תיירות החלל: החלום ושברו?

Virgin Galacticהנה אחת הכותרות במגזין Markerweek מהסו"ש הנוכחי: "אבודים בחלל: התיירות מחוץ לאטסמוספירה עלולה להתרסק עוד לפני שהתחילה".

וכשאני קורא דברים כאלו, אני לא יודע אם לכעוס או לגחך:

"שתי ההתרסקויות, שהתרחשו בטווח של שלושה ימים, גרמו בשבועיים האחרונים לרבים לתהות בנוגע לגורלה של תעשיית החלל הפרטית, שנהנתה מצמיחה משמעותית בשנים האחרונות, ולהספיד את הרעיון כי חברות כמו וירג’ין גלקטיק ומתחרותיה, דוגמת XCOR הטקסנית (שמציעה בעצמה טיסות לחלל ב–95 אלף דולר לכרטיס), יוכלו להטיס תיירים פרטיים לחלל בשנים הקרובות. במגזין ”ניוזוויק” שאלו: “מי בכלל רוצה להיות תייר חלל בימים אלה?”, וב”גרדיאן” קבעה זואי ויליאמס שתיירות החלל, לבד מהיותה פנטזיה, היא גם דוגמה קולעת לאי־שוויון הקיצוני של ימינו, חוויה אליטיסטית שרק עשירים יכולים ויוכלו להרשות לעצמם. אחרים, שראו בחלומותיהם של ברנסון ואחרים למסחר את החלל לא יותר ממופת של יוהרה אנושית, לא היו יכולים להסתיר את השמחה לאיד".

כרגיל, העיתונות מחפשת כותרות בומבסטיות וחסרות שחר. עתיד כל תיירות החלל התרסק בגלל ניסוי אחד שהשתבש? איזה שטויות. אם זה היה המצב, הרי שרוב התכניות בעבר של כלי תחבורה היו צריכות להתרסק, והיום היינו כנראה נוסעים על אופניים – במקרה הטוב.

אבל דווקא מה שבאמת הרגיז אותי, הייתה ההתייחסות שנגעה לטענות אי השוויון: בעיקר כי הן מופרכות.
שיעור קטן בהיסטוריה לכל הצבועים למיניהם: כל המוצרים החדשניים הראשונים שדורשים השקעה אדירה בטכנולוגייה (וכתוצאה מכך בכסף), נמכרים בהתחלה לעשירים או לארגונים שיכולים להרשות לעצמם את העלות הגבוהה. כך זה היה תמיד, בלי קשר לתקופה הנוכחית. זה היה כך עם מחשבים, מכוניות פרטיות, טיסות, טלפונים סלולריים, ומה לא.
לאורך זמן, וברוב המקרים, החברות הצליחו להוריד עלויות, ולהפוך את זה לנגיש יותר לכלל האוכלוסייה. או לפחות לרובה. אבל כדי שזה יקרה, וכשמי שהשקיע לא יפשוט את הרגל, הוא צריך להחזיר את ההשקעה בזמן סביר.

לכן ממש לא ברורה לי השמחה הזו לאיד.
מה היא נותנת להם? אם כבר, היא רק נובעת מצרות עין ותו לא.

אני, באופן אישי, למרות שריצ'ארד ברנסון אכן לקה בהיבריס מסוים (אף אחד לא מושלם), דווקא שמח מאוד שהוא הרים את הכפפה ומשקיע מכספו ומרצו למען טיסות פרטיות לחלל. הלוואי שהיו עוד רבים כמותו, ושהוא יצליח במשימתו. יצא לי לראות את ברנסון בהרצאה בישראל, ולקרוא עליו לא מעט: בניגוד לטייקונים אחרים, למיטב ידיעתי הוא משלם את כל מיסיו כחוק – בלי תרגילי מס סטייל גוגל ואפל, ועומד מאחורי כמה מהיוזמות החברתיות הכי משמעותיות בעולם השלישי. המסקנה שלי היא, שאנחנו צריכים עוד אנשים כמוהו.

בניגוד לרבים, לי אין שום בעיה שברנסון או כל יזם אחר ירוויח, אם הוא עושה זאת בצורה הגונה, ולא בונה את עצמו רק על גבם וכספם של אחרים (והנה הדוגמא ההפוכה לחלוטין למקרה זה – שני מנכ"לים שעושים כסף מעסקי אוויר, כסף שרובו ככולו לא שלהם, עושים עבודה גרועה במשך שנת עסקים, מאבדים כספים ולקוחות לרוב, ואז מקבלים על אותה שנה בדיוק בונוסים משותפים של למעלה מחצי מיליארד(!) דולר). רווח לא צריכה להיות מילה גסה. יש מיזמים (כמו זה של קופיקס, למשל), שעושים טוב לחברה ומשנים תפיסות ישנות, ובה בעת מביאה רווח ליזם. אז למה שהם לא ירוויחו?

לפעמים אווירת ציד המכשפות מוגזמת, וצריך לעשות הפרדה: לא כל אדם שמרוויח הוא מושחת. וכדי לבצע את ההפרדה הזו, צריך גם לקרוא, ללמוד, לחקור, לבדוק.

על קופיקס ומיזם הסופרמרקט

Cofixהבוקר פרסם אבי כץ, יו"ר חברת קופיקס, כי החברה מתכוונת באפריל הקרוב לפתוח במיזם חדש: סופרמרקט ובו כל המוצרים יימכרו ב-5 שקלים בלבד.

בטמקא, אחת השאלות שהועלתה ע"י הכתבת, נגעה להשוואה בין הנפילה של רמי שביט, יו"ר המשביר עם יוזמת Cost365, שעליה כתבתי לפני כשנתיים (ושאת כשלונו הקולוסאלי חזיתי כבר אז), ובין המיזם החדש והמרענן של כץ. העניין הוא, שאני לא מבין איך אפשר בכלל להשוות בין קופיקס לבין Cost365.

מדובר בשני מודלים עסקיים שונים לחלוטין – וזה של אבי כץ טוב בהרבה – וגם פשוט בהרבה. כץ לא דורש מהצרכן להתחייב לתשלום מנוי שנתי יקר של מאות שקלים (שביט דרש מהצרכן לשלם מראש 365 ש"ח לשנה), עבור הזכות לרכוש מוצרים בהנחה קטנה יחסית – אלא מראש מחליט על מחיר קשיח, ומאלץ את היצרן (והצרכן) להתכופף למחיר שלו.

בדומה לסופרמרקטים בברלין ובערים אחרות בעולם – הוא מוותר מראש על עשרות אלפי מוצרים ממותגים, שרובינו ממילא לא צורכים, ומתמקד במאות מוצרים בלבד, לא ממותגים – אבל מוכר בזול. זו שיטה שכבר עובדת בכל העולם, כאמור.

קטונתי מלדעת אם זה יעבוד, כי יש לו כמה וכמה משוכות לא פשוטות לעבור, כגון: ניהול מלאי יעיל, משכורות לכ"א רב יותר – כדי להתמודד עם תורים (ויהיו כאלה למן הרגע הראשון להערכתי), ועוד. דווקא נושא השיווק כנראה לא יהווה בעיה, כך שהוא יוכל לשמור על מטה רזה באופן יחסי – וכשכל זה נאמר, אני חושב שהסיכוי שלו טוב בהרבה מזה של רמי שביט, שלא קרא נכון את המפה הצרכנית, במיוחד לאחר המחאה של קיץ 2011.

צריך לזכור, ששביט דרש מהלקוחות שלו להתחייב, כשהקהל באותה תקופה (וגם היום, למעשה) כבר שבע הבטחות חסרות שחר. ובדיעבד, כרגיל, התברר שהוא לא שונה בהרבה מכל שאר קבוצות הכוח במדינת ישראל. הוא לא הצליח לכופף עת היצרנים הגדולים ולא הצליח לשנות על כללי השוק. מי שבכל זאת החליט להתחייב, מצא את עצמו עם חתול בשק. ההנחות היו פשוט מגוחכות יחסית לכל ההבטחות שניתנו, והמתחרים ידעו לנצח אותו באותם כללי משחק מיושנים, עם מוצרי Loss Leader ועוד. הבשורה שכולנו מחפשים לא הגיעה משביט (והוא ידע שהיא גם לא תגיע. לא היה לו את האומץ ואורך הרוח לשם כך), ולכן הוא נאלץ לקפל את הזנב ולברוח כל עוד נפשו בו.

