הלשון החדשה – איך זה נשמע לכם?
לפני מספר שבועות, פירסמה האקדמיה ללשון העברית החלטה מעוררת סערה,
שמעטים התייחסו אליה, אך כשנודע לי הדבר מפי אחד מהמרצים שלי,
הזדעזעתי מעצם הרעיון שבה. 
האקדמיה ללשון העברית החליטה לאשר את קיומם של עיוותים הצורמים לאוזן במיוחד, כשמשתמשים בפעלים כך: חִכֵּיתִי, גִּלֵּיתִי, קִוֵּיתִי.
כמי שמשתדל מאוד לדבר בשפה נאותה, ולשמור על כללי הדקדוק של זכר ונקבה, מספרים, בניית משפט – זה ממש חורה לי.
חשוב לי לציין כאן – זה לא שאני כזה מתחסד, ובטח אין אני מתיימר להתחרות באבשלום קור (ובטח שלא עם הניסיונות שלו להצחיק, עם בדיחות על השפה העברית) – מפעם לפעם גם אני משתמש בסלנג מקומי, כמו: "חבל על הזמן", "מגניב" ועוד.
אבל השימוש הזה נשמע טבעי יותר מסיבה, שקשה לי להסבירה. איכשהו, האקדמיה ללשון העברית הצליחה לזעזע את אמות הסיפים, ולהפתיע עם הסכמתה לקבל את אופן השימוש בפעלים כמו "חִכֵּיתִי", שנשמעים כמי שנאמרים ע"י אנשים מ"תחתית החברה", אשר הם בורים ועמי הארץ.
אין לי מושג איך לאכול את כל זה. קשה לי להאמין שאני אוכל להשתמש בצורה זו של הפועל. נשמע קצת מוגזם? אולי. אבל באמת קשה לי לקבל את ההחלטה הזו, שהאקדמיה מגנה עליה בחירוף נפש שכזה.
האקדמיה ללשון העברית, יוצרת פה מצב, שכל צורה שבה נבטא פעלים כגון אלו, היא נכונה. וכמי שרואה את השפה הזו הולכת ומתדרדרת מדחי אל דחי, אני נעצב על החלטתם הזו.
יחד עם זאת, לא יהיה זה הוגן מצידי, שלא לפרסם את המסמך שהוציאה האקדמיה, ובו היא מנמקת ומסבירה את ההחלטה התמוהה הזו שלה. להלן ההסבר שהיא נותנת:
להמשך »
איה זיגמונד?
אני יודע שהפוסט הזה נכתב קצת באיחור,
ואולי אפילו באיחור רב מדי, אבל זה נעשה אחרי שניסיתי כמעט כל דרך אפשרית אחרת. 
לפני כחצי שנה, אחרי שהוא פתח בלוג בשם "בלתי נקרא" תחת השם "זיגמונד", התחלנו הוא ואני לדבר. מהר מאוד גלשנו לשיחה ארוכה, והוא אף הסכים להיפגש, לאחר שנתתי לו את מילתי, שלא לחשוף את זהותו מסיבות שונות. גם בפוסט הזה אני לא מתכוון לעשות את זה, או אפילו לתת רמזים לכך, מתוך עמידה במילתי לאיש.
בפגישה הראשונה איתו, הבנתי שהאיש רציני. בחור חכם, שעשה דבר או שניים בחייו, והוא הצליח להרשים אותי מאוד. במהלך היכרותינו, העלה זיגמונד אפשרות לפתוח בלוג צרכנות, והחלטנו ליצור שותפות מסוימת, ולראות איך זה יתפוס. הראייה שלנו את הדברים עין בעין, וגם כמה פרטים אישיים נוספים, שהתגלו לאורך הזמן, יצרו בינינו גם הרגשה מסוימת של שותפות גורל. באוגוסט 2009, החלטנו לעשות מעשה, זיגמונד גייס את רחלי ואת עמיעד, והתחלנו להרים מערכת, שתהווה בלוג צרכנות רציני ו"נושך".
ב-31.8.09, פורסם הפוסט הראשון ב"מסביר לצרכן".
להמשך »
ביקורת סרט: פרסי ג'קסון וגנב הברק
לפני כמה שבועות, שקעתי בספר הראשון של
"פרסי ג'קסון והאולימפיים – גנב הברק". 
זהו ספר ראשון מתוך סדרה של ריק ריירדן, בתרגומה הנהדר של גילי בר-הלל (בהוצאת גרף צעיר), אשר ידועה גם כמי שתרגמה את ספרי "הארי פוטר" לעברית. עד כה, יצאו בסדרת הספרים 5 ספרים, כשהאחרון ראה אור ב-1 בינואר 2010.
החודש, הגיע לבתי הקולנוע הסרט המבוסס על הספר הראשון. לפי האתר של seret.co.il, ההצגות היחידות שמציגות את הסרט הן יומיות, וזה היה לי קצת מוזר. אז נכנסתי לאתר של יס פלאנט, וראו זה פלא – יש גם הצגות ערב בכל השבוע, למרות שאלה לא פורסמו באתר, שאני בדר"כ סומך על נתוניו המוצהרים .
מסקנה ראשונה: לא לסמוך יותר על אתר "סרט".
יחד עם זאת, מצאתי את עצמי ביום חופשי היום, ועם רצון עז ללכת להצגה יומית של "פרסי ג'קסון" הזה. למה רצון עז? כמה סיבות:
להמשך »
השפנפנות חוזרות..
לפני חצי שנה בדיוק, ב-17 באוגוסט, קיבלתי מייל, שהניב את הפוסט הזה.
