שומני הביטחון – על כלכלה ומוסר צה"לי

IDFנסו לא לצחוק במרמור כשאתם קוראים את זה:

"האמירות לפיהן אנחנו לא יודעים להתייעל מבחינה תקציבית או שיש שומנים במערכת הביטחון מנותקות מעובדות החיים. תקציב הביטחון יורד עם השנים אל מול עלייה בתקציבים החברתיים. האמירה לפיה כל שקל שהולך לביטחון לא הולך לבריאות או לחינוך אינה מבוססת ואסור שתאמר".

אם דן הראל, מנכ"ל משרד הביטחון לא יודע א'-ב' של כלכלה וניהול תקציב, זה בהחלט זמן טוב להחליף אותו. תקציב המדינה הוא סכום נתון מדי שנה. זוהי עובדה ואין בלתה. לכן, כל שקל שהולך לביטחון, בהכרח נגרע ממקומות אחרים. זו המשמעות של משחק סכום אפס, וכך מתנהל תקציב בכל חברה עסקית או מדינה מודרנית. אם מנכ"ל של חברה מסחרית לא יודע לעבוד עם תקציב נתון – הוא גורם להפסדים, הוא נכשל ומעיפים אותו. לעומת זאת, אם מנכ"ל של משרד ממשלתי מדבר שטויות ונכשל – הוא מקודם לתפקידי מפתח בחברות, שעושות ככל העולה על רוחן עם כסף ציבורי (מי אמר פנסיות וחברות ביטוח ולא קיבל?).

=============================

אחת הטענות שחוזרות שוב ושוב היא, שתקציב צה"ל רק ירד בעשור האחרון – ביחס לתקציב הכולל ולתל"ג (תוצר לאומי גולמי) של מדינת ישראל, שעלה וסייע להכניס אותה ל-OECD (ארגון המדינות המפותחות).

אבל זה רק חלק מהתמונה. אי אפשר לטעון טענה כזו, מבלי לבחון מהי התרומה של צה"ל לאותו תל"ג.
וכשבוחנים את העובדות הללו, חשוב לזכור שצה"ל כמעט ולא תורם תוצרים למדינת ישראל. הוא רק לוקח. הוא מעסיק כמות די קבועה של עובדים, מייצר כמות די קבועה של מוצרים, אבל משלש את התקציב שלו תוך שני עשורים. זה פשוט לא הגיוני מבחינה כלכלית נטו. אפילו אם נתייחס למעט החיילים שכן יוצאים עם מקצוע (והם באמת מעטים מאוד), אי אפשר להתעלם מהעובדה, שצה"ל למעשה מעכב צעירים מללמוד מקצוע (מה שמעכב תשלום מיסים, חיסכון לפנסיה, כושר ייצור ועוד). אני לא אומר שאנחנו לא זקוקים לצבא חזק וכו' – אני פשוט אומר שיש גבול. צריך לשים דברים בפרופורציה. צה"ל הוא לא קדוש והוא לא צריך להיות מעל הכל. ביקורת לגיטימית היא מחוייבת המציאות, למרות מה שנאמר על ידי כל מיני "פטריוטים", שמה שמעניין אותם זה רק עוד ועוד כסף – ללא שקיפות.

אבל מה בנוגע לתקציבים החברתיים?
זהו חלק נוסף בתמונה הגדולה. מעבר לעובדה שתקציבים אלו לרוב כן מסייעים להגדלת התל"ג של המדינה (חינוך ושמירה על בריאות האזרחים, למשל, הם אינטרס ברור של כל חברה יצרנית, במיוחד כזו שנשענת על מה שמכונה "המוח היהודי"), ובניגוד לתקציב הביטחון, תקציבים חברתיים חייבים לעלות מדי שנה – בגלל שכמות האזרחים פה עולה מדי שנה. וכשלא משלמים לרובם משכורת נורמלית (האם צריך שוב להזכיר, שהמשכורת החציונית בישראל עומדת על 5,800 שקל ברוטו, נכון למאי 2014?), וכשמקצצים להם בקצבאות ילדים וקצבאות אחרות, החברה נראית כפי שהיא נראית.

