זיכרון החיים
היום בערב ומחר, חל יום השואה במדינת ישראל.
היום הזה, נועד בעיקר לכך שלא נשכח. שלא נשכח את אלה שניספו, שלא נשכח את הטבח שביצעו הגרמנים, שהלכו באופן עיוור אחר מנהיג מטורף, שחשב שגזע עליון הוא שאיפה חשובה לאנושות.
אבל אנו נוטים לשכוח ביום הזה, את אחד הדברים החשובים יותר – את זיכרונם של אלה שעדיין נמצאים בינינו. את ניצולי השואה שכן שרדו את התופת, וחיים בארץ, בצורה מבישה וללא שלמישהו אכפת מהם. כבר למדנו לאחרונה, שהרבה יותר קל לדאוג למתים מאשר לחיים, בפרשת בית החולים ברזילי, וזאת בשם הדת או בשם הכסף – תבחרו אתם.
בסוף השבוע האחרון, במוסף "השבוע" של "ישראל היום", כותב יוסי פלד, אלוף בדימוס וניצול שואה בעצמו, שר לענייני כלום, על מאבקו למען ניצולי שואה בארץ. מכיוון שהוא כותב בצורה בהירה את מה שאני חושב, אני אעביר את מילותיו כלשונן (אף כי מסקנותיי שונות בתכלית, ועל כך בהמשך):
… חלפו השנים, ומדיניות העוול וההתעלמות הגורפת של ממשלות ישראל מניצולי השואה לא השתנתה. הניצולים, שכן נמצאו זכאים לקצבה כזו או אחרת, עברו תלאות, טרטורים, קריאה למתן עדויות, עמידה בפני ועדות רפואיות רבות ומיותרות רק כדי להוכיח, שהם לא משקרים – שהם אכן זכאים לכסף, שגם הוא אינו יוכל לעולם לפצות על הסבל… ניצולי שואה שלא יכלו להמציא מסמכים שונים שהושמדו במהלך המלחמה, ובמחי יד נמצאו כלא זכאים לפרוטה… האבסורד הוא הוא, שעד היום דווקא ממשלת גרמניה מטפלת בניצולי השואה בכבוד הראוי להם ובאופן מסודר, ללא שאלות מיותרות, סחבת, השפלות או טרטור – הדבר היחיד שניצולי השואה צריכים להוכיח מדי שנה זה שהם חיים. זה הכל.
בהמשך, הוא גם כותב שהטיפול הטוב בניצולי השואה, החל עוד בימי ממשלת אולמרט, וסליחה – אבל מה?? אהמ.. *בולשיט*
בימי ממשלת אולמרט, הוחלט לתת עוד פחות מ-100 ש"ח לניצולי השואה. אני דווקא זוכר היטב את הסערה הגדולה, שהחלה בימי שלטונו של אולמרט. על מה לעזאזל פלד מדבר..?!
פלד גם טוען כך, בסיום דבריו:
עם השבעתה של הממשלה הנוכחית, החלטתי, מתוך ציווי מוסרי, להקדיש חלק ניכר מזמני לסיוע לאוכלוסיית ניצולי השואה, גם אם באופן בלתי רשמי. חייבים לעשות ככל שניתן עבור מי שהם נרות הזיכרון האחרונים של האסון הנורא ביותר שפקד את העם היהודי משחר ההיסטוריה.
סליחה, מר פלד? "באופן בלתי רשמי"?? לעזאל, אתה שר בלי תיק!! אתה חבר בממשלת ישראל! – מה זאת אומרת באופן בלתי רשמי? אם אתה לא מסוגל לטפל בזה באופן רשמי, כנראה שמישהו אחר צריך להעביר את העניין לפסים רשמיים יותר. מר פלד, ניצולי השואה אינם עוד משא ומתן עם סוריה. אין פה ערוצים רשמיים ולא-רשמיים! מדובר פה באנשים ששרדו תופת לא נורמלית, ואתה מטפל בזה, ככה מהצד? זה רק מוכיח לי, שוב ושוב – שלאף אחד במדינה הזו לא אכפת.
דבריו של יוסי פלד נשמעים כמו שימוש ציני בניצולי השואה, כמעין קידום מעמדו לקראת בחירות או משהו כזה (מה גם שהשימוש בביטוי "נרות זיכרון", גורם לי לצמרמורת. זהו ביטוי לאנשים שכבר עברו מן העולם, לא כאלה שעוד חיים פה).
היום, דווקא היום – צריכה לקום קריאה אמיתית לממשלה הזו:
זיכרו את החיים!
זיכרו את אלה שעדיין עימנו!
זיכרו את אלו, שלא מקבלים מספיק קצבה בשביל להחליט אם הם אוכלים או קונים תרופות.
זיכרו את אלו שבנו את המדינה הזו מאפס.
זיכרו איך התעללתם בהם עד היום.
זיכרו את החיים לא פחות, ואפילו יותר – מאשר את המתים.
זיכרו אותם, ותנו להם לחיות בכבוד הראוי להם.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.