אבל הנה השורה התחתונה:
אבי כץ וקופיקס עומדים להציע משהו שלא נראה בישראל עד כה. משהו שכבר עכשיו ניתן לקרוא לו Game Changer. זה בהחלט משנה את חוקי המשחק, והולך לפגוע בקבוצת כוח מאוד משמעותית. וזה הרי משהו שאנחנו מייחלים לו כבר שנים ארוכות. מרגע שהוא יפתח את המיזם הזה באופן רשמי, ובהנחה שאכן סניפי הסופרמרקטים לא יהיו רק במרכז תל אביב, אלא נגישים לרוב האוכלוסייה (ואני חושב שדווקא בפריפריה זה יעבוד הרבה יותר טוב, כי הדרישה לדבר כזה באיזורים אלו היא משמעותית בהרבה מאשר בעיר שכולה ממותגת מן המסד ועד הטפחות) – חובת ההוכחה לא תהיה עליו – אלא עלינו, האזרחים שמתלוננים על יוקר המחיה.

והנה עוד נקודה למחשבה: קופיקס אינה נסחרת בבורסה, והכסף שכץ משקיע אינו כסף ציבורי – אלא פרטי. הוא כבר הודיע שהוא מקצה לצורך פתיחת המיזם 20 מיליון שקלים מכספו הפרטי.

אין לי אלא להסיר את הכובע בפני אבי כץ.
אם הוא יצליח – כולנו נרוויח.
ולכן אני חושב שאנחנו חייבים לעזור לו להצליח במיזם הזה.

========================

גילוי נאות: לכותב אין שום קשר לאבי כץ ו/או לקופיקס. אני פשוט נהנה לפרגן למי שמגיע לו.

פינטו, הפרקליטות וההסדר המגוחך

יאשיהו פינטורבות נכתב לאחרונה על הסדר הטיעון המגוחך שנחתם עם "הרב" יאשיהו פינטו, שנחשד במתן שוחד ובקניית שוטרים בכירים במשטרת ישראל. הפרקליטות חתמה איתו על הסכם, לפיו הוא יישב לא יותר משנה אחת בכלא, וזאת בתמורה לראיות (שעדיין לא ידועות) נגד השוטרים הבכירים (ניצב) ארביב ו(תת ניצב) ברכה.

ההסדר הוא מגוחך, כי העבריין, שמחזיק את בכירי המשק בביצים, עושה מה שבא לו, פחות או יותר – נכנס ויוצא בשערי המדינה כאילו הוא מלך שלא ניתן לגעת בו.

שלשום, בדיון בעתירה (של עמותת אומ"ץ והתנועה לאיכות השלטון) נגד ההסכם בביהמ"ש העליון, פנתה השופטת מרים נאור – נשיאת ביהמ"ש העליון הבאה – לנציגת הפרקליטות, ושאלה:

"איך ניתן לאפשר למישהו שהוא עבריין בעצמו להכתיב כיצד תתנהל חקירה? במבט רחב יותר בנוגע להסדרים עתידיים, איך נותנים לעבריין להכתיב את עיקרי החקירה? מה הסדר זה משדר לעבריינים על גבולות המותר והאסור?"