עכשיו תוסיפו לכך את העובדה, שכמעט כל תוספת לתקציב או רזרבה בשנים האחרונות, הולכות אוטומטית לביטחון – ותבינו איך קורה שבתוך פחות מ-20 שנה, תקציב הביטחון שילש (!) את עצמו. כן, כן – שימו לב לנתון הבא: רק בשנת 1994, תקציב הביטחון עמד על 21.8 מיליארד שקלים בשנה. בשנת 2013, לעומת זאת, התקציב – כולל רזרבות – זינק ל-67.7 מיליארד שקלים!

ומהי אותה "רזרבה" תקציבית, אם לא כישלון של משרדי הממשלה השונים? רזרבה תקציבית משמעותה, שהשר/ה או מנכ"ל/ית המשרד החברתי לא השכילו להשתמש בתקציב שאושר להם, בכדי לשפר את מצבם של האזרחים, וזה נכון ברוב תחומי החיים: חינוך, בריאות, רווחה, תשתיות, אנרגיה ועוד.

לא כך זה קורה במשרד הביטחון. אצלם אין כזה דבר "רזרבה". המושג פשוט לא קיים.

אז תגידו: אבל לפני רגע אמרת שזה דבר טוב, לא?
אז זהו – שלא. אם יש משהו גרוע יותר מעודף תקציבי במקרה של משרדים חברתיים – זה גירעון בכל מה שקשור למשרדים כמו הביטחון והאוצר. במקרה של משרד הביטחון, הכסף נבלע, ואינו "מייצר" ביטחון נוסף. הוא הולך, רובו ככולו, לתשלומים מופרכים על כוח אדם.

ומאחר ומשרד הביטחון מתקיים על תקציבים ציבוריים (מיסים ישראליים ותרומות אמריקאיות), על פי כל מה שאנו רואים בשני העשורים האחרונים – אין למשרד הזה שום משמעת פיננסית או יכולת לנהל תקציב באופן תקין. לכסף אין שום משמעות, כי הוא תמיד זורם – No matter what. זו אחת הסיבות, שהמשרד (על נציגיו ומנהליו השונים) יכול להבטיח באוקטובר ואז שוב בפברואר, שהוא לא יבקש תקציבים נוספים עד סוף שנת 2014, ואז חודשיים אחר כך – באפריל-מאי – לבקש תוספת, כאילו כלום. והסיפור הזה חוזר על עצמו כבר שנים!

הדוגמא העדכנית ביותר (מעבר לקרב שמתנהל בימים אלו בכותרות), היא מה שהתחולל בשנה שעברה (כאילו שהייתה שנה בלי ה"טקס" המבזה הזה): במאי 2013, מיד לאחר הקמת הממשלה הנוכחית, החליט משרד האוצר לקצץ 3 מיליארד שקלים מתקציב הביטחון של 2014. בוגי ולפיד הגיעו להסכמות והכל נראה נפלא. אבל בוגי נכנע ללחץ של צה"ל ומהר מאוד הוא חזר לשטיקים הישנים. באוקטובר, הוא כבר ביקש את הכסף בחזרה, וקיבל מרה"מ שלא-יודע-לומר-לא-לביטחון 2.75 מיליארד שקלים, שצמחו מיד אח"כ עד ל-3.8 מיליארד. כלומר: לא רק שלא היה קיצוץ, אלא שהמשרד קיבל תוספת. מפתיע? לא ממש. אבל התוספת התקבלה, כאמור, תוך הבטחה מפורשת, שהמשרד לא ידרוש תקציבים נוספים עד סוף 2014. שנה אחת! זה הכל! אתם כבר יודעים את ההמשך. למעשה אתם קוראים את הכותרות האלה בעיתונים בימים אלו, לפני שהסתיימה לה אפילו מחצית מהשנה הזו..

ומה עושים בצה"ל בכדי "להתייעל"?
כדי להצדיק את כל השחיתות הזו, ולהשתיק ביקורת לגיטימית, מעיפים מוועדת החוץ והביטחון את הח"כ עם הניסיון (עמר בר לב, מי שהיה מפקד סיירת מטכ"ל ובנו של רמטכ"ל מעוטר), כשהוא מתריע על אותה שחיתות.

לתפארת מדינת ישראל.

