המירוץ לבינוניות

אני מניח שזו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בדברים מעין אלו, אבל בכל זאת – זה מצליח לעוור בי מחשבה מסוימת:
עם כל הפרסומים על הציונים הנמוכים במבחנים בינלאומיים אלו או אחרים, במתמתיקה ובאנגלית, שמתי לב שבכלל – המדינה הזו והאזרחים שבה, נוטים לחתור לבינוניות בשנים האחרונות, ולא למצוינות, כפי שטוענים חז"לינו שהיה פה פעם..
אני רואה את זה אצל חלק מעמיתיי לספסל הלימודים, שציונים כמו 70, מוציאים מהם זעקות שמחה וריקודים, כאילו זה עתה זכו בפרס הגדול בלוטו. אני מניח שלא כולם רוצים וצריכים לשאוף לתעודת הצטיינות, אבל בכל זאת – זעקות שמחה מטורפות בגלל ציון כל כך בינוני?
ואני לא מדבר כאן על חבורת אנשים בתחילת שנות ה-20 לחייהם, או אפילו תיכוניסטים, שכל מה שמעניין אותם זו ישיבה במחששה. אני מדבר על מנהלים בעולם האמיתי, בחברות בינלאומיות ומובילות בישראל, כאלה שיש להם ניסיון מוכח בניהול אנשים.
אז אולי ציונים זו לא חזות הכל, אבל אני חייב לציין, שמצפייה בחבר'ה האלה (ואני לא מדבר על כל הסטודנטים שלומדים איתי, רק על חלקם – ועם זאת על חלק נרחב מהם), אני רואה בכלל חוסר רצון ללמוד באופן כללי (ולא רק בגלל ציון זה או אחר).
עכשיו תבינו – אני רואה בחינוך, ובלמידה אינטנסיבית (גם בגילי המופלג) כזכות לא נורמלית. יתרה מזאת – בעולם של היום, עולם המידע הבלתי נגמר, אני רואה בלמידה הכרח. וכן – התואר הזה בהחלט נותן כלים לא רעים, והלימודים מאוד מעניינים. וגם ברור, שבדומה לכל שאר התארים, תואר שני הוא זה שעוזר לך באמת ובתמים להתקדם בחיים, ולא רק התואר הראשון – שהוא כללי יותר. אבל כדי להתקבל לתואר שני, הפלא ופלא – צריך ציונים מספיק טובים.

בקיצור – הבינוניות חוגגת, וזה חורה לי.

ולמה אני בכלל מעלה את כל זה?

תצחקו כשתבינו מה עורר בי את המחשבות האלו, אבל זה התחיל לפני יומיים-שלושה, כשחברי שי, התקשר כדי לספר לי על הפרסומת החדשה של רשת בתי קפה "קקאו". לאלה שקוראים אצלי קבוע – האיזכור של "קקאו" אינו חדש. כבר כתבתי בעבר על בית הקפה של הרשת בכפר סבא, שאליה אנו מאוד אוהבים להגיע. ארוחת הבוקר שם היא באמת יוצאת דופן באיכותה ובמגוון האוכל המאוזן והבריא שהיא מספקת. כשכל זה נאמר – אתמול יצא לי לראות על גבי אחוריו של אוטובוס, את הפרסומת החדשה הזו בעצמי.
ומה בדיוק מוצג בפרסומת, שכל כך מראה על בינוניות?
ובכן, הרשו לי לתאר לכם: הפרסומת מציגה סקר כלשהו, עם ציונים לארוחות בוקר של רשתות בתי קפה שונות בארץ. כל הרשתות הגדולות מופיעות בסקר. במקום גבוה בטבלה, המובלט ב"זכוכית מגדלת", מקבלת ארוחת הבוקר של רשת בתי הקפה של "קקאו" את הציון ה"מדהים" 7.3. כן, כן – מתוך 10.
דבר ראשון – לא ברור לי על מה יש להתגאות פה. נכון – היו כאלה שקיבלו הרבה פחות, אבל 7.3 זה ציון לגאווה??
הדבר השני, מגוחך אף יותר – לחדי העין שבכם, לא יהיה קשה לראות, שרשת בתי הקפה "קקאו", נמצאת רק במקום השני, אחרי רשת בתי קפה ארקפה (שאני אישית לא סובל את ארוחות הבוקר שלהם – אבל אולי זה רק אני.. ).

כותרתה של הפרסומת היא: "עכשיו כולם יודעים, שארוחת בוקר זה קקאו". הממ.. האמנם? האמנם כולם יודעים, שכדאי לאכול ברשת שנותנת ארוחת בוקר בינונית, שאפילו לא זכתה בתחרות שהיא עצמה מפרסמת? (ולך תדע מי הזמין את ה'תחרות' או הסקר הזה בכלל.. ).

חשבתי על קצת, והנה מסקנות מהעניין, שכדאי אולי לתת עליהן את הדעת:
1. לרשת "קקאו" – הגיע הזמן להחליף אנשי שיווק. הם עושים חרא של עבודה.
2. לא הגיע הזמן לנסות ולחזור להתפרסם בגלל דברים מצויינים? (ולא – 'כמעט טוב', כפי שכל תלמיד ומחנך יודעים – זה לא 'מצויין' ).

התחלתי גם לחשוב על פרסומות אחרות בעניין הזה, אך בשעות האלה של הבוקר, מוחי הקודח אינו מעלה רעיונות מספיק טובים. בא לכם להציע רעיונות חדשים? אלה שיציעו את הרעיונות הכי טובים יקבלו קרדיט וסוכריה..


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

6 תגובות לפוסט “המירוץ לבינוניות”

post_author." -->\n"; ?>
  1. שמוליק הגיב:

    חשבתי על רעיון, אבל הציון שנתתי לעצמי הוא בינוני.

  2. גורו יאיא הגיב:

    הפוסט שלך הזכיר לי פרסומת מהימים הראשונים של ערוץ 2 (לאחר שקשת, רשת וטלעד השתלטו עליו, לא בתקופה העליזה של העולם הערב):
    "טופ סוד – טופ סוד – נוזל כלים טוב מאד"
    אני לא יודע מה איתך, אני צחקתי שעתיים אחרי ששמעתי את הפרסומת הזאת.

  3. vandersister הגיב:

    כמה הצעות לסלוגנים חלופיים:

    "אם לא הצלחתם למצוא שולחן פנוי בארקפה, אנחנו המקום הכי טוב לארוחות בוקר!"

    "בואו ליהנות מארוחת בוקר בקקאו – רוב הסיכויים שהחביתה לא תהיה שרופה!"

    "ארוחות הבוקר שלנו הן ככה-ככה, אבל לפחות יש לנו אחלה לוגו!"

  4. יוסי קורן הגיב:

    שלום גיא
    רוצה להפנות אותך לפוסט שכתבתי לפני שנה בנושא האיכות. אולי יסביר קצת יותר טוב

    http://www.yossikoren.com/05/65

    יוסי קורן

  5. […] התחיל כמו עוד תגובה לתגובה. בפוסט הקודם, התחלתי לכתוב על הבינוניות כערך עליון בישראל. יוסי […]

  6. […] מי שקורא בקביעות בבלוג הזה, יודע שיש לי הרבה ביקורת על מערכת החינוך בישראל (וזה בלשון המעטה). הרבה פוסטים […]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

הערות והארות