מוגי-לב או צבועים
תמיד יש להם תירוצים. תמיד.
האמנים מחו"ל תמיד הצליחו למצוא לעצמם את הסיבה למה לא להגיע לפרובינציה הקטנה ושמה ישראל. גם הביטולים האחרונים של הפיקסיז, הגורילאז סאונד סיסטמס, הקלארקסונס ואלביס קוסטלו הם תירוץ עלוב. כולם השתמשו בפוליטיקה במזרח התיכון, וב"כיבוש הישראלי", בצורה זו או אחרת, כדי לבטל הופעות שנקבעו מראש. והם לא הראשונים – לפניהם היו כאן ביטולים של הרד הוט צ'ילי פפרס, דפש מוד (שגם הגיעו אחר כך כדי לפצות) ועוד רבים אחרים.
אבל אם אפשר היה לפטור את אלה הקודמים בפחד על חייהם, שתסלחו – אבל גם הם וגם אני יודעים שזה בולשיט אחד גדול – את האחרונים קצת קשה יותר לפטור בזה.
תקראו להם פחדנים, תקראו להם צבועים – הכל נכון, וזה באמת בלשון המעטה.
למה צבועים?
אנשים רבים בישראל שילמו ממיטב כספם כדי להיות בהופעה של האמנים האלה, שנראה שאמנות זה הדבר האחרון שמעניין אותם. לימין ולשמאל, לפוליטיקה האיזורית – לכל אלה אין שום קשר לזה שם מבטלים את הופעתם ברגע האחרון. מה שמעניין אותם זה כסף. עוד ועוד כסף. פשוט אין להם איך לגמור את החודש, המסכנים. כמה מיליונים בעו"ש לא מספיקים להם. אני ממש מרחם עליהם.
תשאלו – איך הגעתי למסקנה הזו?
ובכן, התשובה היא די ברורה – אם היה לאותם אמנים כל כך אכפת מזכויות אדם, רוב המקומות בהם הם מופיעים היו מוחרמים על ידם:
- רוסיה – אני צריך להמשיך או שאפשר להזכיר את גיאורגיה ולהסתפק בכך..?
- כל מדינות המזה"ת הערביות – קטאר, דובאי, ערב הסעודית ועוד.
- טורקיה – ממש נפלאים! רק חבל שהכורדים לא חושבים ככה.
- ספרד – גם לבאסקים אין דיעות טובות מדי על הממשלה שלהם.
- אנגליה – אני מניח שעצם העובדה שהאנגלים לא נותנים עצמאות לסקוטים זה בשל חיבתם הרבה לוויסקי, כן?
- אירלנד – אפשר להזכיר את מרחץ הדמים בין פרוטסטנטים לקאתולים? לאאא.. ברור שאי אפשר.
- סין – כל מי שחושב בסתר ליבו שהממשל הסיני הוא לא משהו רואה את כותלי הכלא מבפנים, ולפעמים אחר כך לא רואה יותר דבר, מלבד את הכליות שלו נקצרות (ראה ערך: מתרגלי ה'פאלון גונג'). על הטיבטים אני בכלל אין מה לדבר.
- ארה"ב – הס מלהזכיר את מה שקורה בכל מקום אליו הם מגיעים. אפילו על אדמתם שלהם הם לא היו משהו עם תושבי המקום אז (אינדיאנים, למי ששכח).
ובאמת שאלה רק דוגמאות מעטות. אין כמעט מדינה על הפלנטה שלנו שלא אשמה בהפרת זכויות אדם בצורה זו אחרת. זה לא אומר שאני חושב, שכל מה שקורה בארץ הוא טהור, ואני בהחלט חושב שיש מקום לשיפור, אבל הצביעות הזו של האמנים, מעצבנת אותי במיוחד.
ושוב – למה העליתי את עניין הכסף..?
אוה. כאן מגיעה הסיבה, שאני חושב שהם מוגי לב:
אותם ארגונים אנטי-ישראלים (ולא – אני לא קורה לזה אנטישמיות), יש להם השפעה גדולה מאוד על הקהל של אותם אמנים במדינות רבות. בניגוד אלינו, שלא יודעים איך לעשות חרם צרכנים, גם אם חיינו היו תלויים בזה – בעולם הערבי עושים מה שהשייח אומר. ואם השייח אומר שלא הולכים להופעה של קוסטלו – אף אחד לא הולך להופעה של קוסטלו, גם אם שילמו על הכרטיס מראש.