=============================

אבל אולי הם צודקים? אולי אי אפשר יותר להתייעל?
הנה שלושה סיפורים קטנים שמוכיחים בדיוק את ההיפך:

לפני 4 שנים, ב-2010, שכר צה"ל את חברת הייעוץ הבינ"ל מקינזי (כן – אותה אחת שסייעה לתנובה להעלות את מחיר הקוטג', בשל הביקוש הקשיח שלו. אותה חברה שהביאה למרד הצרכנים הגדול ביותר בישראל), בכדי שהאחרונה תסייע לה להתייעל. מקינזי חפרה וחפרה בספרים, ומצאה שצה"ל יכול להתייעל בעיקר בכל מה שקשור למבנים ובסיסים נטושים (כלומר נדל"ן) בסכום כולל של כ-800 מיליון שקלים. החברה גם טענה, שיש הרבה קבלנים/ספקים, שעושים "קופה" על צה"ל, כשהם דורשים וגובים מחירים מנופחים בעשרות אחוזים מהמחיר ההגיוני, שאפשר לשלם בפועל עבור אותה עבודה (בגלל שלכסף ציבורי אין משמעות – וגם הספקים כבר יודעים את זה).

משכורות מנופחות? פנסיה לא הגיונית? שירותי בריאות מיוחדים שאף אזרח בישראל לא מקבל? אף מילה.
הדו"ח, כמובן – נגנז והוגדר כ"סודי". בקיצור – לעג לרש.

אבל זה עוד כלום. מקינזי, כשחתמה על חוזה מול צה"ל, סגרה על מחיר של כ-20 מיליון שקלים. כמה צה"ל שילם בסיום העבודה? 100 מיליון. פי חמש ממה שסוכם. אירוניה שכזו. הייתם מצפים שתקום צעקה בצה"ל, ושמישהו שם, שיודע דבר או שניים על דיני חוזים ושאולי – רק אולי – אכפת לו, יסרב לשלם את הסכום המופקע הזה. אבל כבר אמרנו שמדובר בכסף ציבורי, לא? הכסף עבר בלי ציוץ.

הרי זה כולו 100 מיליון! מקסימום נקבל מחר עוד תוספת. נגיד שזה לא קשור לתקציב.

=============================

הסיפור השני – נוגע לפיקוד העורף. לאחרונה החליט פיקוד העורף לצאת בקמפיין פרסומי בכל כלי התקשורת, שבו הוא משתמש בלא אחר מאשר אורי גלר, ישראלי לשעבר, שגר בלונדון כבר עשרות שנים, ובפועל אין לו שום קשר לישראל, מלבד השם והמבטא. במקביל, הקים הפיקוד אתר אינטרנט כושל, שבו אתה יכול לנסות לנחש איפה נמצא המרחב המוגן שלך וכמה זמן יש לך להגיע אליו.

הוא כושל, בגלל כמה סיבות:

אבל היי! זה כסף ציבורי, לא? כסף שעד לפני שבועיים בוגי יעלון וגלעד ארדן נלחמו עליו בחירוף נפש. מעניין למה.

=============================

הסיפור השלישי – הוא מקומם אף יותר מהשניים הקודמים.
לאחרונה התגלה, שצה"ל משתמש בשירותיהן של חברות קבלן, לצורך ניקיון שירותים בבסיסים מסויימים. יאפ – מתברר שיש חיילים מפונקים, שלא יאה להם לנקות שירותים, ושאנשים שמקבלים שכר מינימום במקרה הטוב, צריכים לעשות את העבודה הזו עבורם. מה שהיה מובן מאליו לפני שני עשורים – כשאני הייתי בסדיר – שחיילים עושים תורנויות מטבחים וניקיון שירותים, כבר לא מקובל במקומות מסויימים.

"בכל המכרזים יש התייחסות מיוחדת לנושאי הביטחון, ומצוין בהם כי ההחלטה אם להעסיק מנקה או לא נעוצה בסופו של יום בידי אנשי ביטחון המידע והאבטחה הצבאיים. עוד נקבע שם כי על עובדי הניקיון שיועסקו במיקור חוץ ללבוש מדים אחידים, יחד עם תגי שם, כדי לאפשר זיהוי קל ומהיר בינם לבין החיילים המשרתים בבסיס.