ועל זה נאמר: בוקר טוב, אליהו.
תסלח לי כבוד השופטת נאור, אבל התמימות שנשמעת מגרונה פשוט מגוחכת – לא פחות מההסדר שאותו דחתה (ובצדק רב). ויש לזה כמה סיבות, שכל נער גבעות ו'חייל' בארגון פשע כבר יודעים לדקלם אותן:

א. נתחיל בזה, שכל מערכת המשפט, שהענישה בה לפעמים נראית כמו זלזול אחד בוטה בחוק, מסייעת לשדר לעבריינים – בעיקר הבכירים שבהם – שהכל מותר. לא פלא שכבר היו נסיונות להחיל עונשי מינימום רציניים יותר, אבל בינתיים כולם נדחו. תשאלו את בית המשפט העליון והפוליטיקאים למה זה מתעכב.

ב. הפרקליטות, בראשותם של היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין והפרקליט הראשי שי ניצן, היא בדיחה. עבריינים כמו ליברמן ופינטו (שלא לדבר על האופן שבו ויינשטיין מתנהל בתיקים של ביבי) עושים ממנה צחוק. לא פלא שהם מקבלים הסדרים מגוחכים. אף אחד היום לא סופר את הפרקליטות, מלבד אנשים שהם באמת שומרי חוק (הו, האירוניה). ברוב המקרים, העבריינים מושכים זמן בכוונת תחילה, תוך ידיעה שאחרי שנה-שנתיים ויינשטיין כבר יעשה בשבילם את העבודה, וידבר על עינוי דין מתמשך (כאילו שזו לא אשמתם הישירה). במקרים אחרים, נחקרים אוספים מידע מרשיע על אנשי ציבור אחרים, כאילו זה היה כרטיס "Get out of jail" והופכים למוגנים בחסות הפרקליטות (גם אם מעשיהם חמורים לא פחות, ולעתים אף יותר, מאלה של אותם אנשי ציבור).

המקרה של פינטו בוטה במיוחד, שכן עלילותיו של האיש ידועות ולא מאתמול, וכאמור – הראיות שעליהן נשען התיק, עוד בכלל לא ידועות לאשורן (למעט בדיקת פוליגרף מסתורית, שמהימנותה היא כמהימנות של הטלת מטבע. אולי אפילו פחות – והיא אינה קבילה בביהמ"ש). כך שמוזר שהפרקליטות נותנת מתנה למי שעוד לא סיפק את הסחורה. הם למעשה נשענים על הבטחה של עבריין, שקורא לעצמו רב.

ג. המשטרה – אני באמת צריך להוסיף? כמעט כל הקצונה הבכירה נגועה בשחיתות או באימפוטנציה (אני כבר לא יודע מה גרוע יותר). שוטרים שסרחו וכשלו בתפקידם מקבלים קידום על סמך קשרים. הטובים (סנ"צ ארליך, שהיום מתייבש כנציג המשטרה בכבאות) מוזזים הצידה לטובת אנשי שלומינו. אלה שנתפסים בקלקלתם לא מועמדים לדין לרוב, ובמקרה הטוב יש איזה דין משמעתי פנימי, שעליו הם מקבלים מכה קטנה על היד, עד לקידום הבא.

====================================

אז איך בדיוק, כבוד השופטת נאור, את מצפה שהעבריינים לא ינהלו את סדר החקירה, ולא יחזיקו את המדינה בגרון?! הם עושים את זה, כי כל המערכת מאפשרת להם לעשות את זה, ואפילו פורשת בפניהם שטיח אדום!

"צוק איתן": על גזענות וסובלנות (וגם על חמאס)

צוק איתןכמה מילים נשפכו על "צוק איתן" בשבועות האחרונים. כמה גזענות, כמה התלהמות, כמה רוע. המון מילים, רובן נוראיות, מילים שמשסות אנשים זה בזה, ללא חמלה וללא הבנה הדדית. נדמה שממש איבדנו את המתינות (שאולי מעולם לא הייתה פה ממש, למרות שאני בכל זאת זוכר שגדלתי בסביבה קצת אחרת – אבל אולי אלה זכרונות מוטמעים. כאלה שהייתי רוצה לזכור, לא כאלה שהתרחשו במציאות).

פייסבוק ואתרי החדשות הפכו למדמנה של כל מה שרע בחברה הישראלית. הם הובילו, בתורם, להפגנות אלימות מימין ומשמאל, שבהן נאמרו דברים גרועים לא פחות ("שמאלנים לתאי הגזים" מימין, "הרוצחים לטיס" משמאל), ובחלקן הדיבורים התדרדרו אף ללינץ' ורדיפה, חולצות של "Good Night Left Side" (אמרה המשוייכת לארגונים ניאו-נאציים באירופה, שהימין הקיצוני עושה בה שימוש לאחרונה) ויידוי אבנים.

=================

לפני מס' ימים, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, ואן דר-גראף אחותך כתבה פוסט מצויין, שבו שטחה את הרגשתה לגבי כל מה שקורה כאן. וכמו שקורה לי לא אחת, תגובה קצרה שהתחלתי לכתוב שם הפכה לארוכה יותר ויותר, והפכה לפוסט אישי כאן. ככה זה – אני אוהב לחפור..

זה המקום לציין, עבור מי שאינו מכיר אותי ואת דעותיי, שלמרות העובדה שבאופן כללי אני רואה את עצמי כשמאלני מתון, אני מוכן להקשיב גם לימין המתון, ולקחת מאותם מתונים תובנות גם מצידם. שהרי לא כל החוכמה נמצאת בצד אחד של המפה הפוליטית. כלומר הייתי רוצה לחשוב שאני אדם יחסית פרגמטי – מנסה להבין ולקחת את הטוב שבשני העולמות, ולהשאיר את הקיצונים והקיצוניות מחוץ לדיון.

אז לאחר כל ההקדמה המפרכת הזו, אני חושב שאפשר להתחיל.

בגדול, ואנדר צודקת לגמרי. כפי שכתבתי לעיל, האלימות המילולית והפיסית אכן הורגת פה כל חלקה טובה, אם בכלל נשארה אחת כזו…

שלום שלוםעם זאת, אני מרגיש שאני חייב להוסיף כמה הערות, שהן חשובות לעניות דעתי לדיון:

1. השיח הבעייתי מגיע גם מכיוון השמאל, לא רק מהימין. הדף "גזענים שמדכאים אותי" בפייסבוק, למשל, משמש היום להתנכלות לכל מי שמשמיע דעה שונה מהשמאל, וכפי שהימין עושה (ואני לא חושב שצריך להציג דפים נוספים מפייסבוק – איפה שלא תירק תמצא היום גזענים מהימין), אנשים שם מתלוננים על ימנים במקומות העבודה שלהם, ודורשים לפטר אותם בגלל אמירות אלו או אחרות – שגם אם בעיניי הן מחפירות וגזעניות – הן לא צריכות להגיע לשיימינג ודרישה לפטר אדם ממקום עבודתו. גם האמירה של "הרוצחים לטיס" שעלתה על שלטים בהפגנת השמאל בכיכר הבימה לפני כשבועיים, איך לומר בעדינות, היא לא שיא האלגנטיות והעדנה.

כך שזו נבלה, וזו טרפה.

להמשך »

תוכנית "השלום" עפ"י נפתלי בנט (וגם: על "צוק איתן")

נפתלי בנטנפתלי בנט מכהן ביו"ר הבית היהודי בכנסת הנוכחית, כשר הכלכלה וכשר הדתות. לדעתי, האיש הזה מסוכן. מסוכן מאוד. לפני הבחירות הוא ניסה להציג את עצמו כאדם מפוכח, כ"אח" של כולנו. כאדם שרוצה שלום. כאדם שרוצה לאחד את השמאל והימין, החילונים והדתיים. כאדם פרגמטי, שרוצה לבצע מהפיכות ביחסי דת-מדינה, על אף היותו דתי "סרוג". הוא הבטיח לנו, יחד עם "אחיו" יאיר לפיד, פוליטיקה חדשה.

