עוד על אופטימיות וסימני שאלה (פוסט המשך)
בפוסט הקודם, שנכתב לפני כמה ימים, העליתי את הסיפור ההזוי שקרה לי בימים האחרונים, לגבי תופעת לוואי הידועה ביותר של תרופת הליפיטור, ושל כל משפחת התרופות הזו (הסימבסטאטין), שהיא כאבי שרירים:
במשך השנתיים האחרונות, ועד לפני שבוע בדיוק, אף רופא לא הזכיר את תופעת הלוואי הזו באוזניי, וגם אני לא בדקתי את העלון לרופא. בעקבות הפוסט הזה, עלו כמה תגובות, והערב עלה אף דיון עם ידידתי נ', על הצורך של רופאים להכיר את כל התרופות באשר הן. בעקבות הדיון הזה, אני רוצה להעלות את המסקנות שלי וגם עוד כמה סימני שאלה בפוסט הזה:
בשיחה הערב עלה רעיון, שלא ברור לי איך לא חשבו עליו קודם, כל אלה שהגיבו בפוסט הקודם: אם כולם מצפים ממני לקרוא על התרופות האלה, איך לא מצפים את אותו הדבר מהרופאים? למה, למשל, לא מחברים את הרופאים לאתר PubMed או דוקטורס או לכל מאגר מידע רלוונטי אחר, ומכריחים אותם לבצע בדיקה על התרופה שאותם הם רושמים? הרי אם לי זה לוקח 2 דקות לקרוא עלון לרופא או לצרכן, אני בטוח שלרופא זה ייקח את אותו הזמן, לא?
נתחיל בזה, שהרי לא נדרש פה ידע יוצא דופן בשימוש במחשב, נכון? וגם אם כן – אפשר להעביר קורסים. כאשר אתה לומד להיות עו"ד, למשל, אתה לומד להשתמש ביישומי מחשב למיניהם, על מנת לבצע חיפושים של פסקי דין ולכתוב עבודות. במה שונים לימודי הרפואה? למה אי אפשר ללמד רופאים איך משתמשים בגוגל, אם הם עדיין לא יודעים? וזו כמובן הערה קיצונית ועוקצנית, כי אני לא מאמין שיש רופאים רבים בימינו שלא יודעים לחפש מידע על תרופה.
אז מה כן? אני פשוט מאמין שהם עצלנים. אני מאמין, שאם תכריחו את הרופא שמטפל בכם לבדוק, לפני שהוא נותן לכם את התרופה הספציפית, מה תופעות הלוואי שלה – הוא יכול להעלות את זה על צג המחשב שלו. אבל בשביל זה צריך שלרופא יהיה קצת אכפתיות, וגם חיבור אינטרנט בקליניקה, מה שנראה שלא לרבים יש. ובמאה ה-21 זה פשוט מגוחך.
שנית, הדיון עם ידידתי נ', העלה את השאלה הבאה: האם הרופאים, לא משנה מה התמחותם, צריכים לדעת את המידע על כל התרופות? האם לא מספיק, שפסיכיאטר, למשל, ידע את כל מה שיש לדעת על תרופות פסיכיאטריות בלבד?
התשובה שלי, היא רחוקה מלהיות חד משמעית:
מצד אחד, באופן מובן והגיוני, אין שום סיבה שהרופאים יידעו את כל תופעות הלוואי על כל התרופות בעל פה. להתעדכן על כל אחת מהתרופות שיוצאות לאוויר העולם, ושלא קשורות למחלות בהן הם מתמחים – זה חסר טעם, וכבר נאמר, ש"תפסת מרובה – לא תפסת".
