ושוב.. הפחד הזה
השבוע זה קרה.
אני מניח שזה רק היה עניין של זמן. ידעתי שאני עומד להעמיס הרבה על הגוף שלי. אפילו כבר כתבתי על זה לפני איזה פוסט או שניים. לא היה יום אחד בשבועיים הקודמים שקמתי מאוחר מ-5:50 בבוקר וחזרתי הביתה לפני 19:30. ואני כולל גם את ימי שישי בבוקר. דווקא הלימודים, הם אלה שגורמים לי ממש להנות. תחום השיווק ממש מרתק אותי, ולא רק התחום הזה. שתי עבודות שהגשתי למרצה שלי לשיווק עד עתה, קיבלו פידבקים מטורפים! הוא אפילו כתב, ואני מצטט מתוך המייל שהוא שלח אליי:
"הניתוח שלך מרשים ביותר. תענוג לקרוא את הדוח שלך ולראות את מידת רצינותך בקורס.
שמחתי במיוחד לקרוא את הסיכום שלך ולראות כמה ניתן ללמוד מתוצרים של ניתוח מעין זה.
אבקשך להביא לכתה דוח זה כדי שנוכל להראות לשאר הסטודנטים כיצד אמור להיראות דוח זה ומהי משמעותו במונחים עסקיים".
כל הכבוד!!!
אין ספק שפידבקים כאלה גורמים לי להרגיש נהדר. מי לא היה מרגיש ככה אחרי הסופרלטיבים האלה?
אבל ביום ראשון, הגוף שלי קרס תחת המעמסה הזו. אחרי 2 לילות נטולי שינה בסו"ש, בלילה שבין ראשון לשני, התחלתי לחוות רעידות בכל הגוף, חום, בחילות ועוד כל מיני הפרשות שאני אחסוך מכם את תיאורן. אפילו יומיים של מנוחה (בשני ושלישי) לא הצליחו להחזיר לי את כוחותיי, והיום, כשניסיתי לחזור לעבודה, קרסתי שוב, אחרי 3 שעות בלבד. על שרירי הרגליים שלי, שבקושי סוחבות אותי בימים אלה, אין בכלל מה לדבר. משככי הכאבים בקושי עוזרים. אני מתקפל מכאבים כל הזמן. לעלות במדרגות הופכת למשימה משוגעת לחלוטין, ואפילו הליכה מהמיטה לשירותים מוגדרת כמשהו כמעט בלתי אפשרי.
מחר אני מסיים את הקורס בן שלושת השבועות ב-orange (הם אשכרה מתכוונים לארגן לנו תעודות סיום קורס..). ביום ראשון אני מתחיל את המשמרת ה"רצינית" הראשונה. האמת? המשמרות שנתנו לי לשבוע הבא הן מעולות! מלבד יום ראשון, בו אני אמור להתחיל בשעה-הלא-שפויה-8-לפנות-לפנות-בוקר, באמת שאין לי על מה להתלונן. 3 המשמרות האחרות שלי מתחילות בעיקר ב-12 בצהריים, מה שיאפשר לי לנוח כמו שצריך ברב הזמן. ועדיין – אני מפחד. מפחד ממה שקרה לי השבוע – האם זה סימן מקדים? אני הרי לא יכול שלא לעבוד בשנים הקרובות רק בגלל שאני לומד, לא משנה כמה אני נהנה מהלימודים. בגיל 34, אין לי את הפריבילגיה הזו. האם הבחירה שלי נכונה? האם הגוף שלי יצליח במשימה הזו – לעבוד וללמוד, גם אם אני אעבוד רק ב-60% משרה? המחשבות האלה לא מפסיקות לרוץ לי בראש.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אבוי 🙁 כרוניקה של קריסה ידועה מראש… אני נוטה להיות פסימית מטבעי, ובכל זאת אולי יש מקום לקצת אופטימיות, מכמה טעמים:
ראשית, אתה רק בתחילת הדרך. בהחלט ייתכן ואף סביר שבמרוצת הזמן, הגוף שלך יתרגל לסדר היום החדש ויפתח עמידות טובה יותר. הגיוני שיש משבר התחלתי, וזה היה צפוי, אבל אין סיבה שהוא לא יחלוף במהרה.
שנית – העובדה שאתה באמת נהנה מהלימודים ומהעיסוקים החדשים, תורמת בסופו של דבר לבריאות הכללית, כך אני מאמינה 🙂 כל דבר שנעשה מתוך חדוות היצירה, עוזר להחלמה. אני מחזיקה אצבעות להתאוששות מהירה!
וסחתיין על המחמאות מהמרצה!
יופי שגמרת את הקורס. מעכשיו יהיה יותר קל.
לפעמים צריך לדעת להרפות, להכיר במגבלות, ולשחרר…
גם אם זה אומר לא לעבוד. או לא ללמוד (לא נראה לי, בטח לא לפי ההתלהבות שזה מעלה בך). רק אחד. לתקופה מסוימת. זה לא נורא, כשהבחירה ברורה. בקצה יש שתי אופציות – או להסתובב ולהמשיך, או ליפול. לא תמיד זה תלוי בך.
הגוף מאותת לך שקשה לו מידי, ואתה לא מקשיב…
אני חושב שעכשיו היתה הפעם הראשונה שמחקתי הודעה ממישהו אנונימי (המייל שהוא השאיר היה no@mail.com), איש פחדן חסר צורה, שחשב שזה שהוא יכתוב כאן שהוא חושב שאני מתבכיין על משהו, זה ייתן לו במה.
הייתי קורה לו "טרול", אבל אין לי מושג מי זה היה, אם לומר את האמת.
