאללה ב-BASAR
איזה כיף לכתוב שוב על אוכל לאחרונה. ובמיוחד על מסעדת בשר. ביום רביעי האחרון, אספה אותי ידידתי הטובה נ', על מנת לשפר את מצב רוחי, למסעדת בשר בתל אביב, שנראה שהיא מרבה לבקר בה. בכלל, המתחם הזה של איזור רוטשילד-יבנה-מונטיפיורי, מתאפיין בכמה מקומות לא רעים בכלל. כבר הזכרתי בעבר את לוקאס, ויש כמובן את מוזס, […]
פוסט פטריוטי? אני???!
בימים האחרונים יש בבלוגוספירה שטף של פוסטים פסימיים על מגרועתיה של המדינה ועל עזיבה של מדינת ישראל, לטובת מקום אחר, טוב יותר. חלקם גם כותבים מחו"ל על ביקורים קצרים שעשו כאן, וכמה רע היה להם. תסלחו לי, אבל אולי די כבר??!! אני יודע שחרא פה. אני חי פה. חשבתי אפילו לעוף מכאן לארה"ב לפני כמה […]
נטל
ככה אני מרגיש בימים האחרונים. נכון – כתבתי כמה פוסטים אופטימיים, אבל זה רק כדי לנסות להסיח את דעתי. ביום שישי האחרון, הגיעו מים עד נפש. זוגתי, שתוסכלה ע"י הכאבים שלי, החליטה לקום וללכת. אני לא יכול שלא להבין אותה. אני נמצא בדיכאון לא פשוט בזמן האחרון. אני בן 34 כמעט, חי עם ההורים, ללא […]
ביקורת ספרים – משהו קצת שונה
איזה כיף! הגיע הזמן לדווח על עוד כמה ספרים. בחודש האחרון, יצא לי לקרוא קצת פחות מהממוצע, אבל קראתי לפחות דברים נהדרים, וקצת שונים. שניים מהם לפחות יכולים להיחשב כקלאסיקות. אבל אני רוצה להתחיל בזה שהיה קליל יותר מבין השלושה שאספר עליהם כאן: "אבל מי זוכר" / גרג הורביץ – מותחן פסיכולוגי נפלא, מהנה ומהיר. […]
הופ הופ טרללה!
אז כן! גדלתי בשנה! ברוכים הבאים ליום ההולדת הראשון של קופי השבת! בניגוד להורים צפונבוניים, אנחנו לא נארגן לכם את "יובל המבולבל", כנראה גם הכיבוד לא יהיה משהו (למרות שוויסקי יש בשפע!), המוסיקה עשויה להיות טובה (תלוי בהגדרה שלכם ל"טובה"), והדבר הטוב ביותר פה היא אתם – האורחים שלי. יומולדת מצריך איזה נאום קצר, לא? […]