"חיילים המשרתים בבסיסים שבהם פועלים מנקים ומנקות אזרחיים מעידים כי היחס לעובדים אלה הוא לרוב אדיש. אותם עובדי קבלן, המזוהים במדי עבודה השונים מאלו של החיילים והחיילות, כמעט שקופים בין המשרדים הצבאיים השונים."

וככה, חברים – יוצרים חברה של מעמדות: מעמד של עבדים ומעמד של שליטים.
ספרים של ג'ורג' אורוול נעשים למציאות חיינו על בסיס יומי. הידד!

ואיך צה"ל תירץ הדברים המחפירים האלה?

"בשבועות האחרונים הופסקה חלק מעבודתה של חברת הניקיון בבסיס 8200, וחיילי היחידה נדרשים למלא אחר המשימות שנותרו ללא איוש. לדברי אחד מהמשרתים ביחידה, כעת – במקום להציב אדם אחד, עובד קבלן, למשימת ניקיון במטבח למשל – נשלחים למשימה שני חיילים או חיילות, 'כי אין איך להשוות את העבודה שלהם לחיילים'.
"לדבריו, מספר ימי התורניות השונות שמבצעים המשרתים ביחידה, החל ממשימות שמירה על הבסיס, או מתן ליווי לקבלנים המועסקים בעבודות תיקון ובנייה שונות בבסיס, הוא גבוה. חייל יבצע בממוצע 150 ימי תורנות כזו בעת שירותו, ואילו חיילת תשקיע בכך 120 ימים בתקופה זו – כמעט חמישית מכלל ימי שירותה באגף המודיעין. נתונים אלו יכולים להסביר במידת מה את הרצון של מפקדי אותן היחידות להשתמש בשירותים חיצוניים עבור משימות ניקיון: חייל שעובר הכשרה ארוכה לטובת תפקיד מסוים, בעיני מפקדיו, "יש לנצל את ההשקעה" בו, ולהציבו במשימות אליהן הוכשר".

איזה שטויות! בואו נעשה סדר בעובדות:
א. לא כל החיילים ביחידה (וזה נכון בכל יחידה בצה"ל) הם חיילים מקצועיים, שהוכשרו לעבודת האזנה/מודיעין וכו'.

ב. גם אם נניח לרגע שזה כן היה המצב – מניסיון (אני בוגר 8200) – הם לא עוסקים בעבודה מבצעית 24/7 ואפילו לא כל יום / כל היום. תמיד יש חיילים פנויים שאינם עוסקים בעבודה מבצעית ויכולים לנקות. תמיד.

=============================

אני מניח שעכשיו תספרו לי, שכל זה לא חשוב. ש-100 מיליון לחברת ייעוץ כמו מקינזי, שעזרה לצה"ל להתייעל ב-800 מיליון שקל, ושכמה מיליונים בודדים שהועברו לידי חברות קבלן או לאורי גלר – אלה דברים קטנים ובטלים בשישים.

אבל שוב – הרשו לי לחלוק על קביעה זו.
ראשית, צה"ל עוד לא אימץ בפועל אף המלצה של מקינזי. כל ההמלצות נשארו על הנייר. רק הכסף החליף ידיים.

להזכירכם, צה"ל טרם פינה בסיסים. הוא אמור לפנות לא מעט בסיסים במרכז ולעבור לדרום. בינתיים, הכל מתעכב, כי לא נשארו תקציבים לבניית בתי חולים, בתי ספר ומקומות תעסוקה עבור כל אנשי הקבע ומשפחותיהם, שיעברו להתגורר בסמוך לבסיס בדרום…

וצה"ל גם לא בדיוק אומר אמת (בלשון המעטה): בסקר שנערך לאחרונה (ונשלח גם אליי במייל), ובו הארגון ניסה לבחון את יחס האזרחים לצה"ל ולאוצר (והוא היה מוטה לחלוטין לטובת הצבא ונגד האוצר), צה"ל טען שהוא פיטר בשנה האחרונה 5,000 אנשי קבע. זהו שקר גס. בפועל שוחררו כ-1,000 איש בלבד. השאר אמורים להצטרף אליהם, אך זה עוד לא נעשה בפועל (קראתי עוד טיעון טיפשי, לפיו לאנשי הקבע מגיע יותר, כי הם יושבים בבסיסים צבאיים, ולא בבניינים מפוארים. לפי ההיגיון הזה, כל פועל ייצור צריך לפרוש בגיל 45 עם "הלוואות גישור לפנסיה", פלוס מענקים מיוחדים ותנאים מפליגים, ולא רק אנשי קבע…).

