ביקורת ספרים – משהו קצת שונה
איזה כיף! הגיע הזמן לדווח על עוד כמה ספרים. בחודש האחרון, יצא לי לקרוא קצת פחות מהממוצע, אבל קראתי לפחות דברים נהדרים, וקצת שונים. שניים מהם לפחות יכולים להיחשב כקלאסיקות. אבל אני רוצה להתחיל בזה שהיה קליל יותר מבין השלושה שאספר עליהם כאן:
"אבל מי זוכר" / גרג הורביץ – מותחן פסיכולוגי נפלא, מהנה ומהיר. אנדרו דאנר, סופר ספרי מתח, מתעורר בבית חולים, אחרי ניתוח להוצאת גידול מראשו. לידו יושבים שני בלשים שמאשימים אותו ברצח ארוסתו. דאנר לא זוכר כלום. בעזרת כמה חברים, ובהיעדר הוכחות חותכות, הוא יוצא זכאי במשפט, אבל זמן קצר מאוד לאחר מכן, בחורה נוספת נמצאת מתה, כאשר אופן רציחתה דומה מאוד לרצח של ארוסתו. מאחר ומשטרת אל.איי, לא ממש מאמינה בצירופי מקרים, אבל עדיין אין הוכחות חותכות שדאנר ביצע את הרציחות, אין לדאנר ברירה אלא לצאת ולחפש את הרוצח האמיתי. האם הוא באמת הרוצח? האם הגידול בראשו אשם במעשים שהוא שוכח אחרי כן? או אולי מישהו מנסה לשחק עם החיים שלו? בכל מקרה – כאמור, הספר מתחיל מהנקודה שבו דאנר מתעורר בבית החולים והקצב רק הולך ומתגבר משם, כולל כמה טוויסטים מעניינים על הדרך. הורביץ כותב בצורה מאוד קולחת, וזה מסוג הספרים שלא תרצו להוריד מהיד, משהו שעשוי להתאים גם למטוסים, לאו דווקא במובן הרע של הביטוי.
"קורותיו של ש'ו סאן-גואן, סוחר הדם" / יו' הווא – לאחרונה התחלתי להתענג יותר ויותר מספרים מתורגמים של סופרים סיניים ויפניים. התרבות עצמה מעניינת אותי מאוד, ועצם העובדה שחלק מהמילים מוכרות לי מהשנים שבהן למדתי מנדרינית, רק מוסיפה לחן של הסיפורים. הספר הזה מיוחד במינו בכך שהוא מתאר סיפור חיים של אדם בשם ש'ו סאן-גואן, אדם פשוט, מילדותו ועד זיקנתו. ברקע, כהרבה סופרים סיניים, מספר יו' הווא על התקופה, כולל עלייתו של מאו צה-טונג והשינויים החברתיים הרבים שקרו מאז בסין העממית. במקרה זה, הילד הכפרי ש'ו סאן-גואן, מגלה דרך חברים בכפר של דודו, שהוא יכול להשיג לא מעט כסף ע"י מכירת דמו לבתי חולים. בכך הוא מתחיל תהליך, שיוביל אותו למחוזות מרגשים וגם מסוכנים, בכדי להקים משפחה, לפרנס את משפחתו, וגם בכדי להראות לעולם שהוא איש מכובד בקהילה. המתרגם לעברית, דן דאור, מצליח בשפה פשוטה להחריד להעביר מסרים לא קלים. אמנם השפה של הספר אינה גבוהה, אבל היא נותנת תחושה של זרימה לסיפור, ואפילו שומרת על עניין רב, לפחות למי שאוהב ומתעניין בתרבות המזרח הרחוק הקומוניסטית.
"ארץ אבות" / רוברט האריס – ספר שנכתב ב-1992, באופן מפתיע, וצריך לדעתי, להכנס לרשימת הספרים הקלאסיים והטובים ביותר שקראתי (הפתיע אותי, כי שפת הספר מתאימה לכתיבה של שנות ה-60 וה-70, יותר מאשר לסוף המאה ה-20, לדעתי). בעיקרון – העלילה מתבססת על מותחן בו בלש בקרימינאל-פוליציי הגרמני חוקר רצח/תאונה של איש עשיר. נשמע רגיל למדי עד כאן. אלא שכאן נכנס הטוויסט: כל החקירה מתנהלת בגרמניה של אפריל 1964, כאשר גרמניה ניצחה במלחמת העולם השנייה, והרייך השלישי שולט באירופה כולה, ומתכנן את חגיגות יום הולדתו ה-75 של אחד אדולף היטלר. זאווייר מארץ', אותו בלש, מגלה שמאחורי ה"תאונה" הזו, עומדים כוחות חזקים וגדולים ממנו, הנמצאים בכל עמדות הכח והשלטון, כולל הגסטאפו המחריד. בעזרת עיתונאית אמריקאית, הוא מנסה לעלות על עקבות הרוצחים, ולהבין מה עומד מאחורי התעלומה הזו. הספר הזה הוא רחוק מלהיות קל לקריאה, במיוחד אם אתה יהודי. יש בו תיאורים קשים מאוד של כל מה שהתחולל בשואה, כולל מסמכים אותנטיים, ולמי שיש סיוטים על "מה היה קורה אם?", הספר הזה מנסה לתת מענה חלקי, על מראה העולם. ההיסטוריה האלטרנטיבית הזו היא ממש לא קלה לעיכול, ולפעמים נאלצתי להפסיק את הקריאה כל פרק או שניים כדי להכיל את מה שקראתי, אבל אין ספק שאני ממליץ על הספר הזה בחום, ולו בכדי להבין ממה העולם הנאור ניצל. זה אמנם נשמע קצת מוגזם, אבל אני מבטיח לכם שכל מה שקראתי שם נשמע הגיוני לחלוטין. האריס נצמד בעלילה לאירועים אמיתיים לחלוטין, ומשתמש בדמויות אמיתיות משלטון הרייך השלישי, על מנת לתת לעלילה נופך מציאותי. וזה מפחיד. מאוד.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.