אצלינו רק מחכים שהאמן המכובד יפנה את מבטו לכיוונינו, ויזרוק איזה מילה טובה. בדר"כ מוצאים גם איזה קשר קלוש בינו לבין היהדות ("הוא גר במעונות עם בחור, שסבתו החורגת מצד אימו השניה היתה יהודייה, לפני שהתנצרה אי שם לפני מאתיים שנה. הוא הושפע מאוד מהבחור הזה"), ואם הוא מחליט שהוא גם מוכן להגיע לפה להופיע בפני הקהל הישראלי?! הו! השטיח האדום כבר נפרש, מטס הכבוד מתחיל להתאמן מעל שמי גני התערוכה, והנשיא מתרגל נאום וארוחת צהריים לכבוד העילוי הגדול.
אם האמן מחליט לבטל, בסופו של דבר, אנחנו זועקים שהוא "אנטישמי עוכר-ישראל, אוהב פלסטינים, בלה בלה בלה…"
אבל העניין הוא, שאין בהם טיפת 'אנטישמיות'. אני לא חושב שהם מצליחים באמת לחשוב כל כך רחוק. הם בסך הכל מקשיבים לאמרגנים שלהם, שאומרים להם – שאם הם יופיעו בישראל, אז הלך סיבוב ההופעות בטורקיה, בלבנון ובדובאי. זה הכל. הם פשוט פחדנים. אם אמנות היתה הדבר שבאמת היה מעניין אותם, אם באמת היה מעניין אותם "לבעוט במוסכמות" או להיות "אלטרנטיביים" כפי שהם חוזרים ומזכירים, כל מה שקרה במשט לא היה מזיז להם את השערה הימנית באשך השמאלי. אם באמת היה אכפת להם מזכויות אדם, הם היו באים לפה, אומרים את מה שיש להם לומר בפנים, ולא מסתתרים מאחורי תירוצים של ילד בכיתה ב'.
וכאן אני חוזר למה שכתבתי בתחילת הפוסט: הכל תירוצים. כל אלה שביטלו את ההופעות שלהם כאן, הם מוגי-לב וצבועים. אין לי שום דרך אחרת להגדיר את זה. יש לי הרגשת קבס מאמנים כאלה.
עכשיו רק שאוזי לא יעשה לי "אחורה פנה". כבר שילמתי על הכרטיסים…
עדכון קצר:
שלשום עלה גם שיר לרשת, שכתבו וביצעו שי גרוס, אביב רם ועומר דיין. הם הוציאו שיר מחאה על אי-הגעת הפיקסיז לארץ. ואיך אומרים? כל מילה בסלע..
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
לעיונך:
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,607,209,50679,.aspx
גועל נפש.
קראתי את מאמר הדעה הזה, ואני חייב לציין שהאיש הזה פשוט דפוק.
מבחינתו, זה בסדר שהם לא מגיעים לארץ, בגלל שאזרח ישראלי = אמירה פוליטית, ולא מהאמירות שהוא מסכים איתן.
מבחינתו, עד שלא כולם "יתכחו" ויחזרו אל זרועות השמאל, אין לנו סיבה לצפות לאמנים שיגיעו לארץ.
אני לא יכול אפילו לתאר כמה שטויות יש במה שרוגל אלפר – יהיה מי שיהיה – כתב.
גם אני לא מסכים עם אמירות של לימור לבנת, ואני לא נמנה בין מעריציה הגדולים, אבל הצביעות של האמנים היא עובדה (שאפילו איכשהו, גם הוא מסכים איתה).
מה שאני לא מבין זה, איך פתאום התעוררו להם אמני העולם, והחליטו שמדינת ישראל היא הפושעת הכי גדולה עלי אדמות. ואיך רוגל אלפר הזה, מצדיק את העובדה שהם שמים בצד את כל פשעי המלחמה של מדינות שהם מופיעים בהן, ומטילים על אזרחי מדינת ישראל דווקא, את כל יהבם, מרצם ושנאתם.
הטענה של אלפר היא לא שהם צדיקים גמורים. הטענה שלו היא שכמה שהם טועים, צבועים וראויים לגינוי, זה לא משנה את העובדה שיש לנו אחריות על מה שקורה פה, בפרט על דברים איומים ונוראים שקורים בשם כולנו. הטענה "אבל גם עמים אחרים עושים את זה" היא כמו שילדים בגן אומרים "אבל הוא התחיל". זה שכולם גם כן לא בסדר, לא אומר שאנחנו כן בסדר.