מצד שני, כל מה שהם כן צריכים, זה את הסבלנות לבדוק. לא לזכור, אבל כן לבדוק! כן חשוב מאוד, שהרופאים יקשיבו, ויריצו חיפוש במשך 2 דקות על התרופות שהפציינט מקבל, וכיצד הן עלולות להתנגש עם התרופות החדשות שהם הולכים לרשום. כן חשוב מאוד, שאם אני בא אל רופא/ת המשפחה שלי, ואומר לו/לה שיש לי כאבי שרירים, הוא/היא יבדקו את התרופות שאני מקבל, ושהנורה האדומה אכן תידלק. בהחלט חשוב, שתרופה אחת תעזור אך בד בבד תיגרום לנזק בלתי הפיך באיבר אחר בגוף! אני בהחלט לא חושב שמדובר בדרישה מוגזמת. בטח שלא בעולם שבו יש אינטרנט לכל דורש ומידע כמעט בלתי מוגבל.
אז כן – אם פסיכיאטר מסוים, ירשום לי לדוגמא, תרופה שעלולה להתנגש עם משככי הכאבים שאני לוקח, ולגרום לי לאבד את ההכרה כל חצי שעה, והוא לא יתריע על כך – אני מצפה שהוא יישא באחריות המלאה על כך, למרות שהיתה לי האפשרות לבדוק את זה בעצמי ברשת. אי אפשר להפיל את האחריות הרפואית על הפציינט, במקרה הזה! אחרת בשביל מה אותו רופא מקבל משכורת או תשלום בכלל?
ברפואה הפרטית העניין הזה חמור בהרבה, בגלל שהרופאים הפרטיים לוקחים מאות ואלפי שקלים לפגישה, והם לא עושים את הבדיקה הבסיסית ביותר, מטעמי עצלנות לשמה!
ברפואה הציבורית, יש כאלו שיגידו, שבגלל שהמשכורת נמוכה יותר, אי אפשר להאשים אותם.
מי שאומר את זה – שיחזיר לי עכשיו את הכסף שאני משלם מדי חודש כמס בריאות ואת כל תשלומי ה"ביטוח עדיף" או "ביטוח שיא" או איך שלא תקראו לזה. זה כסף שאני משלם בדיוק בשביל שמקרים כאלה לא יקרו!
השאלה שכמעט תמיד נשאלת ע"י רופאים, בעת פגישה ראשונה, אבל לא רק, היא: "איזה תרופות אתה מקבל, נכון להיום?" ו-"האם אתה רגיש לתרופה מסוימת?". בשביל מה לעזאזל נשאלות השאלות האלה, אם לא בכדי לבדוק את הנזק מול התועלת, שתרופות נוספות או החלפת הקיימות תגרומנה?
אז כאמור, אני לא מצפה מכל הרופאים לזכור את כל התרופות, רק לוודא, אם הם לא בטוחים, אחרי שהם שמעו איזה תרופות אני מקבל – לבדוק אם ההחלטה שלהם עלולה לעלות לי בנזק גדול בהרבה. זו לא בקשה מוגזמת, אלא רק בקשה לבצע את מה שמשלמים להם ואת מה שהם למדו לעשות מלכתחילה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
בד"כ כשמדובר בטעות של בנאדם אחד, אני חושב למה הבנאדם עשה טעות. כשמדובר בטעות של כל כך הרבה אנשים, אני תוהה מדוע המערכת איפשרה את הטעות. למה, למשל, כאשר הקלידו למחשב את התרופות שלך, יחד עם התלונה שלך, לא קפץ להם "פופאפ" שאומר: "שימו לב, תלונה שתואמת לתופעת לוואי של תרופה שהבחור לוקח". בהחלט לא נשמע לי מורכב מדי.
אתה צודק באופן כללי, והייתי שמח אם היה פתרון פשוט. לפחות אצל רופאי קופת החולים, זה גם ישים.
הבעיה היא מה קורה, כאשר אני הולך גם לרופאים פרטיים או לבתי חולים, שאינם שייכים לקופת החולים. הרי להם אין גישה למחשבי הקופה.
לדעתי, גם אם יקדמו את עניין הצ'יפ הרפואי שכולם מדברים עליו כבר שנים, זה לא ישנה את העובדה, שלרופאים צריך להיות אכפת. כלומר: אני בטוח במאת האחוזים, שלא שכחתי לציין את עניין לקיחת הליפיטור בפני אף אחד מהרופאים. גם אם זה היה רשום על גבי צ'יפ כזה, במקום שהייתי צריך לזכור את זה מול כל רופא – זה עדיין היה דורש מהם לבדוק.
בקיצור – אין דרך קיצור. אם המערכת הממוחשבת של הקופות אינן יכולות להצליב מידע בין תופעות פיסיות לבין התרופות שפציינט נוטל, האחריות נופלת על הרופאים. בטח שלא על הפציינט.
ד"א – יש לי עוד דוגמא שבדיוק חשבתי עליה, שיכולה לשפוך עוד קצת אור על העניין:
תארו לעצמכם מצב, שבו אתם הולכים לטיפול 10 אלפים במוסך. המוסכניק רושם לכם שהוא ביצע החלפת שמנים, שזה הליך רגיל בטיפול מעין זה. רגיל, נפוץ וידוע. כמה שעות מאוחר יותר, אתם נוסעים במכונית, ופתאום יוצא עשן שחור מהאגזוז, ובבדיקה מתחוור לכם שאין שמן במנוע. על מי נופלת האחריות? כמה מכם יעמדו בסיום הטיפול או במהלכו, כדי לוודא שהמוסכניק אשכרה ביצע את ההחלפה באמת ובתמים? הרי אני, כמעט כמו כולם, סומך על המוסכניק.
נכון, מפעם לפעם אני מבצע בדיקת שמן, אבל זה רק לעתים רחוקות. אין לי סיבה לא לסמוך על המוסכניק שלי, בעיקר כשזה קורה מיד אחרי טיפול, ואם אני חוזר אליו כל פעם לטיפולים מסודרים, נכון? גם אם נגיד, אני מחליף מוסכניק בהתאם למכונית שבה אני נוסע – גם על מוסכניקים אחרים אני סומך שיעשו את העבודה כראוי (תחת ההנחה שמדובר במוסך מסודר של היבואן, נגיד). אני אסיים כאן את דוגמת המוסך, לפני שאני מסתבך פה יתר על המידה…
אבל זה בדיוק העניין:
כשחזרתי שוב ושוב אל רופאת המשפחה שלי, או אל רופאים אחרים בקופת החולים, ציפיתי שהם ישימו לב לבעיה שלא ידעתי על קיומה, ויטפלו בה, או לפחות יתריעו על קיומה. כל זה לא קרה.
את "החלפת השמנים" הזו, אף אחד לא חשב שצריך לבצע מסיבה כלשהי. זה מטריד אותי מאוד שככה מתנהלת המערכת הרפואית, כמו שציינת.
תשובתי היא כזאת:
אם רופאים הם נותני שירות – הם חייבים לדעת איזה תרופה הם רושמים למטופל,האם הוא ה"שפן נסיונות” שלהם( כדוגמת ההפיפילס) או לפחות, להוציא גילוי נאור לגבי הידע שלהם (שמועה מרופא אחר או שאין להם מוסך ירוק).ויכול להיות שככאלה ,הם כמו מוסכניק שנמאס לו מלהתלכלך משמן מנועים, פשוט עוד אוטו ועוד אוטו רק שהיום יעבור.
אם הרופאים הם אנשי מכירות של חברות התרופות –
הם חייבים בגילוי נאור שהם כאלה, כי כולם תופסים אותם כנותני שירות אמינים.
והאחריות שלהם תיקבע כשם האחריות של אנשי מכירות מוצרי חשמל.
הבעיה היא,שלדעתי הם פשוט נופלים באמצע ,לעיתים בגלל קופ"ח שמעסיקה אותם ולפעמים איזה בקשיש ככה מתחת לשולחן .