בדבר אחד אני מצדיק את צה"ל: אין שום סיבה שביטוח לאומי לא יטפל בשיקום הפצועים והנכים. אבל זה תפוח אדמה לוהט, שאף אחד לא מוכן לגעת בו. לכן זו טענה שנלחשת בזהירות ע"י 'גורמים לא רשמיים', אבל ספק אם תצא לפועל.

שנית – גם אם מדובר בסכום קטן, הוא מעיד על התנהלות לקויה, על הלך רוח, מה שאפשר לכנות באירוניה 'רוח צה"ל': אם זה כסף ציבורי, אפשר להוציא אותו בלי לעשות חשבון. חשוב יותר להפסיק אימונים, מאשר להפסיק העסקה של עובדי קבלן.
משהו מאוד דפוק בסדר העדיפויות של צה"ל.

אה, כן – ושלישית: 100 מיליון שקל הם לא כסף קטן. אבל היי! אני לא עובד ציבור, אז מה אני יודע.

בשורה התחתונה, ועם כל הכבוד שאין לי, אני – בלי השם הגדול של מקינזי, אבל עם המון היגיון בריא – יכול היום לתת לצה"ל כמה המלצות מהירות מאוד איפה אפשר לייעל ולקצץ. וכן – בהחלט נתחיל עם חברות הקבלן הללו – שהעסקתן היא פשוט לא מוסרית. אם צה"ל רוצה לדבר על 'צבא העם', 'ערכים' וכו' – זה המקום להתחיל בו.

זה לא קשור לדרג הפוליטי, רק להחלטה פיקודית. לא יכול להיות, שצה"ל מסוגל להחליט לבד לגייס אנשים בתנאים מופלגים, אבל לא מסוגל להחליט לקצץ בתנאים האלה, ותמיד מפנה את האצבע המאשימה לאוצר.

או שתתנו לאוצר גישה מוחלטת לכל מערך הגיוס, הפיטורים, תנאי המשרה וכו' – או שתעשו אתם את כל זה – אבל תעמדו בתקציב שניתן לכם.

זה לא שפקידי האוצר הם כאלה צדיקים. גם שם יש שחיתות מטורפת, לחיצות ידיים ואינטרסים אישיים. אבל הפעם – הם צודקים. תקציב הביטחון חייב לקטון, ולחזור להיות תקציב, שקשור ישירות לתרומה הצה"לית לכלכלת ישראל.

לתפארת מדינת ישראל, כבר אמרנו?


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

2 תגובות לפוסט “שומני הביטחון – על כלכלה ומוסר צה"לי”

post_author." -->\n"; ?>
  1. מודי תולששש הגיב:

    נכון מאוד.
    זה שילוב של כמה דברים מלבד עקרון ה OPM (Other People's money)

    אין ביקורת אמיתית על הצבא. זה גם כי כל מי שיכול לבקר הוא איש צבא, וגם כי יש הערצה לצה"ל, וכל מילת ביקורת נענית בהתנגדות.

    בענפים אחרים – נניח, בריאות – ממשלת ביבי מקצצת באמתלה שקיצוץ יגרום להתייעלות. אף אחד לא מדבר ברצינות על לקצץ בתקציב הבטחון כדי שיתייעלו. זו גם ראייה לכך שהקיצוצים בשירותים הציבוריים מטרתם ייבוש, לא יעילות. אני בכלל לא מאמין שניתן להתייעל "מלמעלה" – כדי להתייעל צריך להיות קרוב לשטח, לדברים האמיתיים. בגלל זה הדוגמאות שלך כל כך טובות – הן דברים קטנים שכדאי להתחיל בהם.

    אני לא חושב שיש בצהל תגמול למפקד שחסך כסף. הגיע הזמן – לחלק פרסים למי שהביאו להתייעלות.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות