הופ הופ טרללה!
אז כן! גדלתי בשנה!
ברוכים הבאים ליום ההולדת הראשון של קופי השבת! בניגוד להורים צפונבוניים, אנחנו לא נארגן לכם את "יובל המבולבל", כנראה גם הכיבוד לא יהיה משהו (למרות שוויסקי יש בשפע!), המוסיקה עשויה להיות טובה (תלוי בהגדרה שלכם ל"טובה"), והדבר הטוב ביותר פה היא אתם – האורחים שלי.
יומולדת מצריך איזה נאום קצר, לא? אז הנה משהו:
עברה בדיוק שנה מאז שהתחלתי את הבלוג הזה, ומעל 200 פוסטים, כמעט בלי שהרגשתי. עצם העובדה שאני כותב כבר שנה תמימה, ועדיין יש לי לא מעט רעיונות בארסנל, מהווה איזשהו ניצחון אישי קטן.
היומולדת הזה גם אומר שבעוד חודש, אני "אחגוג" יומולדת שני, פחות משמח, להתפרצות הפיברומיאלגיה בגופי, אבל לפחות אני יודע שאני מנסה עדיין לנצח את המחלה הארורה הזו, לאט לאט, צעד צעד. יומולדת של שנה זו מעין הכרזה, כזו שצועקת: אני עוד כאן! זה אולי טריוויאלי לחלקיכם, אבל אצלי, בשנתיים האחרונות, כבר שום דבר אינו טריוויאלי. הרבה השתנה אצלי, ואני מודע לזה מאוד.
בניגוד למה שאני קורא לא מעט לאחרונה, אני לא מרים ידיים. אני לא מתכוון לסגור את הבלוג בזמן הקרוב, ולא מתכוון לחדול מלומר את מה שעולה על דעתי, גם אם לפעמים היא לא משהו שהרוב מסכים איתו. אני לא יודע על מי אני משפיע בכתיבה שלי, אם בכלל, אבל אני כן יודע שלי, אישית, זה פשוט עושה טוב.
השנה הצלחתי להגשים לפחות חלום אחד, והוא הטיול לסקוטלנד (שלצערי לא יוצא לי לשבת לסיים את הכתיבה שלו), ויש מצב שבשנה הקרובה אני אגשים לפחות עוד חלום אחר – לחזור ללימודים אקדמיים. למי שלא עוקב, כבר נרשמתי ללימודי מנהל עסקים ב"רופין", ואני אמור להתחיל באוקטובר הקרוב. חלום אחד בשנה זה אמנם די והותר לרובינו, אבל השנה גם מצאתי זוגיות מדהימה ותומכת, בדמותה של אלה. זה עדיין טרי מאוד, אבל אני מאוהב בטירוף, והבחורה הזו גורמת לי לחייך בכל פעם שאני חושב עליה (וזה קורה הרבה, לשמחתי). כך שאני חושב שאת מכסת החלומות שלי סיימתי להשנה. אני רק מקווה שהשנה הבאה תהיה לא פחות טובה מזו (למרות הכאבים).
לסיכום הקטע הזה, אני רוצה להודות לכם, הקוראים הקבועים והאירעיים שלי, בין אם אנחנו חברים קרובים, או מכרים דרך הבלוג. לפעמים תגובות שלכם ממשיכות לדחוף אותי לכתוב על עוד נושאים, לפעמים אפילו לספר חוויות אישיות, שלפחות אותי הן מרגשות בצורה זו או אחרת. אני מקווה שתהיה לי הזכות להמשיך ולכתוב עוד זמן רב, ואני מקווה שתהיה לי הזכות הגדולה עוד יותר, לקבל את תגובותיכם הכנות.
Cheers!
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
ברכות ואיחולים 🙂
מזל טוב.
עד מאה כעשרים (כמו שהסבתא הייקית שלי נהגה להגיד)
וזה בסדר, אנחנו מחכים בסבלנות להמשך תיאורי הטיול בסקוטלנד…
מזל טוב
בהצלחה בהכל
🙂
אני מאחל לבלוג פחות פוסטים על כאבים ופוליטיקה, ויותר פוסטים על מוזיקה, זוגיות מדהימה, וויסקי וסרטים.
סיכמנו?
משתדל. לא תמיד זה פשוט, במיוחד לאחרונה.
אני מאחלת שלא יהיו לך כמה שפחות כאבים
ואפילו שלא יכאב לך בכלל , בשום צורה
שיהיה לך יום נעים
את מאחלת לי ש*לא* יהיו לי כמה שפחות כאבים..?
הממ… אני מנסה להבין איך לקבל את זה.. 😉
המוני תודות לכל המברכים!
זה מה שקורה כשכותבים מהר
וכותבים ומוחקים ומשנים את מה שכותבים מבלי להסתכל שוב שאין טעויות
הכוונה הייתה שיהיו לך כמה שפחות כאבים
ושאפילו לא יכאב לך בכלל בשום צורה
רב תודות! אני מאוד מעריך את הדאגה, האיחולים והאהבה שאני מקבל!
איש יקר, אנוכי אורח לרגע שהגיע אל הבלוג במקרה, ומצא עצמו קורא את הפוסטים ברצף. רלוונטיות הנושאים , כנות הכותב ואיכות הכתיבה דברו אליי. מקווה שתמצא את הנוסחה האישית שלך לקיום שיגרת חיים של עשייה, אהבה, ובלימת התסמונת.
מודה לך על הכשרון ותאבת הכתיבה,
איציק.
איציק, אני הוא זה שצריך להודות לך. כבר כתבתי בעבר, ותמיד אני אשמח לכתוב מחדש, שמרגש אותי למצוא קוראים חדשים. תודה על המחמאות ועל כל האיחולים.
שמור גם אתה על בריאותך.