הקטע הוא, שבאמת היה לי קשה לקרוא את מה שהוא כתב. זה השפיע עליי. לאיש המטומטם הזה, לא משנה מי זה בכלל, אין שמץ של מושג מה זה לחיות עם כאבי התופת האלה על בסיס יומי, עם חוסר השינה הזה.
אני אשתדל לא להגרר אחריו ולאחל לו שיום אחד הוא ירגיש איך זה לעבור את הזבל הזה. דבר אחד אני יודע: חזרתי עכשיו מהעבודה, גמור מכאבים, ואני רותח על התגובה הזו. אני יודע שזה לא שווה את הכעס שלי, אבל זה מה יש. מטריף אותי שיש אנשים כל כך חסרי רגישות, כל כך אלימים, שהם לא מסוגלים לעצור רגע ולחשוב לפני שהם כותבים דברים כאלה בשם "האמת", כפי שהוא הגדיר אותה.
גועל נפש.
אם יהיה קשה אתה תמיד יכול לבחור להפסיק לעבוד ולמצוא משהו אחר שיתאים, או לא לעבוד לחודשים ספורים, חבל להיכנס לכל המחשבות האלו- מה יקרה אם.
לבנתיים, קח בקלות ותהנה מהעשייה 🙂
הלוואי וזה היה עד כדי כך פשוט.
בחצי השנה האחרונה גם ככה לא עבדתי.
העבודה ב-orange היתה פשרה מטורפת, כי רק שם הצלחתי למצוא משהו בחצי משרה. לכל מקום שאני אלך אליו מכשיו, ידרשו הכשרה, עוד איזה קורס כזה במשרה מלאה, ואין מצב שאני מתחיל את מה שעברתי בשלושת השבועות האחרונים מחדש.
להפסיק לעבוד כרגע היא לא אופציה. אני לא יכול לחיות על חשבון ההורים שלי בגיל 34. יש לי רכב שאני לא יכול להתנייד בלעדיו, ויש לא מעט הוצאות נוספות (תרופות, רופאים וגם סתם הרצון לחיות לפעמים – כמו בנאדם "רגיל" לחלוטין).
אבל כאמור – אני לא רוצה להשמע מתבכיין על זה. עצם העובדה שבכלל יש לי עבודה בחצי משרה, דבר שהוא בהחלט לא עניין של מה בכך, זה כבר משהו שאני אצטרך ללמוד לחיות איתו.
גיא, התגובה הקודמת שלך (על הטרול) העלתה אצלי המון מחשבות על הפרטיות/פומביות של בלוגים. נראה לי שאכתוב על זה פוסט. בקצרה, אני יכולה להבין מאוד למה זה הרתיח אותך. נראה לי שהייתי מגיבה בצורה דומה. בכל מקרה אני מקווה שעכשיו אתה מרגיש יותר טוב. שיהיה אחלה סופ"ש 🙂
סופ"ש! כן סופ"ש!
הזמן הנפלא הזה של מנוחה, קריע/את עיתונים ובהייה ממושכת בTV.
ובשפת הסטודנטים- זמן לעשות שני תרגילים, עבודה, ללמוד לבוחן ולעבור על חומר לקראת שיעור כלשהו.
נסה לקחת את זה בקלות, אנחנו אמורים גם להנות מהחיים האלה…
אני דווקא משתדל מאוד להנות.
הלימודים הם דבר נפלא. אני באמת נהנה מכל רגע. לא הייתי חוזר לספסל הלימודים אם לא הייתי נהנה מזה באמת.
כל הכבוד על הפידבקים מהמורה !!! (לא שלא ידענו שאת המוצלח, אבל זה תמיד כיף שגם אחרים מכירים בזה… 😉 )
גם לי היה משבר פיסי בתחילת העבודה והקורסים. לא שאני משווה (בכל זאת, לכאבים שלך יש ליגה משלהם לצערנו) אבל יש מצב שעכשיו, עם טיפה רגיעה, אולי תהיה גם קצת רגיעה (יופי של משפט… 😯 ). תחזיק מעמד. שולחת חיבוק ואנרגיות חיוביות
מחמם את הלב לקרוא את החלק הראשון ומצער לקרוא את המשכו, אבל אני אופטימית. אני חושבת שההתמדה בעבודה חשובה גם לך וגם לב\סביבה, ואיכשהו, מכיוון שרבים בין חבריי ובעבודה היו חולים לאחרונה, אני נוטה להניח באופטימיות שזהו אותו וירוס שמציק לכולם.
מקווה שמנוחה והקלה בעומס בזכות סיום הקורס בעבודה יוכיחו את עצמם.
מחזיקה לך אצבעות ושמחה שיש סביבך הרבה אנשים שיודעים לכתוב מלים טובות (גם כאן וגם אותו מרצה). לא תמיד אני חושבת שנכון להתעלם מביקורת, אבל כרגע עצתי לך: שנן את אלו שאוהבים ומעריכים אותך ומחק את האחרים!
תה ירוק פעמיים ביום למשך שבוע
תה אדום פעמיים בשבוע פעמיים ביום
דייסת שיבולת שועל פעם בשבוע לפחות
חצי כוס בירה
ושבוע אחרי בבונג… לא לשתות בבונג וירוק ביחד או חופפים אחד אחרי השני
יכול לעזור לחרדות וגם לכאבים
אפשר להעזר ב GABA לתקופה של שבוע
לא להשתמש יותר מידי זה עוזר רק בהתחלה.
הממ.. החיים שלך ממש פשוטים, הא?
תודה על הרעיונות. אני אבדוק אותם בהזדמנות..