המצוינות – לאן?

זה התחיל כמו עוד תגובה לתגובה.
בפוסט הקודם, התחלתי לכתוב על הבינוניות כערך עליון בישראל.
יוסי קורן, הפנה אותי לפוסט שהוא כתב לפני כשנה. התחלתי לכתוב לו תגובה – אך זו, כרגיל אצלי – התארכה מעבר לרגיל. אז החלטתי להכניס את כולה לפוסט חדש:

יוסי, קראתי את הפוסט שהפנית אותי אליו.
אמנם לא קראתי את הידיעה של פרופסור אביה ספיבק בכלכליסט (לא מצאתי את המאמר הנ"ל בארכיון של כלכליסט), אבל יש לי כמה השגות לגבי מה שסיכמת בפוסט שלך:
אכן – אנו עם שבנוי על הישרדות. ואני חושב שזו הבעיה הכי גדולה שלנו היום. "הישרדות" כבר לא מספיקה בעולם המודרני.
אם אתה לא מחדש, אם אתה לא איכותי – אתה לא קיים.
העניין הוא – שעדיין לא הפנימו את זה כאן. ולא שלא היה לנו זמן להפנים את זה. ועוד איך שהיה. אנחנו מבזבזים המון זמן, לפחות ב-2-3 העשורים האחרונים.
ובינתיים, כפי שציינת בעצמך – שכנינו סוגרים את הפער. אבל לא רק שכנינו הם הבעיה. בניגוד למה שקרה לפני 30 שנה, היום המרחק כבר לא מהווה גורם לתירוצים. אנחנו כבר לא מתחרים נגד ירדן או מצרים, סוריה או ערב הסעודית. אנחנו מתחרים נגד העולם כולו – סין, גרמניה, בריטניה וגם ארה"ב הגדולה. ובתחרות – אני לא מתכוון לאותו שדה הקרב הקונבנציונלי, כפי שראו אותו בשנות ה-80.

אני מתכוון לשדה הקרב ה'אמיתי' – זה הוירטואלי, זה שעוסק בחינוך, זה שעוסק במוח ולא בכוח.
אכן – פעם היינו טובים בהישרדות – לא בגלל עדיפות מספרית, לא בגלל עודף כוח, אבל בגלל שאותו "מוח יהודי", הצליח תמיד למצוא פתרונות אילו או אחרים. ותסלח לי יוסי – אבל ההשוואה, בפסקתך הראשונה, לשואה ולמחנות הגרמנים – כבר אינם רלוונטיים. זה לא שזה לא יכול לקרות שוב. זה לא ששכחנו. גם אני דור שני לניצולי שואה.
אבל המערכה – גם במהותה וגם במיקומה – השתנתה לחלוטין.

צריך "להפוך את הדיסק-און-קי" המחשבתי: אנחנו חייבים לחזור לבסיס – לחזור לחינוך לערכים, לחינוך למצוינות. וכן – זה הבסיס לכל. ללא חינוך כזה, אנחנו יכולים לסגור את הבסטה כבר עכשיו. השאלה היא רק מי יישאר אחרון לכבות את האור.

אנשי שיווק, כגון אלה של "קקאו", וזוהי רק דוגמא מגוחכת אחת מיני רבות (שהן הרבה פחות מצחיקות – כמו אתר "מסבירים", שכבר ירדו עליו כל כך הרבה, עד שאין לי מה להוסיף יותר), הם בעיה רצינית עבור מדינה, שקיומה תמיד מוטל בספק. הוא מוטל בספק לא רק ע"י מדינות ערב, אלא גם ע"י מדינות המערב ה"נאורות", והכי גרוע – גם על ידינו. במו ידינו אנחנו 'יורים לעצמינו ברגל'. בעצלות הזו, הוויתור הזה לעצמינו. כמה פעמים לאחרונה שמעת, על אנשים שמדברים על לעוף מכאן?
האמת – גם אני כבר חושב על זה לאחרונה, אבל זה בגלל שכבר אין לי כוח להילחם יותר בטחנות רוח. וזה לא שלא ניסיתי.

