דובי, מאחוריך!
ככה זה כשמתחילים עם Google Reader – קשה לעזוב. בשעה 3 לפנות בוקר, השעה שבה אני מתחיל לכתוב את הפוסט הזה, ראיתי לפתע פוסט של דובי מלפני שבועיים, שגרם לי לרצות לספר איזה אנקדוטה קטנה מ"שירותי" בבזק, בשנים 2003-2005. צחוק בצד – הסיפור הזה הוא אמיתי לחלוטין, הזוי ככל שיישמע לחלקיכם.
בקטע של צחוקים, כמה חברים שלי ממוקד התמיכה הטכנית, שבו עבדתי רק 3 חודשים לפני שקודמתי, החליטו "להריץ" אותי לראשות הוועד הארצי. הקמפיין שרץ בפורום הפנימי של המוקד, ושזכה לאהדה רבה, היה "בירה לכל תומך", תוך הבטחה שלי להוסיף ברז של בירה גינס בקפיטריה, ולחלק בירה חינם לפני כל משמרת.
נשמע משעשע למדי, נכון? הרי לא יהיה מישהו שבאמת ייקח את הרעיון הזה ברצינות, נכון?! טעות. ככה לפחות גיליתי בדרך הקשה.
מתברר, שבאופן "מפתיע" לגמרי, ועד העובדים של בזק נבחר באופן לא כל כך דמוקרטי. המועמדים מחלקים ביניהם את איזורי ה"זכייה" שלהם כבר מראש. כך קרה, שבתמיכתם של אנשי מוקד האינטרנט, ברחוב הרצל בדרום תל אביב, היה אמור לזכות מר גדי ברקוביץ' (אני מת לראות את הפרצוף שלו כשהוא יגגל את השם שלו והתוצאה הזו תעלה.. ). . חשוב לציין בנקודה זו, שבמוקד הילכו המנהלים אימים על עובדי המוקד: מי שלא רצה להצביע עבור המועמד "המתאים" או אפילו לא להצביע בכלל, גרם לכך שיתנכלו לו בצורה כזו, שלעובד לא תהיה בעיה אלא לעזוב את עבודתו. אלה דברים שראיתי במו עיני, ואינן מבוססים על מקור שני כלשהו. הדבר היחיד שהיה דומה לבחירות "אמיתיות" לכנסת, היתה העובדה שיום אחרי הבחירות, המועמדים לוועד שמו זין על כל המוקדנים.
העניין הוא, שלגדי ברקוביץ' יצא לראות את הפורום הפנימי איכשהו (היו לנו כמה השערות בנושא הזה), והוא לקח את העניין של ה"הרצה" שלי בשיא הרצינות. מאחר ובאותה תקופה בכלל כבר לא הייתי שייך למוקד, אלא לצוות שניהל את רשת ה-ADSL הארצית של בזק, מר ברקוביץ' לא הצליח לשים את ידו עליי בהתחלה, מה שהתחיל מסכת לא פשוטה של צרות לחבר'ה שהריצו אותי לוועד. חבר טוב, זה שהתחיל את כל הסיפור, נקרא לו א', הוזמן לשיחה עם ברקוביץ'. ברקוביץ' ניסה להבין למה הוא עשה לו את זה, בעיקר כשכל כך "אכפת לו מהמוקדנים". כל כך היה אכפת לברקוביץ' מהמוקדנים, שהאיש אפילו לא הצליח לזהות שראש הצוות של א' היא בחורה ולא בחור (דבר שיכול לבלבל, בגלל השם שלה: עדי, אבל לחלוטין לא בגלל המראה שלה). לאט לאט, ברקוביץ' הצליח להבין שאני ה"מועמד" שצפוי לנצח ב"בחירות" האלה (זה לא מצחיק – זה היה אמיתי לגמרי – כדור השלג הזה התגלגל ככה, שמתוך כ-500 מוקדנים, כ-300 מתוכם עמדו לשים פתק לבן עם השם שלי עליו, לאות מחאה, למרות שכאמור – אני לא רצתי לאף תפקיד באמת. בסה"כ הייתי דרדק עם ותק של שנה וחצי בבזק). הסיפור הזה תפס קצת יותר מדי נפח, והגיע, בסופו של דבר, בשבוע הראשון של נובמבר 2004, למנהל המחלקה שלי, איש רציני מאוד בשם חיים נוימן. ואיך הוא שמע על זה? מר ברקוביץ' התלונן לראש האגף (!) על העובדה שאני "התערבתי בהליך דמוקרטי". אני מניח שכאן תעלה שאלה נוספת: איך לעזאזל אני זוכר שזה היה בשבוע הראשון של נובמבר 2004 דווקא?
ובכן, קוראיי הנאמנים, בשבוע זה צוין בארצינו יום השנה התשיעי להרצחו של רבין. בהתחלה קיבלתי על הראש ממנהל המחלקה שלי, שטען גם הוא, שאני צריך להתרחק מגדי ברקוביץ' עד כמה שאפשר, וששוב – "התערבתי בהליך דמוקרטי". נתבקשתי להוריד פרופיל על מנת שהעניין לא יגיע לוועדת משמעת של בזק. הגדיל לעשות ברקוביץ' בעצמו, כשבאותו יום שלח לי אימייל, ובו המשפט האלמותי הבא: "כמהנדס, בטוחני שאתה מודע לכוחה של המילה הכתובה. כוחה הוא כקליע היוצא מקנה של אקדח. אנא צור עמי קשר, על מנת שנוכל לקבוע פגישה לליבון נושא הבחירות לוועד הארצי". בשלב הזה לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. בחרתי בדרך הטובה יותר: לצחוק.
יחד עם זאת, כדי להפסיק את הסתבכותם של חבריי בכל העניין, התקשרתי לברקוביץ' כדי "ללבן את העניינים" (חשוב לציין, שבאותו זמן הייתי במשמרת כפולה, מה שאמר שעבדתי מ-13:00 באותו יום עד למחרת ב-7:00 בבוקר). ברקוביץ' ענה לטלפון, ואני הצגתי את עצמי וביקשתי לקבוע עימו פגישה למחרת היום. האיש לא התרצה, ודרש ממני ליצור קשר עם המזכירה שלו כדי שתקבע את הפגישה עבורו. הסברתי לו שהנה – אני נמצא איתו על הקו, ואין צורך במזכירות וכל השטויות האלה, אבל הוא לא היה מוכן לוותר, והוא ניתק לי את הטלפון בפרצוף. באותו רגע החלטתי, שאני אליו לא מתקשר יותר. לא אליו ולא אל המזכירה שלו. אם הוא ירצה, אני בטוח שהוא יוכל להשיג אותי, בעזרת המזכירה הנאמנה שלו, שבלעדיה הוא לא היה מסוגל לקבוע פגישה של 10 דקות.
כחודשיים וחצי לאחר מכן, עזבתי את בזק סופית, לטובת פרוייקט אחר שדרש את תשומת ליבי המלאה.
ושוב הפואנטה: המציאות אכן מצחיקה יותר מכל סרטון פרסומת בר-שינוי.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אכן תקופה יפה, תקופת הוועד…
הדבר הכי יפה בכל הסיפור הזה, זה הפרצוף של גדי ברקוביץ' כשהוא גילה שהוא הפסיד במוקד ה-ADSL.
כנראה שהקליע שיצא מהאקדח, פגע לעצמו ברגל…
שמח שהצטרפת, א'.
אכן, האיש לא היה העפרון המחודד ביותר בקלמר, אם אתה יודע למה אני מתכוון.
ד"א, מעולם לא הבנתי איך בסוף הוא הצליח להפסיד? הרי אני יודע שה"הרצה" שלי
לא יצאה אל הפועל, ולפי מה שידוע לי הוא היה המועמד היחיד.
די מגניב להגיע למירוץ, לגלות שאף אחד לא הגיע להתחרות מולך, ועדיין להפסיד.
דרוש כישרון מיוחד בשביל זה. אני מניח שאין שום דבר שגדי לא יכול לעשות!
אפילו אם זה אומר שהוא יצטרך למצוא לעצמו מקום נוח לירות לעצמו ברגל!
גו גדי גו!
היו עוד אנשים שרצו מולו, פשוט לא נתנו להם במה בסביבות המוקד כי כולם רצו שגדי ינצח, להפתעתו ולשימחתנו, זה לא קרה.
אנשים פשוט שמו שמות של אנשים אחרים (אפילו שלא הכירו אותם) או פשוט בחרו לשים פתק לבן או לא להצביע בכלל.
שמחתי להצטרף ושמח לקרוא ולהתעדכן פה מדי פעם,
המשך כך!
הקהילה מאחוריך 🙂
וואו… כמה אפסים בפוסט אחד.. היית מכניס איכשהו את אלי ישי והיה יוצא לך מניין.. 😉
כל שנותר הוא כמובן לאחל למר ברקוביץ' הצלחה בהמשך דרכו בפוליטיקה הישראלית