עד כה – כל הדברים הללו התבדו לחלוטין (עבור מי שהאמין בו ובדברים שלו, בכל מקרה. לשמחתי לא הייתי אחד מהם). בנט התגלה כמסית, מפלג, בולם מהפיכות דת שהתדפקו על דלתו. הוא לא תרם דבר לכלכלה הישראלית. הוא מחרחר מלחמה ומדון (הן פנימית והן חיצונית – כלפי מדינות ידידותיות, כמו ארה"ב). הכל בשם איזה "חוסן איזון" לא ברור, שהוא חוזר ומדבר עליו שוב ושוב (האיש מכהן בממשלת ימין. אני לא יודע על איזה חוסר איזון הוא מדבר..).

לפני מס' ימים, בעודינו נמצאים בעוד מאבק טילים/הפצצות מול החמאס בעזה, מבצע "צוק איתן" קוראים לזה הפעם – האיש נאם בוועידת השלום של עיתון "הארץ" – עיתון בעל אג'נדה שמאלנית ידועה.

ראשית הכל, אני לא מבין לגמרי מה היה לו לעשות שם. הגעתו לשם הייתה פרובוקציה (כמו חצי ממעשיו בעשור האחרון, מאז הקמת "ישראל שלי" עם איילת שקד), וזה היה ברור. גם דבריו היו פרובוקציה – וגם זה היה ברור (עצם העובדה שהוא הפיץ את זה בערוץ היו-טיוב שלו בתור "נאום הצעקות", אומרת הרבה על האיש). בסופו של דבר, בנט מיהר לעשות מטעמים ממה שהלך שם – כלומר לשקר על העובדה שהוא "הותקף" (ו'מקורביו' אף השוו זאת לרצח רבין, לא פחות).

כשכל זה נאמר, קרה שם משהו שהוא דוחה בעיני (ולא רק בעיני. רבים מאנשי השמאל המתונים, כולל המארגנים – גינו בתוקף את מה שקרה בוועידה). חלק מהקהל ניסה לסתום לו את הפה באמצעות צעקות של חוליגנים חסרי תרבות. מישהו שכח שם, בין באי הוועידה, שבדמוקרטיה מותר לכולם לדבר. לא להרביץ ולהשתיק – לדבר. דווקא מוועידה כל כך מכובדת, ציפיתי ליותר. אז אם יש ספק כלשהו, אני מתבייש בשמאלנים שצעקו עליו בזמן שהוא ניסה לדבר. זה ביזיון של השמאל הרדיקלי בישראל. וגם אם לא מדובר בקומץ מגעילים (הרוב דווקא מוחאים כפיים בהסכמה, בכל פעם שמנסים להשתיק את החוליגנים) – אישית, אני מתנער מהם ומההתנהגות שלהם. הלוואי שלהתנכרות ולגינוי שלי הייתה השפעה כלשהי. לצערי, אין לה.

==============================

אבל אני רוצה גם לנתח את הדברים שבנט אמר בנאום שלו (הנאום, במלואו, מופיע בסוף הפוסט הנוכחי). אמנם רם פרומן וכתבים אחרים כבר כתבו כמה דברים לגבי הנאום הזה באתר "הארץ", אבל יש לי גם כמה הרחבות ודעות משלי.

להמשך »

על חוק הסופרים

אני חייב להתחיל את הפוסט הנוכחי בדיסקליימר: אני אוהב ספרים.
לא ספרים אלקטרוניים, אלא ספרים של ממש. כאלה עם כריכה אמיתית, ודפים. כאלה שיש להם ריח ומגע נעים, שאפשר לדפדף בהם. יש לי מאות כאלו בבית, בלי הגזמה. יש לי ספרייה שכורעת תחת עומס הספרים, ואני חייב דחוף עוד ספריה כבר לפחות שנתיים. למעשה, כמות הספרים שלי היא כזו, שבקרוב אני מתחיל להגביה שולחנות איתם, פשוט כי אין לי איפה לאחסן את כל כמות הספרים הזו.

ולמה אני כותב את זה בתור דיסקליימר?
כי אני יודע שמה שאני הולך לכתוב עכשיו נשמע לא טוב, אבל באמת שבא לי לומר "אמרתי לכם".

===========================

חוק הסופרים היה טעות מהרגע שעבר בכנסת, והיה ברור שהוא יזיק לכולם. ואני אומר את זה כבר לפחות שנה, לכל מי שמוכן להקשיב.

