זיכרון החיים
היום בערב ומחר, חל יום השואה במדינת ישראל. היום הזה, נועד בעיקר לכך שלא נשכח. שלא נשכח את אלה שניספו, שלא נשכח את הטבח שביצעו הגרמנים, שהלכו באופן עיוור אחר מנהיג מטורף, שחשב שגזע עליון הוא שאיפה חשובה לאנושות. אבל אנו נוטים לשכוח ביום הזה, את אחד הדברים החשובים יותר – את זיכרונם של אלה […]
להיות עם חופשי
עדכון: הפוסט החל עם דוגמא, שלפי התגובות שקיבלתי, נראה שאינה כה רלוונטית. אי לכך, החלטתי להסירה, וזאת על מנת להיות נאמן לרוח הפוסט עצמו, ועל מנת שלא להעביר את הדיון לפרטים שאינם כה חשובים. אחד הדברים החשובים ביותר בדמוקרטיה, אחד מאבני היסוד שלה – הוא חופש הביטוי. דבר זה הוא סימן בעת המודרנית למדינה נאורה, […]
המצוינות – לאן?
זה התחיל כמו עוד תגובה לתגובה. בפוסט הקודם, התחלתי לכתוב על הבינוניות כערך עליון בישראל. יוסי קורן, הפנה אותי לפוסט שהוא כתב לפני כשנה. התחלתי לכתוב לו תגובה – אך זו, כרגיל אצלי – התארכה מעבר לרגיל. אז החלטתי להכניס את כולה לפוסט חדש: יוסי, קראתי את הפוסט שהפנית אותי אליו. אמנם לא קראתי את […]
מדינה אחרת
מדינת ישראל היא מדינה שמפלה בין אזרחיה.. "וואו!", תגידו – "ממש חדשות! למה אתה כותב על זה בכלל?!" זה נכון – אבל נמאס לי שיש אזרחים ויש אזרחים. מיעוט נמצא בקרבינו, והוא המיעוט החרדי. מיעוט של 10%-15% מהאוכלוסיה ביום טוב (ואין יום טוב איתם באמת), ויש איתו לא מעט בעיות, כפי שכולנו יודעים. הבעיה היא, […]
כתיבה מהבית! ממש כך!
מאחר ועבדיכם הנאמן כמעט מובטל (למעשה ממש מובטל – אני מצליח לקושש מדי פעם כמה שקלים על כמה מיילים שאני מעביר), ומצבי הבריאותי הידוע מקשה עליי לעבוד כרגע במשהו מחוץ לבית (קשה לי קצת לשלב את ההתקפלויות שלי מכאבים עם הלימודים ועם החובות לבית – מודה ומתוודה), אני מחפש עבודה שהיא בעיקר ביתית ולא מאוד […]
חברות התרופות ומריחואנה
והנה משהו קצת אחר: למרות שהסרט נראה ערוך, ויש קפיצות לא קטנות, שמחשידות קצת את כל העניין, נראה שהמסר אמיתי לחלוטין. הדובר הוא ד"ר ג'ון רנגן וירפן, בחור בעל מבטא כבד, שהיה מנכ"ל איליי-לילי בשבדיה – חברת התרופות הגדולה ביותר בעולם. לומר שהעניין הזה זעזע אותי? לא ממש.
חרדים מחרדים
די! נמאס כבר! הכעס שבי על החארות האלה עולה וגואה בי בכל יום מחדש. יש לי הרגשת קבס מלשמוע איך חבורת פרזיטים, אוכלי-חינם, גורמים כל כך הרבה בלאגן ל-90% הנותרים של החברה בישראל. אני פשוט לא מבין איך נתנו לזה להגיע עד כאן. איך? אני אפילו כבר לא מדבר על עניין ה"תורתם-אומנותם", שמאפשר להם לא […]
אנשים "מקולקלים"
גם אני קורא בזמן האחרון ידיעות לא מעטות, על כל מה שקורה במדינה הזו עם הילדים של העובדים הזרים. וכן – גם אני מזדעזע, כמו כולם, שמדינת ישראל, כפי שמייצג אותה אלי ישי במשרד הפנים, מראה סוף-סוף את עורה, זו שמצהירה בגלוי על גזענותה, ועל הפחד שלה מ"מחלות", שהזרים מביאים איתם. זה מחפיר, זהו פשע […]
