תיירות החלל: החלום ושברו?
הנה אחת הכותרות במגזין Markerweek מהסו"ש הנוכחי: "אבודים בחלל: התיירות מחוץ לאטסמוספירה עלולה להתרסק עוד לפני שהתחילה".
וכשאני קורא דברים כאלו, אני לא יודע אם לכעוס או לגחך:
"שתי ההתרסקויות, שהתרחשו בטווח של שלושה ימים, גרמו בשבועיים האחרונים לרבים לתהות בנוגע לגורלה של תעשיית החלל הפרטית, שנהנתה מצמיחה משמעותית בשנים האחרונות, ולהספיד את הרעיון כי חברות כמו וירג’ין גלקטיק ומתחרותיה, דוגמת XCOR הטקסנית (שמציעה בעצמה טיסות לחלל ב–95 אלף דולר לכרטיס), יוכלו להטיס תיירים פרטיים לחלל בשנים הקרובות. במגזין ”ניוזוויק” שאלו: “מי בכלל רוצה להיות תייר חלל בימים אלה?”, וב”גרדיאן” קבעה זואי ויליאמס שתיירות החלל, לבד מהיותה פנטזיה, היא גם דוגמה קולעת לאי־שוויון הקיצוני של ימינו, חוויה אליטיסטית שרק עשירים יכולים ויוכלו להרשות לעצמם. אחרים, שראו בחלומותיהם של ברנסון ואחרים למסחר את החלל לא יותר ממופת של יוהרה אנושית, לא היו יכולים להסתיר את השמחה לאיד".
כרגיל, העיתונות מחפשת כותרות בומבסטיות וחסרות שחר. עתיד כל תיירות החלל התרסק בגלל ניסוי אחד שהשתבש? איזה שטויות. אם זה היה המצב, הרי שרוב התכניות בעבר של כלי תחבורה היו צריכות להתרסק, והיום היינו כנראה נוסעים על אופניים – במקרה הטוב.
אבל דווקא מה שבאמת הרגיז אותי, הייתה ההתייחסות שנגעה לטענות אי השוויון: בעיקר כי הן מופרכות.
שיעור קטן בהיסטוריה לכל הצבועים למיניהם: כל המוצרים החדשניים הראשונים שדורשים השקעה אדירה בטכנולוגייה (וכתוצאה מכך בכסף), נמכרים בהתחלה לעשירים או לארגונים שיכולים להרשות לעצמם את העלות הגבוהה. כך זה היה תמיד, בלי קשר לתקופה הנוכחית. זה היה כך עם מחשבים, מכוניות פרטיות, טיסות, טלפונים סלולריים, ומה לא.
לאורך זמן, וברוב המקרים, החברות הצליחו להוריד עלויות, ולהפוך את זה לנגיש יותר לכלל האוכלוסייה. או לפחות לרובה. אבל כדי שזה יקרה, וכשמי שהשקיע לא יפשוט את הרגל, הוא צריך להחזיר את ההשקעה בזמן סביר.
לכן ממש לא ברורה לי השמחה הזו לאיד.
מה היא נותנת להם? אם כבר, היא רק נובעת מצרות עין ותו לא.
אני, באופן אישי, למרות שריצ'ארד ברנסון אכן לקה בהיבריס מסוים (אף אחד לא מושלם), דווקא שמח מאוד שהוא הרים את הכפפה ומשקיע מכספו ומרצו למען טיסות פרטיות לחלל. הלוואי שהיו עוד רבים כמותו, ושהוא יצליח במשימתו. יצא לי לראות את ברנסון בהרצאה בישראל, ולקרוא עליו לא מעט: בניגוד לטייקונים אחרים, למיטב ידיעתי הוא משלם את כל מיסיו כחוק – בלי תרגילי מס סטייל גוגל ואפל, ועומד מאחורי כמה מהיוזמות החברתיות הכי משמעותיות בעולם השלישי. המסקנה שלי היא, שאנחנו צריכים עוד אנשים כמוהו.
בניגוד לרבים, לי אין שום בעיה שברנסון או כל יזם אחר ירוויח, אם הוא עושה זאת בצורה הגונה, ולא בונה את עצמו רק על גבם וכספם של אחרים (והנה הדוגמא ההפוכה לחלוטין למקרה זה – שני מנכ"לים שעושים כסף מעסקי אוויר, כסף שרובו ככולו לא שלהם, עושים עבודה גרועה במשך שנת עסקים, מאבדים כספים ולקוחות לרוב, ואז מקבלים על אותה שנה בדיוק בונוסים משותפים של למעלה מחצי מיליארד(!) דולר). רווח לא צריכה להיות מילה גסה. יש מיזמים (כמו זה של קופיקס, למשל), שעושים טוב לחברה ומשנים תפיסות ישנות, ובה בעת מביאה רווח ליזם. אז למה שהם לא ירוויחו?
לפעמים אווירת ציד המכשפות מוגזמת, וצריך לעשות הפרדה: לא כל אדם שמרוויח הוא מושחת. וכדי לבצע את ההפרדה הזו, צריך גם לקרוא, ללמוד, לחקור, לבדוק.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.