אגב, ירידות על אלפר עצמו זה סוג של טיעון "אד הומינם", וזה ממש לא מחזק את הטענה שלך, אלא להיפך. נכון, האמנים צבועים. בד בבד, אנחנו לא בסדר. כבר תקופה ארוכה שאנחנו לא בסדר. המשט היה רק הקש האחרון בסיפור הזה.
טוב, כנראה שנאלץ להסכים שלא להסכים וכו'.
ואני בטוח במאה אחוז שבדקת שהפיקסיס מופיעים בכל אחד ואחד מהמקומות האלה. אולי הם גם נמנעים מסין, כי הם מזועזעים מהאופן שבו המשטר נוהג שם?
אני לא בטוח, בלי קשר, שניתן להשוות את הסכסוך שיש לבריטים עם הסקוטים, לכיבוש הישראלי. הבעיה אינה עצם המחלוקת בשאלת העצמאות, אלא בשלילת זכויות בסיסיות שמתקיימת יום יום בשטחים. מבין הסכסוכים שהעלית, אתה יכול להשוות את המצב בשטחים מבחינת זכויות אדם לסין, ואולי לחלק ממדינות ערב.
אבל לא זו ההאשמה שגרמה לי לאבד כל כבוד לטיעון שלך, הוא ההשוואה לארה"ב. אני לא חושב שיש מישהו שחי כיום בארה"ב בתקופה שבה דוכאו האינדיאנים. אני לא חושב שיש תנועה משמעותית של אינדיאנים שרוצים עצמאות. לעוול הזה כבר צמח זקן באורך של קילומטרים, ולהעלות אותו כרגע, כסיבה להחרים את ארה"ב, זה מגוכך כמו להעלות את הסכסוך בין תושבי יבשת אמריקה המקוריים , לבין המתיישבים החדשים של אמריקה, כסיבה להחרים את ארה"ב. סליחה. אתה קורא נכון. אני פשוט לא הצלחתי למצוא משהו אחר שיהיה מגוכך באותה המידה.
טוב.. כמה דברים:
@ואנדר: לא היתה פה כוונה לעשות אד-הומינם על אלפר. הוא רק תופעה אחת של אנשים שהחליטו שהגיע הזמן שכולנו נכה את עצמינו על חטאים מסוימים, שלא נעשים בשמינו.
אני חייב להעלות פה משהו חשוב, שמשום מה כל המכים-העצמיים האלה שוכחים – את זכויות האדם מפרים החמאס יום-יום. לא אנחנו הופכים ילדים ונשים למגנים אנושיים. לא אנחנו יורים על אזרחים, ומוציאים להורג חפים מפשע, רק בגלל שמישהו אולי מתישהו דיבר עם ישראלי. לא אנחנו מחליטים לא לתת זכויות בסיסיות לשבוי שנמצא ברשותם (להיפך – עד עתה אלה קיבלו יותר זכויות מכל שבוי שלנו אצלם אי-פעם). וכסף הסיוע שמגיע לגדה – לא אנחנו מונעים אותו מילדים ונשים שצריכים אותו. כל אלה נמנעים מהאוכלוסיה ע"י החמאס.
לגבי דיעותיי האישיות: אני לא מצדד בחלק גדול מהדברים שנעשים בשטחים. לחלקם אני מתנגד בחריפות: אני נגד התנחלויות. אני חושב שצריך לתלות את נוער הגבעות אחד-אחד על מעשיהם לפלשתינים.
אבל מה שאני לא מוכן, זה לקחת אחריות על המעשים הפליליים שלהם. בשום פנים ואופן. בדיוק באותו אופן שלא הייתי לוקח אחריות על שכן שלי, אם היה מוכר סמים.
ושוב – אם זה היה המצב בעולם, שבו כל אזרח אחראי על מעשי ממשלתו ושל אזרחים אחרים, אז כל הסינים היו אשמים באותה מידה, וכך גם הרוסים, ועמים אחרים.
@גורו יאיא: אני מודה שהתלבטתי אם להעלות את הסעיף לגבי האינדיאנים, אבל באותה מידה יכולתי להעלות את גוואנטנמו ביי, לצורך העניין, או את אבו-גרייב. יכולתי להעלות את זכויות השחורים בארה"ב ושל מהגרים אחרים (מקסיקניים, למשל).
אני לא חושב שזה הופך את הטיעון שלי למגוחך.
ד"א – בהחלט כן בדקתי את מסע ההופעות של הפיקסיז באתר שלהם. לא רק עכשיו, אלא גם בעבר. זו הפעם הראשונה שהם מחליטים לא להופיע במדינה מסוימת, בגלל הטיעון הזה.
לרוג'ר ווטרס, יש דיעה שהיא לא שונה בהרבה ממה שהפיקסיז חושבים, על כל מה שקורה בשטחים. זה לא מנע ממנו להגיע לכאן, ולומר את מה שהיה לו לומר. על זה אני בהחלט מכבד אותו.
@לשניכם: תראו – למרות שזה נשמע ככה לאחרונה, אני לא ימני בדיעותיי. אבל אני גם חושב שיש גבול להכאה העצמית שלנו. כן – הממשלה והצבא יכלו אולי לגשת לעניין בצורה קצת שונה (למרות שיש נקודות שעימן אני מסכים איתם).
אבל ההחלטה של חרם עולמי והכאה עצמית על כך, היא יריה ברגליים שלנו. בגלל הטיעונים של אלפר, טיעונים שבעיניי הם מגוחכים וקיצוניים למדי (ואני נגד קיצונות – כל סוג של קיצונות. לא רק מהימין, אלא גם מהשמאל), החרם התרבותי העולמי הופך בעיני האמנים למוצדק. בעיניהם, אם אפילו אזרחים ישראליים חושבים שזה מגיע להם, ההברזה הזו, למה שהם לא יחשבו כך בעצמם?
שאלה נוספת, שעולה במוחי כל הזמן ולא מרפה היא כזו: התמונות של עזה וזכויות האדם שם, מופיעות בכל כלי התקשורת המערביים במשך 4 השנים האחרונות (בעקבות הסגר על עזה). מה השתנה מאז?
מה קרה, שאמנים כמו הפיקסיז, קבעו פה הופעה לפני זמן רב, אך בזמן שכל המצב כבר היה ידוע? האם הם "לא ידעו"? או שהם העדיפו לקבור את הראש בחול כמו כל המערב?
לא השתנה כלום. לא קש ולא נעליים. ההחלטה לבטל את ההופעות דווקא עכשיו, היא פופוליסטית, זולה וצבועה.
ומה עם הזכות של האמנים האלה להחליט איפה הם רוצים להופיע ואיפה לא? ומה עם הזכות של האמנים לשנות את דעתם? מותר להם, אתה יודע. זו לא צביעות, זו זכותם האנושית.
ואל תשכח גיא, ישראל היא "מדינת קצה" – גיאוגרפית, אין לאן להמשיך מפה. זה לא כמו באירופה, שעוברים ממדינה למדינה באוטובוס. כדי לשנע את כל חלקי הבמה, ואת הצוות (ויש מקרים שמדובר בכמה עשרות משאיות וכמה עשרות אנשי צוות, אם לא למעלה מזה) צריך מטוס, ולשכור בארץ חצי מהדברים שכבר יש להם, מה שמוסיף עלויות פיננסיות מטורפות. וזה לא שאפשר להמשיך מפה יבשתית לאנשהו. כאמור, "מדינת קצה". שלא לדבר על זה שעלויות הביטוח קופצות פלאים אם באים לארץ. מה לעשות, אנחנו אזור מלחמה, לייק איט או נוט, ולא משנה מי אחראי לזה כרגע. גם השוק פה יחסית קטן. בהופעה אחת באנגליה או ארה"ב או אפילו איטליה אפשר להרים כמה עשרות אלפי אנשים. בארץ? אלפים בודדים, וגם זה לא תמיד. אז עם כל הכבוד לאמנות, לפעמים זה פשוט לא משתלם כלכלית.
ככה שיכול בהחלט להיות שאמן רוצה להופיע פה, אבל כיוון שהחיים זה דבר גמיש ודינמי, ואמנים לרוב אינם אנשי עסקים או לוגיסטיקה או כספים, וכיוון שהם לא מחליטים לבד החלטות שעולות מיליונים ומערבות משכורות ובריאות של (הרבה מאד) אנשים אחרים, והם בני אנוש, יש בהחלט מצב שמשכנעים אותם שאולי זה לא כדאי. אבל כיוון שהם כבר הודיעו שיש הופעה, צריך למצוא דרך לרדת מהעץ. וברוב המקרים, על כל נושא הקשר לעולם אחראי לא האמן אלא משרד יחסי ציבור, שיותר חשוב לו שהאמן שלו "ייצא" חיובי בסקר דעת הקהל, הסיבות שניתנות לביטול ההופעה לא תמיד קשורות למציאות. מה לעשות, בימינו, בחברה הנשלטת ע"י התרבות האמריקאית, יותר חשוב האימאג' מאשר התוכן. זו לא צביעות, זה ביזנס.
ולגבי הטענה שהם מוגי לב – גיא, פה הגזמת לגמרי. מי שלא גר בארץ אינו מודע לדקויות שאנחנו מודעים אליהם. הם יודעים רק מה שמוצג במדיה, וכאן, מה לעשות, ההסברה של מדינת ישראל כושלת בגדול. העולם יודע מה שמציגים לו, ומציגים לו אזור מלחמה, שמלא באנשים רעים וזדוניים (וממש לא משנה אם הם חמאס או ישראל). בתור אחת שגרה בחו"ל עכשיו, אני פוגשת אנשים על בסיס די יומיומי, שאין להם מושג מה קורה בארץ, וניזונים רק ממה שכתוב בעתון ורואים בחדשות. אני לא יכולה לספור כבר את כמות האנשים, שאחרי שיחה איתי, הודו, שבאמת, הם לא ידעו, ושוואלה, אולי המציאות היא לא מה שמוצג בטלביזיה. אבל למה שמישהו יתענין בפיסת עולם שלא קשורה אליו? למה שאני אברר מה המצב לאשורו במיקרונזיה? מה איבדתי שם? אז אתה יודע משהו, אם לא הייתי מודעת לניואנסים, גם אני הייתי מפחדת לבוא.
אחרי קריאת הפוסט הזה, אני חושבת שמי שעושה פה עוול לאנשים אחרים זה אתה, גיא, לאמנים שביטלו הופעות. גם הם בני אדם, וזכותם לפחד. ואם מוסיפים חוסר כדאיות כלכלית, כאב ראש יחצנ"י ובלגן לוגיסטי לעובדה שברוב המקרים, מה שמענין אמנים זה לעשות מוסיקה, אני לא מאשימה אותם בכלל. ובתור אחת שעבדה כמה שנים טובות בתחום יחסי הציבור, אני יכולה להגיד לך די חד משמעית, שמה שיוצא מהפה של הרוב המטורף של האמנים בעולם הוא מה שהיחצ"ן אמר להם להגיד כי זה טוב לתדמית שהם תפרו לו, מאשר מה שהוא באמת חושב. וזה לאו דוקא בגלל שהאמן תאב כסף. ברוב המקרים, כסף מאפשר לו להמשיך לעסוק באמנותו. ולגבי אלה שבאמת תאבי כסף, נו, זכותם. וזו גם לא צביעות. גם אני הייתי שמחה מאד לעוד כמה מיליונים בבנק, ואם מה שהיה מפריע לזה זה בלגן לוגיסטי במדינת קצה שלא יודעת אפילו להתנסח בבירור, אז לא היו לי שום נקיפות מצפון לוותר עליה.
יותר נשמע לי שאתה לוקח אישית את הביטולים האלה. הבעיה שלי נובעת מזה שאתה בכלל לא טורח להסתכל על הצד שלהם של המטבע. וזה גיא, לא משהו שציפיתי ממך. אף אחד לא חייב לך שום דבר גיא. אף אמן, אף אדם, אף מנהל. זכותם לעשות מה שהם רוצים: זכותם לפחד, זכותם לשנות את דעתם, זכותם להיות מושפעים מאנשים יותר חזקים מהם, זכותם לרצות עוד כסף. מה לעשות, גם הם בני אדם.
@דניאל:
כמה הערות לגבי מה שכתבת:
1. גם יפן היא "מדינת קצה". להקות מכל הסוגים וכל המינים (בעיקר להקות רוק) מגיעות לשם, בגלל הקהל. אני יכול לתת לך לפחות עוד 5 "מדינות קצה" שאותן להקות מגיעות אליהן. התירוץ הזה לא נשמע לי הגיוני מעולם.
2. העניין הכלכלי – את רוצה לומר לי שאף אמן שהגיע לכאן או שהודיע שהוא/היא עומדים להגיע לכאן לא בדקו את האומדן הכלכלי? את חושבת שהם מפסידים פה כסף? היו פה לא מעט הופעות של עשרות אלפי בני אדם אצל מדונה, פול מקרטני וליאונרד כהן למשל, היו כ-50 אלף איש. בכל הופעה. יותר מאשר הרבה הופעות קטנות שהם עושים בברלין או במקומות קטנים אחרים. להופעות אחרות הגיעו אלפי מעריצים אחרים. לפיקסיז היתה קניית כרטיסים היסטרית. אני לא מאמין לרגע שה"שינוע" או הפסד כספי היו המניעים פה. אפילו לא לרגע.
אם הקהל קטן יותר, הם מופיעים במקומות כמו ה"בארבי", ואז אין להם שום הוצאות שינוע, מלבד כמה גיטרות וכרטיסי טיסה. בדרך כלל, דווקא על ההופעות הקטנות, של כמה מאות תופים, שמשלמים כל אחד 250-350 שקל לאדם, הם מרוויחים הכי הרבה.
3. לגבי היותינו איזור מלחמה – דניאל, הרבה מקומות הם איזורי מלחמה, וגם שם מופיעים אמנים רבים. יתרה מכך, בתחום המטאל, מגיעות אלינו הקיץ להקות רבות מכל רחבי אירופה וארה"ב (השבוע היו פה שתיים). לוח ההופעות שלהן מלא, לא בוטל משום סיבה שהיא, ורובן באות להופיע מול קהלים די קטנים. האם הם מפסידים פה כסף..? האם הם חוששים לחייהם? האם הם רואים תמונות אחרות ממה שרואים הפיקסיז..? קשה לי להאמין. באמת שקשה.
4. בדבר אחד אני מסכים איתך – ההסברה שלנו דפוקה לגמרי. הלוואי והיה פה מישהו מספיק רציני כדי שיתקן את המצב.
5. יחד עם זאת, כשהעלית את "זכותם האנושית" שכחת שיש עוד צד לעניין הזה: כשאני משלם על משהו מראש, "זכותי האנושית" לקבל את מה ששילמתי עבורו. אם הבנאדם לא יכול לעמוד בהתחייבות, הוא יעמוד למשפט. זה העולם האמיתי, דניאל.
את רוצה דוגמא? הנה אחת: שילמת לקבלן כדי שיבנה לך דירה. שילמת מראש, כמובן. לקחת משכנתא, הוצאת חסכונות. האם 'זכותו האנושית' להחליט שלא בא לו יותר על הדירה שלך, לקום וללכת בלי לדבר איתך על זה?
כי זה מה שנעשה פה. להקות התחייבו בפני מפיקים ישראלים, ובפני קהל ישראלי, להופיע בארץ. למפיקים בארץ היו הוצאות עתק, תאמיני לי. הקהל עמד בתור לקנות כרטיסים להופעה הזו. אם הם היו מודיעים על ביטול ההופעה כמה חודשים או אפילו שבועות מראש, ניחא. אבל זה לא מה שקרה: 3 ימים לפני ההופעה (וזה עוד 'עאלק' בסדר יחסית לקלארקסונס ולגורילז סאונד-סיסטם, שהודיעו על הביטול יום אחד בלבד לפני ההופעה), הם ביטלו את ההופעה, בלי להתחשב באיש. זוהי ממש לא 'זכותם האנושית'. היה להם חוזה, והם הפרו אותו. ואני לא מדבר רק משפטית. היה להם חוזה בלתי כתוב עם המעריצים שלהם. והם החליטו להאשים את הקהל בפאק של ממשלת ישראל. ממש לא מגניב.
6. לגבי היותם מוגי לב – הם בהחלט כאלה. אם היה מעניין אותם באמת לעשות רק מוסיקה, לא היתה להם בעיה להגיע. הם אלה שעירבו פוליטיקה בעניין, בשניה שבה הם ביטלו בגלל סיבה פוליטית. הם לא הגיעו לכאן, מסיבה פוליטית גרידא. כאב הראש היחצ"ני כפי שאת קוראת לו, הוא פוליטי וכלכלי. אין לו שום קשר למוסיקה.
לסיכום ובקיצור, דניאל – לדעתי, מגיעה להם כל מילת בוז שאני יכול לחשוב עליה. וזו 'זכותי האנושית' להיפגע אישית אם בא לי, ולומר ולכתוב את אשר על ליבי.
אני גם לא רואה את התגובה "זכותם" כרלוונטית לטענת הצביעות. זכותם להיות צבועים, וזכותך להצביע על הצביעות שלהם.
זכותו של בעל מוצר לא למכור לך אותו או לבטל את החוזה, כמו שזכותך לא לקנות. אם נחתם חוזה, זכותו להפר אותו, הוא רק צריך לקחת בחשבון שיש לזה מחיר. אם המחיר מקובל עליו, סבבה.
לגבי כל שאר הסעיפים, כיוון שאתה אמן בסדר גודל של הפיקסיז או מדונה, ואתה יודע את כל הפרטים הקטנים של ההפקה, אני אפסיק להציק לך בקטנות. כיוון שאתה גם יודע בדיוק מה קרה מאחורי הקלעים, מי אמר מה ומה היו השיקולים האמיתיים לביטולים (מעבר למה שנאמר יחצנ"ית), מודה ועוזב ירוחם.
כן, זכותך להפגע, וזכותך לקטר על זה. אבל סליחה אם מפריע לי הטון הילדותי וה"כל-יודע", שאני ממש לא מורגלת בו מהכיוון שלך. הדבר היחידי שאני מנסה להגיד פה הוא שיש עוד כמה צדדים למטבע, ושמפריע לי שאתה בוחר להתעלם מהם. רוצה להפגע ולקטר? חופשי. סליחה אם הפרעתי לראיה החד-צדדית שלך.
עלה והצלח.
@דניאל – תני לי בבקשה לספר לך למה לא ממש אכפת לי מהאמנים בנושא הזה.
נכוויתי כבר כמה פעמים, אבל שתיים מהן היו מרגיזות במיוחד:
הפעם הראשונה, היתה דווקא של להקה מהארץ, "תיסלם" שמם. כן, היתה תקופה שאהבתי להקשיב למוסיקה שלהם. בצעירותי, קניתי לי כרטיס יחיד להופעה שלהם בסינרמה, מתנה ליום ההולדת שלי. הלכתי לבד. כמו שאת יודעת, היומולדת שלי חל בדצמבר, מה שאומר שהיה גשם שוטף באותו לילה. אני, ועוד כ-200 איש, חיכינו לתיסלם שיואילו בטובם להגיע, לשווא. אין קול ואין עונה. הם גם לא טרחו להודיע על זה לאף אחד לפני כן (מה כל כך כאב להודיע על זה מראש באיזה מודעה בעיתונות או בכלי התקשורת השונים?). הם גם לא טרחו לפצות את אלה שחיכו בחוץ. לקחו לי חודשיים להשיג את הכסף שלי בחזרה, תוך איומים בתביעות.
הפעם השניה, היתה ב-2005, כשמגאדת' הגיעו לארץ. הם אמנם עלו להופיע באיחור של מעל לשעתיים (שלדעתי זה חתיכת זלזול), אבל בגלל המשטרה ירדו מהבמה אחרי 4 שירים בלבד. את הכסף ששילמתי, לא ראיתי עד היום. המפיק בארץ ברח עם הכסף. שנתיים לאחר מכן, מגאדת' הגיעו להופעה נוספת. אני אתן לך לנחש לבד אם אלה שהיו ב"הופעה" הראשונה פוצו בדרך כלשהי. אפילו לא למראית עין. ואני יודע בוודאות שמגאדת' ידעו על הבריחה של המפיק הישראלי, כי זה עלה בפורומים אצלם באתר הרשמי, והם אף הגיבו על הידיעות.
דניאל – הצד השני לא מעניין אותי, כל עוד הוא לא סיכם איתי את הסיכונים מראש. אין לו שום זכות להבריז מעבודה ששילמו לו עליה. אולי זה לא מתאים לדעה שיש לך עליי, אבל זה מה יש. זו לא התלהמות, זה פשוט מה שאני חושב על כל הצביעות הזו.
[…] – נערך ע"י כל מעריצי הפיקסיז, שלא הגיעו מסיבות טפשיות לגמרי, מבקשים מהם לחזור בהם מהתמיכה שלהם בטרור […]