המדינה הזו רצה מהר מאוד לכיוון בינוניות ומטה. מי שמנסה להרים את הראש עם רעיונות חדשניים, "מכפכפים" אותו ומקרקעים אותו. אין יותר מעוף. אין חזון. אין ראיה קדימה.

ההוכחה הטובה ביותר לזה – היא הניסיון של המדינה להחזיר הביתה מדענים שברחו לחו"ל. וכמו חברות המספקות שירות בארץ (סלולריות, כבלים וכו'), המדינה דופקת את מדעניה הקיימים והחיים בארץ, ומתאמצת להחזיר מדענים שכבר ברחו. במקום להתחיל בהשקעה במחקר ובמכוני מחקר, המאמץ הוא "להחזיר הביתה". אלא שלמדינה אין שום דבר אטרקטיבי באמת להציע. אחד מחבריי הטובים ביותר, נוסע בעוד חודש לעשות פוסט-דוקטורט בגרמניה, כי אין לו מה לעשות בארץ עם הדוקטורט בפיסיקה. חבר אחר כבר נמצא קרוב ל-4 שנים בארה"ב בגלל פוסט דוקטורט בנושא אחר, שגם לו אין מענה בארץ.

אז זו בעצם המסקנה שלי – הגיע הזמן שהמדינה תתעורר ותריח את הקפה (זה תמיד נשמע יותר טוב באנגלית, נכון..? ), ותתחיל להוריד את תקציב הביטחון והדת, לטובת חינוך אמיתי.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

2 תגובות לפוסט “המצוינות – לאן?”

post_author." -->\n"; ?>
  1. יוסי קורן הגיב:

    היי גיא
    במסגרת השרות ללקוחות הנה הפוסט שלי על המאמר של פרופסור אביה ספיבק.
    יש אפילו לינק לכתבה. 🙂
    http://www.yossikoren.com/04/57/
    שמח על הדיאלוג בינינו.
    אני מסכים עם כל מילה שאתה אומר.
    אני רק מסביר למה זה קשה עד בלתי אפשרי.
    למעט איים של מצוינות הנרטיב של העם הזה לא בנוי על מצוינות אלא על אילתור.
    יעברו עוד שנים רבות עד שניתן יהיה לשנות את זה, אם בכלל.
    שותף לדעות שלך אבל אני הרבה יותר פסימי.
    כי בדרך שביבי מתנהל חשוב להעביר קורסים בהשרדות. כי לא נשאר לנו הרבה זמן
    ולגבי החזרת המדענים מחו"ל, לא חבל על הכסף? בדרך שביבי מנהל (פחחחחחח) ומתנהל הם בקרוב חוזרים לחו"ל.
    שבת שלום וחג שמח

    • Guy הגיב:

      יוסי, גם אני שמח על הדיאלוג בינינו. אני חושב שהוא פורה מאוד, ואני אוהב לקרוא את הבלוג שלך. יש לך לא מעט תובנות שאני לוקח עימי מדי פעם, ואף הפניתי לבלוג שלך מספר אנשים, שחשבתי שיתעניינו בנושאים עליהם אתה כותב.

      מבחינת התנהלותו של ביבי – אני איתך ב-100 אחוז. המילה "מתנהל" בהקשר של ביבי באמת נשמעת כמו אוקסימורון..
      הפסימיות שלך מוצדקת, אם לוקחים בחשבון כל מה שקורה פה בשנים האחרונות. אמנם עברו עליי עד היום 35 שנים בלבד, אבל הן בהחלט מספיקו בכדי להגיע למסקנות עגומות כמו שלך.
      בניגוד אליך – אני משתדל להיות אופטימיסט דווקא. זה לא קל במדינה הזו, אבל מישהו חייב לנסות.. 🙂

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות