המשך סאגת האשפוז
אחרי עוד שיחה מעצבנת במיוחד עם רופאת המשפחה שלי אתמול בערב, שבה היא התעקשה לא לתת לי הפניה לאשפוז בלי מכתב מאותה ד"ר אלוש, התקפלתי לי לתוך המיטה, בתקווה ליום טוב יותר למחרת. בינתיים, הבטיחה לי הרופאה לדבר שוב עם ד"ר אלוש ולנסות לראות "מה אפשר לעשות". אני עדיין מחכה לתשובה, אבל איך לומר בעדינות – אני לא ממש סומך על זה שיקרה משהו חיובי מכל זה.
הגיע הבוקר, ומאחר ונמאס לי לחכות, החלטתי ללכת לסניף הקופה ברעננה, ולדבר עם מנהלת הסניף, שמכירה אותי זה זמן רב. חשבתי שאולי היא תפתור אותי מהבירוקרטיה המטרפת הזו. התיישבתי ליד החדר של מנהלת הסניף וחיכיתי שהיא תסיים את השיחה שלה בטלפון. בינתיים, פנתה אליי אחת הפקידות, ואמרה שהחליטו באגף התרופות של הקופה, לא לאשר לי את הטיפול בליריקה. אותה תרופה, שבגלל שלא לקחתי אותה בשנה שעברה, עשו לי בעיה לקבל אישור לסימבלתה. עכשיו, אחרי שהטיפול בסימבלתה לא עוזר לי, הקופה לא מאשרת לי לקבל ליריקה, כי היא, ואני מצטט: "לא בהתווייה". הרשו לי לחזור על זה, למען לקויי ההבנה שבינינו: "ל-א ב-ה-ת-ו-ו-י-י-ה". כן, זה עדיין לא ממש מובן, נכון..? ובכן, הרשו לי להסביר, כי כבר הפכתי למומחה לתירוצים של קופות חולים: "לא בהתווייה" אומר שאני לא אמור כרגע לקבל את הטיפול הזה. ולמה? כי התרופה הזו עובדת על העצבים.
אכן, גם קופת החולים עובדת לי על העצבים. מה עם כל משככי הכאבים שאני לוקח???!!!! אלה לא עובדים על מערכת העצבים??? עכשיו נזכרתם? אני לוקח תרופות קשות פי כמה. זו תרופה שהוכחה כיעילה במקרים של פיברו, ובגלל שזה "לא בהתווייה" אני אמור לשלם עכשיו 1,000 שקל כל חודש??!! WTF??? (ד"א, זו היתה בכלל תרופה שהיתה אמורה להכנס לסל הבריאות במאי האחרון. כמובן שהעניין מתעכב).
אבל אם חשבתם שבזה נגמר הסיפור, אתם טועים. יצאה לה חברתינו קומרד-מנהלת-סניף ממשרדה, ואמרה לנו: "אין לי זמן עבורכם כרגע. אני עסוקה". דווקא היתה יחסית בסדר עד היום. מתברר שכשאתה משלם ביטוח מושלם-משלים-זהב-שיא, זה עדיין לא מבטיח לך שתוכל לדבר עם מי שאתה רוצה בקופה. למשל – אם תרצה לדבר עם אגף התרופות, עם האיש בשם ד"ר גלוקמן, שאחראי על אישור ומתן תרופות באיזור המרכז (הוא עומד מאחורי הסירוב לתת לי את הליריקה, מתברר), אתה יכול לצעוק עד מחרתיים. אין איך להגיע אל האיש הזה. כבר אמרתי תסביך אלוהים..?