בין אם זה מקרי, שהבחור בחר בדיוק בתאריך הזה ובין אם לא, היום הוא שלח לי לינק לשיר חדש של "שפנפנות התהילה" שלו, והקליפ לשיר החדש ("דירת המסתור"), לא פחוד חמוד מקודמו. אין מה לעשות – אני מת על דברים כאלה. אז קחו 3 דקות (ו-2 שניות) ותהנו:
עם חברים כאלה..
את הסיפור הבא אני אכתוב עם שמות בדויים. מאחר ואני כבר יודע שיש כמה לי קוראים, שעלולים להכיר את הנפשות הפועלות, אני חושב שזה פשוט עדיף ככה עבור כולם. 
לאחרונה סבלתי מבעיה רפואית מסויימת, לאחר שהזנחתי את החלק הזה בגופי במשך זמן רב. כמעט במשך 15 שנה, להערכתי. ולפני כחודשיים התחלתי להרגיש כאבים חזקים באיזור ההוא, והחלטתי ללכת לחבר של המשפחה, ד"ר שמואל (כאמור – שם בדוי), שיש לו קליניקה פרטית בעיר גדולה במרכז, כדי שייתן את אבחנתו, וכן טיפול למכאוב.
ד"ר שמואל, שהוא חבר של המשפחה מימים ימימה, עוד מכיר את הוריי מהימים בהם הם היו צעירים (ויפים..? עניין של טעם, אני מניח). עד השנים האחרונות, הוא היה מטפל בנו, כאילו היינו משפחתו שלו, ומבלי לקחת תשלומים מוגזמים על שירותיו. לעיתים הוא אף נהג לפנים משורת הדין, ולא לקח תשלום כלל. עד כדי כך הוא היה מקורב אלינו.
לפני שבועיים, אחרי שכבר עברתי בפגישתינו הראשונה 'הכנה' לטיפול, היה לי תור אליו בשעה 12:00 בצהריים.
להמשך »
כישלון מערכת החינוך
מודי מצביע בפוסט קצר משהו לאתר "עצומה",
למכתבה של ילדה בת 13.5, אשר החליטה לעזוב את בית הספר. 
הסיבות שהיא מציינת, מנקודת מבטה שלה, הן בהחלט תעודת עניות למערכת החינוך בישראל. הן נוגעות לכולנו. היא מציגה את הפיכת מערכת החינוך לבית חרושת לציונים, שלא אומרים בעצם דבר. בית חרושת תעשייתי לחלוטין, ששכח מה זה לחנך לערכים. ששכח איך ללמד כבוד הדדי מהו. היא גם מפנה מראה, שמציגה את כיעורם של הדור הצעיר, שכל מה שמעניין אותו היום זה להיות מקובל, מפורסם ברגע, לשקר, להעתיק ולנהוג באלימות.
הילדה עצמה, המציגה עצמה בשם פועה לסרי (אפילו יש שם מייל לאלה הרוצים לעודד אותה אישית על מעשיה), מעלה נושאים כאובים, שאינם ממש חדשים, ואני עוד זוכר את קיומם היחסי (זה היה שם, אבל פחות ממה שקורה היום) בשנים בהם אני הייתי חלק ממערכת החינוך הממלכתית. האלימות היתה כבר אז. הציונים כחזות הכל – גם כן. ובכל זאת, לא חשבתי לעזוב את בית הספר. אולי בגלל, שהרגילו אותי ללכת בתלם.
האם הייתי היום, במקרה והייתי יכול להחליט – עוזב את מערכת החינוך הממלכתית? בפירוש כן.
להמשך »
ובנימה אחרת לגמרי..
מה לא עושים בשם הדת..?
טוב – זה לא חדש שהנוצרים בארה"ב הם פנאטים לא פחות מכל חרדי בישראל, ולפעמים נדמה אף שהחרדים פה הם ממש גורי כלבלבים חמודים (בלי להעליב אף כלב כן? אני מאוד אוהב כלבים), יחסית למיליציות המטורפות, שרצות בלא מפריע במדינה "הנאורה" בעולם.
אז הנה משהו ששלח לי חברי י', על קבוצת נוצרים, המאמינים שסדרת חוקים שיצאה בחתימתו של ברק אובאמה, נגד תקיפתם של מיעוטים נרדפים, סותרת את אמונתם.
סדרת החוקים הזו חוקקה בעקבות רצח ברוטאלי של מאת'יו שפרד – רצח שבוצע על רקע הרגליו המיניים ההומוסקסואליים.
תסלחו לי, אבל מה יש פה להתפלא, כשניתן להגדיר את הדת הזאת פחות או יותר ככה:
דילמה מוסרית
לאחרונה יש לי דילמה מוסרית לא קלה: 
כמו כל אחד מכם/ן, אני מקבל לעיתים מיילים מחברים או חברות, שמעבירים לי רשימות ובהן תמונות של כלבים מדהימים, העומדים בפני המתה, תחת הכותרת "בבקשה תעבירו הלאה!" או "אנא עיזרו לאמץ אותם!".
בפעמים שאכן העברתי את המיילים הלאה, קיבלתי בקשות חוזרות ונשינות של אנשים, שמבקשים ממני להפסיק לשלוח אליהם מיילים מהסוג הזה.
שלא תבינו לא נכון – אלה לא אנשים חסרי לב. ההיפך הוא הנכון – רוב אלה המבקשים ממני לסנן את המיילים האלה עבורם, הם אנשים אוהבי בעלי חיים בכל נפשם ומאודם, המתקשים להסתכל בעיני הכלבלבים האלה, ומתקשים לקבל את מר גורלם של היצורים עדיני הנפש האלה. דווקא בגלל זה, ובגלל העובדה שאין הם יכולים לאמץ את בעלי החיים האלה מסיבות שונות – כולן לגיטימיות לחלוטין – דווקא בגלל זה הם מבקשים ממני לא להעביר אליהם את המיילים האלה.
להמשך »