שלא תבינו לא נכון – אני מאמין בזכותם של סופרים להשתכר בכבוד, וחושב שהמקצוע הזה חשוב ככל מקצוע אחר. אבל הדרך שבה בחרו לחוקק את החוק הייתה טעות.

אם יש משהו שעמישראל רגיש אליו מאוד בשנים האחרונות, בכל מה שקשור לחייו הצרכניים, זה המחיר. נכון, יש גם את עניין איכות השירות וכו', אבל בינינו – הוא שולי יחסית למחיר.

בעשור האחרון, מאז התפתחה תחרות מטורפת ושלוחת רסן בין צומת ספרים לסטימצקי – תחרות שפגעה בכל העוסקים בענף – המרוויחים האמיתיים היחידים (לפחות בטווח הקצר) היו הלקוחות, שיכלו לרכוש ספרים במחירי מציאה. הספרים נמכרו "על המשקל", והסופרים הרוויחו גרושים. הרשתות ניצלו את זה בכדי לעשוק את הסופרים והמו"לים בצורה נבזית.

להמשך »

שומני הביטחון – על כלכלה ומוסר צה"לי

IDFנסו לא לצחוק במרמור כשאתם קוראים את זה:

"האמירות לפיהן אנחנו לא יודעים להתייעל מבחינה תקציבית או שיש שומנים במערכת הביטחון מנותקות מעובדות החיים. תקציב הביטחון יורד עם השנים אל מול עלייה בתקציבים החברתיים. האמירה לפיה כל שקל שהולך לביטחון לא הולך לבריאות או לחינוך אינה מבוססת ואסור שתאמר".

אם דן הראל, מנכ"ל משרד הביטחון לא יודע א'-ב' של כלכלה וניהול תקציב, זה בהחלט זמן טוב להחליף אותו. תקציב המדינה הוא סכום נתון מדי שנה. זוהי עובדה ואין בלתה. לכן, כל שקל שהולך לביטחון, בהכרח נגרע ממקומות אחרים. זו המשמעות של משחק סכום אפס, וכך מתנהל תקציב בכל חברה עסקית או מדינה מודרנית. אם מנכ"ל של חברה מסחרית לא יודע לעבוד עם תקציב נתון – הוא גורם להפסדים, הוא נכשל ומעיפים אותו. לעומת זאת, אם מנכ"ל של משרד ממשלתי מדבר שטויות ונכשל – הוא מקודם לתפקידי מפתח בחברות, שעושות ככל העולה על רוחן עם כסף ציבורי (מי אמר פנסיות וחברות ביטוח ולא קיבל?).

=============================

אחת הטענות שחוזרות שוב ושוב היא, שתקציב צה"ל רק ירד בעשור האחרון – ביחס לתקציב הכולל ולתל"ג (תוצר לאומי גולמי) של מדינת ישראל, שעלה וסייע להכניס אותה ל-OECD (ארגון המדינות המפותחות).

אבל זה רק חלק מהתמונה. אי אפשר לטעון טענה כזו, מבלי לבחון מהי התרומה של צה"ל לאותו תל"ג.
וכשבוחנים את העובדות הללו, חשוב לזכור שצה"ל כמעט ולא תורם תוצרים למדינת ישראל. הוא רק לוקח. הוא מעסיק כמות די קבועה של עובדים, מייצר כמות די קבועה של מוצרים, אבל משלש את התקציב שלו תוך שני עשורים. זה פשוט לא הגיוני מבחינה כלכלית נטו. אפילו אם נתייחס למעט החיילים שכן יוצאים עם מקצוע (והם באמת מעטים מאוד), אי אפשר להתעלם מהעובדה, שצה"ל למעשה מעכב צעירים מללמוד מקצוע (מה שמעכב תשלום מיסים, חיסכון לפנסיה, כושר ייצור ועוד). אני לא אומר שאנחנו לא זקוקים לצבא חזק וכו' – אני פשוט אומר שיש גבול. צריך לשים דברים בפרופורציה. צה"ל הוא לא קדוש והוא לא צריך להיות מעל הכל. ביקורת לגיטימית היא מחוייבת המציאות, למרות מה שנאמר על ידי כל מיני "פטריוטים", שמה שמעניין אותם זה רק עוד ועוד כסף – ללא שקיפות.

להמשך »

על מיזם הסיבים של חברת Unlimited

Unlimitedמיזם הסיבים של חברת החשמל וחברת IBC, שייקרא Unlimited, הוכרז היום (20.5.14) באופן רשמי ופתח את הפורטל שלו לרישום צרכנים פרטיים. המטרה היא, שכבר החל מעוד חודש, חברות אינטרנט, טלפוניה וטלוויזיה תצענה שירותים דרכו, במהירות סימטרית של עד 1 ג'יגה – כלומר: מהירות העלאת והורדת קבצים זהה – משהו שלא קיים כיום בישראל, בעיקר בגלל שהספקיות מגבילות את מהירות ה-Upload (ההעלאה) באופן מזעזע. חלק מאותן חברות מדוברות, כבר מציעות מחירים: 260-100 שקל להרשמה, 800-115 שקל לחודש, תלוי במהירות.

עד כאן – נשמע מאוד מהפכני.
נו – אז אפשר לפתוח שמפניות? חכו רגע. עיצרו שנייה.
עם כל הכבוד, אני לא ממש מתרשם מכל זה. ויש לכך כמה וכמה סיבות, שאותן אפרט בפוסט זה:

1. מחירי ה'הרשמה' – לגבות 100-260 שקלים על 'הרשמה', גם אם מדובר בתשלום חד פעמי – זה ביזיון, וזה למעשה מרחיק הרבה מאוד צרכנים פוטנציאליים מהיכולת להרשות לעצמם את התשתית הזו, שנראה כאילו היא נועדה מיומה הראשון לעשירים בלבד. אל תשכחו: 50% ממדינת ישראל עדיין מרוויחים פחות מ-6,500 שקל לחודש (ברוטו), ויוקר המחיה רק הולך ומאמיר כאן. זה לא מבשר טובות עבור חברה, שרוצה לגבות 330-800 שקל על חבילת גלישה ביתית בלבד ולעשות פה מהפיכה.

מסקנה: כמו כל דבר יקר וחדש שנוחת כאן לראשונה – גם חבילת 1 ג'יגה תהפוך לסמל הסטטוס החדש של העשירים והאמיצים, ורק תנציח – שוב – את הפערים הכלכליים כאן.

============================

2. בניגוד לכל מה שסופר לנו עד כה ע"י שר התקשורת גלעד ארדן, זיכרו שחברות הסלולר עוד לא שם – ואני מסופק אם הן תהיינה שם.
למה זה צריך להזיז לנו בכלל? כי יותר חברות = יותר תחרות (בדר"כ).
ארדן מכר לנו סיפורים בשנתיים האחרונות, מאז החלו לקדם את המיזם, כאילו חברות הסלולר רק מחכות שהמיזם ייצא לדרך, כדי להכנס לתחום של שידורי VOD, כפי שנעשה באמריקה הגדולה (באתרים כגון Hulu, Netflix וכו'). אלא שכל זה התברר כעורבא פרח.

נכון להיום, הכיוון של חברות הסלולר (לפחות של הגדולות ביניהן) שונה לחלוטין: הן מעדיפות להשקיע ברשת דור רביעי – LTE, ולא בתכני טלוויזיה. לפחות כל עוד הנושא של שוק התקשורת הסיטונאי תקוע בנפתולי הביורוקרטיה, אני לא רואה איך הדבר הזה יקרום עור וגידים בעתיד הנראה לעין. ובגלל שרווחי החברות הללו צנח פלאים בשנתיים האחרונות, אין שום היגיון מבחינתן, בלהשקיע גם ב-LTE וגם בסיבים האופטיים של Unlimited. זה פשוט לא יקרה. זה יהיה "או-או", לא "גם וגם".

להמשך »