תרופות
ושוב.. הפחד הזה
השבוע זה קרה. אני מניח שזה רק היה עניין של זמן. ידעתי שאני עומד להעמיס הרבה על הגוף שלי. אפילו כבר כתבתי על זה לפני איזה פוסט או שניים. לא היה יום אחד בשבועיים הקודמים שקמתי מאוחר מ-5:50 בבוקר וחזרתי הביתה לפני 19:30. ואני כולל גם את ימי שישי בבוקר. דווקא הלימודים, הם אלה שגורמים […]
ויטמין D ושאר קושיות
הגעתי למסקנה שמגיע לעניין הזה פוסט בפני עצמו כי לא רק לחדשות רעות מגיעות כותרות: לפני בערך חודש וחצי, פנתה אליי מישהי במייל, נקרא לה ד' פה. היא כתבה לי שהיא הגיעה לבלוג שלי בשביל לחפש קצת מידע על יין, ונשארה בגלל סיבה נוספת: ל-ד' יש CFS. היא בגיל שלי, והמחלה הזו התחילה אצלה כחצי […]
עוד על אופטימיות וסימני שאלה (פוסט המשך)
בפוסט הקודם, שנכתב לפני כמה ימים, העליתי את הסיפור ההזוי שקרה לי בימים האחרונים, לגבי תופעת לוואי הידועה ביותר של תרופת הליפיטור, ושל כל משפחת התרופות הזו (הסימבסטאטין), שהיא כאבי שרירים: במשך השנתיים האחרונות, ועד לפני שבוע בדיוק, אף רופא לא הזכיר את תופעת הלוואי הזו באוזניי, וגם אני לא בדקתי את העלון לרופא. בעקבות […]
אופטימיות וסימני שאלה
אני שרוי בהלם בימים האחרונים. בהלם ובהמון כאבים. זו גם הסיבה העיקרית שלא כתבתי כאן כמעט שבוע, בניגוד לכל החודש האחרון. אני מניח שאני חייב להסביר את עצמי, אבל לפני זה – שאלה קצרה: מה הייתם אתם עושים, אם אחרי כמה שנים של כאבים מטורפים בכל הגוף (במקרה שלי שנתיים), כאלה כאבים שאתם לא מצליחים […]
האשפוז – הסיפור שאינו נגמר (אולי בעצם כן)
השמחה היתה מוקדמת מדי. כבר הייתי בטוח שאחרי העדכונים של אתמול, היום יתחיל יום חדש, ובו סיכויים חדשים לראות ולהבין מה קורה לגוף שלי בתקופה האחרונה. כמו בכל המקרים בחודשיים, האחרונים, גם היום התבדיתי. זה התחיל בכך, שד"ר עדי בארי ממחלקה פנימית ו' בתל השומר, ביקשה שנגיע "קצת לפני 7:30 בבוקר, כדי לקצר זמן ניירת". […]
אלימות בבתי חולים – המדריך לשורד
ושוב, אני נאלץ להתחיל את הפוסט הנוכחי בדיסקליימר קצר (בהמשך תבינו למה): אני מניח שמי שקורא את הבלוג הזה, כבר יודע כמה אני סולד מאלימות. סלידה זו אינה שונה מהאלימות הגואה בארצינו, כנגד הצוות הרפואי בבתי החולים ובכלל. כך שחשוב מאוד: אין לראות בפוסט זה המלצה לנהוג באלימות, בכל צורה שהיא. אם את/ה חמום/ת מוח […]
המשך סאגת האשפוז
אחרי עוד שיחה מעצבנת במיוחד עם רופאת המשפחה שלי אתמול בערב, שבה היא התעקשה לא לתת לי הפניה לאשפוז בלי מכתב מאותה ד"ר אלוש, התקפלתי לי לתוך המיטה, בתקווה ליום טוב יותר למחרת. בינתיים, הבטיחה לי הרופאה לדבר שוב עם ד"ר אלוש ולנסות לראות "מה אפשר לעשות". אני עדיין מחכה לתשובה, אבל איך לומר בעדינות […]
ולמה אני לעולם לא אתאשפז באיכילוב
אזהרה: לא לבעלי לב חלש. יש פה תיאורים מאוד לא נעימים, בלשון המעטה. איכילוב, או המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, הוא בית החולים הגרוע במדינת ישראל. תבקרו אותי כמה תשרצו, אבל לצערי, אני כבר ביקרתי בכמה וכמה בתי חולים מהצד של החולה, כך שאני יכול כבר לתת ציונים למחלקות רבות. איכילוב תמיד קיבל אצלי ציון "נכשל" […]
