הלשון החדשה – איך זה נשמע לכם?

לפני מספר שבועות, פירסמה האקדמיה ללשון העברית החלטה מעוררת סערה,
שמעטים התייחסו אליה, אך כשנודע לי הדבר מפי אחד מהמרצים שלי,
הזדעזעתי מעצם הרעיון שבה.

האקדמיה ללשון העברית החליטה לאשר את קיומם של עיוותים הצורמים לאוזן במיוחד, כשמשתמשים בפעלים כך: חִכֵּיתִי, גִּלֵּיתִי, קִוֵּיתִי.
כמי שמשתדל מאוד לדבר בשפה נאותה, ולשמור על כללי הדקדוק של זכר ונקבה, מספרים, בניית משפט – זה ממש חורה לי.

חשוב לי לציין כאן – זה לא שאני כזה מתחסד, ובטח אין אני מתיימר להתחרות באבשלום קור (ובטח שלא עם הניסיונות שלו להצחיק, עם בדיחות על השפה העברית) – מפעם לפעם גם אני משתמש בסלנג מקומי, כמו: "חבל על הזמן", "מגניב" ועוד.
אבל השימוש הזה נשמע טבעי יותר מסיבה, שקשה לי להסבירה. איכשהו, האקדמיה ללשון העברית הצליחה לזעזע את אמות הסיפים, ולהפתיע עם הסכמתה לקבל את אופן השימוש בפעלים כמו "חִכֵּיתִי", שנשמעים כמי שנאמרים ע"י אנשים מ"תחתית החברה", אשר הם בורים ועמי הארץ.

אין לי מושג איך לאכול את כל זה. קשה לי להאמין שאני אוכל להשתמש בצורה זו של הפועל. נשמע קצת מוגזם? אולי. אבל באמת קשה לי לקבל את ההחלטה הזו, שהאקדמיה מגנה עליה בחירוף נפש שכזה.
האקדמיה ללשון העברית, יוצרת פה מצב, שכל צורה שבה נבטא פעלים כגון אלו, היא נכונה. וכמי שרואה את השפה הזו הולכת ומתדרדרת מדחי אל דחי, אני נעצב על החלטתם הזו.

יחד עם זאת, לא יהיה זה הוגן מצידי, שלא לפרסם את המסמך שהוציאה האקדמיה, ובו היא מנמקת ומסבירה את ההחלטה התמוהה הזו שלה. להלן ההסבר שהיא נותנת:

מדוע לא פסלה האקדמיה את הצורות חִכֵּיתִי, גִּלֵּיתִי, הצורמות כל כך לאוזנינו?
במקרא יש כשבעים וחמש צורות פועל בבניין פיעל בגוף ראשון (יחיד) מגזרת ל"י (או ל"ה בפי
העם). מתוכן כשליש (!) בצירי, ובהן גּלֵּיתִי, צִוֵּיתִי, עִנֵּיתִי, כִּלֵּיתִי, פִּתֵּיתִי, כִּסֵּיתִי, נִקֵּיתִי, קִוֵּיתִי.

ויוזכר הפסוק המפורסם: "מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים" (ישעיהו ה, ד). כמובן גם
הצורות בחיריק – כגון גִּלִּיתִי, צִוִּיתִי, כִּסִּיתִי, קִוִּיתִי – מתועדות.

גם בבניינים אחרים (אך לא בבניין קל) אנו מוצאים צורות בצירי לצד צורות בחיריק, לעתים
באותו הפועל אך בגוף שונה, כגון הִגלֵיתִי לצד הִגלִיתָ , הִרְבֵּיתִי לצד הִרְבִּיתָ , הִשְׁקִיתָ לצד הִשְׁקֵיתִי.

בעקבות הממצא במקרא, החליטה האקדמיה לקיים בגופים הראשון והשני את שתי האפשרויות
בכל הבניינים, חוץ מבניין קל, שבו יש חיריק תמיד.

בקרב דוברי העברית בני ימינו נראה שיש העדפה דווקא לצורות בצירי בבניינים הפעיל, התפעל,
נפעל, פועל והופעל: הִשְׁקֵיתִי, הִתְפַּתֵּינוּ, נרְאֵיתָ , צֻוֵּיתִי, הָגְלֵיתֶם.

במה שונה בניין פיעל? ההרגשה שהמילה חִכֵּיתִי שייכת ל"שפת הרחוב" לא נובעת מכך שהצורה
אינה נכונה, אלא ככל הנראה מכך שאלו המשתמשים בה אינם שייכים לשכבה "הנכונה".
אבל אין בצורות הללו כל פסול – ודאי שלא מבחינת תיעודן במקרא, וגם לא מבחינת הדקדוק
(ולא זה המקום להסביר כיצד התגלגלו לכאן הצירי והחיריק). אין אפוא שום סיבה שהאקדמיה
תפסול אותן.

אני יודע שהנימוק הזה של האקדמיה נשמע מאוד הגיוני: אם זה קיים במקרא, אז בטח ובטח שניתן להשתמש בבנין זה גם היום, ולכן גם בצורות הגיית הפעלים הנ"ל.

אך האם זה באמת משכנע אתכם?


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

תגובה אחת לפוסט “הלשון החדשה – איך זה נשמע לכם?”

post_author." -->\n"; ?>
  1. אני הגיב:

    אתה צודק! גם אותי זה מעסיק. בעיקר ה-שתי/שני שכל כך הקפדתי לומר נכון כל השנים. ויקום בובליל על יוצרו, זה מה שההחלטה הזאת אומרת. ואם יש הרבה פושעים, אז כולנו נרצח?
    זה מה שהסבטקסט של ההחלטה הזאת מעיד על החברה שלנו, לדעתי.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות