ארכיון כותב
חג פסח שמח!
אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה כבר מסורת, אבל בסוף השנה האזרחית האחרונה, ניסיתי להעלות חיוך על פניכם עם סרטון קטן וחמוד. גם הפעם, מצאתי משהו, שיעביר אתכם מעבדות לחירות, עם חיוך: חג פסח שמח לכולכם! גיא
המצוינות – לאן?
זה התחיל כמו עוד תגובה לתגובה. בפוסט הקודם, התחלתי לכתוב על הבינוניות כערך עליון בישראל. יוסי קורן, הפנה אותי לפוסט שהוא כתב לפני כשנה. התחלתי לכתוב לו תגובה – אך זו, כרגיל אצלי – התארכה מעבר לרגיל. אז החלטתי להכניס את כולה לפוסט חדש: יוסי, קראתי את הפוסט שהפנית אותי אליו. אמנם לא קראתי את […]
המירוץ לבינוניות
אני מניח שזו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בדברים מעין אלו, אבל בכל זאת – זה מצליח לעוור בי מחשבה מסוימת: עם כל הפרסומים על הציונים הנמוכים במבחנים בינלאומיים אלו או אחרים, במתמתיקה ובאנגלית, שמתי לב שבכלל – המדינה הזו והאזרחים שבה, נוטים לחתור לבינוניות בשנים האחרונות, ולא למצוינות, כפי שטוענים חז"לינו שהיה פה פעם.. […]
מדינה אחרת
מדינת ישראל היא מדינה שמפלה בין אזרחיה.. "וואו!", תגידו – "ממש חדשות! למה אתה כותב על זה בכלל?!" זה נכון – אבל נמאס לי שיש אזרחים ויש אזרחים. מיעוט נמצא בקרבינו, והוא המיעוט החרדי. מיעוט של 10%-15% מהאוכלוסיה ביום טוב (ואין יום טוב איתם באמת), ויש איתו לא מעט בעיות, כפי שכולנו יודעים. הבעיה היא, […]
כתיבה מהבית! ממש כך!
מאחר ועבדיכם הנאמן כמעט מובטל (למעשה ממש מובטל – אני מצליח לקושש מדי פעם כמה שקלים על כמה מיילים שאני מעביר), ומצבי הבריאותי הידוע מקשה עליי לעבוד כרגע במשהו מחוץ לבית (קשה לי קצת לשלב את ההתקפלויות שלי מכאבים עם הלימודים ועם החובות לבית – מודה ומתוודה), אני מחפש עבודה שהיא בעיקר ביתית ולא מאוד […]
זכויות אדם? – לא בבית ספרינו
אז הנה לה עוד ידיעה קטנה ש"התגנבה" לה אל שולחן העורך זה עתה, אף שהועלתה לאתר של נרג' כבר אתמול: הצהרת זכויות האדם של האו"ם נחשבת למסמך שאמור לגשר על פערי דת, גזע ומין ולהגן על החלשים בכל רחבי הגלובוס. אבל במשרד החינוך יש מי שסבור שילדי ישראל לא צריכים להיחשף למסמך הבינלאומי, ולא משנה […]
טיפול חדש-ישן
הגוף שלי צורח לאחרונה זעקות קשות של כאב. אלה לא זעקות שאני מסוגל להתעלם מהן, לצערי, כי הן משפיעות על התפקוד היומ-יומי שלי. פשוט קשה לי לתפקד. אני נרדם רק לפנות בוקר לרוב, משלים שעות שינה במהלך היום, ו"מבזבז" את הזמן בניסיון לעשות דברים שאנשים "נורמליים" עושים – לא בהצלחה יתרה. אין לי מספיק אצבעות […]
שני כותבים – דעה אחת (חלק ב')
רענן שקד הוא אחד הכותבים הכי אהובים עליי בחמש השנים האחרונות. אני שותה את דבריו בצמא. מאז שקראתי את ספרו שתיאר את חוויות הלימודים שלו בניו-יורק (דבר שאני הייתי אמור לעבור בעצמי, ובסופו של דבר לא יצא אל הפועל), אני מחכה כל שבוע למוצא פיו. כתבתי כבר כאן גם בעבר על ספר אחר שלו – […]