הדבר היחיד שקומרד-מנהלת-סניף הציעה לנו לעשות זה להכנס לרופאת משפחה אחרת, שהיא גם מומחית לרפואת פנים, על מנת שתיתן לנו הפניה למיון. לא עזרו כל ההסברים על כך שבמיון לא יעבירו אותי לאשפוז בלי מכתב מפורש מרופא. בכל מקרה, אותה רופאה שנכנסנו אליה, היא רופאה בשם ד"ר פלד, שעובדת בסניף כבר למעלה מ-30 שנה. מעולם לא הייתי ממש מטופל שלה, אבל מאחר והבנתי שזה הצ'אנס היחיד וכנראה האחרון שלי, נכנסתי אליה. בהתחלה חשבתי שהיא מתחילה למשוך אותי באף, ושגם ממנה לא תצא הישועה, אבל לאחר שהראיתי לה את המכתב מהראומטולוג המומחה (ד"ר שיינברג), והיא ראתה את בדיקות שקיעת הדם והסוכר המשתולל שלי מיום ראשון האחרון (הגעתי עם 361 בבוקר יום ראשון, אחרי צום של 12 שעות), והגיעה למסקנה דומה: ככל הנראה יש לי דלקת פרקים. או לפחות מחלה שמצריכה קורטיזון במינונים גבוהים, שכמובן חייבת להינתן תחת אשפוז, בגלל הסכרת (היא כתבה, תודה לאל על יכולתה להקליד: Temporal Arteritis או Polymyalgia Rheumatica – אין לי מושג מה זה – המומחיות שלי לא עד כדי כך טובה בחרא הזה, אבל שיהיה). היא כתבה לי מכתב הפניה לאשפוז, שכולל גם את בעיות הכאב, גם את הסכרת הלא מאוזנת, וגם את הבעיה הנוירולוגית ההיא, של אותן "מכות חשמל" בראש, שגורמות לי לאבד שיווי משקל.
תודה, ד"ר פלד. אפשר קצת לנשום עכשיו, עד התקף הכאבים הבא.
מה עכשיו? עכשיו, כל מה שנשאר זה ללכת למיון בתל השומר, ששם הבנתי שיש מרפאת כאב טובה מאוד, וגם הראומטולוגים והנוירולוגים הם טובים. הפעם האחרונה שהייתי בתל השומר היתה מזמן, לפחות מהצד של החולה. אני לא זוכר הרבה דברים חיוביים משם, אבל הבחירה שלי במקרה הזה נעה בין איכילוב לתל השומר, וכפי שכתבתי כבר בפוסט הקודם, לאיכילוב אני לא מוכן להכנס (הייתי משתמש בביטוי "על גופתי המתה", אבל אני חושש שיש גם גבול להומור שחור במקרה הזה…).
התכנון הוא לעבור מחר בבוקר את בדיקת האי.אי.ג'י ( ראשי תיבות של "פעילות חשמלית במוח", או משהו כזה) ברעננה בשעה הייעודה (11:30), ומשם לנסוע לבית החולים בצהריים. ידוע לי שיש סיכון מסוים בכך שלא יתנו לי ישר את התרופות שאני זקוק להן בגלל סוף השבוע, ובגלל מחסור ברופאים במהלך סוף השבוע, אבל את הסיכון, שקצת תהיה לי הקלה בכאבים, אני מוכן לקחת. במקרה הגרוע ביותר – משככי הכאבים שלי יהיו איתי בתיק, יחד עם כמה ספרים טובים ודברים הכרחיים אחרים.
תחזיקו לי אצבעות…
אבל את שלכם, בבקשה…
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
בהצלחה! מקווה שהפוסט הבא ייספר סיפורים טובים יותר 🙂
אני מקווה שהכאבים יפוגו בתקופה הקרובה. הסיפור שאתה מספר הוא לא יאמן ומתסכל מאוד.
המציאות עולה על כל דימיון! כחולה פיברומיאלגיה אני מבין אותך. בכל מקרה מקווה שיהיה שיפור ( אפילו קטן ) בהמשך.
הוא הצליח לבסוף להתאשפז בשיבא. אני אעדכן כשאשמע ממנו חדשות.